ביאור:דניאל ז ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כיסאות למשפט האחרון
עריכהבאחד החזונות שלו, מתאר דניאל:
(דניאל ז ט): "חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין די נור, גלגלוהי נור דלק"
נתרגם:
"חזה הוית" = מתבונן הייתי בחזון;
"עד די כרסון רמיו" = עד שראיתי כיסאות מורמים ומוצבים;
"ועתיק יומין" = ה', הקודם לזמן הנעלה מעל הזמן ;
"ועתיק יומין יתב" = ה' ישב על הכיסא.
אם ה' לבדו ישב על הכיסא, מדוע היו שם שני כיסאות?
חז"ל הציעו כמה תשובות ( תלמוד בבלי סנהדרין לח: ) :
1. " "אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "
- " "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא -" " "
- "
2. " "אחד לדין ואחד לצדקה" ", כך אמר רבי יוסי, ורבי עקיבא קיבל את דבריו.
- " "אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות!" "- אל תתעסק באגדות, המומחיות שלך היא בתחום ההלכות. " "אלא -" "
3. " "אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו" " - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא המלוכה, ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר; בדומה למשל שמצאנו ב (ישעיהו סו א): "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדם רגלי ; אי זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי?"
לעיון נוסף
עריכה
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-25.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כיסאות למשפט האחרון
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/dniel/dn-07-09