", מוסיף שלא לבד שלא תדרשו רע רק טוב, כי ראוי שתשנאו את הרע אחר שעל ידו אתם לוקין, וראוי "
", לא כמ"ש שהם צוררי צדיק ששונאים את הטוב ועי"כ יטו משפט צדיק, ראוי שתעשו ההפך שתאהבו טוב ועי"כ "
" לתת להם שארית ותקוה. וגם יל"פ שמ"ש דרשו טוב היינו בענינים שבין אדם למקום, ומה שהוסיף שנאו רע ואהבו טוב הוא בענינים שבין אדם לחברו, כמ"ש והציגו בשער משפט, וע"י שתדרשו טוב באמונות ומע"ט למקום יהיה ה' עמכם, וע"י שתציגו בשער משפט יחנן ה' את שארית יוסף, כי עקר הגלות היה בעבור עבירות שבין אדם לחברו, כמ"ש יען בושסכם על דל וכו':
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(טז-יז) "
לכן כה אמר ה'", אחר שאינכם שבים אל ה', "
בכל רחובות מספד כי אעבר בקרבך", וזה הוצעה למ"ש הוי המתאוים את יום ה', שהיה מקובל ביניהם מן הנביאים שיש יום מוכן לה' שיתגלה ה' בכבודו להעניש את העמים שהרעו לישראל, הנקרא יום ה' הגדול והנורא, ושאז יוושעו ישראל תשועת עולמים, וכבר נבא יואל
(סי' ג') השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיו ישראל מתאוים ומצפים שיבא היום ההוא, שיעבור ה' בקרבם כי אז יוריד את כל הגוים אל עמק יהושפט וישפוט אותם על הרע שעשו לישראל, אמר להם הנביא שהם טועים בדבר, כי יום ה' שיבא לטובת ישראל יהיה בעת שיהיו ישראל שלמים וצדיקים וראוים לתשועה, אבל יום ה' שיבא עתה שיעבור ה' בקרבם יהיה להם יום חשך ואפלה, כי יעבור בקרבם לכלותם ולהגלותם, (ע"ד ועבר ה' לנגוף את מצרים), וז"ש שעתה "
כי אעבר בקרבך" יהיה "
בכל רחובות מספד", והרחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים ששם מתאספים העם והחוצות הם מקומות הצרים שאחורי הבתים ששם אין נמצאים רק בני המבוי והחצר שהוא הנשים והטף, ומציין שבהרחוב יתאספו כולם לספוד, והנשים והטף שיעמדו "
בחוצות יענו" על ההספד "
הו הו. וקראו אכר אל אבל", כי היה הדרך להספיד תחלה ואח"כ לעשות אבל, כמ"ש ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ובימי האבל בטלים ממלאכה וע"כ האכרים עובדי האדמה לא היו משתתפים עם אבל העם לבל יתבטלו ממלאכתם שבשדה, אבל אל אבל זה יקראו גם את האכר, כי בל"ז האדמה תשאה שממה ולא יהיה להם מלאכה בשדה, "
וקראו מספד אל יודעי נהי" לבעבור המספד יקראו למי שיודעים להרים קול מר בלשון הי והוי להגדיל מרירות ההספד, וגם בכל כרמים יהיה "
מספד" תחת שעד עתה היו חוגגים בכרמים ושמחים וחולים במחולות, וכ"ז יהיה בעת "
כי אעבר בקרבך":
ביאור המילות
"רחובות, חוצות". עי' הבדלים (ישעיה ט"ו ג'):
"מספד הו הו". עי' (ירמיה ט' י"ט):
"אכר", הוא עובד האדמה ע"ש שהשדה נקרא כר:
"ומספד", מלת אל נמשך לשנים אל מספד (ר"ל בעבור המספד) יקראו "אל יודעי נהי":
@48
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הוי", ר"ל וא"כ אחר שבעת שאעבר בקרבך יהיה לכם הוי ומספד רעות רבות וצרות א"כ אני קורא אל "
המתאוים את יום ה'" שהוא היום שיתגלה ה' בכבודו להעניש את הרשעים, "
למה לכם יום ה'", שהגם שיום ה' יהיה יום תשועה לישראל באחרית הימים, זה יהיה בעת שיהיו ישראל צדיקים, אבל לא לכם אתם הרשעים, שהגם שיום ה' הבא באחרית הימים יהיה חשך שאחריו אור כי מתוך חשך הצרות יהיה אור לצדיקים ותשועה לישראל, זה בעת התקון, אבל לכם "
הוא" רק "
חשך ולא אור", שביום הזה יהיה לכם צרה וחשכה:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כאשר", הלא עתה ידמה היום במשלו "
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב", שכן אלה שיהיו לפליטה מגלות הראשון שהגלה מלך אשור יפגע אותם הגלות השני, וגם מי שימלט מן הגלות מן הדוב "
ובא הבית וסמך ידו אל הקיר" באופן שחושב שבביתו ימצא מנוס מן הדוב, "
ונשכו הנחש", ר"ל הנמלט מגלות השני תשיגהו הגלות השלישי, כמ"ש כעת הראשון הקל כו' והאחרון הכביד כו'
(ישעי' ח):
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הלא", וא"כ למה לכם יום ה', "
הלא חשך יום ה' ולא אור" כי אין בו תקוה לישועה, ומוסיף "
ואפל" שהאופל גרוע מן החשך שבחשך ימצא עכ"פ נגה של הלבנה והכוכבים ובאופל לא ימצא אף נוגה:
ביאור המילות
"
חשך, ואפל. אור, נוגה". הנוגה אינו אור עצמי רק אור הירח והכוכבים, ויצוייר נגה גם בחשך כשזורח נגה הירח, והאופל הוא כשאין גם נגה ירח וכוכבים, וכן אומר נקוה לאור והנה חשך לנגוהות באפלה נהלך. וע"כ אמרו חז"ל ריש פסחים דבאתרי' דר"י קרו לליליא נגהי, ובברכות
(דף י"א) ולימא יוצר אור ובורא נוגה, לישנא מעליא. הרי שתחת חשך יכול לאמר נגה,
(ושם דף ה' ע"ב) אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו, ר"ל כי יצוייר שילך חשכים ויש נוגה לו שיזרח אור הירח, וע"כ הוסיף שגם אין נוגה לו. ובנמשל כל הרגיל לבא לבהכנ"ס ולא בא יום א' הקב"ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה' אשר הלך חשכים, שלא בא לבהכנ"ס. אולם יצוייר בזה שנוגה לו אם הלך לדבר מצוה, לכן אמר ואין נוגה לו שהלך לדבר הרשות. וע"כ הוסיף שהיום אפל ואין נוגה לו:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שנאתי מאסתי חגיכם", ונגד מה שהיו בוטחים בקרבנות שהיו מביאים לה' בפרט הקרבנות שהיו מביאים בחגים, אומר שה' שנא אותם, והנה השנאה היא בדבר השנוא מעיקרא. והמאוס הוא בדבר שהיה נבחר תחלה ונמאס אחר כך, ואמר שיש חגים ששנא לגמרי. וגם החגים שהם לה' שהיו אהובים תחלה עתה מאס אותם אחר שהם חוטאים, "
ולא אריח בעצרותיכם" גם בימים שאתם נעצרים לפני לא יהיה זה לריח ניחוח:
ביאור המילות
"
שנאתי, מאסתי". השנאה הוא הפך האהבה, והמיאוס הוא הפך הבחירה, בחרתיך ולא מאסתיך
(ישעיה מ"א) אשר בחר ה' בהם וימאסם
(ירמיה ל"ג):
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי אם תעלו לי עולות" שהגם שבחגים היו מחויבים להביא עולות ראיה ושלמי חגיגה ועם העולה היו מביאים מנחה, אמר שהעולות שתעלו לי עם המנחות שלהם לא ארצה, והגם שהעולה בא לרצות על עשה ולאו הניתק לעשה לא תרצה עליכם, וכ"ש השלמים "
ששלם מריאיכם לא אביט" כלל, וכן אמר
(ירמיה ו') עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הסר", וגם מה שאתם אומרים שירה בחג בעת הבאת הקרבן, אני אומר "
הסר מעלי המון שיריך", כי אינם שירי ה' רק המון והומיה לבד, וכן "
זמרת נבליך" שהוא השיר שבכלי "
לא אשמע":
ביאור המילות
"שיריך, וזמרת נבליך". סתם שיר הוא בפה, ומוסיף שיסורו זמרת הנבלים שמזמרים בכלי להטעים השיר:
"
והמון", בא לגנאי אל השיר קול הומה באזני:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויגל כמים משפט", כמ"ש עשות צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, והמשפט הוא בין אדם לחברו, והצדקה היא בין אדם למקום, המשפט הוא נטוע בשכל האדם, שאחר שהאדם הוא מדיני בטבע צריך הוא למשפט שעי"כ יתקיים הקיבוץ המדיני, וע"כ מדמהו כגולות מים שהמקור נובע מעצמו ויוצא לחוץ אל זולתו, וכן יגל המשפט ויביע ממקור השכל וטבע האדם עצמו, והצדקה איננה נמצאת בטבע האדם רק יקבל את מצותיה מאת ה', והיא דומה כנחל שמימיו אינם נמצאים בו בעצמו רק יתקבצו אליו ממים המוגרים מן ההרים ומן המקורות שבחוץ, כן תבא הצדקה מבחוץ מאת ה', וכן מימי הנחל לא יביעו כמקור למלאת את זולתו ויתאספו רק בתוך הנחל לבד, וכן עקר מעשה הצדקה הוא לשלמות הנפש עצמו, ועז"א "
וצדקה כנחל איתן", ור"ל שעקר העליה לרגל והקרבנות היה ללמוד שם חקי ה' ומשפטיו, כמ"ש למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, וא"כ צדקה ומשפט היא התכלית הנרצה לא הקרבנות:
ביאור המילות
"
ויגל". בנינו נפעל ושרשו גלל, ובא על מי מעין המתגלגל מראשי ההרים, משא"כ המקור והמבוע, והמעין הוא בעומק האדמה, ועז"א גל נעול מעין חתום, הנועל בדלת נועל מן הצד, וכשנפתח הדלת הסוגר בעד המעין יגללו המים מן ההר אל הנחל, אבל המעין חתום מלמעלה. ועז"א ויתן לה את גולות עלית ואת גולות תחתית, ר"ל שבראש ההר ובשפולו, ומי הגולות ימלאו את הנחלים. וכבר התבאר
(ישעיה נ"ט י"ד) כי המשפט קודם בטבע אל הצדקה, אחר ששכל האדם נוטה אליו, וכמש"ש והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד, ולפ"ז ימשיל שע"י שיגל המשפט ממקורו, ימלא את הנחל בצדקה, כי אז יעוררהו ה' אל מעשה הצדקה:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר", מביא ראיה מעת היותם במדבר "
ארבעים שנה", שלא היה להם אז בהמות הרבה לקרבנות ויינות לנסכים ועקר עבודתם היה מה שעשו משפט וצדקה. כמ"ש צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונשאתם", חוזר למעלה למ"ש הלא חשך יום ה' ולא אור כי אז תגלו בגולה ולא יועילו לכם הקרבנות והחגים כי תלכו בגולה עם האלילים שעשיתם, "
ונשאתם את סכות מלככם" שלעבודת המולך היו עושים כמין סוכות כמ"ש ואנשי בבל עשו את סכות בנות, וכן היו עושים לו כונים מבצק כמ"ש
(ירמיה ז) הנשים לשות בצק לעשות כונים למלכות השמים שהיו עושים מן הבצק דמות הצלם שהיו עובדים אותו. ועז"א את כיון צלמיכם, ובזה היו מכוונים אל הכוכב שהיו מיחסים לו אלהות, ועז"א "
כוכב אלהיכם", וגם לעומת שבצאתם ממצרים ישבו בסוכות, וכן נשאו את בצקם טרם יחמץ, ימליץ כי בצאתם מירושלים ישאו סוכות המולך ובצק של כיון הצלם:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והגלתי אתכם מהלאה לדמשק", כבר בארתי למעלה
(ג' י"ב) שתחלה הגלה מקצתם לדמשק, וזה לא היה קשה בעיניהם כל כך, כי דמשק היה סמוך לגבולם בשגם שבימי ירבעם בן יואש היתה לגבול ישראל
(כמ"ש במ"ב ט"ו כ"ח) ונבא להם שאח"כ יגלה אותם מדמשק שנית להלאה לחלח וחבור:
