שולחן ערוך אבן העזר כח ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
גזל את האשה או גנבה או חמסה, וחזר וקידשה בגזל או בגניבה ובחמס שלה ואמר לה: הרי את מקודשת לי בו, אם לא קדם ביניהם שידוכים ונטלה ושתקה אינה מקודשת. אבל אם שידך תחילה, דהיינו שנתרצית לישא אותו, אף על פי שלא היו שוים בנתינת הנדוניא (הגהות אלפסי פרק קמא דקדושין), או אפילו לא שידך תחילה, וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה הן, הרי זו מקודשת, וצריך לשלם לה גזילותיה (הר"ן פ"ב דקדושין). אבל אם אחר שבא לידה אמר: התקדשי לי בו, אף על פי שאמרה הן אינה מקודשת, אף על פי ששידך תחילה, ואינה נאמנת לומר שבתחילה קיבלה לשם קידושין (כן כתב הר"ן בשם הרשב"א והב"י הביאו):
מפרשים
(ה) אם לא קדם ביניהם שידוכים ונטלה ושתקה וכו': דין זה מיירי דומיא דרישא בלא יאוש אבל אם נתיאשה כבר והוא קנה הגזילה בשינוי מעשה כדין וכהלכה לא גרע מגזל דעלמא דמקדשין בו לאחר יאוש ואף על פי שחייב הגזלן להחזיר דמים לנגזל מ"מ לא עדיף זה מחוב דעלמא דמ"מ החפץ שלו רק שדמים הוא חייב לה והיה אפשר לו' אם גזל ממנה דמים ועשאן כספים דקנה אותן בשנוי וחזר ועשאן דמים וקדש אותה בלא שדוכים ובלא אמרה הן אינה מקודשת דהא הוא חייב לה דמים אלו ויש לדחות דאין זה גזל דידה ואין זה אלא חוב בעלמ' כדבסמוך:
(ו) אף על פי שלא היו שוים בנתינת הנדוניא: כלו' שהיא נתרצית להתקדש לו רק שהיא לא רצתה ליתן לו נידוני' כרצונו ואם כן עתה שנותן לה קדושין מסתמ' היא מסכים לדבריה שתתן לו נדוניא כמו שהיא חפיצה:
(ז) אבל אם אחר שבא לידה וכו': לא נתבאר אם אחר שבא לידה להדי' בתורת השבה או אפילו השבה בסתם ופרעון בסתם אמרינן מסתמא לשם השבה ופרעון ניתן ואף אם יאמר אחר כך התקדשי לי בו והיא אמרה הן לא מהני מאחר שלא אמר לה בשעת נתינה התקדשי לי:
(ח) ואינה נאמנת לומר שבתחלה קבלה לשם קדושין: קאי ארישא דמילתא דקדשה בגזל דידה בלא שדוכים וקבלה בשתיקה אינה נאמנת לומר שקבלה אותם לשם קדושין והסכימ' לדבריו דשמו חכמים דעתה של אשה דלא ניחא לה לאקדושי בגזל דידה אלא בדשדיך או דאמרה הן בהדי' וכמבואר בהר"ן אבל בסיפא שנתן לה בשתיקה איך תאמר שקבלה לשם קדושין אם הוא לא אמר כלום בשעת נתינה ואפש' דט"ס הוא וצריך להיות הג"ה זו בריש':
(ז) אינה מקודשת: משום דיכולה לומר דידי שקלתי ואפשר דוקא אם גזל ממנה חפץ אז י"ל דידי שקלתי אבל אם גזל ממנה מעות דומה לחוב וא"י לומר דידי שקלתי מיהו מש"ס משמע אפילו במעות י"ל דידי שקלתי דתניא אם חטף סלע מידה ומקדש אותה מקודשת ואוקמ' בדשדיך אבל אם לא שדיך לא הוי קידושין משום די"ל דידי שקלתי מיהו אם גזל מעו' ועשאן כספים דקנה בשינוי וחזר ועשאן דמים וקדש אותה בהן בלא שדיך ובלא אמרה הן י"ל דמקודש' דאינו אלא חוב ח"מ ואם קנה החפץ שגזל בשינוי ומקדש בו אף על גב דצריך להחזיר לה דמי הגזיל' דומה לחוב וכ"כ בח"מ:
(ח) אחר שבא לידה: כיון שבעת הנתינה לא אמר לשם קידושין לא מהני הן אף על גב דשדיך ואיכא תרתי לטיבותא מ"מ לא מהני כי מסתמא קבלה לשם גזל דידיה או חוב דידה ומ"ש בהג"ה ואינה נאמנת כתב בח"מ דלא קאי על בבא זו דמהיכא תיתי אומר דקבלה לשם קידושין דהא לא אמר לה דמקדש אותה אלא קאי על הרישא ואפשר דקאי על בבא זו וקמ"ל דלא מהני כאן אם אומרים דכוונתם היה לקדוש' כמ"ש בסי' כ"ז ואם אמר בעת הנתינה דמקדש אותה והיא שותקת ואח"כ אמרה הן ג"כ לא מהני כיון דלא אמרה הן בשעת הנתינה והא דכתב כאן כשלא אמר כלום בעת הנתינ' אז לא מהני הן דקמ"ל אף על גב דשדיך גם אפי' על אמיר' שלו אמרה הן לא מהני:
אינה מקודשת דיכולה לו' אין שקלית ודידי שקלית אבל אם שידך תחלה או שאמרה הן היא מחלה על הגזל:
אף ע"פ ששידך תחלה כו' דמעיקר' קבלתו בחוב' והשתא בשעת קידוש לא מידי יהיב לה (אם החזיר לה חוב גם בזה תוכל לומר בעד חוב שלי קבלתי):
דברי המגיה ואיני יודע מי הגיה זה והוא ללא צורך דהרי הט"ז ציין בסעיף ג' א"כ קאי על חוב ועוד שכ' בהדיא דמעיקר' בחובה קבלתו ואפשר דטעותו הי' מכח שכ' הט"ז ולא מידי יהיב ליה דהוא סיום ס"ק ד' והגיע זמן פרעון שהוא התחלה ס"ק ה' והי' כתוב בלי שום פיסוק בנתיים ומכח שאין להם חיבור יחד לכן הגיה כן בלתי ראות בהג"ה בש"ע אבל א"צ להגיה זו דוהגיע זמן פרעון הוא ציון אחר בהג"ה בש"ע עכד"ה):
(ז) האשה: גנבה האשה מהמקדש וקדשה באותו גזל אינה מקודשת אפי' במשודך מהרי"ל סי' ע"ח וע"ש סי' ק"א.
(ח) מקודשת: דיכלה למימר דידי שקלתי ואפשר דוק' אם גזל ממנה חפץ אז י"ל דידי שקלתי אבל אם גזל ממנה מעות דומה לחוב וא"י לומר דידי שקלתי. מיהו מש"ס משמע אפי' במעות י"ל דידי שקלתי דתני' אם חטף סלע מידה ומקדש אותה מקודשת ואוקמא בדשדיך אבל אם לא שדיך לא הוי קדושין משום די"ל דידי שקלתי מיהו אם גזל מעות ועשאו כספים דקנה בשינוי וחזר ועשאן דמים וקדש אותה בהן בדלא שדיך ובדלא אמרה הן י"ל דמקודשת דאינו אלא חוב. ואם קנה החפץ שגזל בשינוי ומקדש בו אע"ג דצריך להחזיר לה דמי הגזילה דומה לחוב ח"מ.
(ט) קבלה: קאי אריש' דמילת' שקידשה בגזל דידה בלא שדוכין וקבלה בשתיקה אינה נאמנת לומר שקבלה לשם קדושין אבל בסיפא שנתן לה בשתיקה איך תאמר שקבלה לשם קדושין אם הוא לא אמר כלום בשעת נתינה ואפשר דט"ס הוא וצ"ל הג"ה זו בריש' ח"מ. וב"ש לא כ"כ ע"ש. ואם אמר בעת הנתינה דמקדש אותה והיא שותקת ואח"כ אמרה הן ג"כ לא מהני כיון דלא אמרה הן בשעת הנתינה עיין ב"ש.