המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
ויקם – אמר ר' ישועה, כי הלכו אנשי הספינה אל נינוה והגידו דבר יונה, על כן האמינו. ומילת לאלהים, פירשתיה:
מהלך שלשה ימים – וסביב המדינה, והוא מהלך יום אחד מן הקצה אל הקצה. או לא הלך לקרוא רק מהלך יום אחד, על כן: (ד) ויחל.
ויקם. עיר גדולה לאלהים – כל דבר שרוצה להגדילו, סומך אותו לאל דרך הגדלה, כמו: "כהררי אל" (תהילים לו, ז); "ארזי אל" (תהילים פ, יא); "שלהבת יה" (שה"ש ח, ו); "מאפליה" (ירמיה ב, לא):
"ויקם וילך אל נינוה כדבר ה'". מפני שבפעם ראשון צוה שיקרא להם דברי תוכחה שישובו מעונותיהם, ובפעם הזה צוה שינבא להם את גז"ד שנגזר עליהם, היה ספק אצלו אם יקיים גם הדבור הראשון ויודיע להם היעוד של ההפיכה וגם יוכיחם על עונותיהם, באר שעתה לא קרא רק כדבר ה' שדבר לו עתה, שאחר שהודיע לו הגז"ד חשב שלא תועיל להם עוד תשובה ושנבטל הדבור הראשון, "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים" יחסה אל האלהים מפני גדלה כמו הררי אל שלהבת יה, או ר"ל שהיתה חשובה בעיני אלהים לעיר גדולה עד שלכן חס עליה מהשחיתה:
המצודות דוד והרד"ק מבארים את הפסוקים כך: הרוצה לחצות את עיר נינוה מהקצה לקצה צריך ללכת שלשה ימים. יונה נכנס לעיר מהלך יום אחד ואז התחיל להנבא.
האבן עזרא מביא פירוש אחר שההיקף של נינוה היה מהלך שלשת ימים. וחציית נינוה בקו ישר מהקצה לקצה לקח יום אחד. (כידוע שהיקף עיגול הוא פי שלש מהקוטר) וביאור הפסוק הוא: משעה שיונה התחיל ליכנס לעיר שהיא מהלך יום אחד מקצה לקצה, הוא קרא בעוד ארבעים יום נינה נהפכת. והקריאה היתה כל זמן חציית העיר מקצה לקצה.
בגמרא מובא (פסחים צד.): "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום? - עשר פרסאות". פרסה היא ארבע מיל. מיל הוא בערך קילומטר. יוצא שמהלך אדם בינוני ביום ארבעים קילומטר. ובשלשה ימים מאה עשרים קילומטר.
