רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) | ר"ן | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | פירוש הרא"ש | תוספות רי"ד | הרשב"א | הריטב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

פרק אחד עשר [דף עט ע"א] אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט [דף עט ע"ב] אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות עולם עלי הרי זה יפר פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו ה"ז יפר דברי רבי יוסי: גמ' נדרי עינוי נפש הוא דמיפר שאין בהן עינוי נפש אינו מיפר והתניא בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מיפר בדברים שבינו לבינה אמרי הלין והלין מיפר מיהו נדרי עינוי נפש מיפר לעולם אבל אין בהן עינוי נפש כי איתה תחותיה הוא דמיפר כי מגרש לה חייל עליה נדרא. ודברים שאין בהן עינוי נפש כי מגרש לה חייל עליה נדרא והא תנן (לקמן דף פה.) קונם שאני עושה לפיך ר' יוחנן בן נורי אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלמא כי מגרש לה והפר לה מעיקרא הויא הפרה. אמרי הלין והלין הוי הפרה אלא נדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים אבל אין בהן עינוי נפש לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר פי' לעצמו מיפר כל מה דשייך לעצמו הויא הפרתו הפרה בין כל זמן שהיא תחתיו בין אם גירשה והחזירה הלכך אם גירשה כל זמן שהיא ראויה לשוב אליו לא חל הנדר אבל אם נשאת לאחר חל הנדר דלא מסתבר למימר שיחול הנדר מיד אחר שגירשה ואם יחזירנה פקע הנדר דלא מצינו נדר שחל פעם שיפקע ממילא. לאחרים אינו מיפר כשאין תועלת לעצמו באותו הפרה אלא לאחרים והיינו אחר שנשאת לאחר והכי קתני אלו נדרים שמיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן עינוי נפש. תשלום הברייתא זו בספרי אין לי אלא בעל שאינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהם עינוי נפש האב מנין הרי אתה דן וכו' לא זכיתי לדין תלמוד לומר אלה החוקים וגו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחיך הרי אתה מקיש את האב לבעל מה הבעל אינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהן עינוי נפש. אף האב אינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהן עינוי נפש: [דף פ ע"ב] אם ארחץ היכי קאמרה אמר רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ [היום] ושבועה שלא ארחץ הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט [היום] ושבועה שלא אתקשט דרבנן סברי רחיצה וקישוט עינוי נפש הוי ורבי יוסי סבר לאו עינוי נפש הוי. כתב הרמב"ם ז"ל והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דאמוראי אמרי כוותייהו ואע"ג דאמר רב הונא (לקמן דף פב.) כולה פירקין רבי יוסי היא ממאי דכיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש למה לי למיתנא דברי רבי יוסי שמע מינה מכאן והילך רבי יוסי היא כולהו לאו סתמי נינהו אלא כאילו כתיב בכולן דברי רבי יוסי הלכך לא מיבעיא שלא ארחץ לעולם ושלא אתקשט לעולם דהוי עינוי נפש אלא אפילו שלא ארחץ שלא אתקשט היום הוי עינוי נפש דניוול דיומיה שמיה ניוול ויפר: [דף פא ע"ב] תניא דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים דברים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מיפר בינה לבין אחרים אינו מיפר כיצד אמרה פירות העולם עלי הרי זה יפר קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אינו יכול להפר ושלא אכחול ושלא אפקס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ את פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר רבן גמליאל אומר יפר משום לא יחל דברו ד"א לא יחל דברו מכאן לחכם שאינו מתיר נדרי עצמו הא דקתני הכא שלא אכחול ושלא אפקס דברים שבינו לבינה הויין ולא עינוי נפש ר' יוסי היא אבל לרבנן עינוי נפש הוי ויפר לעולם וכן מסתבר דהלכה כרבנן אבל הרמב"ן ז"ל כתב דקישוט ותשמיש הוי דברים שבינו לבינה ומיפר לעצמו ואיפשר דסבירא ליה כיון דהש"ס מיבעיא ליה אליבא דרבי יוסי אי רחיצה וקישוט הויין דברים שבינו לבינה ופליגי אליביה רב אדא בר אהבה ורב הונא ותניא כוותיה דרב אדא בר אהבה אלמא דהלכה כוותיה וזו אינה ראיה כל כך דהכי נמי בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוי או דברים שבינו לבינה הוי ובעי למיפשט ליה ממתני' נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ודחי ליה דמתניתין דכולה פירקין ר' יוסי אינון ולא איפשיטא הבעיא הלכך נראה דהלכה כחכמים: תנן בפרק שני דנגעים (משנה, נגעים ב, ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. ובירושלמי (פ' נערה המאורסה ה"י) גרסינן נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מיפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא אנו קיימין בדברים שבינה לבין אחרים ולא רבי יהודה היא תנינן בשם רבי יהודה רבי חייא תני לה בשם חכמים שמעינן מהא דהלכה כרבי יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ואין חכם מתיר נדרי עצמו. [דף פב ע"א] אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים בעל מיפר לאשתו חוץ מהנאתי על פלוני שאינו מיפר אבל הנאת פלוני עלי מיפר ואותבי' עליה ממתניתין דתנן קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת ושני מתניתין ר' יוסי היא ושמואל דאמר כרבנן וכתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מהא דהלכתא כרבנן דליכא אמוראי דפליגי אדשמואל ולוי דאמרי כוותייהו ואע"ג דאיכא דמפרשי ומאי אין יכול להפר משום נדרי עינוי נפש אבל מיפר משום שבינו לבינה דשינויא אחרינא הוא ואתיא דשמואל אף כרבי יוסי מסתבר (אף) כאידך פירושא דסיומא דמלתא היא ואתיא דשמואל כרבנן: תוספתא (פ"ז) נדרה שלא תטעום אחד מכל המינים בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פלפלין שאני טועמת גלוסקין שאני טועמת אפילו לא הוי לה אותו המין מימיה יפר. [דף פב ע"ב] א"ר יהודה אמר שמואל נדרה משני ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה דכיון דנדר אחד ואית קצת עינוי אף בשני מיפר אף לשני אבל בלא הפרה אינו מותר משום דהותר מקצתו דדוקא גבי התרת חכם הוא דאמרינן הכי משום דעושה הנדר טעות מעיקרו הלכך כיון שהותר מקצתו הותר כולו שלא היתה דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים והא דאמרינן (לקמן דף צ:) בנטולה אני מן היהודים דמיפר דוקא חלקו ולא אמרינן מתוך שמיפר חלקו מיפר גם לאחרים דבין איש לאשתו כתיב גזירת הכתוב היא דוקא בינו לבינה הוא מיפר ולא בינה לבין אחרים והא דתנן (לקמן דף פז.) במתני' הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים התם כשפירש שהפר דוקא לתאנים אבל הכא מיירי שהפר סתם ור' אסי אמר רבי יוחנן מיפר למתענה ואינו מיפר לשאין מתענה והלכה כר' יוחנן ואע"ג דפריך ליה ממתניתין הא שני לכולהו:

[דף פג ע"ב] מתני' קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה ליהנות בלקט ושכחה ופאה קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו בעל כרחו כהנים ולוים אלו יטלו אחרים:

גמ' קונם שאני נהנה לבריות אין יכול להפר אלמא איפשר דמיתזנא מן דיליה מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה ליהנות בלקט ושכחה ופיאה אבל מן הבעל לא אכלה אלמא בעל בכלל בריות הוא. אמר עולא לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא וחדא ועוד קתני חדא דבעל לאו בכלל בריות הוא ועוד מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה רבא אמר לעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר מה טעם אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ר"נ אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא וה"ק נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה והלכה כעולא וכרב נחמן דבעל לאו בכלל בריות הוא ואע"ג דרבא בתראה הוא מ"מ הלכה כרב נחמן רבו וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ב מהל' נדרים ה"ח) ודוקא משום עינוי נפש אין הבעל מיפר אבל משום דברים שבינו לבינה מיפר:

[דף פח ע"א] מתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא ע"פ אביך או ע"פ אחי או ע"פ אחיך אינו יכול להפר שאני עושה על פיך אינו צריך להפר ר' עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו:

גמ' אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם [דף פה ע"ב] אמר רב הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם והא משתעבדי לבעל [דף פו ע"ב] שאני קונמות דכקדושת הגוף דמי וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ותקדש מהשתא אלמוה רבנן לשעבודא דבעל:

סימן ב

מתני' נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים מן הענבים וסבור שנדרה מן התאינים ה"ז יחזור ויפר ומיירי כגון דאמרו לו נדרה בתך והפר לה ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דיבור אבל נמצא בתוך כדי דיבור והוא רוצה גם בהפרת אשתו אע"פ שלא חזר והפר לה הויא הפרה ואם אמרו לו סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והפר ונמצא שנדרה אשתו אע"פ שלא נמצא אלא אחר כדי דיבור הרי זה מופר והוא שרוצה גם בהפרת אשתו:

סימן ג

אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים קיים כולו הפר לתאנים אינו מיפר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאנים שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים: גמ' מני מתניתין ר' ישמעאל היא דתניא אישה יקימנו ואשה יפרנו הרי שאמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים קיים כולו היפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים רבי עקיבא אומר מה יקימנו ממנו אף יפרנו ממנו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שלא הפר לא הפר אף הקמה מה שלא קיים לא קיים. רבינו משה בר מיימון פי"ב הל"י פסק כחכמים ויראה לי דהלכה כסתמא דמתני' דקי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתמא דמתניתין:

סימן ד

מתני' יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירים יפר יודע אני שיש מפירים אבל איני יודע שזה נדר רבי מאיר אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר:

סימן ה

המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות הללו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך:

גמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר לה מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אומר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל בפ"ק דקידושין סימן כט. כתבתי מה שפסק ר"ת הלכה כרבי מאיר דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה וגם פסק כרב דאם אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל:

מתני' ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אע"פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר לה דף פט ע"א נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר לה זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת שוב אינו יכול להפר לה:

גמ' זה הכלל דקתני גבי נערה המאורסה לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל דאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל דקתני גבי ואלו נדרים לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שאין הבעל מיפר בקודמין:

סימן ו

מתני' קונם שאני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך שאני נהנה לך אם עושה אני ע"פ אבא ע"פ אביך ה"ז יפר דכיון שנאסרה בהנאת אביה ואבא אם היא עושה לו גנאי הוא לו והוי דברים שבינו לבינה: גמ' תניא קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר נטולה אני מן היהודים אם משמשך אני ר' נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא היא והלכה כסתם ועוד סוגיין בריש פירקין דף פ. גבי ארחץ ולא ארחץ אליבא דרבנן ואע"ג דאמרי' ההוא גברא דאמר תיתסר הניית דעלמא עלי אי נסיבנא איתתא כי לא תנינא הלכתא רהיט בגפא ותובילא ולא אימצי למיתנא אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה ואנסביה איתתא ואתייה לקמיה דרב חסדא אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אלא רב אחא בר רב הונא דגברא רבה הוא וקסבר דכי היכי דפליגי רבי נתן ורבנן בהפרה פליגי נמי בשאלה דשמעת מינה דעבד עובדא כר"נ ההיא לא מכרעת דרבא שבחוהי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולאו למימרא דהלכה כר' נתן ועוד דרב פפא אמר מחלוקת בהפרה אבל בשחלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר ופסקי רבוואתא כוותיה: ת"ר קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון אותו פלוני ואח"כ נשאל על השני אותו חכם:

סימן ז

מתני' בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובתן האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים:

סימן ח

גמ' אמר רב פפא בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה כיון דאונס לגבי כהן כרצון לגבי ישראל דמי אין לה כתובה או דלמא מצי אמרה ליה אנא חזינא וגבראי הוא דנסתחפה שדהו ואמרינן עלה מתניתין היא האומרת טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אילימא באשת ישראל ובמאי אי ברצון כלום יש לה כתובה ואי באונס מי מיתסרא על בעלה אלא באשת כהן אי ברצון כלום יש לה כתובה מי גרעה מאשת ישראל אלא לאו באונס וקתני יש לה כתובה. איבעיא להו אמרה לבעלה גירשתני מהו אמר רב המנונא תא שמע האומרת טמאה אני לך ואפילו למשנה אחרונה דקתני לא מהימנא התם הוא דמשקרא דידעה דבעלה לא ידע אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה א"ל רבא אדרבה אפילו למשנה אחרונה ראשונה דקתני דמהימנא התם משום דלא עבידא לבזויי נפשה אבל הכא זימנין דתקיף לה בעלה מעיזה ומעיזה והלכה כרב המנונא מדפריך סתמא דהש"ס בפ' האשה שלום דף קיז. אהא דקאמר היכי דמי קטטה באומרת לבעלה גירשתני וניהמנה מדרב המנונא כו' וכן בפ' שני דכתובות דף כב: גבי אמרה נשביתי דחיק לאוקומי לכולהו אמוראי דהתם כרב המנונא וכן בפרק התקבל דף סד: פריך על מילתיה דר' יוחנן מדרב המנונא וכן בסוף גיטין דף פט: מייתי לה הש"ס ואע"ג דרבא דחיי' למלתיה איפשר דלא פליג אלא דחויא בעלמא היא ואפילו אי פליג הלכתא כרב המנונא מכל הלין ראיות שהבאתי ועוד נ"ל טעם טוב דהלכתא כרב המנונא דאפילו למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא נתנה עיניה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיותה באיסור אשת איש כל ימיה ואם תאמר והא אמרי' בשילהי הכותב דף פט. גבי היוצאה בגט אמר רב יוסף הב"ע כשאין שם עידי גרושין דמיגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול לומר גירשתיה ונתתי לה כתובה והיאך יכול לומר לא גירשתיה כיון דמעיזה פניה לומר גירשתני מהימנא ויש לומר כגון דהוי קטטה ביניהם דאז לא מהימנא כדאיתא בפ' האשה שלום אי נמי מאחר שתובעת כתובתה אינה נאמנת דמחמת חימוד ממון היא אומרת כן כדאמרינן בפ' האשה שלום דף קיז. באתה לבית דין ואמרה התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה והרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אישות ופי"ב מהל' גירושין כתב שנוטלת כתובתה מדמדמינן לה למתני' אלמא נאמנת אפי' לכתובה כדין משנה ראשונה ואיפשר דלא פליג על דברי ר"י שכתבתי דרוצה לומר כשלא תבעה כתובתה: