קטגוריה:זכריה ה א

<< | ספר זכריהפרק ה' • פסוק א' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה


המהדורה המנוקדת:

וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה.


המהדורה המוטעמת:

וָאָשׁ֕וּב וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֖י וָֽאֶרְאֶ֑ה וְהִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה׃


המהדורה הדקדוקית:

וָ/אָשׁ֕וּב וָ/אֶשָּׂ֥א עֵינַ֖/י וָֽ/אֶרְאֶ֑ה וְ/הִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

  • פרשנות מסורתית:
  • פרשנות מודרנית:
לפי זה, משמעות האלה הכתובה על המגילה היא, שכל מי שיגנוב מהרכוש שנועד לבניין בית-המקדש (עצים ואבנים), או יישבע לשקר כדי להסתיר את גניבתו, יוכה או יוקא מהארץ. גם ביתו של הגנב יוכה, מידה כנגד מידה - הוא גנב עצים ואבנים מבית-המקדש, והאלה היוצאת מבית-המקדש תכלה את ביתו על עציו ואבניו.
העונש הזה מתאים גם לעונש שנקבע בפקודת המלך דריוש למי שיפריע לבניין המקדש (עזרא ו יא): " "יתנסח אע מן ביתיה, וזקיף יתמחי עלוהי; וביתיה נוולו יתעביד על דנה" ".

לפי זה, משמעות החזון היא שרוח ה' תביא קללה על המפריעים לבניין המקדש.

  • אולם, לא ברור למה נזכר כאן דווקא " הנשבע בשמי לשקר ": האם אויבי יהודה נשבעו דווקא בשם ה'? וגם אם כן - מה הקשר בין שבועת שקר לבין הפרעה לבניין המקדש? ע"פ זכריה ח יז נראה ששבועת שקר היתה חטא נפוץ דווקא בקרב בני ישראל.
  • ייתכן שהשבועה נזכרה כאן אגב הגניבה, כי גניבה בדרך-כלל גוררת אחריה גם שבועת שקר של הגנב, כמו ב ויקרא יט יא: " "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה'" "

2. קללה לכל הגנבים והנשבעים לשקר / ע"פ רש"י, מלבי"ם

מסתבר שהחזון מדבר על נושא כללי יותר. כזכור, כשחנך שלמה המלך את בית המקדש הראשון, הוא התפלל לפני ה' וביקש שמונה בקשות (ראו מלכים א ח כח-נג, וראו גם כאן ). מתוך שמונה הבקשות האלו:

שש הבקשות האחרונות הן חומריות (הצלה מרעב, הצלה מאויבים, חזרת השבויים לארץ-ישראל וכו') - והן כבר התגשמו בשלושת החזונות הראשונים (הצלה מרעב - ב חזון הראשון , הצלה מאויבים - ב חזון השני , חזרת השבויים לארץ-ישראל ב חזון השלישי , וכו').
הבקשה הראשונה היא שה' יפנה אל תפילת בני ישראל במקדש, יפקח את עיניו על המקדש ויסלח לבני ישראל: "ופנית אל תפילת עבדך, ואל תחינתו -- ה' א-להיי: לשמוע אל הרינה ואל התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום. להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום, אל המקום אשר אמרת 'יהיה שמי שם' -- לשמוע אל התפילה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה. ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל, אשר יתפללו אל המקום הזה; ואתה תשמע אל מקום שבתך, אל השמיים, ושמעת, וסלחת." הבקשה הזאת כבר התגשמה בחזון הרביעי ובחזון החמישי - שם הבטיח ה' שישגיח על המקדש ועל ישראל בשבע עיניים, וימוש את עוון הארץ ביום אחד.
הבקשה היחידה שעדיין לא התגשמה היא הבקשה השניה (מלכים א ח לא): "את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא בו אלה להאלותו; ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה. ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את עבדיך -- להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו" . משמעות הבקשה היא שה' יעשה משפט צדק בארץ.
אחת הברכות שהובטחו לעם ישראל לפני שנכנס לא"י היתה, ש ה' יקלל את החוטאים בסתר . הברכה הזאת התקיימה כאשר עם ישראל כולו היה ראוי לברכות, ובטלה כשעם ישראל כולו היה ראוי לקללות - כלומר בדור הגלות והחורבן. במצב כזה, "דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד" (ירמיהו יב ב), "רשע מכתיר את הצדיק" (חבקוק א ד), "הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין" (ישעיהו נז א). אבל בזמן של גאולה ותקומה הברכות חוזרות להתקיים, ה' שוכן בתוך בני ישראל, משגיח עליהם ודואג לעשות משפט צדק בכל העבירות שנעשות בסתר, בכל המקרים שבהם בית-המשפט האנושי לא מסוגל להכריע.

רוח ה', שמוציאה את האלה מבית-המקדש, באה להגשים את הבקשה הזאת.

עד עכשיו, בזמן החורבן והגלות, "כל הגונב - מזה כמוה ניקה" , כלומר אנשים גנבו ויצאו נקיים מאלה כמו זו הכתובה על המגילה, וגם "כל הנשבע - מזה כמוה ניקה" .

אבל עכשיו המצב ישתנה - האלה תתקיים: "הוצאתיה, נאום ה' צ-באות, ובאה אל בית הגנב, ואל בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכילתו ואת עציו ואת אבניו."

פירוש דומה מצאתי בדברי אברהם אהוביה: " "בתחילה הוא אמר על האלה, שהיא יוצאת על פני כל הארץ , ואחרי כן הוא הדגיש: ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו, וכלתו . לומר לנו, שלא הארץ כולה תיענש על חטאי יחידים שבה כבעבר... מעתה לא יהיה עוד העונש קולקטיבי, כי אם איש בעוונו ימות... וכדי שלא נטעה לחשוב, שבית הגנב... מתכוון למשפחת החוטא... הוא הבהיר לנו בית מה הוא: וכלתו - ואת עציו ואת אבניו - ולא את בני הבית" " ("ככל הכתוב", עמ' 200) . "

"

למה דווקא גניבה ושבועת שקר?

יש הבדל בין האלה הזאת לבין האלה שכתובה בתורה: האלה הזאת מתייחסת רק למצוות בין אדם לחבירו (גניבה) ולשבועת-שקר, בעוד שהאלות שכתובות בתורה (דברים כז) התייחסו להרבה מצוות אחרות, למשל:

עבודה זרה (כז15)
בזיון אב ואם (כז16)
גילוי עריות - עם אשת האב, עם בהמה, עם אחות או עם החותנת (כז20-23).

ייתכן שהאלה בכל תקופה מתייחסת בעיקר לעבירות הקשות יותר שאופייניות לתקופה:

  • בימי הכניסה לארץ כנען, העבירות הקשות יותר בתקופה היו עבודה זרה, גילוי עריות ושאר העבירות שנזכרות שם.
  • אבל מתקופת בית שני והלאה בוטל יצר הרע של עבודה-זרה, וגם יצר-הרע של גילוי עריות נחלש כך שאדם כבר לא מתאווה לשכב עם קרובותיו וגם לא עם בהמות. לעומת זאת, בימי בית שני היה יצר-רע של שקר ושל שבועת שקר, כמו שנראה מדברי זכריה בהמשך הספר (ח17): " "זכר את חטא הגנבה והשבועה לשקר בלבד, להגיד שהקיבוץ המדיני בבית שני היה כולו נפסד, אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ" " (אברבנאל) .

ביטול יצר הרע מתואר בפירוט רב יותר ב חזון הבא .

לעיון נוסף

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.





קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר על התורה ספריא תא שמע אתנ"כתא סנונית שיתופתא תרגום לאנגלית


דפים בקטגוריה "זכריה ה א"

קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.