רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת בית הכנסת לוקחין תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו רחובה וכן במותריהם:

גמ' אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר' מנחם ב"ר יוסי סתימתאה אבל חכמים אומרים הרחוב אין בו משום קדושה ורבי מנחם ברבי יוסי מ"ט הואיל והעם מתפללין בו בתעניות (ובמעמדות) ורבנן ההוא אקראי בעלמא הוא: בית הכנסת לוקחין תיבה. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל של כרכים כיון דמעלמא קאתו לה הויא להו דרבים ולא מצו מזבני לה ואפי' הוה ידוע שבני הכרך בנו אותה ולא סייעו להם מחוץ לעיר בהוצאת בנינה אפי' הכי כיון דמעלמא קאתו לה בני העיר הקדישוה לדעת כל העולם אבל בי כנישתא דמתא מחסיא אע"פ שקדושה היא לדעת כל העולם כולם מסכימים לדעת רב אשי וההיא בית הכנסת של טרסיים הכי פירושו בי כנישתא זוטא הואי ולא היו נכנסין בה אלא אותן בעלי אומניות והא דקאמרי' בירושלמי (פ"ד ה"א) הדא דתימא בבית הכנסת של יחיד אבל של רבים אסור שאני אומר שמא אחד מסוף העולם קנוי בה פירוש יש לו זכייה בה ואפי' הסכימו כל הרגילים ליכנס לזאת העיר למוכרה שמא יש אחד בסוף העולם שהיה סמוך לעיר הזאת והיה רגיל ליכנס בה ולדעתו הוקדשה. ירושל' עד כאן כשבנייה לשם בית הכנסת בנייה לשם חצר והקדישה מהו נשמעיניה מן הדא קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת הדא אמרי' בנייה לשם חצר והקדישה קדשה אימתי היא קדושה מיד או בשעת תשמיש נשמעין מן הדא העושה תיבה ומטפחות לשם ספר עד שלא נשתמש בהן הספר מותר להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן הספר אסור להשתמש בהן הדיוט ומה אלו שנעשו לשם ספר אינם קדושים אלא משעת תשמיש זו שבנייה לשם חצר לא כל שכן. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו לה אי בעי מצינא מזדבנינא לה. אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למישתי ביה שיכרא שפיר דמי בבית הכנסת של כפרים איירי אבל של כרכים לא מהני מידי טובי העיר למוכרו ואכל הני דמתניתין קאי הלכך יחיד שמכר ס"ת שלו יכול להשתמש בדמיו כי לדעתו הוא מוכרו ודינו כמו שמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. אפי' למישתי בהו שיכרא פירש רש"י בדמים והדין עמו משום דבהכי איירי מתניתין כדקתני לוקחין בדמיו ומיהו הוא הדין בבית הכנסת יכול הלוקח לעשות בה כל צורכו אפי' ארבעה דברים שאסרו חכמים דכולה מתניתין איירי בשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי בני העיר וכן ההיא תלא דבי כנישתא רצה לקנות לזורעו ואמר ליה רב אשי שלא יוכל לזרוע בו אם לא יקנה אותה מז' טובי העיר במעמד בני העיר אבל אחר שיקנה אותו יוכל לזורעו וזריעה תשמיש של גנאי דהא בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשוין ובחורבנם מותר להשתמש בהן כל תשמיש שאינו של גנאי כמו שנפרש לקמן (סי' ז) רבינא הוה ליה ההיא תלא דבי כנישתא בארעיה אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי (בני) העיר במעמד אנשי העיר וזרעה. אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא גרסי' בפרק השותפין (דף ג:) הני מילי דלא חזא ביה תיוהא אבל חזא ביה תיוהא סתר ובני לה (לאלתר) כי הא דרב אשי חזא תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסיא סתרה ובניה ועייל לפוריא להתם ולא אפיק עד דתקין ליה שופכי אמר רבא הך בי כנישתא חלופה וזבונה שריא וחיילא קדושה אדמיה והיא יוצאה לחולין אוגרה או משכונה אסור מ"ט בקדושתיה קיימא כדמעיקרא לבני נמי חלפינהו וזבינא שרי אוזפינהו אסור וה"מ בעתיקי אבל בחדתי לית לן בה ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא ה"מ כגון אורג בגד למת דחזיא לאישתמושי בה אבל הני כטווי לאריג דמיין וליכא למ"ד הזמנה מלתא היא מתנה שבעה טובי העיר במעמד אנשי העור פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר אמר במאי תפקע בו קדושתיה ומאן דשרי אמר אי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא יהבי ליה מתנה הדר הויא לה מתנה כזביני:

סימן ב

תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר וציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושריא כיון דחזינא דמותבי לס"ת עילויה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דקא עייפי ליה ומניחין ס"ת עילויה אמינא תשמיש קדושה היא ואסור ואמר רבא האי תיבתא דאירפט מיעבד תיבתי זוטרתי שרי כורסיא אסור כורסיא נמי מעבדי כורסיא זוטרתי שרי דרגא לכורסיא אסור ואמר רבא האי פריסא דבלה שרי למיעבדיה פריסא זוטא אי נמי כסתא לסיפרא שרי לחומשא אסור:

סימן ג

אמר רבא הני זבילי דחומשא וקומטרי דסיפרי תשמיש קדושה הן ונגנזין פשיטא מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידי לנטורי בעלמא עבידי וכאנדרונא דמיא קמ"ל אמר מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכים למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא ס"ת שבלה גונזין אותה אצל תלמיד חכם ואפי' שונה הלכות ואמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים:

סימן ד

אמר רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמיה דרבא אמר איפכא והלכתא כרב פפי דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש בהמ"ד אסור לעשותו בית הכנסת אלמא בית המדרש עדיף:

סימן ה

תנו רבנן מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי תורה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום רבך שמעון בן גמליאל אין מוכרין ס"ת אפי' ישן ליקח בו חדש וא"ר יוחנן משום ר' מאיר אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה. ת"ר לא ימכור אדם ס"ת אע"פ שא"צ לו יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם: וכן במותריהן אמר רבא לא שנו אלא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר ומכרו והותירו נמי לא אמרן אלא שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה אבל התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה ואפילו לדוכסוסיא מותר מאי דוכסוסיא פרשא דמתא. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנין וכשהן באין מביאין אותה בידם ומפרנסין בה עניי עירם ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לאותן עניי העיר רב הונא גזר תעניתא עול לגביה רב הונא בר חנילאי וכל בני מאתיה רמו עלייהו צדקה ויהבו כי בעו למיזל אמרו ליה יהבינהו מר וניזול ונפרנס בהו עניי מאתן אמר להו תנינא בד"א בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכ"ש אנא דעניי דידכו ודידי עלי סמיכו:

סימן ו

מתני' אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר' (%יהודה) אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי אימתי שירצו יחזירוהו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכרין אותה ממכר עולם חוץ מד' דברים למרחץ ולבורסקי ולבית הטבילה ולבית המים ר' יהודה אומר מוכרין אותה לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו הספר של יחיד ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורסין בתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשימותי את מקדשיכם בקדושתן הן עומדים אף כשהן שוממין עלו בו עשבים לא יתלשו מפני עגמת נפש:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה שאלו תלמידיו לר' זכאי במה הארכת ימים אמר להם מימי לא השתנתי מים בתוך ד' אמות של תפלה ולא כניתי שם לחבירי ולא בטלתי קידוש היום אימא זקינה היתה לי פעם אחת לא היה לי יין לקידוש היום מכרה כיפה שעל ראשה והביאה לי יין לקידוש היום תנא כשמתה הניחה לו שלש מאות גרבי יין כשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפי גרבי יין:

סימן ז

ת"ר בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ומספידין בהן הספד של רבים ומכבדין אותן ומרביצין אותן אמר ר' יהודה אימתי בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש. אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות דאמר רב ששת בית הכנסת שמחשבין בו חשבון סוף מלינין בו את המת. הא דאמרי' על תנאי הן עשויין אין לפרש דמותר לנהוג בהן קלות ראש בישובן דהא אמרי' בתר הכי דרבינא ורב אדא בר אהבה לא הוו עיילי לבי כנישתא משום מיטרא אלא משום דשמעתתא בעיא צילותא ואמרינן נמי אי איצטריך ליה למיקרי איניש מבי כנישתא דלימא פסוקא אלא אמתניתין קאי דאמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מפשילין לתוכו חבלים וקאמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל בחורבנן מותר לעשות בהן שעל תנאי הן עשויין מ"מ חשבונות של רבים אין עושין בהן וכן גבי תילא דבי כנישתא שלא היה יכול לזורעה אם לא שקנאה משבעה טובי העיר לפי שזריעה דבר מגונה הוא ביותר. ואין ניאותין בהן אמר רבא חכמים ותלמידי חכמים מותרין דאמר ר' יהושע בן לוי מאי בי רבנן ביתא דרבנן: ואין נכנסין בהן כו'. רבינא ורב אדא בר אהבה הוו קיימי ושיילי שמעתתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי הא דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתתא בעי צילותא אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי אי איצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא מאי א"ל אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא ואי תנא הוא לימא הלכתא ואיקרא הוא לימא פסוקא ואי לאו בר הכי הוא לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך אי נמי נשהי פורתא וניקום: ומספידין בתוכן הספד של רבים. מחוי רב חסדא כגון הספידא דקאי ביה רב ששת מחוי רב ששת כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא רפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא אתו כולי עלמא:

סימן ח

תנן התם ודאישתמש בתגא חלף אמר (רבן שמעון בן) ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות ואמר עולא לישתמש איניש במאן דתני ארבעה ולא לישתמש במאן דמתני ארבעה פי' דתני ארבעה מי ששונה ארבעה סדרי משנה ופי' דמתני מי שלומד הש"ס ארבעה סדרי: ט תנו רבנן מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה במה דברים אמורים כשאין לו כל צורכו אבל יש לו כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי וכו' והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. וממילא שמעינן למאן דלא קרי ותני אין מבטלין אלא כדי צורך קבורה בעלמא. ואין עושין אותו קפנדריא. מאי קפנדריא כמ"ד אדמקיפנא אהדר ואיעול בהא אמר ר' אבוה אם היה שביל מעיקרא מותר אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשות קפנדריא אמר רבי חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מצוה לעשות קפנדריא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא: עלו בו עשבים וכו'. תנא לא יתלוש ומאכיל אלא תולש ומניח. ת"ר בית הקברות אין נוהגין בו קלות ראש אין מרעין בו את הבהמה ואין מוליכין בו את אמת המים ואין מלקטין בו עשבים מפני כבודן של מתים ואם ליקט שורפין במקומן. הא דקתני אין מרעין את הבהמה נראה דמיירי אף בקרקע עולם ואסור מפני כבודן של מתים דאי על הקברים אם הוא קבר של בנין אסור בהנאה. והאילנות הנטועין בבית הקברות מותר ללקוט פירותיהן ואין כאן חשש מפני כבוד מתים:

סימן ט

מתני' ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין בשבת הבאה בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה בחמישית חוזרין לכסדרן לכל מפסיקין לר"ח לחנוכה ופורים לתעניות ולמעמדות וליה"כ פירוש במנחה קורין פרשת עריות דומיא דאינך שקורין בהן שלשה:

גמ' מאי פרשת שקלים רב אמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ושמואל אמר כי תשא תניא כוותיה דשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן אמר ר' יצחק נפחא ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות וקורין בהן אחד מענינו של יום ואחד בר"ח ואחד בכי תשא ואמר ר' יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין בהן אחד מענינו של יום ואחד בשל ר"ח ואחד בשל חנוכה ומפטיר בשל חנוכה במאי דסליק מיניה ור"ח טבת שחל להיות בחול קרו בר"ח תלתא וחד קרי בחנוכה וכן הלכה ר"ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אביי אמר קרו שיתא מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד חוזר מן כי תשא עד ועשית כיור נחושת וקי"ל כוותיה חל להיות ר"ח אדר בכי תשא עצמה אמר אביו קורין שיתא מן כי תשא עד ויקהל משה וחד חוזר וקורא מן כי תשא עד ועשית כיור נחושת תניא כוותיה דאביי חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה: אתמר ר"ח אדר שחל להיות בע"ש רב אמר מקדימין וקורין בשבת שעברה ושמואל אמר מאחרין וקורין למחר וקי"ל כרב " בשניה זכור. אתמר פורים שחל להיות ערב שבת רב אמר מקדימין ושמואל אמר מאחרין והלכתא כרב ואפילו בני חמשה עשר שחל פורים שלהם בשבת מקדימין וקורין בשבת שעברה: בשלישית פרה אדומה. ת"ר ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטיר ביהוידע הכהן ואיזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפי' בערב שבת. בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה' פקדתי ואיזו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בע"ש. בשלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם מים טהורים ואיזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה משכחת לה בחל ר"ח ניסן באמצע השבת אבל אם חל ר"ח ניסן להיות בשבת הויא ליה שלישית הסמוכה לניסן ואם חל להיות ר"ח ניסן באחד בשבת הויא ליה שלישית הסמוכה לפורים של מוקפין מאחריה: ברביעית החדש הזה לכם ומפטירין כה אמר ה' צבאות בראשון באחד לחדש איזו היא שבת רביעית כל שחל ר"ח ניסן להיות בתוכה ואפילו בע"ש בחמישית חוזרין לכסדרן. לסדר מאי רבי אמי אומר לסדר פרשיות ר' ירמיה אומר לסדר הפטרות וקי"ל כרבי ירמיה: ירושלמי (פ"ד ה"ו) רבא בשם ר' חייא בר אשי אמר אין מפסיקין בין פורים לפרה רבי לוי אומר אין מפסיקין בין פרה להחדש הזה וסימן כל פרשיות הללו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ובדין הוא שיקדים החדש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן בשני ימים בניסן נשרפה הפרה ולמה הקדימוה לפי שהיתה טהרתן של ישראל נקוט האי סימנא בידך כד מיקלע אדר הסמוך לניסן בשבת או בשני בשבת או ברביעי בשבת או בששי בשבת צריכין לאפסוקי פרשיות וסימן ימים דמיקלע בהו ר"ח אדר זבד"ו והדין פירושא דמלתא כדמיקלע ביום השבת מפסיקין בחמיסר באדר וסימן זט"ו וכד מיקלע בתרין בשבתא מפסיקין בשיתא באדר וסימן ב"ו וכד מיקלע בארבע בשבתא מפסיקין בארבעה באדר וסי' ד"ד וכדמיקלע במעלי דשבתא מפסיקין בתרין באדר ובששה עשר באדר וסימניך ובי"ו:

מתני' בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים בעצרת שבעה שבועות בר"ה בחדש השביעי באחד לחדש ביה"כ אחרי מות ביו"ט ראשון של חג קורא בפרשת המועדות שבתורת כהנים ובשאר ימות החג קורין בקרבנות החג. תימה דבפסח ועצרת ובימים ראשונים ואחרונים של החג ובר"ה וביה"כ אנו מוציאין שתי תורות וקורין אחת בקרבנות היום וזה אינו שנוי לא במשנה ולא בגמרא. ואפשר שאחר שנשלם הש"ס תקנוה רבנן סבוראי או הגאונים וישנו בסדר רב עמרם וקצת יש סמך לדבר מדאמרי' לקמן (דף לא:) אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע וכו' אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקורין בהן וכו' ואין להביא ראיה מדאמרינן לקמן (דף לא.) ביום של יו"ט האחרון של חג מפטירין בויעמוד שלמה לפי שמדברת בענין שמיני עצרת וא"כ יש להוכיח שקראו בס"ת שניה פרשת קרבנות של שמיני עצרת דאם לא קראו אלא וזאת הברכה למה יפטירו בויעמוד שלמה ואנן בעינן ההפטרה דומיא דפרשה שקרא כדאמרינן לעיל (דף כט:) בשלמא למ"ד כי תשא היינו דמפטירין ביהוידע הכהן דכתיב ביה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו אלא למ"ד צו את בני ישראל וכו' משום דאיכא למימר כיון שהפטרה מדברת בענין שמיני עצרת יש לאומרה אע"פ שאינה מעין הפרשה שקרא בתורה כדאמרינן בסמוך דר"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין מאתמול מחר חדש אע"פ שאינה מעין הפרשה שקרא שכיון שהוא מעין המאורע שיהא מחר חדש וגם מצינו בירושלמי כעין מנהגינו:

גמ' א"ר יצחק נפחא שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי ומפטיר קורא במוספין. בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וסדר הזה לא ישתנה אלא כשחל פסח בחמישי שאז קורין ביום ראשון וביום שני משך תורא ויום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי דהיינו פסל לך כדאמרינן לקמן שבת של חול המועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי וכו' וביום ראשון שני ושלישי קדש בכספא במדברא כסדר שהן כתובין בתורה אלא שקורין שור או כשב או עז ביום שני לפי שכתוב בו ענין פסח ובחמשה עשר יום ובפרשת בשלח בשביעי שאז עברו ישראל את הים והשאר כסדר שהן כתובים בתורה ומפטירין ביום ראשון של פסח בפסח גלגל בעת ההיא ובי"ט שני בשל פסח יאשיהו וביו"ט אחרון מפטירין וידבר דוד לה' ולמחר עוד היום בנוב לעמוד. בעצרת קורין ביו"ט הראשון בחדש השלישי ומפטירין במרכבה וביום טוב שני שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק. בר"ה ביום הראשון וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה. ובשני והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביה"כ שחרית קורין אחרי מות ומפטירין כה אמר ה' רם ונשא במנחה בעריות ומפטירין ביונה. בחג בשני ימים טובים הראשונים קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים שור או כשב ומפטירין ביום הראשון הנה יום בא לה' וביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ובשאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. גרסינן בפרק בתרא דסוכה (דף נה.) אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי וקא פריש גאון כך המנהג בשתי ישיבות ביום ראשון וביום שני שהן ב' ימים טובים קורין ובחמשה עשר בלבד שאין להזכיר וביום השני דלא לזלזולי בקדושת היום וביום השלישי שהוא חול המועד קורא כהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וישראל חוזר וקורא וביום השלישי והרביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי שהן ספיקא דיומא ויום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי וישראל חוזר וקורא ביום הרביעי והרביעי חוזר וקורא ביום השלישי וביום הרביעי ספיקא דיומא ועל פי הסדר הזה קורין בכל יום עד יום שביעי. ביו"ט אחרון של חג קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורא וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה לפני ה' וי"א ויהי אחרי מות משה עבד ה' והכי איתא בירושלמי והכי נהגינן. אמר רב חנן בר רבא שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי משום דאית ביה את בעשיית מלאכה ואפטורי בניסן העצמות היבשות ובתשרי וביום בא גוג:

מתני' בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואינו קורא פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה להו מן המנין שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו:

גמ' בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות זכריה ואי איקלע שתי שבתות מפטירין בשבת שניה בנרות שלמה בראש חודש ובראשי חדשיכם ואי מיקלע ר"ח בשבת מפטירין והיה מדי חודש בחדשו. אמר רב הונא ראש חודש שחל להיות באחד בשבת מפטירין מאתמול ויאמר יהונתן מחר חודש אמר רב יהודה בריה דרבי שמואל בר שילת משמיה דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם והאידנא לא נהגינן הכי אלא מפטירין שמעו דבר ה' בית יעקב כסדר הפטרות הסדורות במדרש פסיקתא ויש מפרשים דרב לטעמיה דאמר בשילהי תענית (דף כט:) שאסור בכיבוס מראש חדש עד התענית וקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלא אסר אלא אותה שבת ולא נהירא דמה ענין זה להפטרה דאין הפטרה מדברת כל כך מענין תשעה באב ועוד דא"כ ליפלגי אמוראי הכא כי היכי דפליגי לענין כיבוס במסכת תענית אלא על פי המדרש פסיקתא אנו נוהגין כן כדפרישית וכן נמי בתענית אנו קורין ויחל ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות אלא שאנו עושין ע"פ מס' סופרים (פ' י"ז הלכה ז) דגרסינן התם בתענית של תשעה באב ובשבעה אחרונות של עצירת גשמים קורין ברכות וקללות אבל בתעניות אחרות קורין ויחל משה ומפטיר דרשו ה' וי"א שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר מיהו איכא למימר דמתני' נמי איירי בט' באב ובשבעה תעניות אחרונות ולא פליגי. ובט' באב קורין בכי תוליד ומפטירין באסוף אסיפם: ואין מפסיקין בקללות מנא הני מילי %בר גמדא א"ר סימאי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ר"ל אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. תניא רשב"א אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות וברכות שבתורת כהנים קודם עצרת ובמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא אמר אביי ואי תימא ר"ל כדי שתכלה שנה וקללותיה ועצרת נמי ראש השנה לאילן הוי כדתנן ובעצרת על פירות האילן. שאלו לרבינו נסים למה מחלקים אתם נצבים ופרשת וילך שהן קטנות כשיש ב' שבתות בין ר"ה לחג וקורין פרשת נצבים קודם ר"ה ופרשת וילך אחר ר"ה ולא חלקו ראשי המטות ומסעי שהן גדולות והשיב לפי שיש באתם נצבים קללות שקלל משה את ישראל ורוצים לסיימם קודם ר"ה ולא נהירא חדא דפרשת אתם נצבים אינה בכלל הקללות שקלל משה את ישראל כדמוכח בפ' המוכר את הספינה (דף פח:) א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם הקב"ה בירך את ישראל בכ"ב אותיות וקללן בח' ומשה רבינו ברכן בח' וקללן בכ"ב אותיות מואם לא תשמעו עד ואין קונה ולא קאמר עד הנסתרות שבאתם נצבים אלא אותן שבאתם נצבים אינם קללות אלא שהעביר בני ישראל בברית ועוד גם בהאזינו יש קללות מזי רעב ולחומי רשף אלא היינו טעמא לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת בין קללות לר"ה וכן קורין פרשת במדבר סיני בין קללות שבתורת כהנים ובין עצרת:

ובב' ובה' וכו'

סימן י

ת"ר מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם מתחילין במנחה במנחה שם קורין בב' בב' שם קורין בה' בה' שם קורין שבת הבאה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בב' ובה' ובשבת הבאה וכן הלכתא:

ת"ר פותח ורואה גולל ומברך חוזר ופותח וקורא דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא וכן הלכתא. בירושלמי (פ"ד ה"ח) מפרש מה טעם ובפתחו עמדו כל העם מה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה'. א"ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל הבימות והלוחות אין בהן משום קדושת ארון ויש בהן משום קדושת בית הכנסת ר' ירמיה אזל לגולליה יהבין תבותא בגו ארונא פי' תבותא שם כלי ונתנוה לתוך הארון אתא שאיל לר' מנא אם היה מותר לפי שהיו משתמשין בארון אמר ליה אני אומר כך התנה עליו מתחלה ר' יונה עביד ליה מגדלא ואתני עליה (עילויה) עילאה דספרי' וארעיא דמנין. פירוש מגדל יש בו חילוקים זה על גבי זה והתנה שיהא העליון לספרים והתחתון לכלים וכן כשעושין כורסיי' להניח עליה ספר תורה צריך להתנות שיוכל ליהנות ממנה ויש למצוא היתר לכורסייא שלנו לפי שאין רגילין לתת עליו ספר תורה אלא מטפחות והוי תשמיש דתשמיש כדאמר רבא לעיל (דף כו:) מריש הוה אמינא האי כורסייא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דזימנין דמותיבנא עליו ס"ת וכו':

סימן יא

א"ר שפטיה א"ר יוחנן הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שאם יקרע יקרע התפר ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן הגולל ספר תורה גולל מבחוץ ואינו גולל מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו בפנים פי' כשהספר עומד לפניו יהפך הכתב אליו ויתחיל לגלול מבחוץ ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת מבפנים וכשיבא לקרות בו נמצא ההדק מבפנים ולא יצטרך להפוך הספר לצד להסיר ההדק וא"ר שפטיה א"ר יוחנן י' שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ומקבל שכר כולם שכר כולם ס"ד אלא אימא נוטל שכר כנגד כולם ואמר רב משרשיא ב' תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר (יחזקאל, כ) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים פי' אני נתתי להם חוקים והם אינם טובים זה לזה וגם אני מביא עליהם משפטים לא יחיו בהם והאוחז ס"ת ערום נקבר ערום ערום ס"ד אלא אימא נקבר ערום בלא אותה מצוה שעשה שקרא בה או שגלל אותה:

סימן יב

וידבר משה את מועדי ה' וגו' ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג:

הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכתא מגילה