בלשון ימינו, כילי הוא קמצן. אבל בלשון המקרא, כנראה, המשמעות שונה. המילה כילי נזכרת רק במקום אחד:

ישעיהו לב ז: " "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל 'נָדִיב', וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר 'שׁוֹעַ'... כִּי..." "וְכֵלַי - כֵּלָיו רָעִים, הוּא זִמּוֹת יָעָץ," "לְחַבֵּל ענוִים [עֲנִיִּים] בְּאִמְרֵי" "שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט" ".

1. בתחילת הקטע, נראה ש"כילי" הוא ההפך מ"נדיב"; מכאן בא הפירוש כילי = קמצן. יש שדרשו את המילה: כי לי = "כי הכל שייך לי" (אבן עזרא על פסוק ה) .

2. אולם, פסוק ז מגדיר בצורה ברורה מיהו כילי, וההגדרה אינה קשורה כלל לקמצנות:

• כליו רעים = כלי-המידה שלו מקולקלים ומזויפים (אבן עזרא על פסוק ז) .
• זימות = מחשבות רעות או מעשי זנות .
• לחבל = להשחית;   לחבל עניים באמרי שקר = לפגוע בעניים על-ידי שקרים.
• ובדבר אביון משפט = לפגוע בטענותיהם הצודקות של האביונים במשפט.

מכאן נראה שההגדרה המתאימה יותר היא נוכל, ואכן יש שפירשו שהמילה כילי היא צורה מקוצרת של נוכל ( רש"י על פסוק ה , מצודות , מלבי"ם, דעת מקרא) .

3. ויש שפירשו שמקור המילה הוא כליה: " "החושב עצות רעות וכליותיו יועצים רע" " ( מלבי"ם על פסוק ה ) .

איך זה מסתדר עם פסוק ה, שבו כילי נזכר כניגוד של שוע ושל נדיב? אולי משום שגם מילים אלה, בלשון המקרא, אין משמעותן כמו בלשון ימינו; ראו נדיב = אדם נעלה ונכבד .