כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמׇּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃
תרגום יונתן
• לדף התרגום על כל הפרק •
וְזַמֵין יְיָ יַת תּוֹלַעְתָּא בְּמֵיסַק צַפְרָא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי, וּמְחָא יַת קִיקָיוֹן וִיבָשׁ:
רש"י
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ותך – התולעת את הקיקיון. במקום שיאמר לזכר 'ויך', יאמר לשון נקבה
ותך:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
וימן. למחרת – יום שמחתו בקיקיון:
רד"ק
• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
וימן – הזמין התולעת לפי שעה במקום הקיקיון:
בעלות – בבי"ת:
ותך את הקיקיון – תולעת לשון נקבה, וכן: "כי תאכלנו התולעת" (דברים כח, לט):
ותך – רוצה לומר, שחתכו למטה, ואחר שנפסק ממנו לחות הארץ ונחתך, יבשו עליו שהיו לו לצל. והנה יום אחד היתה לו השמחה, ולמחרת בעלות השחר הוכה ויבש:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מצודת ציון
השחר – הוא האור הנוצץ בפאת המזרח, טרם צאת השמש על הארץ:
ותך – רוצה לומר, חתכה ופסקה:
מצודת דוד
בעלות השחר – בעת שעלה השחר, למחרת יום שמחתו:
ותך – התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו, ולא בא לו עוד רטיבות הארץ, ולכן נתייבש מחום השמש: