קידושין יח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רב חייא בר אבין א"ר יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה דכתיב (דברים ב, ה) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודלמא ישראל מומר שאני אלא מהכא (דברים ב, ט) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ורב חייא בר אבין מאי טעמא לא אמר כרבא מי כתיב (ויקרא כה, נ) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו ורבא מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין משום כבודו דאברהם שאני:
תנו רבנן יש בעברי שאין בעבריה ויש בעבריה שאין בעברי יש בעברי שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון מה שאין כן בעבריה ויש בעבריה שהרי עבריה יוצאה בסימנין ואינה נמכרת ונשנית ומפדין אותה בעל כורחו מה שאין כן בעברי:
אמר מר יש בעברי שאין בעבריה ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין אמר רב ששת אכגון שיעדה יעדה פשיטא גיטא בעיא מהו דתימא לא ליבטלה הילכתא מינה קמ"ל אי הכי אמאי יוצאה בסימנין ה"ק ' אם לא יעדה יוצאה אף בסימנין:
ואינה נמכרת ונשנית:
מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא (שמות כב, ב) בגניבתו בולא בכפילו בגניבתו ולא בזממו בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו אמר רבא לא קשיא כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות א"ל אביי בגניבתו טובא משמע אלא אמר אביי לא קשיא גכאן באדם אחד כאן בשני בני אדם ת"ר דגניבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר גניבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל ר' אליעזר אומר אם היה גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר אמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן דמאי שנא גניבו חמש מאות ושוה אלף דאין נמכר דנמכר כולו אמר רחמנא ולא חציו ה"נ נמכר בגניבתו אמר רחמנא ולא נמכר בחצי גניבתו:
ומפדין אותה בעל כרחו:
סבר רבא למימר בעל כרחיה דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתבנא ליה שטרא אדמיה אמאי נקיט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא אלא אמר אביי הבעל כרחיה דאב משום פגם משפחה אי הכי עבד עברי נמי נכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה הדר אזיל ומזבין נפשיה ה"נ הדר אזיל ומזבין לה הא קתני אינה נמכרת ונשנית ומני ר"ש היא דתניא ומוכר אדם את בתו לאישות ושונה זלשפחות ושונה חלאישות אחר שפחות טאבל לא לשפחות אחר אישות רש"א כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא (שמות כא, ח) בבגדו בה
רש"י
עריכה
ולידתו בקדושה - היכא דלידתו של בן בקדושה מיחלף בישראל גמור:
מ"ט לא אמר כרבא - דיליף לה מוחשב עם קונהו:
משא"כ באמה העבריה - לקמיה בעי לה:
ואינה נמכרת ונשנית - לקמי' יליף ליה:
בעל כרחו - לקמיה מפרש ליה:
יתירה עליו אמה העבריה - אלמא כל הנך איתנהו בה:
כגון שיעדה - ותו לא נפקא בהני אלא בגט:
הילכתא - הלכות אמה העבריה ואם רצתה לצאת בא' מאלו בלא גט תצא קמ"ל:
ולא בכפילו - אם יש לו לשלם את הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר:
בזממו - אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם אינו נמכר:
בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אינו נמכר - קס"ד ונמכר בגניבתו משמע ליה ונמכר פעם אחת ולא שתי מכירות:
כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות - בגניבה אחת פעם אחת דאם אינו שוה כל גניבתו אינו נמכר בשביל חציה ולכשיוצא ימכר משום חציה והאי דקתני ונמכר ונשנה בשתי גניבות אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם ואינו שוה אלא דמי האחת נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן ביה ונמכר בגניבתו:
טובא משמע - אם עמד על שתיהן בדין א' כולן קרינן ביה בגניבתו כדכתיב (יונה ד) ובהמה רבה וגו' והדגה אשר ביאור (שמות ז):
אלא כאן באדם אחד - שעמד בדין בבת אחת אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה דהוה דומיא דאחת הכתוב הוציאה בלשון יחיד אבל בשני בני אדם שמעמידים אותו שתי פעמים בדין נמכר בשביל כל אחת ואחת והוא הדין אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא חפשי חוזר ונמכר: ה"ג ת"ר גניבו אלף ושוה ה' מאות נמכר וחוזר ונמכר גניבו ה' מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל:
כנגד ממכרו - לא פחות ולא יותר:
בהא זכנהו ר"א לרבנן - יש לו פתחון פה ונצחון במחלוקת זה:
ולא חציו - כי השתא ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו ואין עליו לעבוד אלא חציין:
מאי נינהו - ה"ד בעל כרחו דעבריה טפי מעברי אי למימרא דאי לית ליה גירעונה כתבינן ליה שטרא על דמיה ותתנם לו כשתשיג ידה מנא לן הא איהו נקיט מרגניתא גופה המשועבד לו ואנן יהבינן ליה חספא:
בע"כ דאב - אם יש לו כופין אותו ופודה אותה:
ומני - הא דקתני אינה נמכרת ונשנית:
מוכר אדם בתו לאישות ושונה - קיבל בה קידושין ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין חוזר ומקדשה לאחר וכסף קידושיה שלו אם לא בגרה:
לשפחות ושונה - מכרה ויצאה בשש או ביובל או במיתת האדון ועודה קטנה חוזר ומוכרה אבל יוצאה בסימנין לא דאפילו לא מכרה מעולם והביאה סימנין אינו מוכרה כדתניא במסכת ערכין (דף כט:) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:
לאישות אחר שפחות - מוכרה בקבלת קידושין אחר שמכרה לשפחות ויצתה וחזרה אליו:
אבל לשפחות אחר אישות - קיבל קידושין וחזרה אליו שנתארמלה אין חוזר ומוכרה לשפחות ולקמיה ילפי' לה:
ובפלוגתא דהני תנאי - כלומר קמיפלגי ת"ק ור"ש בדרשה דהאי קרא דפליגי בה ר"א ור"ע: בדברי ר"ע גרסינן
תוספות
עריכה
כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. פי' בקונטרס אז רוח חכמים נוחה הימנו ותימה דבפרק מי שמת (ב"ב קמט.) גבי עובדא דאיסור גיורא ה"ל תליסר אלפי זוזי בי רבא פי' בפקדון כי קא שכיב קאמר רבא היכי ליקנינהו רב מרי להנהו זוזי וכו' משמע דרבא לא רצה לשלם לרב מרי בר רחל אלא היה רוצה לזכות בהן והשתא וכי לא היה רוצה שתהא רוח חכמים נוחה הימנו שהרי רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה ואומר ר"ת דלגבי הלואה שעושה לו טובה. אין רוח חכמים נוחה הימנו שמשלם רעה תחת טובה אבל התם פקדון הוה ואדרבה רבא טרח לשומרם ואין נראה לר"י לחלק כלל בין מלוה לפקדון אלא נראה לר"י לפרש הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו לפי שהוא קרוב להיות כישראל ואתי לאיחלופי ולשוויה ישראל גמור ואם ייבם אשת אחיו יאמרו שאינה זקוקה עוד לאחיו שהיתה הורתם ולידתם בקדושה:
כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות. פי' בקונטרס בהא אינו חוזר ונמכר וה"ק ונמכר פעם א' בגניבה אחת ולא פעמיים בגניבה אחת אבל נמכר הוא שתי פעמים בשתי גניבות ואפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהן ואינו שוה אלא דמי אחת נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן ביה בגניבתו ופריך בגניבתו טובא משמע אם עמד על שתיהן בדין כולהו קרינן בגניבתו כדכתיב ובהמה רבה והדגה אשר ביאור ואפ"ה חזר ונמכר הוא דאיכא אלא כאן באדם אחד שעמד בדין בבת אחת אפילו בגניבות הרבה אינו נמכר ונשנה דחצי גניבה היא אבל בב' בני אדם שמעמידין אותו בדין שתי פעמים נמכר בשביל כל אחת ואחת וה"ה אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא לחפשי חוזר ונמכר עכ"ל וקשה מה שפירש בגניבה אחת אינו חוזר ונמכר דהא לא אתיא לא כרבנן ולא כר"א דהא בסמוך קאמר ת"ר היה גניבו אלף ושוה ה' מאות נמכר וחוזר ונמכר וכר"א נמי לא אתי דאיהו קאמר אם היה גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר כלל משמע אפילו פעם אחת אינו נמכר לכך פר"י כאן בגניבה אחת נמכר וחוזר ונמכר עד שישלם כל הגניבה דנמכר בגניבתו משמע שנמכר כמה פעמים עד שישלם כל גניבתו אבל בשתי גניבות לא ימכר אלא פעם אחת ופריך בגניבתו טובא משמע היכא דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו מיקרי שפיר בגניבתו אימא דנמכר עד שישלם הכל ומשני באדם אחד דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו נמכר עד שישלם לו כל הגניבות דהיינו שפיר בגניבתו אבל בשני בני אדם אינו נמכר ונשנה:
אמר אביי בעל כורחיה דאב. פירש בקונטרס אם יש לו כופין אותו ופודה אותה וק"ק להר"מ א"כ מאי קאמר בסמוך ה"נ דאזיל ומזבין לה ומה תועלת במכירתו מאחר דנכוף אותו לפדותה ושמא יש לומר דנכוף בני המשפחה לפדותה בע"כ דאב משום דלא ניחא ליה לאב שתחזור לביתו ויהא פרנסתו לאב עליה והשתא ניחא שפיר דהדר אזיל ומזבין לה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק א (עריכה)
קעג א מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ז':
קעד ב מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה י"ב, סמג עשין עא:
קעה ג מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה ט"ו:
קעו ד מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה י"ד:
קעז ה מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ב', סמג עשין פה:
קעח ו מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"א, ומיי' פ"י מהל' אישות הלכה י"א, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ג':
קעט ז ח ט מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה י"ג:
ראשונים נוספים
כאן שהורתו ולידתו בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. כך הגירסא במקצת ספרים ובהלכות רבינו אלפסי. וקשיא טובא עלה דאילו הורתו ולידתו בקדושה, ישראל גמור הוא ויורש הוא דבר תורה, ולא משום נחת רוח של חכמים. והגירסא הנכונה כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. ויש מפרשים הוראתו ולידתו שלא בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו, אבל לידתו בקדושה אע"פ שהורתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, משום דמיחלף בישראל גמור.
ואיכא דקשיא ליה מדאמרינן בבבא בתרא (קמט, ב) באיסור גיורא דהוו ליה תריסר אלפי זוזי ביה רבא, ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה, אמר רבא היכי קני להו רב מרי להנך זוזי, אי שלח לי לא אזלינא וכו'. מתקיש לה רב איקא בריה דרב מרי אמאי לא לודי איסור דהנך זוזי דרב מרי נינהו ולקנינהו ניהליה באדיתא, נפק אודיתא מבי איסור, איקפד רבא אמר קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדו לי, ואם איתא דבלידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, אמאי לא היה מחזיר. ואין לתרץ דהוה ניחא ליה לרבא לאהדורינהו משום מצותן של חכמים ולא מחמת הקנאה, דהא לא משמע הכי מדקאמר ומפסדו לי. ויש מי שתירץ דרוח חכמי נוחה הימנו דקאמר, לאו למימרא דיקפידו חכמים להחזירו לו אלא לומר שאע"פ שבלידתו שלא בקדושה הקפידו שלא להחזיר, ואם החזיר אין רוחם נוחה הימנו, בליחדתו בקדושה אם רצה להחזיר מחזיר, ואי חכמים מקפידין בדבר. ואינו מחוור דהא תנן לה בסוף שביעית (פי" ה"ט) גבי המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, וכל המטלטלין נקנין במשיכה, כל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו, וההא ודאי אם עשה רוח חכמים נוחה הימנו, ואם לא עשה אין רוח נוחה הימנו, אלמא כל מקום שאמרו רוח חכמים נוחה אם לא עשה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו.
ותוס' תירצו דרב מרי בר רחל ברתיה דמר שמואל הוה, ולא נחשב גר כלל, דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, והלכך ישראל גמור הוא ואינו ראוי לירש את הגוי כלל. ור"ת (ס"א ור"ח) כתב דלענין הלואה שעשה לו טובת הנאה רוח חכמים נוחה כדין שלא ישלם לו רעה תחת טובה, אבל בפקדון כי ההיא דרבא אדרבה הוא עשה חסד עם איסור שקבל פקדונו ונעשה לו שומר.
ויש מי שפירש בהפך דלידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו, שאין כאן חשש שמא יחזור לסורו, כיון שלידתו בקדושה, אבל הורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, דלמא יחזור לסורו, דומיא דגר את הגוי. ואע"ג דבברייתא דאין רוח חכמים נוחה הימנו קתני גר שנתגיירו בניו עמו, דמשמע דהוה לידתו והורתו שלא בקדושה, איכא למימר כל שלא היתה הורתו בקדושה קרי שנתגיירו עמו.
ובעיקר הדבר יש לדקדק מפני מה אין רוח חכמים נוחה הימנו, ומה אילו רצה ליזוק בנכסיו ולתת משלו לגר, אמאי אין רוחן של חכמים נוחה בכך. ולפי שהוקשה זה בעיני רש"י ז"ל פירש אין רוח חכמים נוחה הימנו, כלומר אין מחזיקין לו טובה בכך ולומר אם עשה כן לא טובה ולא קללה. ויש מקשים עליו מדכתבינן לעיל דבמסכת שביעית (פ"י) לא נראה כן, ומפרשינן דהכי פירושו אין רוחן נוחה שישוה אותו לישראל כעין שאמרו (סנהדרין עו, ב) והמחזיר אבדה לגוי עליו הכתוב אומר (דברים כט, יח) למען ספות הרוה וגו'. ואינו מחוור דמכל מקום עכשיו גרצדק הוא ומה לא יתן לו כישראל, ודברי רש"י ז"ל נראין לי עיקר דהמחזיר למי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, ואם לא עשה כן, אין רוחן נוחה הימנו לתת בו ברכה על זה ולא קללה, אלא אם ירצה להחזיר יחזיר, שלא אמרו רוח חכמים אינה נוחה הימנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו.
ת"ר יש בעברי מה שאין בעבריה ויש בעבריה וכו' שהעבריה יוצאת בסימנין ואינה נמכרת ונשנית ומפדין אותה בעל כרחו. הקשו בתוס' אמאי לא תנא ואינה נרצעת, ונשאר להם הדבר בקושיא. ולי נראה דלא מנו כאן אלא יציאות שהן בעברי שאין בעבריה ושבעבריה שאינן בעברי, ורציעה אינה יציאה אלא הכנסת שעבוד. ואע"ג דחשיב אינה נמכרת ונשנית, לאו משום דאינה נמכרת נקט לה, אלא משום כח יציאתה, לומר שאיציאתה חזקה שאין אחריה מכירה, מה שאין כן ביציאותיו של עברי שנמכר אחרי נגאל. ומיהו אכתי לא ניחא דרציעה דכותה היא, שיציאת האשה חזקה שאינה חוזרת לשעבוד ברציעה, ועוד צריכה עיון.
ורמינהו יתירה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין. ואע"ג דדמקרא מלא כתיב (דברים טו, יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים. ניחא ליה טפי להביא מתניתין שכוללת כל היציאות.
אמר רב ששת כגון שיעדה. וקשיא לי אי בשיעדה, אמאי לא תני נמי גרעון כסף, דהא בשיעדה אף היא אינה מגרעת ויוצאה. ויש לומר דמכל מקום כיון דתנא דברייתא סתם ותנא בה מפדין אותה בעל כרחה. לא בעא למתני בעברי שאין בעבריה גרעון כסף, דמיחזייא ברייתא דתקשי רישא אסיפא.
ואם תאמר אמאי לא תנא בעברי שיוצא בשטר כדתניא בברייתא (טז, א). יש לומר דלא תנא אלא הני דבעל כרחיה דאדון, אבל שטר דמדעתיה לא תנא, כתנא דמתניתין דלא תנא ליה מהאי טעמא כדכתבינן לעיל. ואי נמי יש לומר דאמה העבריה ישנה בשטר, דהיינו גט, כעבד עברי, דדמי האי שטרא להאי שטרא, וזה נראה לי עיקר.
תנו רבנן יש בעברי שאין בעבריה כו'. וכי תימא ואמאי לא קתני נמי שאמה העבריה אינה נרצעת מה שאין כן בעבד עברי ואיכא למימר דהא פשיטא ליה דהא בעבד עברי גופיה מיעטי' רחמנא דכתיב ואם אמר יאמר העבד ולא אמה העבריה. ותו דאפילי בעבד עברי נמי כל היכא דהוי רבותא דלא מצי למימר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני אינו נרצע שאם אין לו אשה ובנים אינו נרצע כנ"ל:
מהו דתימא לא ליבטלו הלכתא מינה. מסתברא לי דהכי פירושא מ"ד כיון דהני קדושין לא דמו לקידושין דעלמא דהא הוה בע"כ דאב ודכותייהו בעלמא לא הוה קידושין כלל והכא גזירת הכתוב הוא דמהני וכיון דכן אין לך בו אלא במה שאמרה תורה ותצא כהלכותיה דומיא דאמה העבריה דעלמא קמ"ל:
אי הכי אמאי יוצאה בסימנין תמיהא מילתא מאי אי הכי דהא לדידיה אי מוקי' לה כשלא יעדה קשיא רישא דקתני משא"כ בעבריה וי"מ דהאי אי הכי לא מתפרש באי אמרת בשלמא אלא כפשוטיה ופרושא דסיפא קא בעי היכי מיתרצא ולאו למימרא דלידידי' ניחא ויש כיוצא בו בתלמוד כלל ודין הוא דכל היכא דאיהו לא עבד אוקימתא דפריכו לית למימר אי אמרת בשלמא ומיהו עדיין יש לומר דאי אמרת בשלמא היא ומקשה סבר דלעולם כשלא יעדה והא דקתני רישא מה שאין כן העבריה לאו למימרא שאין דינין אלו דעברי נהגין בעבריה אלא הכי קתני יש דינין מפורשים בתורה שאינם מפורשים באמה העבריה ואפשר דנהגי בה דילפא מינה או אפשר דלא נהגו בה אבל תנא לא מיירי בהכי מיהו תלמודא לא בעי לפרושה מתניתא הכי משום דא"כ לא אתיא רישא דמתניתא דומיא דסיפא דאלו סיפא דקתני יש בעבריה מה שאין בעברי פירשו שאין נוהגין בעברי כלל ולהכי עדיף ליה לאוקמי כשיעדה כנ"ל:
ואינה נמכרת ונשנית מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא בגניבו ולא בכפילו ולא בזממו בגנבו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה יכול למכרו. פי' דהאי בגניבתו כוליה מיותר לדרשא דמצי למכתב אם אין לו ונמכר בה לימא בגנבו דאי בגנבו שמעת מינה תלת דרשינן גנבה גנבו בגניבתו גנבה למעוטי כפל גנבו למעוטי זממו גנבתו דמשמע חדא למעוטי שאינו נמכר אלא על גניבה אחת. וכי תימא ולישני ליה דמתניתא דהכא במוכר עצמו שנמכר ונשנה ואידך במכרוהו ב"ד דקרא במכרוהו ב"ד כתיב ולא יליף תנא דמתניתא שכיר שכיר ואיכא למימר דמשמע לן דכיון דקתני מה שאין כן בעברי אינו נורג בשום עברי ואפי' מכרו ב"ד נמכר ונשנה:
ופרקינן אמר רבא לא קשיא כאן בגנבה אחת. כאן בשתי גניבות יש מפרשים בשתי גניבות נמכר ונשנה כמתניתא דידן וכי קתני כיון שנמכר פעם אחת אי אתה רשאי למכרו בגניבה אחת שאם אינו שוה כנגד גנבתו אינו נמכר עליה ב"פ כרבי אליעזר דלקמן ואקשינן דהא מגנבתו ממעט ליה תנא והא חדא גנבה הוא ובגנבה אחת אפי' פעמים הרבה נמכר והיינו דאקשינן גנבו טובא משמע. וי"מ בהפך דכי קתני נמכר ונשנה בגנבה אחת כרבנן דאמרי גנב אלף ושוה חמש מאות נמכר ונשנה דלא מוקמי' מתניתא כיחידאה וכי קתני אינו נמכר ונשנה בשתי גנבות ואפי' בשני בני אדם שגנב לזה וגנב לזה דגנבתו אמר רחמנא ולא שתי גנבות:
ומקשי' דהא בגנבתו טובא משמע כלומר דכל היכא שגנב גניבות הרבה לכמה בני אדם לכל אחת מהם גניבה אחת לגבי כל חד מנייהו גנבה אחת היא ושפיר קרינן ביה ונמכר בגנבתו:
ופרקינן לא קשיא כאן באדם אחד כאן בשני בני אדם. פי' דבאדם אחד שגנב לו שתי גניבות אינו נמכר אלא על הראשונה שאלו נמכר על שתיהן קרינן ביה בגנבותיו אבל בשני בני אדם נמכר ונשנה:
ומסתברא דבאדם אחד נמי דוקא כשגנב וגנב ואחר כך נמכר אבל גנב ונמכר ואחר כך גנב הא ודאי נמכר ונשנה דשפיר קרינן ביה בגניבתו ואינו בדין בשביל מכירה יחזור ויגנוב לו כמה פעמים ויהא פטור אלא ודאי כדאמרן וכיון דכן דכוותה בסיפא בשני בני אדם אפילו בגנב לזה וחזר וגנב לזה שלא היתה מכירה בנתים נמכר ונשנה ואם עמד בדין עם הראשון קודם שגנב לשני נמכר לתשלומי ראשון תחלה ואם לאו נמכר ונשנה לצורך שניהם מחלקים ביניהם לפי חשבון וכל שגנב לאדם א' או לשני בני אדם שני פעמים ושוה כנגד שתיהן נמכר פעם אחת:
א"ל אביי מאי ניהו דכתיב ליה שטרא אדמי' פי' דאלו מכסף בע"כ מאי איריא אמה העבריה אפילו בע"ע נמי אלא ודאי לומר דכתיב ליה שטרא אדמיה בע"כ ונפקא לן מדכתיב והפדה שמסייע והיינו סיוע. אלא אמר אביי בע"כ דאב משום פגם משפחה:
אי הכי עבד עברי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה. וכי תימא וכיון דאינהו לא חיישי לפגמייהו אמאי כייפינן להו שהרי אין להם תובעין. איכא למימר כגון דאיכא ענים ועשירים. א"נ דכלהו עשירים ומקצתן רוצים ומקצתן אינם רוצין וכי תימא והא קיי"ל דנמכר לישראל אינו נגאל ע"י קרובין דלקמן איבעיא לן ולא איפשיט לן ולרבי בהדיא קאמר מי שאינו נגאל באלה. ואיכא למימר דכייפינן להו למיתן ליה כספא במתנה דאזיל הוא ופריק נפשיה. ונראה לפרש דברים כפשטן דה"ק אי הכי עבד עברי ניכפינהו לבני משפחה כשמוכר א' מהם עצמו ויש לו במה ליגאל דליפרוק נפשי' משום פגם משפחה ופרקינן הדר ומזבין נפשיה:
גירסת הספרים והיא גירסת רש"י ז"ל בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה במאי קא מיפלגי ר' עקיבא סבר יש אם למקרא ור' אליעזר סבר יש אם למסורת ע"כ. ובודאי דר"ע יש אם למקרא ס"ל כדמוכח בריש מס' סנהדרין ור"א ס"ל יש אם למסורת כדאית' בבכורות והאי מקרא ומסורת דאמרינן הכא פרש"י דר"ע אזיל בתר מקרא דקרינן בבגדו בה בחירק דמשמע לשון בגד דאולי הוי לשון בגידה הוי קרינן בבגדו בחולם במשקל בשמעו את דברי האלה. ור' אליעזר ס"ל אזיל בתר מסורת דכתיב בגדו חסר ומשמע לשון בגידה מדכתיב בגד בוגדים בגדו ואלו הוי לשון בגד הוה כתיב בביגדו ביו"ד:
והקשו עליו בתוספות דהא אשכחן בגדו טובא מלשון בגד ומלבוש דלא כתיב ביה יו"ד כדכתיב ותתפשהו בבגדו ובגדו שפיר משמע בין במקרא בין במסורת מלשון בגד ומלשון בגידה נמי כדכתיב בגד בוגדים. ויש שפירשו דהכא לאו מקרא ומסורת דבגדי דרשי' אלא מדכתיב אשר לא יעדה באל"ף וקרינן ליה לו בוא"ו דר"ע דדרש מקרא אשר לו יעדר דאיכא קדושין והכי קאמר קרא אם רעה בנישואי' בעיני אדוניה מפני שהיא פסולה לו או שאינו רוצה לשאת אותה אחר אשר לו יעדה לא ימשול למכרה שאינו מכרה אחר אישות אבל בלא ייעוד מוכרה שמוכר אדם בתו לשפחות אחר שפחות ור' אליעזר דריש מסורת אם רעה בעיני אדוניה ולא יעדה כלל והפדה לא ימשול למכרה שאינו מוכר בתו לשפחות אחר שפחות הא לשפחות אחר אישות לחוד מוכרה. והקשו על פי' זה דא"כ דלא יעדה הוא דדרשי' מאי האי דנקט תנא בלישני' בבגדו בה ופריש לה חד מלשון טלית וחד מלשון בגיד' דמשמע דפלוגתי' (יהו) במשמעות בבגדו:
ומסתברא למימר דה"ק דכל חד מהני תנאי בעי למדרש סופי' דכתיב בבגדו לפום סבריה דדריש מלא יעדה כי היכי דלא תקשו ליה סופיה דקרא דרבי עקיבא דדריש אשר לו יעדה קאמר דקרא לא קשיא ליה דכתיב בבגדו דההוא לשון בגד הוא ורבי אליעזר דדרש אשר לא יעדה קאמר דקרא דכתיב בבגדו לא קשיא ליה דההוא לשון בגידה הוא והיינו דבעינן בגמרא במאי קא מיפלגי כלומר מאי טעמא דריש ליה חד מלשון בגד וחד מלשון בגידה ואמרינן דרישא דקרא קשיתיה לכל חד מנייהו דמר סבר יש אם למקרא ודריש אשר לו יעדה ומר סבר יש אם למסורת ודריש אשר לא יעדה:
מיהו הא קשיא דלקמן דאיבעי לן ייעוד ארוסין עושה או נשואין עושה אתינן למפשטע מהא דתניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עלי' שוב אינו רשאי למוכר' הא קדושי מקדיש לה אלמא ייועד אירוסין עושה ודחינן דהתם במתניתא בקידושין דעלמא קאי ואי רבי עקיבא מלו יעדה נפקא ליה דאינו רשאי למכרה הא קדושי מקדיש לה היכי איפשר לומר דאשר לא יעדה בקידושין דעלמא קאי:
ויש לנו לפרש כדברי רש"י ז"ל דבתיבת בבגדו פליגי והא דקיי"ל מאי מסורת דריש רבי אליעזר דהא בגדו חסר מלשון מלבוש בגד משמע דומיא דותתפשהו בבגדו א"ל דאע"ג דבעלמא כתיב בגדו חסר מלשון בגד התם הוא דליכא למטעי ביה כלל הכא דאפשר למדרשיה מלשון בגידה אלו הוה מלשון בגד לא הוה כתיב חסר ומדכתיב חסר שמעינן דלשון בגידה הוא וקרא נמי מסייע ליה מדלא כתיב בבגדו עליה וכתיב בבגדו בה אלמא לשון בגידה הוא. והא דמקריה במתניתא ר"ע לרבי אליעזר רביה אשכחן דכותא בתלמודא וחד מנייהו בפרק קמא דב"ק ר"מ אומר אף הצבוע רבי אליעזר אומר אף הנחש ורבי אליעזר היה קודם ר' מאיר כמה דורות:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק א (עריכה)
וכאן שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה פי' התם אמר' אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו אבל מיהו לא חייבוהו חכמים להחזיר דהכי משמע דתני בברייתא לא יחזיר ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו: ולהכי אמרינן בפ' מי שמת (דף קממ"ט.) שרבא היה רוצה לזכות במעות של איסור ואע"ג דרב מאיר בריה הוה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. ואע"ג דהוה בבן ישראלית דהוא מארי בר רחל דהות בת שמואל כדאמרינן בדוכתא אחרינא מארי בריה דבת שמואל וקיימא לן לבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנם. נהי דהוא ישראל גמור מיהו אינו ראוי לירש את אביו דכיון דאזרעיה שלא בקדוש רחמנ' אפקריה לזרעיה דעכו"ם כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם:
אמר רב ששת כגון שיעדה. פי' והכי קאמר העברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואין האדון יכול לעכב על ידו בשום עניין אבל העברהי יכול לעכב על ידה האדון ע"י ייעוד שהרשות בידו לי עד. וגם במיתת האדון אינה יוצאה כגון אם ייעהד לבנו אי נמי בייעודו ומת בלא בן שהיא זקוקה ליבם.
ת"ר גניבו אלף ושוה חמש מאות אינו נמכר. פי' המורה אינו נמכר וחוזר ונמכר. ויפה פירש ובהא פליג רבי אליעזר ואמר דאינו נמכר דבגניבתו אמר רחמנא ולא בחצי גניבתו. אבל להימכר פעם אחת לא פליג רבי אליעזר דאם כן אין לך עבד עברי נמכר בגניבתו לעולם שאי איפשר לצמצם שיהא ממכרו כנגד גניבתו לא פלות ולא יתר אלא ודאי להכי בעי כנגד גניבתו שלא ימכר פעמים כי אם פעם אחת:
עבד עברי נמי נינפינהו לבני משפחה משום פגם משפח' קשיא לי טובא דאליבא דמאן אי אליבא דרבי הא אמר אינו נגאל בגרובים. ואי אליבא דרבי עקיבא דפליג עליה וסבר דנגאל בקרובים הא אמר גאולת קרובים היא לשיעבוד ואי אליבא דר' יוסי הגלילי דאמר גאולת קרובים לשיחרור אכתי קשא לי דאמאי ניכפינהו התינח אב דזבנה כייפינן ליה אלא קרובים מאי קא עבדו ואמאי בעינן למיכפינהו. ונראה לי דה"ג עבד עברי ניכפוניה דבני משפחה: ופי' שאם היו לו קרקעות ומכר עצמו מפני שהיה חס על נכסיו ולא היה רוצה למכור קרקעותיו יכופו אותו בני משפחה מפני פגמם וימכרו מנכסיו יפדוהו בעל כורחו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה