רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ה עמוד א

הלכות רב אלפס

היה רוכב ע"ג בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי נטלה ואמר לו אני זכיתי בה זכה בה ואם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום:

גמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן המגביה מציא' לחבירו קנה חבידו וא"ת משנתנו דא"ל תנה לי ולא אמר זכה לי:

מתני' ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה :

ראה אותן רצין אחר המציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו וגוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום:

גמ' אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום מ"ט תקינו להו רבנן כי היכי דלא ליתו לאינצויי וכל מקום דקאמרינן לאו כל מקום ממש אלא בשדה דעלמא אי נמי בסימטא אי נמי בצידי רה"ר דלא דחקי רבים בהו אבל ברה"ר דדחיקי רבים בהו אי נמי בשדה חבירו לא קנו ליה ארבע אמות דיליה:

ואמר ר"ל משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות והלכתא קטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות אבל קטן אין לו חצר ואין לו ארבע אמות

נימוקי יוסף

והא דאמרינן וקני כלים וכו'. אמרינן בגמרא (דף ט:) דדוקא הכי אבל אי אמר לקנות כלים פשיטא דלא קני משום דמשמע אתה התכוין לקנות אבל אני איני מקנה לך וכתבו האחרונים ז"ל דמכאן משמע דהאומר לחברו משוך חפץ זה לקנותו לא קנאו עד שיאמר לו קנה:

מתני' היה רוכב על גבי בהמה כו' זכה בה. מסקינן בגמרא (דף י.) דכיון דלא א"ל זכה לי לא זכה חבירו משום דלא שווייה שליח אלא ליתנה לו ולא לזכות לו בה בהגבהתו:

לא אמר כלום. דאפילו תימא דמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו האי כיון דיהבה ליה קנייה ממה נפשך דאי קנייה קמא הא קא יהיב ליה במתנה ואי לא קנייה קמא משום דלא היה מתכוין לקנותה הוי ליה הפקר עד דמטי לידא דהאי וקנייה האי במה דעקריה מידיה דקמא:

גרסינן בגמרא [שם] רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו מ"ט הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים (וא"ר יוחנן) התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה איתביה רבא לרב נחמן מציאת פועל לעצמו בד"א בזמן שאמר לו נכש עמי היום עדור עמי היום אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית א"ל שאני פועל דכיד בעל הבית הוא והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום א"ל כל כמה דלא הדר ביה [ידו כיד] בעל הבית הוא וכי קא הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן המגביה מציאה לחברו קנה חברו וא"ת משנתנו דא"ל תנה לי ולא א"ל זכה לי [ע"כ]. פירוש הוי תופס לבע"ח וכו'. כאדם הבא לתפוס ממון חבירו בשביל חוב של אחר קודם שיקדם לתפוס אותו ממון בע"ח אחר נמצא תופס זה חב בתפיסתו זאת את הנושים האחרים ואפילו עשאו שליח בתפיסתו זאת לאו כל כמיניה להיות תופס במקום שהוא חובה והפסד לאחרים כדמוכח בכתובות פרק הכותב (דף פד:) גבי יימר בר חשו כו' מש"ה מדמינן לה למציאה דשווייה שליח וכן [נקטינן] מהשוכר את הפועל נכש לי עמי וכו' דלא נשכר לו אלא לניכוש ועידור וכשהגביה המציאה אין זו ממלאכת הבעל הבית וקנה הפועל וינכה לו משכרו שכר פעולה ניכוש ועדור של שעת הגבהה:

אבל אמר לו עשה וכו'. כל מלאכות שהוא עושה מלאכת בעל הבית היא וקנה בעל הבית אלמא המגביה מציאה לחברו קנה חברו:

וכי הדר ביה וכו'. הא דאמרינן דהרשות בידו למהדר לאו משום דאמרינן דעד השתא לאו כיד בעל הבית הוא אלא טעמא אחרינא הוא שאינו לו כעבד שאם בא לעזוב שכרו מכאן ואילך ולחזור בו יכול לחזור:

קנה חברו. הכי קי"ל כרבי יוחנן דעולא ור' יהושע ב"ל סברי נמי הכי ורמי בר חמא אמר לעיל (דף ח.) זאת אומרת וכו' ואפילו רבא דדחי ליה לעיל אותביה הכא לר"נ דאמר לא קנה ממתני' דפועל דאלמא ס"ל נמי דקנה. וא"ת ר' יוחנן דאמר הכא קנה איהו גופיה אמר בכתובות (שם) דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ובשמעתין מדמינן להו להדדי תירץ ר"ת ז"ל דר' יוחנן ס"ל דלא דמו משום דבמציאה איכא למימר מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה מה שאין כן בתופס לבע"ח ולפי דבריו ז"ל אם היה תופס נושה בו קנה חברו דה"נ איכא מיגו. ומיהו במקום שאינו חב לאחרים אפילו לא היה התופס נושה בו לכ"ע קנה וכתב הרי"ף ז"ל בתשובה דדוקא במקום דאיכא פסידא לבע"ח כגון אי גברא דמפסיד נכסי הוא או עני וירד מנכסיו ונראה לב"ד שיתפסדו נכסים עד שלא יבוא בע"ח דבכה"ג תקנה הוא שהתקינו הא אילו היה ב"ח אמיד ויכול לפרוע לבעל חובו לא אלא הרי זה אומר לאו בעל דברים דידי את ושומעים לו וכתב הרשב"א ז"ל דבמקום פסידא אף מדין השבת אבידה יכול לתפוס וכתב הר"נ ב"ר ז"ל דאפילו לא עשאהו שליח לכך אלא דעבד מנפשיה שפיר דמי דזכין לו לאדם [שלא] מדעתו ושלא בפניו:

וא"ת משנתנו. דקתני אני זכיתי בה זכה בה ומשמע לן אני זוכה בה עכשיו זכה בה ואע"ג שהגביהה לצורך חברו:

דא"ל תנה לי ולא א"ל זכה. אתה לי בהגבהתה נמצא שלא עשאו שליח להקנותה לו בהגבהתה עד שעת נתינה והלא קודם נתינה חוזר בו משליחותו ולא דמי להא דאמר רבי יוחנן גופיה בשלהי פרק קמא דגיטין (דף יא:) דכל האומר תנו כאומר זכו דמי דהתם דאיכא דעת אחרת מקנה אנן אמדינן לדעתיה כיון שמגלה דעתו שרוצה לשחרר עבדו ניחא ליה דליקני מהשתא ואע"ג דאמר תנו כאומר זכו דמי אבל הכא מגביה גופיה מימר אמר ליה תנה לי אמרת לי ולא נטלתיה על דעת לזכות בה לעצמך אלא על דעת ליתנה לך כמו שאמרת ועכשיו איני רוצה ליתן:

מתני' ראה את המציאה ונפל עליה כו' זכה בה. ומה שנפל זה עליה לאו כלום הוא להחזיק בה ואי משום דארבע אמות של אדם קונות לו כדאיתא בגמ' ברה"ר דדחקי ביה רבים לא תקון רבנן אי נמי מדנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני וזו כיון דתקנת חכמים היא שומעין לו (ב"ק דף ח: וכ"מ) באומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו:

אחר צבי שבור. דהי דומיא דמציאה שאינו יכול לרוץ ומשתמר בתוך השדה אם לא יטלוהו אחרים:

זכתה לי שדי. כתב הר"נ ב"ר ז"ל דדוקא דאמר הכי שכיון שצבי וגוזלות הללו מהלכים הם כל שהוא מתעורר לקנותם משתמרים הם לו כיון דאי רץ אחריהם מגיען כדאיתא בגמ' ואי לא אפילו עומד בצד שדהו אינה משתמרת לו ואינו דומה לידו דידו משתמרת וזו אינה משתמרת וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות גזילה ואבידה:

גמ' קונות לו. אם יש סביבותיו דבר הפקר אין אחר רשאי לתופסו:

שדה דעלמא. שדה דהפקר דאילו שדה דבעל הבית לא וכל היכא שאינו של הפקר שדה חברו הוא וכן דעת הרמב"ם ז"ל:

סימטא. קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים והיא הפקר לרבים למשוך לתוכה הצריכים לצאת מפני הדוחק. והא דאמרינן דד' אמות של אדם קונות לו משמע מן הירושלמי דמס' גיטין [פרק ח הלכה ג] דלאו במילי דהפקר בלחוד הוא כגון במציאה ונכסי הגר אלא אפי' במכר ומתנה נמי דגרסינן התם מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי זוכה בתוך ד' אמות מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כ"ש וא"ת אם כן למה הוצרכו חכמים לתקן משיכה ומסירה בסימטא יקנה בד' אמות י"ל דלא אמרו בד' אמות אלא בשעומד ונתנו לו בתוך ד' אמותיו הא (קדמו) לו בעלים לא זכו לו שמקום אותו דבר קנוי הוא לבעליו:

ואמר ר"ש ב"ל קטנה יש לה חצר ויש לה יד. יש לה חצר מדאורייתא לענין גט כדמפרש ואזיל:

ויש לה ד' אמות. לענין מציאה ואע"ג דענין מציאה ילפינן מגט דידה בגט כתיבא וקי"ל בפ' הזורק (דף עח:) דבגט אין ד' אמות כדאמרינן אלא בכדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעבד עובדא עד דמטי גיטא לידה מכל מקום [כיון דגבי גט אית לה חצר] ילפינן מציאה מגט לענין חצר וכיון דאית לה [חצר] במציאה תקון לה רבנן ארבע אמות מדין חצר ויש לה ד' אמות דאמרן במציאה דוקא מתקנת חכמים אבל קטן אין לו יד ואין לו חצר מדאורייתא ומיהו במקח וממכר דאיכא דעת אחרת מקנה אית ליה זכייה גמורה מדרבנן למה שתופס בידו דוקא אבל חצר וארבע אמות לא אשכחן דתקון ליה רבנן כלל כדאמר בפרק המקבל (דף סד:) אגוז ונוטלו צרור וזרקו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ובמציאה דליכא דעת אחרת מקנה תנן [דף יב.] מציאת חרש שוטה וקטן יש בהם גזל משום דרכי שלום אלמא אפילו מדרבנן ליכא אלא מפני דרכי שלום:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט