קידושין נב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
והא מתניתין דגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת לא קשיא אהא דשדיך הא דלא שדיך ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזי מחבריה ושדא לה אמר לה מיקדשת לי אתא ההוא גברא לקמיה דרבא באמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי גההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי אתא לקמיה דרבא אמר ליה מאן אחלך והני מילי במוזא אבל כישא מצי אמר ליה אנא שקלי כישא שקיל את כישא כישא כי כישא ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מריה דשיכרא אשכחיה אמר ליה אמאי לא תיתיב מהאי חריפא אתא לקמיה דרבא אמר דלא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד דתניא הכיצד אמרו תורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאו תרומתו תרומה ומנין היה יודע אם חושש משום גזל אם לאו הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה היו הבעלים מלקטים ומוסיפים בין כך ובין כך תרומתו תרומה אבל הכא משום כיסופא הוא דעבד ואינה מקודשת:
מתני' והמקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת זבמעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג לא קידש במזיד קידש ובהקדש במזיד קידש ובשוגג לא קידש דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר חבשוגג קידש במזיד לא קידש:
גמ' נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי דתניא (ויקרא ה, כא) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי אפי' תימא ר' יוסי הגלילי כי קאמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש ש"מ:
תנו רבנן לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי ר' מאיר המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש כעס ר' יהודה עליהם אמר להם לא כך אמרתי לכם אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים וכי אשה בעזרה מנין אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק דברי תורה מה תהא עליה וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה ועוד דחקה ונכנסה מאי תניא ר' יהודה אומר מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת אמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו (במדבר יח, ט) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה אמר ר' יוחנן
רש"י
עריכה
והא מתני' בגזל דידה - דקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:
הא - דקתני מקודשת:
בדשדיך - מקמי הכי (ונתרצה) להתקדש לו דכי קבילתיה לגזל דידה בשם קידושין אחילתיה:
משיכלא - ספל:
דרבי שמעון - בסדר טהרות (כלים פרק כו משנה ח) ומייתינן לה בגמ' דהגוזל (ב"ק דף קיד.) עורות של גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן מחשבה מטמאתן דקסבר כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה אייאושי מייאש:
ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי - מלא יד של בצלים ([[:קטגוריה:{קטן (בשני כתבי|{קטן, (בשני כתבי]][[קטגוריה:{קטן (בשני כתבי]])} :
מאן אחלך - מי מחל לך חלקו של בעל הבית:
אבל כישא - אגודה שדרך הירק להיות מתחלק באגודות וכל האגודות הן שוות אם נטלתי אחת טול אתה אחת:
ההוא סרסיא - עושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר וחבירו בב"מ בפרק המפקיד (דף מב:):
בפרוזמא דשכרא - לאחר שהוציא ממנו המשקה:
מהאי חריפא - יש שהוא טוב מחבירו שלא נתנו בו מים פעמים הרבה ויש לו לחלוחית לתת עוד טעם במים אחרים:
לא אמרו כלך אצל יפות - שיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות דנימא גלי דעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דהא לתרום הן עומדות אבל לענין מי שנטל לעצמו משום כיסופא הוא דקאמר ליה דלא נכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה:
אם חושש משום גזל - אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה ודומה לו שגזלה:
אין תרומתו תרומה - דהשתא ודאי הכי קאמר ליה אם מצאת עוד יפות מאלו היית גוזלן:
בין כך ובין כך - בין שיש יפות בין שאין יפות מהן:
מתני' בחלקו - שחלק עם אחיו הכהנים:
במעשר שני כו' - דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא:
ר' יהודה אומר במזיד קידש - דמעשר ממון הדיוט הוא:
בשוגג לא קידש - בגמ' מפרש לה:
ובהקדש כו' - וטעמייהו מפרש בגמרא:
גמ' בה' לרבות קדשים קלים - להתחייב עליהם קרבן שבועה אע"ג דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע עליהם והודה אינו מביא אשם של שבועת הפקדון דוכחש בעמיתו כתיב הני איתרבו להו מבה' וכחש בעמיתו נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו:
כי קא זכו - בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר:
משלחן גבוה - הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר:
המקדש בחלקו - לאחר שחלקום ולא קתני המקדש בקדשים קלים:
קנטרנים - מקניטים:
לקפחני - כמו לקפח את שוקיו (סוטה דף מד.) לקצץ רגלינו בהלכות להודיע שהם חריפים ואין עומד כנגדם:
וכי אשה בעזרה מנין - דקתני קדשי קדשים והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים הם נפסלים ביוצא ונשים אין נכנסות לה כדתנן באבות הטומאות בפ"ק דמסכת כלים:
לבתו - קטנה או נערה:
דחקה ונכנסה מהו - וכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה אם קידושין הם אם לאו:
לכל צרכיך - ואפילו לקדש בו אשה:
כאש - חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:
תוספות
עריכהוהוא לא אמר כלומר וכי ר' יוחנן לא אמר כך והא איהו דאמר אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו ואפילו איסורא דרבנן לית בה וכמו כן בקידושין נמי לא נחמיר להצריכה גט והשתא מייתי שפיר גמרא מר' יוחנן:
אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה. התם (בב"מ דף כב.) מוקי לה דשויה שליח וא"ת אם כן מאי קאמר שלא ברשות וי"ל דה"ק מה שתורם מן היפה שלא ברשות היה וא"כ צריך לומר גבי פרזומא דשויה שליח דאי לאו הכי מאי מייתי:
המקדש בחלקו אינה מקודשת. ואם תאמר מי גרע מהמקדש על מנת שאדבר עליך לשלטון (לקמן דף סג.) דמקודשת אף על פי שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה ויש לומר דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאילו נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה [אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון. ת"י]:
וכי אשה בעזרה מנין. פי' הקונטרס דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה שהרי בפרק קמא דכלים תנן החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם למעלה הימנו עזרת ישראל שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבים עליה חטאת למעלה הימנו עזרת כהנים שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה שחיטה תנופה ולא קתני נשים שאין נכנסות שם ועוד תנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) שהשחיטה כשרה בנשים א"כ יכולה ליכנס בעזרה ועוד הרי סוטה ונזירה נכנסות בעזרה להניף לכך נראה לי וכי אשה בעזרה להתקדש מנין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי תנא מזה:
[וזה יהיה לך מקדש כו'. קשה דלשתוק מלך דמשמע כל צרכיך ולא אצטריך לכתוב אש. ת"י]:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ב (עריכה)
קלו א מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה י', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ב':
קלז ב מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף א':
קלח ג ד מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ח', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף י"ז:
קלט ה מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה ג':
קמ ו מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ה':
קמא ז מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ד', ומיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה י"ז:
קמב ח מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ג':
ראשונים נוספים
לית דחש לה להא דרבי שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים. פי' שאלו נתיאשו הבעלים קנאתו האשה ביאוש ושנוי רשות וכיון שהיא קונה אותו אף הוא קונה אותה אעפ"י שהוא לא קנה גזילה כשהיא ברשותו דיאוש לא קני:
א"ל מאן פלג לך. יש אומרים שאם נתן שוה שתי פרוטו' כיון שאחת מהן שלו ודאי מקודשת וא"כ לדבריהם אף בשוה פרוטה מקודשת מספק שמא מחצה שלו שוה פרוטה במדי אלא שאני הכא דאמר לה התקדשי לי בזה במוזא קדיש בפלגי דמוזא לא קדיש עד שיאמר לה התקדשי לי בחלקי שבמוזא:
לא אמרו כלך אצל יפות אלא בתרומה בלבד. קשה לן והא אף בתרומה לא אמרו כלך אצל יפות אלא בשעשאו שליח דהכי אוקימנא בב"מ דף כ"ב ע"א ואלו לאו הכי לא הוי תרומתו תרומה ואפשר דקס"ד דכי היכי דעשאו שליח ותרם מיפות הוי כלך אצל יפות גלוי דעתא אעפ"י שמתחלה לא נעשה שליח מסתמא אלא לבינונית הכי נמי הכא הוי גלוי דעתא ואמרינן דמינח ניחא ליה וגבי קדושין כיון דהשתא ניחא לה מקודשת כל זמן דאיתנהו בידה ולא נתאכלו דהשתא מיהת חלין אבל גבי תרומה כיון דמעיקרא לא שויא שליח לא חיילא השתא דבעינן אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וכל שכן לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כדאיתא התם אבל רש"י ז"ל [כתב אבל] לענין מי שנטל לעצמו משום כיסופ' הוא דקאמר דלא ליכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה. משמע דמכאן ואילך ניחא ליה ואתיא כשמעתיה דרבא דיאוש שלא מדעת דהוי יאוש:
אבל לאחר שחיטה כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פרש"י ז"ל בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר ומשמע דפליגא הך סוגיא אההיא דגרסינן בבא קמא דף י"ב ע"א דאקשינן ומחיים מי אמר והתנן ובז' ומסקינן מתנות כהונה קא אמרת שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו פי' ואפי' מחיים נמי לאו ממונו הוא אבל בחלק בעלים הוא דאיכא לאפללוגי ולומר דלאחר שחיטה משל גבוה ומחיים הוי ממונו.
ואפשר לצאת ידי שתיהן, דמשום חלק בעלים תנא בחלקו כלומר לאחר שחיטה בשל גבוה הוא ומחיים הוי ממונו אבל משום חלק כהנים ה"ה מחיים דאינה מקודשת דאינהו אפי' מחיים משל גבוה זכו והיינו דנפקא לן מדכתיב מן האש כאש מה אש ניתן לאכילה אף האי נמי ניתן לאכילה כלו' וכיון דלאחר שחיטה לא ניתן אלא לאכילה אף מחיים לא זכו כהנים אלא על מנת לשחוט ולאכול אבל בעלים ולאחר שחיטה ודאי ככהנים הם ומחיים מעצמם הם זוכין שעדיין לא זכה גבוה בהם.
ויש שהוקשה להם באותה שמועה היכי אקשינן ומחיים מי אמר אי מחיים לא אמר כל שכן לאחר שחיטה ובמאי אמרה. ואי אפשר לפרש ומחיים מי אמר בראוין להקרבה ולימא דקא סלקא דעתין דלא אמרה אלא בכגון בכור בזמן הזה או מחוצה לארץ דלא חזי להקרבה כדאיתא התם דאי הכי אדמקשי ליה מבכור לסייעיה משלמים דאמר בן עזאי לרבי יוסי הגלילי ממונו הוי אע"ג דחזו להקרבה בכ"מ ובכל זמן.
לפיכ' פי' ואמרו דהכי פריך ומחיים מי אמרי במתנות כהונה וכו' ומפרקינן אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, והכי גריס ר"ח ז"ל, וה"פ: אלא ליכא חילוק בין מחיים לאחר שחיטה כלל ושאני חלק כהנים דמשלחן גבוה הם זוכין בין מחיים בין לאחר שחיטה ולא אמר רבי יוסי הגלילי בהם ממונו הוי והיינו דתנן אינה מקודשת דבחלק כהנים תנן ולפי פי' זה לא אתיא שמעת' אלא למאי דס"ד מעיקרא התם ואע"ג דאמרינן דיקא נמי דקתני לא קיימא הדיקא במסקנא ואשכחן בתלמודא דכוותה.
ואי אמרת היכי אפשר דהתם דאגב גררא דייקינן עלה טובא ואיפריכא לה הך אוקמת' והכא דעיקר מפרשינן לה באוקמת' דלא קיימא לא קשיא דבמלתיה דרבי יוסי הגלילי התם עיקר דכולה הלכתא בדידיה רהטה והכא אגב גררא דמתני' אייתי לה הכא ומשום הכי לא ארווח בה תלמודא כולי האי כי התם:
הא דאמרינן: לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך. פירש רש"י בדשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחילתיה. נראה לפי פירושו דנתקבלה גזילתה ונתקבלה קדושיה, ושוב אין לה עליו כלום. ואינו מחוור, דנהי דיש לומר דכיון דשדיך ניחא לה שתתקדש בו והוא שישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן. והכי גרסינן בירושלמי (ה"א) חטף הסלע מידה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת, במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, וכבר הארכתי כבה בפ"ק (יג, א סוד"ה יכולה) בס"ד.
לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא: דאילו נתיאשו הבעלים הוה ליה יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה.
אמר ליה מאן פליג לך: ואפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקודשת, לפי שבכולו הוא מתקדשת לו ולא בחציו, אלא אם כן פירש לה במה שיש לי בו.
כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו: פירש רש"י דבין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר כולהו משלחן גבוה קא זכו.
דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו: פירוש דחלקו משמע לאחר שחיטה, וכתבו בתוס' דנראה דהאי דיקא נמי לא קאי לפום מאי דאסיקנא בפרק קמא דבבא קמא (יב, ב) נכסים שאין בהם מעילה, דגרסינן התם מעילה הוא דלית בהו, הא מיקדש קדוש, מאן תנא אמר ר' יוחנן בקדשים קלים, אליבא דר' יוסי הגלילי, ופרקינן אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו להו, ופרינן ומחיים מי אמר, והתנן בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזי להקרבה דאית להו לכהנים זכיה בגויה, אבל בזמן שבית המקדש קיים דלית בהו זכיה לכהנים בגויה לא, דאינו ממונו, ואתביה רבא לרב נחמן ומעלה מעלה בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ר' יוסי הגלילי, ובבכור איירי כדמפרשי התם בן עזאי ואב'? יוסי בן דוסתאי, ומשני רבינא בבכור ח"ל? עסקינן, ואליבא דר' שמעון כו', ואי איתא לישני הא ר' יוסי הגלילי והא רבנן, אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הכי גרס ר"ח וה"פ? אלא ליכא לאפלוגי בין מחיים בין לאחר שחיטה, דאפילו מחיים נמי כהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, וכי תנן מתניתין אינה מקודשת, בחלק כהנים תנן, אלמא סוגיא דשמעתין לא קיימא לפום מסקנא דהתם, אלא לפום מאי דקא סלקא דעתך מעיקרא התם, ואף על גב דאמרי הכא דיקא נמי אשכחן בתלמודא דכותה, ולעיל נמי בפרק קמא (כח, א) דאמרינן דייקא נמי דקתני החליף שור בפרה ולא קאי לפי המסקנא לדעת קצת המפרשים. ומתניתין דקתני בחלקו דמשמע לאחר שחיטה, משום בעלים נקט ליה, דבעלים ודאי מחיים לאו משלחן גבוה קא זכו, וכדמשמע נמי ההיא דבבא קמא דאמר אלא שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, דאלמא בעלים מנפשייהו קא זכו מחיים מיהא, אבל לאחר הקרבה אפילו בעלים לא זכו אלא משלחנו של גבוה, ומשום הכי קתני במתניתין בחלקו דמלתא פסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה, דבין כהנים בין בעלים שוין בו, מה שאין כן מחיים דבעלים מקדשין בו דממונן הוא. ואם תאמר והא אמרינן בפרק ב דביצה (כא, ב) דבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, ונדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, דמשלחן גבוה קא זכו, תירצו בתוס' דאף על גב דחלק בעלים חשוב ממונן, מכל מקום עיקרן לצורך גבוה קאתו, ולכך אינן קרבין ביום טוב.
אתא האי גברא חטף זוזא מחבריה שדא לה לית דחש לה לדר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים הוא. וכי תימא וכיון דקיימא לן דיאוש כדי לא קנה כי איכא יאוש בעלים מאי הוי הא לא קשיא כיון דאיכא יאוש ברשות גזלן ושינוי רשות ברשותה דידה קניא ביאוש ושינוי רשות דכיון דאיהו קניתיה אף הוא קנה אותה אף על פי שהוא לא קנה דינר זה עד שיהא ברשותה וכיוצא בו בהקדש כגון שגזל ונתייאשו הבעלים והקדישו קדוש וקנייה הקדש בייאוש ושינוי רשות והוה מתכשר לקרבן דיליה אי לאו משום דאיכא מצוה הבאה בעבירה כיון שיסייע ההקדש בקניינו ולאפוקי היכא שאין ההקדש סייע בקניינו כגון שהקדיש' לוקח דכשר לקרבן וה"נ גבי לולב כי לא קנייה אלא במצוה דחיילא עליה פסול משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה מקמי הכי ביאוש ושנוי רשות או ביאוש ושינוי מעשה שאינו חוזר לברייתו כשר למצוה כדמוכח מעובדא דהנהו אוונכרי דזבני אסי מגוים וכבר כתבנו בזה כל הצורך במסכת גיטין בס"ד. מפי רבינו מורי נר"ו:
ההוא גברא דקידש במוזא דשמכי. פי' מלא ידו של בצלים ואריסא הוה אתא לקמיה דרבינא א"ל מאן פלג לך. יש אומרים דדוקא כשאינו שוה אלא פרוטה אחת אבל שוה שתי פרוטות מקודשת שהרי יש בחלקו שוה פרוטה. ולא נהירא דכיון דכוליה מוזא יהב לה דעתה אכוליה והוה ליה כאומר לאשה התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר שאינה מקודשת שאם אין אתה אומר כן כי לית בכוליה אלא שוה פרוטה נמי תהוי ספק מקודשת שמא חלקו שוה פרוטה במדי אלא ודאי כדאמרן רבינו הגדול זצ"ל:
ההוא גברא דקדיש בפרומה דשיכרא אתא מארי שיכרא ואשכח' ואמר ליה אמאי לא תיתיב לה מההיא חריפא אתא לקמיה דרבא אמר להו לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה. הקשו בתוספות ואפילו נימא בעלמא כלך אצל יפות דומיא דתרומה היכי מיקדשא דהא אפילו גבי תרומה לא אמרו כלך אצל יפות אלא כיון דשויא שליח כדאוקמינן בפ' אלו מציאות ואיכא למימר דמכל מקום דשוייה שליח התם לא שויה אלא לבינונית ולגבי יפות דתרם ליתא לשליחותיה ומשום גלוי דעת דבעלים הויא תרומתו בהן תרומה אלא דבגלוי דהשתא לא סגי דגזירת הכתוב הוא דבעינן שליחות בתרומה מדכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה אע"ג דניחא ליה הלכך הכא גבי קדושין דלא בעי' שליחות ובזיכוי סגי לה אלו הוה אמרינן דכלך אצל יפות הוה גלויי דעתה דניחא ליה בהכי סגי לן דכיון דהשתא איתנהו לקדושין ביד האשה בעין שלא נתאכלו זכה אידך בהו השתא ומיקדשא בהו ואע"ג דמכאן ולהבא הוא זוכה וזה מבואר. ולי נראה דהיינו דמאי דקאמר תלמודא דלא אמרו כלך אצל יפות אלא בתרומה שהיתה שם שליחות ובהוכחה כל דהו הוו גלויי דעתא דניחא ליה ולהכי לא גמרינן מינה להכא ולא לעלמא דליכא שליחות קודם דלהוי כלך אצל יפות גלויי דעתא דניחא ליה וזה יותר מבואר:
אבל הכא משום כיסופא היא דקאמר. פי' מהאי לישנא שמעינן דאפילו אמר בניחותא באנפא דמוכח דניחא ליה ולא משטה ביה אינה מקודשת דאי ס"ד דטעמא דהכא משום דאמרינן משטה היא בו וכל היכא דאמר בטחותא מקודשת הוה לן למימר אבל הכא משטה בו הוא ומדנקטינן טעמא משום כיסופא היא דקאמר שמעינן דאפי' אמר בטחותא תלינן בכיסופא ולא מיקדשא עד שימחול לו בפירוש ואיתנהו לקדושין בעין ושלא כדעת רבותינו ז"ל:
לימא מתניתין דלא כר' יוסי הגלילי דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו פי' דדריש לה מדכתיב בה' וכחש בעמיתו לרבות ק"ק שהן בה' ובעמיתו. ופרקינן אפי' תימא ר' יוסי כי קאמרי' דהוי ממוט מחיים אבל אחר שחיטה לא מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש"י ז"ל כי זכו כהנים בחזה ושוק ובעלים בשאר הבשר משולחן גבוה קא זכו והוי ממון גבוה ולפיכך אינו יכול לקדש בו את האשה לא שנא כהן ולא שנא ישראל דיקא נמי דמתניתין לאחר שחיטה דוקא מדקתני המקדש בחלקו דהיינו לאחר שחיטה שמע מינה. וקשיא לן דהכא אסיקנן דמחיים איתא לדרבי יוסי הגלילי ואפי' בקדשים קלים דחזי להקרבה ואלו בפרק קמא דבבא קמא איפריך האי פירוקא ואסיקנן דאפי' מחיים לא הוו ממונו במידי דחוזי להקרבה דאמרינן התם עליה דהא גופא דמייתינן התם ומחיים מי אמר רבי יוסי הגלילי פיי דאפילו במידי דחזי להקרבה הוי ממונא והתנן בכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ואמר רב נחמן אמר רבה לא שנו אלא בבכור בזמן הזה דלא חזי להקרבא ואית להו לכהנים זכייה בגוויה אבל בזמן שב"ה קיים דחזי להקרבה לא ואותיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי רבי יוסי הגלילי ומשני רבינא דמתניתין דרבי יוסי בבכור דחוצה לארץ דלא חזי להקרבה ואליבא דרבי שמעון דאמר אם באו תמימים יקרבו אם באו אין לכתחלה לא ואם איתא דרבי יוסי בכולהו קדשים קאמר ואפילו חזי להקרבה אמאי אוקמה רבינא בבכור בח"ל לישט ליה הא רבי יוסי והא רבנן:
ופרקינן מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה דכהנים כי זכו משלחן גבוה קא זכו ואפי' מחיים. ואיכא למימר דתרוייהו איתנהו דהתם איירינן בחלק כהנים שהרי על ידי קדושתן באו לידו וזכו בהן הילכך כי קא זכו בחלקם אפי' מחיים משלחן גבוה זכו אבל הכא איירי' בבעלים דאינהו מחיים הוה ממונם קודם שהקדישום וכיון דכן כי זכו לאחר מקדש מחיים משלהם הם זוכים וממונם הוא עד לאחר שחיטה דהשתא ודאי אפילו בעלים משל גבוה הם זוכים והיינו דאמרינן התם מתנות כהונה קאמרת כלומר ממתנות כהונה בכור וחלקם של שלמים קאמרת שאני בכור וחלק כהנים דכי זכו מחיים משלחן גביה זכו וכי קאמינא לך דלרבי יוסי הוה ממונן מחיים מיהת היינו בחלק בעלים ומתניתין דקתני המקדש בחלקו דמשמע לאחר שחיטה דוקא אבל מחיים הוי ממונו משום חלק בעלים קתני הכי אבל בחלק כהנים אפי' מחיים נמי לא הוי ממונו וכי תימא גבי בעלים מאי בחלקו שייך בהו דהא דידיה הוא. הא ליתא דכיון דבשחי' זכו ביה ממון גבוה הוא אלא שחלקו להם והם כמזומנים לשלחן שפיר שייך חלקו לומר שהוא חילקו להם הלכך לרבי יוסי הגלילי המקדש בחלקו דהיינו לאחר שחיטה אינה מקודשת בין בכהן בין בבעלים אבל מחיים בכהן אינה מקודשת בבעלים מקודשת. והא דאקשינן התם מעיקרא ומחיים מי אמר רבי יוסי הגלילי לאו למימרא דקא ס"ד דמחיים לא אמר אבל לאחר שחיטה אמר דהא כל דכן הוא כדאסקינן הכא דטפי חזי למיהוי ממונו מחיים מלאחר מיתה דלאחר מיתה ליכא למימר דהוי ממונו כלל ואפי' בבעלים אלא הכי הוה מקשי' ואפי' מחיים וכל דכן לאחר מיתה מי אמר רבי יוסי דהוו ממונו במידי דחזי להקרבה והתנן כו' כדפריש' לעיל ולהוציא מפירושים אחרים רבים שנאמרו בזה. ולהאי שיטתא אתי שפיר הא דאמרינן במסכת יום טוב גבי נדרים ונדבות אם קריבין ביום טוב דאמרי' כי קא שחיט אדעתא דגבוה קא שחיט ובעלים כי זכו משולחן גבוה זכו כלומר ואפי' בעלים דהוי ממונם מחיים. לאחר שחיטה מיהת כי זכו משולחן גבוה זכו וכל שכן כהנים דאפי' מחיים משלחן גבוה זכו ולא הויא שחיטה אדעתא דבעלים כלל אלא אדעתא דגבוה בלחוד והרי זה נכון:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ב (עריכה)
לית דחש לה להא דרבי שמעון. נאה לי דהוא הדין לגנבה דלא אמרינן סתם גנבה ייוש בעלים היא דהא בחדא תני להו בגזל ובגנבה למימרא דדינן שוה. ואל סומכינן אההיא דנתן בפ' ך"ו דכלים לא כר"פ ולא כתנא קמא:
מאן אחלך. פי' וכיון שלא היה לו כח לחלוק בלא דעת בעל הבית נמצא דההוא מוזא בשותפות הוה. ואי אמרת תתקדש מיהא בפלגא דאית ליה בגויה. כיון דכוהל יהב הל לא סמכא דעתה לאיקדושי אל אבכוהל והוה ליה במנה זה ונמצא מנה חסר דינר שאינה מקודשת:
והני מילי במוזא אבל כישא מצי אמר לי כו'. פי' והכי אמרינן בפ' איזהו נשך כהנהו תרי כותאי דעבוד עיסקא בהדרי ופליג חד מנייהו בלא דעתא דחבריה דהיכי דפליג זוזי דלא בעי שומא אמר רב פפא דשפיר עבד דזוזי כמןא דפליגי דמו. והיכא דפליג חמרא דבעי שומא אמר ליה מאן פליג לך. ואין לו תקנה עד שיחלוק בפני שלשה ששמו הדבר בשמי' כדאמרינן בפ' אלו מציאות באסור ורב ספרא דעבדו עסקא בהדי הדדי ופליג רב ספרא בלא דעתיה דחבריה ואמר ליה רבא ז"ל אייתי תלתא דפליגית קמייהו כו'.
לא אמרו נלך אכל יפות כו' ראיתי מתמיהם ואפילו לענין תרומה לא אמור אלא בעשאו שליח אבל לא עשאו שליח אפילו לענין תרומה הוי ריתחא ואני מתמיה על המתמיהין לא ראו מאי דתנאי וחרס שלא ברשות אלמא בשלא עשה שליח מיירי.
אשה בעזרה מנין כתב המורה דנשים אין נכנסות לה כדתנן באבות הטומאות בפ"ק דכלים. ולא היא דלא תנא התם איסורא גבי נשים כלל חלא סברא היא דמה טיבן של נשים בעזרה והי לאו בני סביכה נינהו.
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ב (עריכה)
הא דשדיך. נתרצית להתקדש לו כי קבילתיה לגזל דידה בתורת קדושין אחילתיה אבל היכא דלא שדיך וקאמר לה הרי את מקודשת לי בזה וקבלה ושתקה יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי ולא בתורת קדושין לקחתים שלא מחלתי לו הגזלה אבל כי שדיך לא יכלה למימר הכי אבל אי אמרה אין כשקבלה אפי' לא שדיך מעיקרא מקודשת:
משכלא. ספל מים:
להא דר' שמעון. בטהרות היא ומייתינן במרובה עורות של גזלן אין מחשבה מטמאן. פי' אם חשב לעשות מהם כלים מקבלים טומאה שהגזלן קנה ומחשבת בעלים מורידים העור לידי טומאה ואע"ג דיאוש כדי לא קני הא אסיקנא במרובה דהכא איכא יאוש ושינוי השם והני דר' דסתם גזלה מסתמא לא מתיאשי בעלים מינה דכיון דידע מי גזלו אמר אע"ג דלא מצי למגבא מיניה [השתא] גבינא מיניה זימנא אחרינא:
ושל גנב מחשבה מטמאן פי' דסתם גנבה מייאש מינה דלא ידע מי גנבו. ור' שמעון אומר חלוף הדברים פי' דכיון דידע מי גזלו ולא מצי למגבא מיניה מייאש מינה אבל מגנבה לא מייאש דסבר בכל יומא יום יום אחקור מי גנב ואתבענו והלכתא כרבנן דבסתם גזלה אינה מקודשת. והא אסיקנא פ' הגוזל ומאכיל ל"ש אלא בליסטים עובד כוכבים אבל בליסטים ישראל סתמא נמי יאושי מייאש פירושו דוקא ליסטים שאינו מזויין דכיון דמטמר מאינשי גנב הוא. בסתם גנבה מקודשת פי' סתם דלא ידעי' אי נתייאשו בעלים או לא:
מוזא דסמכי. מלא היד של ראשי בצלים ולפי שיש בהם גדולים וקטנים אמר ליה מאן פלג לך שהרי יש בזה חלק לבעל הגינה:
כישא. אגודה שדרך הבצלים לחלקן באגודה ואין צריך אדם לחלוק שחלקים שוים הן. פי' סמכי אשקלונ"ש. (וגינא או אריתא גרסי') ההוא גברא [דקדיש] גרסינן. פי' שהשכר והכלי היה מבעל הבית ולא היה מהמקדש. ור"ש גריס ההוא סרסיא והוא האיש העושה שכר לבעלי בתים:
פרוזמא כלי קטן שנותנים בו שכר ור"ש פי' לאחר שהוציאו השכר הראשון מהתמרים עושים מפסולת התמרים שכר ונקרא פרוזמא. ויש שפירשו שכר מתוק:
חריפא דשכר זה שהוא טוב ומשובח מהאחר:
לא אמרו כלך אצל יפות שמועיל למי שנטל מבעל [הבית] שלא ברשות דנימא דגלי אדעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דאמרי' מדקאמר הכי ניחא ליה דהא לתרום הוא עומד ורמיא עליה ההוא מצוה אבל בדבר אחר שנוטל משלו והוא אינו חייב ליתן לו האי דקאמר הכי משום דלא לכסיף הוא דקאמר ולעולם לא ניחא ליה אלא אומר כך שלא יתבייש חברו. וליקט לצורך בעל הבית אם חושש משום גזל. אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה ודומה לו שגזלו והאי דקאמר כלך אצל יפות אילו מצאת יפות היית גוזלם:
משום כסופא כדפרישנא ואינו מוחל לו שלקח. ואע"ג דמשמע מהאי טעמא דיאוש שלא מדעת קני אבל לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא קני [וקשה] מהאי ברייתא כי נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואמאי הא בעידנא דתרם לא הוה ידע:
תרגומה רבא אליבא דאביי בשעשאו שליח כדאיתא התם אלמא לאביי דהלכתא כוותיה אם לא עשאו שליח כי אמר כלך אצל יפות אפי' בתרומה לא מהני הואיל ולא ידע בעת שתרם וכ"ש בשאר דברים. ואפ"ה הוצרכו לכתוב הרי"ף והר"ם האי טעמא דמשום כסופא הוא דקאמר להו להודיע שאם אמר לו כזה הלשון אפי' קודם שקדשה כגון שאמר לבעלים אקדש אשה בדבר זה והשיבו הבעלים אמאי לא תיתיב ליה דבר זה שהוא טוב והלך זה וקדשה שלא בפניו ושלא בידיעתו שאינה מקודשת דמשום כסופא הוא דקאמר ואכתי הוי קדשה בגזל עד שיאמר בפירוש דניחא ליה קודם שקידשה אבל אחר שקידשה אפי' אמר בפירוש דניחא ליה לאו כלום הוא ואינה מקודשת דאע"ג דהשתא ניחא ליה הואיל ובשעה שקדשה לא היה שלה דיאוש שלא מדעת לא קני הרי קדשה בגזל ואינה מקודשת. ומסתברא שאם אמר לו אקדש אשה בדבר זה ובא הוא והוסיף דבר על הדבר ההוא שאינה מקודשת ואע"ג דבתרומה הויא תרומתו תרומה שאני תרומה שנטלת במחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם אבל מתנה אינה קונה במחשבה. וכתב הר"ם שאם קדשה בתמרה של בעל הבית בלא ידיעתו שאינו מקפיד שמקודשת קדושי ספק:
בחלקו שחלק עם אחיו הכהנים. קדש בגמ' מפרש. ר' יהודה סבר דמ"ש ממון הדיוט וקסבר דהקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. ומעלה מעל גבי שבועת הפקדון כתיב ואע"ג דאין נשבעין על ההקדשות אם הפקיד קדשי' [קלים] חייב שבועה ואם כפר ונשבע ואח"כ הודה משלם קרן וחומש ואשם דכתיב וכחש בעמיתו. כי קא זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר משולחן גבוה [קזכו] כלומר לא ניתנו אלא לאכילה:
דגמרא. כך נקבעה בבית המדרש ושגורה בפי התלמידים. בהויתו יהא קודש לה':
תרתי. טעמא דתרתי בבי דמתניתין דתני לר' יהודה בשוגג לא קדש אמאי הא אית ליה לר' יהודה מעשר ממון הדיוט הוא ובהקדש לר' מאיר (הכא) [בחדא] יהיב טעמא שהיא אינה רוצה ונפקא מינה שאם בדקנוה ואומרת רוצה אני א"צ לבדוק אותו דמסתמא ניחא ליה:
טרחא דאורחא צריכה להעלותו לירושלם. דנתחל שאם הם קדושין הרי מתחלל שזו היא הוצאתו והוא דבר אסור. ור' יעקב דלא ידע הי מינייהו. אנסא דאורחא עליה רמי שהמעשר אין בו כאן ש"פ שלא ניתן להוציאו לירושלם ואפי' נמכרו דמיו נתפסין בקדושתו. ואתתא שכיחא לאיתנוסי טפי מגברא:
ממילא ואע"פ שעליו לשלם ההקדש השתא ניחא ליה ניחא אין לו עתה כלום. שיצאו לחולין להנות בהן מעתה ושגגת הקדש לר' מאיר בעי. היאך יצא במאי יצאו מרשות הקדש אחרי שאין דבריהם קיימים. במכר מאי אם קונה חפץ במעות הקדש לר' מאיר בשוגג קנה או לא קנה:
כר' מאיר במעשר וכו':
כרם רבעי במעשר שני פ"ה היא שנויה. הפודה מעשר שני. במ"ש פ"ד היא שנויה. בטבליה וקסבר וכו' אע"ג דקי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו כמו שנבאר בסוף פרקין אפ"ה הלכתא כהך מתניתין שאם נתנו לו טבל שלא הורם ממנו מעשר שני שאם בא לפדותו מוסיף בו חומש דהא דפסקי' הלכה כר"מ דאמר ממון גבוה הוא הטעם הוא משום דב"ה דאמרי בכרם רבעי כולו לגת דילפי קדש קדש ממעשר ובמעשר כתיב כל מעשר הארץ לה' הוא ולא קרי לה' אלא כשהוא יקרא מעשר דכתיב כל מעשר ולא קרי רחמנא לה' עד שיהא שם מעשר עליו ואע"ג דהכא מסיק דטעמא דהך מתני' דתני בין שניתן לו במתנה בטבלו שמוסיף חומש משום דקסבר מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין אוקימתא בעלמא היא ולא סמכי' עלה אלא טעמא דמתני' הוא כדכתיבנא. א"נ נוכל לפרש דקסבר גבי מעשר למשוייה ממון גבוה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין וטעמא דמילתא כדכתיבנא דלא קרייה רחמנא לה' עד שנק' מעשר ודעת הר"ם תבין כמו שכתבנו [שכ'] פ"ג דמ"ש מעשר שני ממון גבוה הוא שנאמר לה' הוא לפי' אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו את הטבל ומקבל מפריש מעשר וכו' וכתב ר"מ פ"ה הפודה מעשר לעצמו בין שהיה שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו במתנה בשבילו ה"ז מוסיף עליו חומש וכו' ושם פ"ה כתב מתנות שלא הורמו הרי הן כמו שהורמו לפי' ישראל שנפלו לו טבלים וכו':
בבחירתא עדיות העידו כל דבריה מפי גדולים וחשובי' וממתני' דכרם רבעי יש לו חומש קאמר דטעמא דב"ה דגמרי קדש קדש ממעשר אלמא ממון גבוה הוא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה