קטגוריה:שמות טו י

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"נשפת ברוחך" - אמר ר"א מגזרת נשף כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם. ורש"י פירש לשון הפחה כמו וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ כד). ויפה פירש. ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת נשבת ברוחך מלשון כי רוח ה' נשבה בו (ישעיהו מ ז) ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז יח) כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד כמו על גפי מרומי קרת (משלי ט ג) על גבי אם בגפו (להלן כא ג) וכן ורכוש להם יבזור (דניאל יא כד) בזר עמים (תהלים סח לא) לשון פזור וכן בשמות יחליפו אותם שובך (שמואל ב י טז) שופך (דהי"א יט טז). ולרבותינו במשנה (פאה פ"ו מ"א) הבקר לענים הבקר כמו הפקר ומן עבשו פרודות (יואל א יז) יאמר עפוש (פסחים מה) ואמר בן פקועה (חולין סט) במקום בן בקועה מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי וכן על דעתי הכפישני באפר (איכה ג טז) הכבישני מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כח) יכבוש עונותינו (מיכה ז יט) ובלשונם עוד מדה כפושה (יבמות קז) כמו כבושה. וענין הכתוב כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (לעיל יד כז) כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו. וטעם "צללו כעופרת" - שבאו במצולות כמו העופרת. והזכיר בזה בשירה פעמים כמו אבן (פסוק ה) כעופרת כי גם זה להם מיד ה' שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים וכן תופשי המגינים נצלים במים ובכאן לא נמלט מהם אחד וזהו טעם וינער ה' את מצרים (לעיל יד כז) שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים מלשון וינערו רשעים ממנה (איוב לח יג) והיה החסון לנעורת (ישעיהו א לא) מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו.