קטגוריה:ויקרא יט כ
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה
המהדורה המנוקדת: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּגְבַר אֲרֵי יִשְׁכּוֹב יָת אִתְּתָא שִׁכְבַת זַרְעָא וְהִיא אָמָא אֲחִידָא לִגְבַר וְאִתְפְּרָקָא לָא אִתְפְּרֵיקַת בְּכַסְפָּא אוֹ חֵירוּתָא לָא אִתְיְהֵיבַת לַהּ בִּשְׁטָר בִּקּוּרְתָּא תְּהֵי בַהּ לָא יְמוּתוּן אֲרֵי לָא אִתְחָרַרַת׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּגְבַר אֲרוּם יִשְׁכּוֹב עִם אִיתָא תַּשְׁמִישׁ זַרְעָא וְהִיא אַמְתָא וְחָרָתָא מִתְאַרְסָא לִגְבַר חָרֵי וּמִתְפַּרְקָא כוֹלָא עַד כְּדוֹן לָא אִיתְפְּרִיקָאַת בְּכַסְפָּא אוֹ שְׁטַר שִׁיחְרוּרָהּ לָא אִיתְיְהֵיב לָהּ פִּשְׁפּוּשׁ יֶהֱוֵי בְּדִינָהּ לְמִילְקֵי הוּא מְחַיְיבָא וְלָא [הִיא] (הֲוָה) בְּרַם סֵדֶר קְטוֹלִין לֵית הִינוּן חֲשִׁיבִין אֲרוּם לָא אִיתְחָרָת כּוֹלָא: |
| ירושלמי (קטעים): | מָרְדוּ אִינוּן חַיָּיבִין: |
רש"י
"והפדה לא נפדתה" - פדויה ואינה פדויה וסתם פדיון בכסף (ת"כ גיטין לט)
"או חפשה" - בשטר
"בקרת תהיה" - היא לוקה ולא הוא יש על ב"ד לבקר את הדבר שלא לחייבו מיתה כי לא חפשה ואין קידושיה קידושין גמורין ורבותינו (כריתות יא) למדו מכאן שמי שהוא במלקות יהא בקריאה שהדיינים המלקין קורין על הלוקה (דברים כח) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו'
"כי לא חפשה" - (מכות כג) לפיכך אין חייב עליה מיתה שאין קידושיה קידושין הא אם חופשה קידושיה קידושין וחייב מיתה
מפרשי רש"י
אמנם לי נראה שכל דבר שהותחל נקרא חריף, כמו שנקראו ימי בחרות כאשר האדם בימי חורפו. וכן יקרא התחלת האישות, שהיא ארוסה, 'חרופתי'. וכן בלשון הגמרא 'הא בחרפי הא באפילא', שנקרא התחלת הדבר בלשון חריף, שהתחלה לעולם מכונה בלשון זה על שם תוקפו, כך נראה לי:
[לח] פדויה ואינה פדויה. רוצה לומר כי "והפדה לא נפדתה" משמע שאינה פדויה לגמרי, אבל מקצת היא פדויה, שכך משמע - "והפדה" לגמרי "לא נפדתה", ומשמע שמקצתה פדויה. שאילו כתיב 'ולא נפדתה' משמע שלא נפדתה כלל, אבל מדכתיב "והפדה לא נפדתה" כך פירושו, "והפדה" דהיינו פדיון גמור, כדמשמע לשון "והפדה" - השפחה לא נפדת. ואין אתה צריך לפרש כי "והפדה" משמע שהיא פדויה, ו"לא נפדתה" משמע שאינה פדויה:
[לט] היא לוקה ולא הוא. דאין לומר גלי רחמנא בה, והוא הדין לו, דאם כן הוי למכתב 'בקורת יהיה', דהא באיש פתח "ואיש כי ישכב", וממילא היתה היא גם כן במלקות, דהשוה האיש לאשה בכל התורה:
[מ] יש על הבית דין לבקר הדבר וכו'. פירוש, כי לשון "בקר" מלשון בקור. והקשה הרמב"ן על פירוש המפרשים, כי לא היה צריך לכתוב, דפשיטא הוא שיבוקר, ולא ימיתו האדם בחנם. ויראה לי שאין זה קשיא, דקרא הכי קאמר, אף על גב שהיא חרופה לאיש, והיתה ראוי להמית, אבל אם יהיו חוקרים אחר הדין אין לה משפט מות, דהא לא נפדית לגמרי, ולפיכך אמר "בקורת תהיה". ואין הכתוב מצוה לבית דין שיחקרו אחר הדין, דמה יחקרו עוד, אלא רוצה לומר שחקור דין בית דין יש לה, שחייבים בית דין להעמיק ולחקור בכל דין, וגם זו יש על בית דין לחקור שלא לחייבה מיתה:
אבל לי נראה שאין פירוש "בקורת תהיה" יש על בית דין לבקר שלא יחייבו אותה מיתה, אבל פירושו יש על בית דין לבקר על מעשיה, ולא יהיה דבר זה הפקר, רק יבקרו בית דין אחריו. ומאחר שאמרה תורה שיש על בית דין לבקר, אם כן יש לבית דין ליסרה ולהוכיח אותה וזהו מלקות, שנקרא "ויסרו" (דברים כ"ב, י"ח). והשתא לא קשה קושית הרמב"ן:
[מא] תהא בקריאה שהדיינים וכו'. ויראה לי מה שנקרא מלקות "בקורת", ולא כתב שם המלקות בשם 'מלקות', מפני כי עיקר המלקות הוא הקריאה, שמכין אותו ואומרים לו תוכחות ודברים קשים, וזהו עיקר (התוכחה) [המלקות]. ולפיכך נקרא המלקות על שם הקריאה, שמקריא לו גדול הדיינין (כריתות דף יא.). ולפיכך לא היה הקריאה רק במלקות, ולא במיתה, מפני שבמלקות היו מיסרין אותו וקוראין לו "אם לא תשמור לעשות" (דברים כ"ח, נ"ח), כאדם המייסר את בנו שלא יעשה עוד, ואומר לו תוכחות, ולא שייך זה במיתה, לפיכך שם מלקות "בקורת":
[מב] הא אם חופשה וכו'. פירוש, הא דהוצרך לכתוב "כי לא חופשה", דודאי הענין דלא חייבת מיתה משום דלא חופשה, אלא לדיוקא אתא, לאשמועינן שאם חופשה חייבת מיתה. אף על גב דלא נכתב לה שטר שחרור עדיין, רק כי שחרר אותה כך, ואף על גב ד"לא חופשה" דלעיל דכתיב "או חפשה לא ניתן לה" איירי בשטר שחרור (רש"י ד"ה או), התם כתיב "ניתן לה", זהו בשטר, דשייך נתינה בשטר, אבל כאן דכתיב "כי לא חפשה", משמע סתם חפשה, אפילו בלא שטר, וזהו אליבא דרבי. ולרבי שמעון בשם רבי עקיבא, אין השחרור נגמר אלא בשטר, ודרש "כי לא חפשה" בשטר, [ד]דווקא בשטר הוא השחרור, ולא במידי אחריתי, שאין הכסף גומר עד שנתן לה שטר שחרור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה – פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה; וּסְתָם פִּדְיוֹן בְּכֶסֶף.
אוֹ חֻפְשָׁה – בִּשְׁטָר.
בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה – הִיא לוֹקָה וְלֹא הוּא; יֵשׁ עַל בֵּית דִּין לְבַקֵּר אֶת הַדָּבָר, שֶׁלֹּא לְחַיְּבָהּ (יש גורסים: לְחַיְּבוֹ) מִיתָה.
כִּי לֹא חֻפָּשָׁה – וְאֵין קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן, שֶׁמִּי שֶׁהוּא בְּמַלְקוֹת – יְהֵא בִּקְרִיאָה, שֶׁהַדַּיָּנִים הַמַּלְקִין קוֹרִין עַל הַלּוֹקֶה: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת" וְגו' וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתֶךָ" וְגוֹמֵר (דברים כח,נח; נט).
כִּי לֹא חֻפָּשָׁה – לְפִיכָךְ אֵין חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה, שֶׁאֵין קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין; הָא אִם חֻפָּשָׂה, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין וְחַיָּב מִיתָה.
רשב"ם
לא נפדתה: שאינה משוחררת ואינה כאשת איש לידון בחנק:
בקרת תהיה: כמו לא יבקר הכהן כן פתרוהו דונש ומנחם, יחקרו ב"ד אם לא חופשה לא יחייבו מיתה כאשת איש:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ה (עריכה)
[א] 'איש'-- פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר "ואיש".
[ב] "כי ישכב את אשה"-- פרט לקטנה.
"שכבת זרע"-- פרט למערה.
"והיא שפחה":
- יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר "והפדה". אי "והפדה" יכול כולה? תלמוד לומר "לא נפדתה". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא.
- ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר "והפדה לא נפדתה"? דברה תורה כלשון בני אדם.
- ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי.
- אחרים אומרים "לא יומתו כי לא חופשה"-- בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.
[ג] "והפדה לא נפדתה"-- בכסף ובשוה כסף. בשטר מנין? תלמוד לומר "או חופשה לא נִתן לה", להלן הוא אומר "וכתב לה". מה "לה" האמור להלן בשטר אף כאן בשטר. אין לי אלא כסף בחציה ובשטר בכולה. מנין אף שטר בחציה? תלמוד לומר "או חופשה לא נתן לה"-- מה בכסף בחציה אף שטר בחציה.
[ד] "בקרת תהיה"-- מכות, מלמד שהיא לוקה. יכול אף הוא ילקה? תלמוד לומר "תהיה"-- היא לוקה והוא אינו לוקה.
[ה] "לא יומתו כי לא חופשה"-- הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. ר' שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהיה הכסף גומר בה? תלמוד לומר "לא יומתו כי לא חופשה"-- עירה כל הפרשה כולה ל"כי לא חופשה", מלמד שאין גומר בה כי אם בשטר.ראו גם
ויקי על הפסוק
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- כתבו את ביאור ויקי על הפסוק!
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ויקרא יט כ"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.