ביאור:מלאכים וחבלים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
[זכריה ב ה-ט]
בחזון זה רואה זכריה "איש ובידו חבל מידה" .
הוא שואל אותו: "אנה אתה הולך? " " " והאיש עונה לו: "למוד את ירושלים, לראות כמה רוחבה וכמה אורכה" .
בשלב זה, המלאך הדובר בזכריה יוצא.
היינו יכולים לחשוב שבכך נגמר החזון, אבל פתאום רואה זכריה מלאך אחר שיוצא לקראתו של המלאך הדובר בו, ושומע שמלאך אחד אומר לשני: "רוץ דבר אל הנער הלז לאמור: 'פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה; ואני אהיה לה, נאום ה', חומת אש סביב; ולכבוד אהיה בתוכה....'"
{להסבר על המלאכים הפועלים בחזון, מי אמר מה למי ולמה, ע' במאמר ' המלאכים של זכריה '}.
שאלה
עריכהמלשון הכתוב נראה שהמשפט האחרון עומד בניגוד לתחילת החזון. והשאלה היא: מה משמעות הניגוד הזה?
תשובות
עריכה- לא תהיה חומה]
- תהיה חומה, אבל זה לא יפריע לאוכלוסיה להתרבות]
לא תהיה חומה / ע"פ מפרשים שונים
עריכהלפי כמה מפרשים (למשל גורדון), מטרת הנבואה היתה להוכיח את האנשים ה'מציאותיים', שרצו להקיף את ירושלים בחומה משיקולי ביטחון: החומה עלולה להגביל את התפשטותה של ירושלים, ואין בה צורך כי ה' יגן על ירושלים בחומת אש.
לפי מפרשים אחרים (למשל מצודת-דוד, מלבי"ם), הנבואה השניה נועדה לעתיד הרחוק, לאחרית הימים. מטרת הנבואה היא לתת לעם ישראל תקוה: אמנם, עכשיו צריך להקיף את ירושלים בחומה משיקולי ביטחון (כמו שעשה נחמיה - ע' נחמיה ב-ו), אבל בעתיד הרחוק לא יהיה צורך.
תהיה חומה, אבל זה לא יפריע לאוכלוסיה להתרבות / אראל סגל
עריכהלדעתי אין סתירה בין שני חלקי החזון. הכתוב לא אומר "פרזות תשב ירושלים כי אנוכי אהיה לה לחומת אש", אלא "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה". כלומר: גם אם תיבנה חומה מסביב לירושלים - הרבה אדם ובהמה יבואו להתיישב בתוכה, והם יהיו כה רבים עד שהם ייאלצו להתיישב מחוץ לחומה, כך שלמעשה רוב העיר ירושלים תהיה עיר פרזות.
ומכיוון שהעולים לירושלים יגורו מחוץ לחומותיה - למה בכלל צריך לבנות לה חומה? ייתכן שהחומה נועדה לשם כבוד, לתפארת העיר שה' שוכן בתוכה, כמו שכתוב בסוף הנבואה: "ולכבוד אהיה בתוכה" , וכמו שגם נחמיה מנמק את תוכניתו לבנות את חומת ירושלים (נחמיה ב יז): "ואומר אליהם: 'אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה, ושעריה ניצתו באש; לכו ונבנה את חומת ירושלים, ולא נהיה עוד חרפה" . גם יחזקאל (מ3) ראה על הר הבית "איש מראהו כמראה נחושת, ופתיל פשתים בידו, וקנה המידה; והוא עומד בשער" . והאיש הזה היה מלאך שתפקידו למדוד את בית המקדש העתידי לפרטיו. ובסוף המדידה הוא מדד גם את הר הבית (מב20): "לארבע רוחות מדדו, חומה לו סביב סביב -- אורך חמש מאות, ורוחב חמש מאות: להבדיל, בין הקודש לחול. ויוליכני אל השער -- שער אשר פונה דרך הקדים. והנה כבוד אלוהי ישראל בא מדרך הקדים; וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו" .
ע"פ ההסבר הזה קל להבין את המשך הפרק: לאחר שזכריה שומע שעתידה של ירושלים תלוי בכך שיבואו אליה הרבה אדם ובהמה, הוא פונה אל היהודים שיושבים בחו"ל וקורא להם לעלות מהר לירושלים: "הוי, הוי, ונוסו מארץ צפון, נאום ה', כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, נאום ה'! הוי ציון הימלטי, יושבת בת בבל!" ולאחר שהוא שמע שה' ישכון בתוך ירושלים, הוא פונה אליה ואומר לה: "רוני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך, נאום ה'!"
סיכום
עריכהבחזון השלישי מודדים את ירושלים, כדי לבנות אותה ולהכין אותה להתיישבות של המוני אדם ובהמה שיבואו אליה. ה' מבטיח לדאוג לבטחונם של כל התושבים, גם אם יתיישבו מחוץ לחומה. ובנוסף לכך, ה' מבטיח שישכון בתוך ירושלים. חזרת השכינה מתוארת בפירוט רב יותר ב שני החזונות הבאים .
להסבר נוסף על הדמויות הפועלות בקטע ע' במאמר 'המלאכים של זכריה' .
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשנ"ט וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1999-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-02-0509