רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ד עמוד ב

הלכות רב אלפס

שהקטן מכר אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא מדקא מקשינן הכי שמעינן דכדרב ששת ס"ל דאמר הילך פטור.

ולרב ששת דאמר הילך פטור קרקע מאי אצטריך קרא למעוטה משבועה הא כל קרקע הילך היא אמר לך רב ששת כי אצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות מהא שמעינן היכא דטענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן חייב דאי לא תימא הכי אמאי איצטריך קרא למעוטי הודה בכלים וכפר בקרקעות הא חטין ושעורים נינהו אלא לאו ש"מ טענו חטים ושעורים והודה בא' מהן חייב:

תנו רבנן שטר שכתוב בו סלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש רבי שמעון בן אלעזר אומר הואיל והודה במקצת טענה ישבע רבי עקיבא אומר אינו אלא כמשיב אבדה ופטור והלכה כר"ע דקי"ל הלכתא כר"ע מחבירו וכי פליג ר"ש ב"א עליה דר"ע היכא דאמר לוה שלש אבל היכא דאמר לוה שתים אפילו ר' שמעון ב"א מודה דפטור משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ושמעינן מינה דהיכא דאמר ליה מנה לי בידך חמשין מינייהו בהדין שטרא וחמשין על פה ואמר ליה אידך חמשין דבשטרא אית לך גבאי וחמשין דעל פה לית לך גבאי דמשלם חמשין ונשבע שבועת היסת ומיפטר משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות והודאות שעבוד קרקעות ותנן טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה מקצת כלים חייב מקצת קרקעות פטור:

ההוא רעיא דכל יומא הוה מסרי ליה חיותא בסהדי ההוא יומא מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי ואמרי דאכל תרתי מינייהו אמר מר (בגמ' איתא זירא) זוטרא אם איתא לדרבי חייא קמייתא משתבע אשארא א"ל אביי ואי איתא משתבע גזלן הוא א"ל לשכנגדו קא אמינא.

השתא נמי נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי כלום פטור וא"ר נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן מהא שמעינן דהלכתא כמאן (שבועות מ:) דמתני להא דרב נחמן ארישא דמתניתין דקתני מנה לי בידך אין לך בידי כלום פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת וב"ש אסיפא דקתני מנה לי בידך אמר לו הן ולמחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת:

ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב סתם רועה פסול ה"מ רועה דידיה אבל רועה דאחריני סתמיה כשר דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרעיא היכי מסרינן והא כתיב ויקרא יט ולפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו:

מתני' היו שנים רוכבין ע"ג בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו ובזמן שהן מודים או שיש להן עדים חולקין שלא בשבועה:

נימוקי יוסף

מתני' היו שנים רוכבים על גבי בהמה או [שהיה] א' רוכב . שמעינן מהכא דרוכב או מנהיג שניהם שוים לקנות בהמה מן ההפקר בין שהרוכב בועט בה ומנהיגה ברגליו או לא בכל ענין משמע ממתני' דתני לה סתמא:

זה אומר וכו'. ואם האחד רוכב והאחד מנהיג ובאו לפנינו זה אומר רכבתי בה תחלה ואח"כ בא מנהיג ומנהיג אומר אני הנהגתי תחלה ואח"כ בא רוכב חולקין אותה ביניהם דאפשר דליכא ודאי רמאי דשמא תרוייהו החזיקו בה בבת אחת זה לרכוב וזה להנהיג וכן פסקו הריא"ף והרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות גזלה ואבדה:

בזמן ששניהם מודים. ששניהם יחד החזיקו בה:

יחלוקו. שלא בשבועה והא פשיטא אלא [גמרא דף ח.] זאת אומרת דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו. דהא אם לא קנה ה"נ אמאי יחלוקו לא זה יקנה ולא זה יקנה ויכול אחר לחטפה מהם שהרי כששניהם הגביהוה מהני הגבהות כל אחד מהם לחברו אם המגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו הרי היא כאילו היתה מונחת עדיין על גבי קרקע:

גרסינן בגמרא [דף ט. ע"ש] א"ר אבהו א' רוכב חמור ואחד תפיס במוסרה זה קנה חמור וזה קנה מוסרה הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו והא דרבי אבהו בדותא היא דאי לא תימא הכי טלית שהיתה מונחת חציה ע"ג קרקע וחציה על גבי עמוד ובא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע ובא אחר והגביה חציה מעל גבי עמוד ה"נ דקמא קני הואיל ובידו לנתקה ובתרא לא קני אלא דרבי אבהו בדותא היא ע"כ. פירוש הואיל ויכול זה שתופס במוסרה למשכו בכח וינתק מראש החמור ויביאנו אצלו דהואיל וראש החמור גבוה נוח לו להביאו אצלו בנתיקה אחת:

בדותא היא. דאע"ג דיכול לנתקו כל כמה דלא נתקיה לאו הגבהה היא:

וחציה על גבי עמוד. כיון דבמקום גבוה הוא האוחזה בראשה השני נוח לנתקה ולהביאה אצלו דלא מחסר הגבהה:

ה"נ דקמא קני. דמכי [אגבהה] קנייה כולה משום דיכול לנתק' וא"כ יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך ואנן לא אשכחן תנא דמפליג בהכי. ומ"מ שמעינן מהכא דאם נתקו מהני שאע"פ שלא הגביהו דאדרבה השפילו כשהביאו אצלו מ"מ כיון שמחמתו הוגבה ג' טפחים מן הקרקע קנה כיון דתפיס ביה בשעה שהוגבה מכחו דאי לא תפיס ביה לא קנה אע"פ שהוגבה מכחו כדאמרינן פרק הגוזל עצים (דף צח.) גבי זורק מטבע של חבירו לים דאי אדוייה אדייה לא קנה ליה אע"פ שהוגבה מכחו ומיהו דוקא הגבהה כי האי שהיא דרך ירידה אבל הגבהה שהיא דרך עלייה הגבהה חשובה היא ואע"ג דלא תפיס כלל מהניא כדמוכח פ' שלוח הקן (דף קמא:) דאמרינן התם זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהו :

עוד גרסינן בגמ' (דף ט:) בעי רבי אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא אמר רבא ואי א"ל קני בהמה וקנה כלים שעליה מי קנה חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה והלכתא בכפותה:

פירוש משוך בהמה זו וכו'. הא דאיבעיא ליה במשוך בהמה ולא במשוך כלי זה לקנות כלים שעליו משום דמשיכת כלי אפילו בכלי של מוכר מהניא משיכה לקנות מה שבתוכו כדמוכח פרק הספינה (דף פה:) דמשיכת הכלי כנגד משיכה מה שבתוכו אבל משיכת הבהמה בהנהגה וכלים בגרירה ולפיכך בעי אי מהניא משיכה דבהמה לכלים משום דלא דמו משיכות להדדי:

אמר (ליה) רבא מדאיבעיא לך במשוך בהמה משמע דפשיטא לך דאי א"ל קנה בהמה מהני אף בכלים דאע"ג דמדין משיכה לא מהני משום דלא דמו מהני מיהא מדין חצר ואמאי הא חצר מהלכת היא. (ואמר רבא נמי) [והא] כל שמהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה. והלכתא מסקינן דבכפותה קנה. מדין חצר ובכה"ג גופה קא מיבעי לר' אלעזר מי מהניא בבהמה גרירה דלאו דרכה בכך טפי מהנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאמרי' [דף ט.] דחד צד מינייהו לא קנייה משום דאין דרכה בכך [והכי נמי] אין דרך בהמה נמי לגרור אותה כפותה ולא איפשטא בעיין. וכתב הר"נ ב"ר דאי משך בכה"ג לא מפקינן מיניה דה"ל תופס ברשות דומיא (ב"מ דף קב:) דכור בל' סאה בסלע דהתם נמי איכא לספוקי במשיכה דשמא לא מהניא דדילמא לא נתכוין להקנות עד שימשוך לוקח כל הכור ואפ"ה אי תפס לא מפקינן מיניה כיון דתפס ברשות וכדפירשנו לעיל:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט