רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כה עמוד א

הלכות רב אלפס

שגזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה או שלא היתה מעוברת ונתעברה אצלו וילדה דבית שמאי סברי משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה ובית הלל סברי גזלה חוזרת בעיניה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה אבל ביוקרא וזולא לא פליגי ודייקינן מדקתני בית שמאי אומרים ילקה בחסיר ויתיר ולא קתני ביוקר ובזול שמעינן מינה דבשבח גזלה פליגי אבל ביוקרא וזולא לא פליגי והא דאמר רבא לענין יוקרא וזולא דברי הכל היא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה תברה או שתיה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם איתבר ממילא משלם זוזא כשעת הוצאה מבית בעלים מאי טעמא כיון דאי איתה הדרה למרה בעינא ההיא שעתא דקא שתי לה או דקא תבר לה קא גזל לה איתבר ממילא משלם זוזא מ"ט השתא לא עבד לה ולא מידי אימת קא מחייבת ליה אההיא שעתא דגזלה ההיא שעתא דגזלה זוזא הוא דהוה שויא וכן הלכתא והיכא דמעיקרא שויא ארבעה והשתא שויא זוזא בין שתיה בין תברה בין איתבר ממילא משלם ארבעה כדמעיקרא דבחסיר ליכא מ"ד דמשלם כי השתא דתנן כל הגזלנין משלמין בשעת הגזלה:

ר"ע אומר כשעת התביעה.

כלומר אם גזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה ואה"כ תבעו בבית דין גזלה חוזרת בעיניה ואינו משלם לא את גזותיה ולא את ולדותיה אבל אם בשעה שתבעו בבית דין היתה טעונה ואפילו שקדם וגזזה לאחר תביעה או שילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"ע אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים שלא היתה טעונה בשעה שגזל שמשלם כשעת הגזלה ואע"פ שהיא טעונה בשעת התביעה דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא איחייב ליה אשמה ובי דינא גלוי מילתא בעלמא הוא ור' יוחנן אמר חולק היה ר"ע אפילו במקום שיש עדים והלכתא כמותו ורבא אמר הלכה כבית הלל וקיי"ל כרבא דבתרא הוא:

החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרים אינו חייב וכו':

מנא הני מילי דת"ר על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה במעשה ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח יד בפקדון שנאמר שמות כב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אמרו להן בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להן בית הלל והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אם כן מה ת"ל על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא אמר לעבדו לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע:

הטה את החבית וכו'.

אמר (בגמ' אי' רבה) רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה אהנו בה:

הגביהה ונטל ממנה רביעית וכו':

אמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול אע"פ שלא נטל כמי שנטל דמי וחייב וכן הלכתא דקיימא לן שליחות יד אינה צריכה חסרון ואפילו למאן דאמר צריכה חסרון בהא מיחייב דניחא ליה דתהוי האי חבית בסיס להאי רביעית.

גרסינן בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא נא:) תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה איכא דאמרי ספד תורה ואיכא דאמרי דיקלא דאכיל מיניה תמרי.

וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אי מהימני יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן ואיכא דאמרי אי אמירי יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן:

נימוקי יוסף

מעיקרא. כשגזלה:

והשתא. כששתה או תברה שהוציאה מן העולם:

הדרא למרה בעינא. דאם איתא בעולם היתה חוזרת בעין דכי אמרינן כל הגזלנין משלמים כשעת הגזלה היינו היכא דליתא בעולם אבל איתא בעין בין שהוקרה בין שהוזלה חוזרת כמות שהיא והכי הלכתא כרבא דלענין יוקרא אי איתבר ממילא משלם זוזא כדמעיקרא אבל אי תברה או שתיה כיון דההיא שעתא הוא דמזיקא ליה בידים משלם ארבעה ואתיא ככולהו כב"ש וכב"ה דהא אינהו לא פליגי בהא לענין יוקרא וזולא כדאמרינן לעיל אלא לענין שבח ופירות:

כשעת התביעה. כמו ששוה הגזלה ביום שתובעה לדין:

הלכה כב"ה דאמרי כשעת הוצאה. כלומר מבית הבעלים שהוא יום הגזלה וכל המפרשים ז"ל פסקו כרבא שהוא בתרא:

לא שנו. היכא דלא הגביהה ונשברה לאחר זמן שהטה אותה שאינו משלם אלא רביעית ופטור על שאר החבית:

אלא נשברה. דוקא דהוי אונס והרי לא קנאה להתחייב באונסיה:

אבל החמיצה. פשיעה היא ומזיק בידים שבשביל שחסרה החמיצה שכן דרך יין להחמיץ בכלי חרס:

גירי דידיה. חצים שלו גרמי לה:

והכי הלכתא דקי"ל שליחות יד אינה צריכה חסרון אלא כיון שהגביה על מנת ליטול חייב. רבינו אלפסי ז"ל הביא הא דפרק חזקת הבתים (דף נא:) שאין מקבלים פקדונות והא דפרק המוכר את הבית (דף ע.) דהמפקיד אצל חבירו בשטר והא דפרק שלום בינו לבינה (דף קטו:) דאפקיד שומשמי גבי חבריה והא דהכותב בכתובות (דף פה:) ההוא דאפקיד כסא דכספא והביא האי דירושלמי דפרק הכונס צאן לדיר חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס הדין אמר סיגין הוה מלא והדין אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב אמר הרי זה נשבע ונוטל:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט