• לדף התרגום על כל הפרק •

(עמוס ה ז): "הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ"

לענה = עשב מר . אם עמוס מאשים את בני ישראל שהם הופכים את המשפט ללענה (כמו גם ב (עמוס ו יב): "... כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט, וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה"), זה אומר שהמשפט הוא מטבעו דבר מתוק. האמנם? הרי משפט הוא דין, ודין הוא דבר קשה העלול להיות מר במיוחד לצד המפסיד!

למושג משפט ישנן כמה משמעויות , אחת מהן היא: חוק בין אדם לחברו.

בני ישראל קיבלו את משפטי ה', החוקים החברתיים שבתורה, שנאמר עליהם, (תהלים יט י): "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו;הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". אולם הם עזבו את חוקי התורה המתוקים והמציאו במקומם חוקים מרים: "אשר הם מהפכים משפט התורה המתוק כדבש לקחת תמורתו את העגל המרה כלענה" ( מצודות על עמוס ה ז ) , "הלא כן מעשיכם לשנות דבר הראוי, כי משפט התורה הפכתם לראש המר, ר"ל לקחתם תמורתו חוק העכו"ם... מצות התורה הפכתם לקחת תמורתה את הלענה, הוא עבודת הפסל" ( מצודות על עמוס ו יב ) .

"משפט כולל המצות שבין אדם לחברו, וצדקה כוללת המצות שבין אדם למקום, והם הענבים אשר קוה ה' מן הכרם אשר נטע בקרן בן שמן, כמו שכתוב (ישעיהו ה), והמשפט הוא מתהלך בארץ לשמור את החיים המדינים שיחיו חיים מתוקים וערבים לשמור את הקבוץ מעושק וגזל ושיחיו בנחת ושלוה, והם הופכים ללענה משפט, והצדקה היא תשא כנף לשמים למצוא על-ידה אושר הנפש באשר היא בת אלהים רוחנית אלהית, והם הניחו צדקה לארץ, שהיא אצלם כדבר ארצי חומרי בלתי נחשב לכלום באשר לא יאמינו בנצחיות הנפש ובקדושתה" ( מלבי"ם על עמוס ה ז )

"אתם הפכתם לראש משפט תחת שהמשפט ימתיק כל מרורות, ובקיבוץ המדיני יחיו חיים ערבים אם יש משפט בין אדם לחברו. הפכתם אותו למרורות... ואתם הפכתם פרי צדקה ללענה, שתעשו הפך הצדקה לעבוד עבודה זרה, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה תשאה שממה" ( מלבי"ם על עמוס ו יב )