תרגום יונתן (כל הפרק)

דרשו ה' - בהימצאו? בכל עת?

אחת מנבואותיו של ישעיהו נפתחת בפסוק:

(ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהמצאו, קראהו בהיותו קרוב"

פירושים שונים הוצעו לפסוק זה, על-פי המשמעויות השונות של אות היחס ב :

1. האות ב יכולה לציין מקום - "דרשו את ה' במקום שבו הוא נמצא, קראוהו במקום שבו הוא קרוב"; וכך נאמר בתלמוד הירושלמי, פרק "אין עומדין": " "ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר: דרשו ה' בהמצאו - היכן הוא מצוי? - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; קראוהו בהיותו קרוב - היכן הוא קרוב? בתי כנסיות ובבתי מדרשות" "; אפשר גם לפרש "דרשו ה' בבית המקדש / בירושלים / בארץ ישראל", ולפי זה מטרת הנבואה היא לקרוא לבני ישראל הגולים שיעלו לארץ כדי לדרוש את ה' במקום קדשו, וזה מתאים לנאמר בהמשך הנבואה

• אולם, כאשר האות ב מציינת מקום, בא אחריה שם עצם ולא פועל, למשל "יהי מאורות ב רקיע השמים"; לפי זה, היה ראוי לכתוב משהו כמו "דרשו ה' במקום הימצאו, קראוהו במקום היותו קרוב", או יותר טוב "דרשו ה' במקומו, קראוהו בבית קדשו".

2. האות ב יכולה לציין סיבה- "דרשו ה' בגלל שהוא נמצא, קראוהו בגלל שהוא קרוב", או מטרה - "דרשו ה' כדי שיימצא לכם, קראוהו כדי שיהיה קרוב אליכם"; ולפי זה הפסוק דומה לפסוק הכתוב בתורה (דברים ד ז): "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו, כה' אלהינו בכל קראנו אליו"- ה' קרוב אלינו כאשר אנחנו קוראים אליו.

• אולם, גם במשמעות זו של סיבה או תוצאה, האות ב בדרך כלל מתחברת לשם עצם, למשל "ויעבוד ישראל ב אישה", ו גם "שמחתי ב אומרים לי בית ה' נלך" (=באנשים האומרים...), ולא לפועל בצורת המקור ("הימצאו", "היותו קרוב").

• גם בפסוק מספר דברים, סדר המילים הוא הפוך - לא נאמר "אנחנו קוראים אל ה' בהיותו קרוב", אלא "ה' קרוב אלינו בכל קראנו אליו".

3. האות ב יכולה גם לציין זמן - זו המשמעות המקובלת יותר של אות היחס ב כאשר היא באה לפני פועל בצורת המקור; לפי זה משמעות הפסוק היא "דרשו את ה' בזמן שהוא נמצא, קראוהו בזמן שהוא קרוב".

לפי זה יש לשאול: איך אפשר לומר שה' "נמצא" ו"קרוב" רק בזמנים מסויימים, והרי ה' נמצא בכל מקום כל הזמן?!

לשאלה זו הוצעו מספר תשובות:

א. יש זמנים בשנה שבהם קל יותר לאדם הפרטי ליצור קשר עם ה', למשל, בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה (ע"פ חז"ל);

ב. יש תקופות הסטוריות שבהן קל יותר לעם ישראל ליצור קשר עם ה', למשל, כשבית המקדש קיים, כשנמצאים בארץ ישראל (מצודת דוד), כשיש נביא, או כשהגאולה מתקרבת (ע"ע הקשר בין דרישת ה' לבין קיבוץ גלויות בהמשך הפרק ); יש גם תקופות שבהן ה' מסתיר את פניו, ואז קשה יותר למצוא אותו.

ג. יש זמן מוגבל לחזור בתשובה - אם האדם החוטא, או העם החוטא, אינו חוזר בתשובה בזמן, נחתם גזר דינו ומגיע עונשו, ואז, גם אם יתחרט, זה כבר לא יעזור; אם האדם מת או שהעם יוצא לגלות, התשובה כבר לא תשפיע באותה מידה.

ד. וייתכן שהפסוק רק בא להמריץ את השומעים לחזור בתשובה במהירות האפשרית; למרות שה' תמיד נמצא ותמיד קרוב, בכל-זאת עדיף למהר ולשוב אליו עוד היום.

===א. ה' עצמו תמיד נמצא, אך דבר ה' לא תמיד קרוב אל האדם

[צמח יורה ויונתן קיוול, 'כפית של נח"ת' סיון ה'תשנ"ח; הדברים שלהלן בנויים ברובם הגדול על הבחנות שמצא צמח]

לבעיה זו, של פירוש פסוק ו' בישעיה נה, נדרשו מפרשים:

רש"י, ובדומה לו גם מצודת דוד, מפרש שה' תמיד נמצא. לגישתו מתאר פסוק ו' סיטואציה של ישראל העומד למשפט לפני ה'. כל עוד נמשך המשפט יכול ישראל לשוב בו מאותם מעללים שהביאוהו לעמוד למשפט. מרגע שנסתיים המשפט, שוב אין חזרת ישראל מביאה לסליחה מיידית, אלא עליו לשאת ראשית דבר בעונשו.

• פירוש זה של רש"י אינו נראה לנו מובן מאליו. אמנם הוא "מרכך" משמעות המילים 'בהמצאו' ו'בהיותו'. עדיין סותרת משמעות הפסוק, אליבא דרש"י, טענה תיאולוגית יהודית, שהובאה לעיל, לפיה האל נמצא תמיד, ואף כשחוטא אדם ובא על עונשו, יכול הוא לשוב בו אף קודם ריצוי העונש וה' מייד יקבלו, כנאמר: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (דברים, ד, 7) (השוו לתפילת 'ונתנה תוקף' הנאמרת, בין היתר, במוסף של יום הכיפורים: "עד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו". מחזור רינת ישראל - יום כיפור (נוסח אשכנז, תשמ"ב) ע' 256-7)

אפשרות אחרת להבנת הפסוק מובאת אצל הרד"ק. לגישתו יש לקרוא פסוק ו' כך: "דרשו ה' בהימצאו [כלומר, בעניין המצוי לכם כחשוב] קראוהו בהיותו [העניין החשוב לכם] קרוב [ללבכם]". קריאה לה' בעניין החשוב לאדם, מעידה על בטחון האדם באל ומתוך שהאדם בוטח באל קרוב האל לאדם, כנאמר :קרוב ה' לקוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת ".

• פירוש זה קשה לנו. המילה ' "ב" המצאו', יהא פירוש ה-' "ב" ' אשר יהא, מוסבת על המילה "ה'" . לא נראית לנו מבחינה לשונית הסבת ה-'ב' על האדם וענייניו.

אפשרות שלישית מציע האברבנאל. לשיטה זו יש לקרוא בהמצאו ' כ- ב גלל המצאו [שהוא ה' נמצא]'. כמובן אין טוען האברבנאל שיש לקרוא אל ה' אך בגלל שהוא נמצא. את החוליה המקשרת בין המצוי [מציאות ה'] לבין הראוי [קריאה אל ה'] מוצא האברבנאל בפירוט חסדי ה' בישעיה מפרק נד ועד פרק נה פסוק ה, פירוט הבא מיד לפני פסוקנו הנדון. עיגון ליכולת האות 'ב' לשמש קיצור ל'-בגלל' ניתן למצוא בשורת מקורות כגון: שמואל ב, ג 27: "וישב אבנר...וימת ב[גלל]דם עשהאל אחיו [כלומר, אחי יואב הורגו של אבנר]", בראשית, יח, 27: "התשחית ב[גלל]חמישה את כל העיר" ועוד ( ראו גם:  S. Brown ,S.R. Driver, C.A. Rrigg HEBREW AND ENGLISH LEXICON of the OLD TESTAMENT (OXFORD, first ed. corrected, 1952) p. 90 )

הצעת פירוש נוספת המופיעה באברבנאל, היא לקרוא "דרשו ד' בהמצאו" כ:דרשו ד' במקום המצאו.

• פירוש זה קשה לנו, נראה לנו שכאשר מופיעה בתנ"ך בי"ת המקום הרי היא מופיעה כשלאחריה שם מקום. לא מצאנו בי"ת מקום ולאחריה מילת מקום (להיות, למצֹא) בשום מקום בתנ"ך.  ( Gesenius (Xoford 1909) Heberew Grammer W)

בשלב זה נתכוונו אנו המחברים להציע פירוש משלנו לפסוק ולכל חטיבת הפסוקים הנמשכת ממנו ועד סוף פרק נה. פירוש שמקורו בפסוקים עצמם, מתוכם ובם. ואולם, בשלב זה נגוזה אידיליה שביננו, נס שלום ממשכננו, וכל אחד מאיתנו אוחז בדעתו, עד שלא נותר לנו אלא להציג המחלוקת בפניכם:

לדעת צמח (שעקרונית תומך יתדותיו באברבנאל, אך מציע הפירוש שלהלן בהיותו אנוס מכוחי [יונתן] למקצת מקוריות): המילה 'בהמצאו' מכוונת לדבר ה' המופלא. מעניין לציין כי המילה דרשו מופיעה בדרך כלל בתנ"ך כמציינת הליכה לנביא. תפקידו המסורתי של הנביא הוא למסור דבר ה'. השוו: שמות, יח, 15. יחזקאל, כ, 1. בראשית, כה, 22.

ה' עצמו תמיד נמצא, אך דברו, ישות עצמאית והוא לעצמו, לא ברור שימצא תמיד גלוי לאדם (ואולי מה שלא תמיד יהיה בנמצא, הוא נביא ה' - ע' גזניוס שם).

המופלא בדבר ה' הוא שמכוחו נסלח לרשע השב מדרכיו (פס' ז'). כיום נראה אולי פלא זה כדבר נדוש (ראו למעלה, פסקה שלישית), אך בימי ישעיהו ויחזקאל עדיין רווחה תפיסה עממית לפיה לא יתכן שרשע יפטר ממלוא עונשו, כל אפשרות אחרת נראתה סותרת לדרכי ההגיון (ובלשון יחזקאל: לא יתכן דבר ה' "). בפסוקים ח', ט' יוצא ישעיהו ישירות כנגד התפיסה העממית האמורה (פסוק ח' אף פותח במילית התשובה ' "כי" '). הוא מדגיש כי דרכי ה' שונות ואינן ניתנות להבנה ('כי גבהו שמיים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם'). הוא מחזיק בסיבותיו שלו, אף אם לעם הדבר נראה חסר הגיון.

גם לדעתי [יונתן], הנראית לי דומה לדעת צמח, אך מוקשית בעיניו והיא לו לזרא, מכוון 'בהמצאו' אל דבר ה', ואולם, לשיטתי ה', דברו וכל ישות אחרת בה מתגלם ה' נמצאים, אליבא דישעיהו, תמיד, אלא שלעתים קשה ההגעה אליהם. המופלא בדבר ה' הוא בכך ש-'דבר' זה חובק בתוכו הן 'מחשבה' והן 'דרך' [ביצוע], בעוד האדם נדרש להפעלה נפרדת של 'מחשבה' ושל 'דרך' (מעניין לציין כי כאן הוא המקום היחידי בתנ"ך בו מוצאים דרך מול מחשבה.) . איחוד זה של מחשבה ודרך אצל ה' מבטיח לרשע שמיד בחוזרו ל-ה' יגיע ה' אליו, אף אם אותו רשע לא ריצה עונש המגיע לו עבור רשעתו בעבר.

לפירושי זה אני מציע עיגון בכתובים, כדלקמן: בפסוקים ז-ח מבהיר ה' שדרכיו ומחשבותיו שונים הם ממקבילותיהם אצל האדם. בפסוקים ט-י מביא ה' דימויים להבהרת טענתו זאת. פסוק ט' מבהיר שדרכי ה' ומחשבותיו שונות ממקבילותיהם אצל האדם באותה מידה שגבהו שמיים מארץ - מידה עצומה. פסוק י' בא גם הוא להבהיר טענת ה', בדבר שוני דרכיו ומחשבותיו ממקבילותיהם באדם, זאת דרך דימוי של גשם ושלג היורדים מן השמיים. פסוק יא' בא להבהיר הדימוי שבפסוק י'. פסוק יא' מבהיר שההבדל בין ה' לאדם הוא ש דבר ה' , כמו היה גשם מן השמיים, תמיד עושה פעולתו, כפי שהגשם תמיד מרווה את הארץ. לכאורה, הנמשל תמוה ביותר, שהרי המשל על פי הקשרו עוסק בדרך ובמחשבותיו (ואף פותח במילית 'כי' המקשרת לשהובא לפניו), ומה לאלו ולדבר ה'?! אין זאת אלא שאצל ה' מתבטאים 'דרך' ו'מחשבה' במושג של 'דברי [=הדבר שלי - ה']'. כל המטרה של 'דירשו ה' בהמצאו' היא בהגעה נוחה של האדם אל דבר ה' ('דברי') זה. 'דירשו ה' ב[שביל] המצאו [=דברו]' או 'דרשו ה' בהמצאו [כשדברו נמצא]'. הקריאה השניה אינה אומרת שיש ודבר ה' אינו נמצא. דבר זה מוברר מהשוואת דבר ה' לגשם וכשם שגשם בהתאדותו חזרה למרום מותיר זכרו בקרקע, למצער בסרפד ונעצוץ. כך נשאר גם מן דבר ה' בכל עת ואף כשחוטא ישראל (בצורת).

הבעיתיות בפירוש המוצע, כפי שטוען צמח, היא במותחו עד גבול את משל הגשם, ובקוראו לאורו את פס ו' , אף שאולי מסתבר יותר לומר שמשל הגשם נועד להדגמה גרידא, של היקף הפער בין ד' לאדם ע"י אמירה: ד' תמיד מצליח, האדם יכול להכשל.

לגבי השימוש בפס' י"ג האומר "תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס" הרי אף שלא קיבלתי הטענה שפס' זה יחד עם פס י"ב נפרדים הם מפס' ו'-י"א ועניינם בתיאור הגאולה, להבדיל מקריאה לחזרה בתשובה, הרי ביכולתי להשתמש במוטיב הסרפד והנעצוץ דרך השימוש המרחיב שהענקתי למילה גשם.

נראה לנו שגם לאחר ליבוננו את הפסוקים, זקוקים הם לליבון נוסף. נודה לכל שהדברים יביאום לחשוב בדבר ולכתוב תגובה, שתשלח אלינו או למערכת כפית.

===ב. הנביא מדבר בסגנון עממי, סגנון של רוכלים בשוק / אראל

בכפית הקודמת כתבו יוני וצמח מאמר שבו ניסו להסביר, איך זה שישעיהו הנביא אומר (ישעיהו נ"ה) "  "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" " """ " !? הרי ה' ית' תמיד נמצא ותמיד קרוב! בסוף המאמר הם בקשו לשמוע רעיונות נוספים, אז הנה רעיון נוסף. לדעתי אפשר להבין את הפסוק לפי הפסוקים שכתובים לפניו (בתחילת פרק נ"ה): "הוי, כל צמא – לכו למים!

ואשר אין לו כסף – לכו שברו ואכולו!

ולכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב!

למה תשקלו כסף בלא-לחם, ויגיעכם בלא לשבעה?

שמעו שמוע אלי, ואכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם! …"

נסו 'להקשיב' לפסוקים האלה: מה הם מזכירים לכם? לי הם מזכירים קול של מוכר בשוק, שמכריז על הסחורה שלו ואומר: "בואו לכאן! יין במבצע! חלב בחצי חינם! … בואו לכאן ותהיו שבעים! … ". כמובן, ה"סחורה" של הנביא ישעיהו שונה לגמרי, כמו שהוא אומר בהמשך:

"ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים..."

אבל הסגנון דומה לסגנון של רוכל בשוק.

פעם הייתי עובר כל יום ברחוב אחד בחיפה, שהיו בו הרבה מוכרי-לחמניות. בכל פעם שהייתי עובר שם הייתי שומע אותם צועקים: "עשר לחמניות בשקל! עשר בשקל! רק היום! רק היום!...". כל יום הם היו צועקים אותו דבר... מהם למדתי, שכשהם אומרים "רק היום" הם לא מתכוונים להגיד, שאתמול לא היה ומחר לא יהיה; הם מתכוונים להגיד שהיום "יש" . היום יש עשר לחמניות בשקל, אז תקנו היום – אל תחכו למחר. זהו הסגנון של הרוכלים בשוק.

לדעתי זהו גם הסגנון של הנביא ישעיהו: גם הנביא ישעיהו, כשהוא אומר: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", אינו מתכוון להגיד שה' לא נמצא אתמול או שהוא לא יימצא מחר; הוא מתכוון להגיד שהיום ה' "נמצא" . זה מה שחשוב. דרשו את ה' היום – כי היום הוא נמצא, אל תחכו למחר. "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו, ואל א-להינו כי ירבה לסלוח" - "רק היום", אל תחכו למחר.

ג. התשובה קרובה יותר להתקבל בעשרת ימי תשובה / חנן יריחובר

שאלת הפתיחה במאמר מראה סתירה בין פסוקים: "דרשו ד' "בהמצאו" קראוהו "בהיותו קרוב" "(ישעיה נה ו). והרי כתוב – "קדוש קדוש קדוש ד' מלוא "כל הארץ" כבודו"(ישעיה ו ג) – כלומר שד' נמצא בכל מקום בצורה שווה. כן כתוב – "...גוי גדול אשר לו אלהים קובים אליו כד' אלקינו בכל קראנו אליו" – כלומר, הוא תמיד נענה לקריאה של עם ישראל!

יונתן וצמח ניסו להתמודד עם שאלה זו. תשובה לשאלה זו מצאתי במקום אחר. תולדות אהרן על ישעיה נה,ו מפנה אל שני מקורות מעניינים:

יבמות מט: - מסופר שמנשה הרג את ישעיהו, וכך היה המעשה – מנשה דן את ישעיהו על סתירות בינו לבין התורה. אחת הסתירות היא הסתירה שלנו. "משה אמר – "מי כד' אלקינו בכל קראנו אליו" ואתה אמרת "דרשו ד' בהמצאו"!" ישעיה ידע שמנשה לא יקבל את תירוציו, לכן לא ניסה לתרץ – אלא ניסה לברוח, ומנשה תפשו והרגו. הגמ' בהמשך מתרצת את הסתירות ולעניין סתירתנו – "הא ביחיד הא בציבור, ויחיד אימת (מתי)? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה – אלו עשרה ימים שבין ראש השנה לים הכפורים." הפסוק "דרשו ד' בהמצאו" מתייחס אל היחיד, שאליו קרוב יותר הקב"ה בעשרת ימי תשובה, אך עם ישראל יכול לשוב בכל עת "בכל קראנו אליו"

אחר תירוץ זה ניתן לגשת אל הפרשנים: רוב הפרשנים מקבלים את התירוץ שהפסוק בישעיה נה,ו מדבר על תשובת יחיד, (המצודות לא מקבל זאת).

הפרשנים דנים למה בדיוק התייחס הנביא:

- רש"י – עזרת ימי תשובה [הביטוי הפרשנים – "קודם גמר דין"]

- תרגום – בעוד האדם בחיים – ולכן ד' מצוי לו, אך אחרי המוות אין אפשרות לתשובה.

- רד"ק – בכל דבר המצוי לאדם, ובעניין שיהיה קרוב לאדם – בו ישוב לד'.

המשל המובא בהמשך (פרק נה בישעיה) הוא לענ"ד, ודעת צמח, השוואה בין מעשי האדם למעשי ד' – ד' מבצע את דברו, אך האדם עלול לשוב בו מהרות. וכן בתשובת האדם לאלוקיו: הוא מנסה לשוב, ולא תמיד מצליח מיד.

לסיום אתרץ את שיטת המצודות: המצודות טוען, שבעוד עם ישראל על אדמתו, הוא יכול לשוב בתשובה בקלות יתירה – כי המציאות האלוקית קרובה אליו יותר מאשר בגלות, לכן עליו לשוב בתשובה לפני הגלות. כמובן, דברים אלו גם מכוונים – בגלות ד' מסתיר פניו ובא"י קל יותר להיפגש עם השגחת ד'.

וכן נאמר ביבמות קה. – "גזר דין של צבור אפילו נחתם מתקרע – שנאמר "" "מי כד' אלקינו בכל קראנו אליו" "" והרי כתוב "" "דרשו ד' בהמצאו" ""? לא קשיא הא ביחיד והא בציבור" .

נזכה לשוב בתשובה שלמה משנאה חינם, ויבנה ביהמ"ק במהרה בימינו אמן.

תשובות נוספות / צחי, נכספה נפשי, הקורא -> דרישת השם באמצעות התורה שבכתב