בפסוק קודם אמר ירמיהו, (ירמיהו ב יג): "כי שתים רעות עשה עמי: אתי עזבו, מקור מים חיים, לחצב להם בארות, בארת נשברים אשר לא יכלו המים". בני ישראל עזבו את ה', שהוא מקור מים חיים, והלכו לחפש עזרה במקומות הנמשלים לבורות נשברים שאינם מצליחים "להחזיק מים". בפסוק שלנו ממשיך ירמיהו באותו המשל, ומאשים את בני ישראל שהם הולכים לחפש מים במי הנילוס שבמצרים או במי נהר פרת שבאשור.

מצרים ואשור נזכרות גם בנבואה הבאה, (ירמיהו ב לו): "מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ? גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי, כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר". (ירמיהו ב לז): "גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ, כִּי מָאַס ה' בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם". נראה שבין שתי הנבואות חל שינוי במפה הפוליטית בממלכת יהודה: המפלגה הפרו-אשורית נחלשה, בני יהודה התאכזבו מהברית עם אשור, והחליטו לשנות את דרכם הפוליטית ולהשקיע יותר בברית עם מצרים. ירמיהו טען שהשינוי הזה לא יעזור, אין טעם שהם יזלזלו בעצמם וישנו את דרכם, גם הברית עם מצרים תאכזב אותם, כי ה' מאס בכל הנסיונות של ממלכת יהודה לבטוח בעמים זרים, והניסיונות הללו לא יצליחו. ראו מקורות נוספים על מצרים ואשור .

פחדתי = יראת ה';   ולא פחדתי אלייך = יש שפירשו " "פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי" " ( רש"י ) , ויש שפירשו " "עזבך את אלהיך הוא רע ומר, אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר"ל, כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה, כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת, לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים..." " (מלבי"ם) .

"" מה לך לדרך מצרים - למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים " לשתות מי שיחור" - שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר ( יהושע יג ) "ומה לך" - למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת " ( רש"י )

" ועתה, אחר שאתה בעצמך גרמת נפילתך " מה לך לדרך מצרים " לבקש עזר משם הלא תוכל להשיג עזרך מקדש, ומה תרויח בדרך מצרים, וכי אתה רוצה " לשתות מי שיחור " תחת מקור מים חיים אשר עזבת, אולם למה לי הראיה הנ"ל מן העונשים הלא תיסרך רעתך וכו'" ( מלבי"ם )

" ועתה - הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר"ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך" ( מצודות )

הוכחה = תוכחה = מתיחת ביקורת על-ידי בירור המציאות

מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות

משובה = שובבות, סטיה .

מבטח = דבר שבוטחים בו .

" תיסרך - יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד. והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי " רעתך " בעצמך היא " תיסרך ", לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית. והתוכחה אינו ע"י שיודיעוך הרעה המסובב ע"י משובתיך רק " משובתיך " בעצמה " תוכחך ", כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו. (ולפ"ז מה שהתוכחה בכ"מ תהיה ע"י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע"י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע"י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה " וראי ודעי " ומפרש " ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך ", שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד " תיסרך רעתך וראי כי מר ", ונגד " משובתיך תוכחך ודעי כי רע. ולא פחדתי אליך " ר"ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר...

" ( מלבי"ם )

"" ודעי וראי" - תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה' ולא היה פחד ה' אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש

" ומשובותיך" - מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ"ש

" תיסרך רעתך" - הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר"ל בעבורם תיוסר ביסורין

" תיסרך" - מלשון יסורין

" ומשובותיך" - ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב ( ישעיהו נז )

" תוכיחוך" - ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב ( איוב לג )

" ומר" - מלשון מרירות" ( מצודות )

"" תזלי" - לשון זלזול " לשנות את דרכך" - לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל"ו) "לשנות" - ל' שינוי " כאשר בושת מאשור" - שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בדברי הימים כח) " ( רש"י )

"

" מה ", אבל " מה תלכי " כ"כ בהשתדלות גדול ללכת מגוי אל גוי ללמד מעשיהם, "ותשני את דרכך " אל דרך הגוים ההם אשר תבא אליהם לבקש מהם עזר מה יועילוך אלה, הנה עתה את הולכת למצרים, ואני מבטיחך כי " גם ממצרים תבושי כמו מאשור " כי גם הם לא די שלא יעזרו לך עוד יזיקוך:

" ( מלבי"ם )

"

" גם ממצרים תבושי" - על אשר לא תמצא עזר על ידו

" כאשר בושת מאשור" - כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ"ש ויבוא וגו' מלך אשור ויצר לו ולא חזקו (דברי הימים ב' כח)

" מה תזלי מאד" - למה תרבי ללכת לבקש עזר מן העכו"ם

" לשנות את דרכך" - פעם לאשור פעם למצרים

" תזלי" - ענין הלוך כמו אזלו מים מני ים ( איוב יד )

" מאוד" - היא כמו הרבה

" לשנות" - מלשון השתנות

" ( מצודות )

" " כי גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך " מתחרטת על שהלכת אליהם, וזה יען " שמאס ה' במבטחיך " בהאמצעיים שאת משימה בטחונך בם מאס ה' והם נגד רצונו ולכן לא תצליחי להם למבטחיך אלה, לא תוכלי למצוא מהם הצלחה אחר שהם נגד רצון ה':

" ( מלבי"ם )

" כי מאס ה' במבטחיך" - דבר שנאוי ונמאס בעיני ה' מה שאתה בוטח בעזרת העכו"ם ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך

" גם מאת זה" - כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן

" ( מצודות )