מ"ג שמות טו י


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם  צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲמַרְתְּ בְּמֵימְרָךְ חֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָּא אִשְׁתְּקַעוּ כַּאֲבָרָא בְּמַיִין תַּקִּיפִין׃
ירושלמי (יונתן):
אָשַׁבְתְּ בְּרוּחַ מִן קֳדָמָךְ יְיָ וְכָסִין עֲלֵיהוֹן גִּירִין דְּיַמָא נַחֲתוּ וְשָׁקְעוּ הֵי כְאַבְרָא מַיָא מַמְשַׁבְּחַיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשפת" - לשון הפחה וכן (ישעיהו מ) וגם נשף בהם

"צללו" - שקעו עמקו לשון מצולה

"כעופרת" - אבר פלו"ם (בלייא) בלע"ז

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

נָשַׁפְתָּ – לְשׁוֹן הֲפָחָה, וְכֵן "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ,כד).
צָלְלוּ – שָׁקְעוּ, עָמְקוּ, לְשׁוֹן "מְצוּלָה" (תהלים סט,ג).
כָּעוֹפֶרֶת – אֲבָר, פלו"ם [plom = עופרת] בְּלַעַ"ז.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

צללו כעופרת במים אדירים: במימות שהן אדירים, במים של ים אע"פ שהן אדירים כמשברי ים:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשפת ברוחך" - אמר ר"א מגזרת נשף כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם ורש"י פירש לשון הפחה כמו וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ כד) ויפה פירש ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת נשבת ברוחך מלשון כי רוח ה' נשבה בו (ישעיהו מ ז) ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז יח) כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד כמו על גפי מרומי קרת (משלי ט ג) על גבי אם בגפו (להלן כא ג) וכן ורכוש להם יבזור (דניאל יא כד) בזר עמים (תהלים סח לא) לשון פזור וכן בשמות יחליפו אותם שובך (י טז) שופך (דהי"א יט טז) ולרבותינו במשנה (פאה פ"ו מ"א) הבקר לענים הבקר כמו הפקר ומן עבשו פרודות (יואל א יז) יאמר עפוש (פסחים מה) ואמר בן פקועה (חולין סט) במקום בן בקועה מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי וכן על דעתי הכפישני באפר (איכה ג טז) הכבישני מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כח) יכבוש עונותינו (מיכה ז יט) ובלשונם עוד מדה כפושה (יבמות קז) כמו כבושה וענין הכתוב כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (לעיל יד כז) כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו וטעם צללו כעופרת שבאו במצולות כמו העופרת והזכיר בזה בשירה פעמים כמו אבן (פסוק ה) כעופרת כי גם זה להם מיד ה' שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים וכן תופשי המגינים נצלים במים ובכאן לא נמלט מהם אחד וזהו טעם וינער ה' את מצרים (לעיל יד כז) שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים מלשון וינערו רשעים ממנה (איוב לח יג) והיה החסון לנעורת (ישעיהו א לא) מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשפת ברוחך" באותו הרוח עצמו שהקפיא קרקע הים ונעשה דרך לעבור גאולים נשפת לכסות הרודפים ולאבדם:

" אדירים" שרים וראשי עם צללו כעופרת במים. ומהם היו השלישים על כולו שמינה פרעה על כל רכב מצרים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשפת". אולם אתה "נשפת" ברוחך שעי"כ שבו המים על מצרים, ועי"כ כסמו ים, והאדירים שהם פרעה ושלישיו צללו כעופרת במים ולא יכלו לשוט ע"פ המים כעופרת:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

נשפת ברוחך וגו'. ג' פורעניות כנגד ג' מחשבות, כנגד מה שאמר אחלק שלל כסמו ים בזה הגם שימלטנו סוס וישוט בים הנה שללו אבד, וכנגד העינוי שחשב על היהודים כרמוז באומרו תמלאמו נפשי גם מה שחשב להריק חרבו אמר צללו וגו' פירוש מתו, ולא מתו תכף ומיד אלא צללו כעופרת במים אדירים ואמרו ז"ל (מכילתא) שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן, והוא אומרו כעופרת במים אדירים יכוין לב' דברים, הא' הוא השקיעות, והוא אומרו צללו כעופרת, והב' הוא מניעתם מלמות תכף ומיד, והוא אומרו במים אדירים והם יעלום ממעל וימנעום ממות תכף ומיד שיר ושבח לאלהים על נסיו ומופתיו:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

צללו. ג' הכא ואידך לקול צללו שפתי. ויהי כאשר צללו שערי ירושלים. לומר שהביא על מצרים קולות וחרב קולות דכתיב לקול צללו וחרב מה צללו דהתם דכתיב אם תשנו יד אשלח בכם אף הכא קולות וחרב:

<< · מ"ג שמות · טו · י · >>