ביאור:ה' בלשון רבים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין לח:

"אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים -" כל פסוק שממנו הנוצרים מנסים להביא הוכחה ל"שילוש הקדוש", משום שהוא מדבר על ה' בלשון רבים - "תשובתן בצידן:" - באותו פסוק או בפסוקים הסמוכים ישנה הוכחה שה' הוא אחד. ה"מינים" לא היו צריכים להתאמץ וללמוד את כל התנ"ך כדי לגלות שהם טועים - מספיק היה אילו היו קוראים עד סוף הפרשה; אבל אפילו זה היה קשה מדי בשבילם... והנה הפסוקים:

(בראשית א כו): "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ..."

בפסוק הבא כתוב: (בראשית א כז): "ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם"

(בראשית יא ז): "הבה נרדה ונבלה שם שפתם..."

שני פסוקים לפני כן כתוב (בראשית יא ה): "וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם"

(בראשית לה ז): "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל, כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו"

בתחילת הפרק כתוב (בראשית לה א): "ויאמר אלהים אל יעקב: קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך... ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי"

(דברים ד ז): "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו..."

בסוף הפסוק כתוב : " ... "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" "

(שמואל ב ז כג): "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים..."

בהמשך הפסוק כתוב: "...לפדות לו לעם ולשום לו שם..."

(דניאל ז ט): "חזה הוית עד די כרסון רמיו ..."(שני כיסאות יש בשמים)

בהמשך הפסוק כתוב: " ... "ועתיק יומין יתב" " (יושב יחידי)

"הנך למה לי?" - מדוע נכתבו כל הפסוקים האלה בלשון רבים? למה לתת רעיונות לא טובים למינים? - שני פירושים:

1. הגדול מתייעץ עם הקטנים ממנו

"כדרבי יוחנן" - כדברי רבי יוחנן במקום אחר - "דאמר רבי יוחנן: אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר: "

(דניאל ד יד): "בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא , עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה"- ה' גזר על מלך בבל שיהפוך לחיה, והגזרה התקבלה לאחר התייעצות עם המלאכים.

לא שה' צריך להתייעץ עם המלאכים, אלא שהוא רוצה ללמדנו דרך ארץ, שיהיה הקטן מתייעץ עם הגדול (רש"י בראשית א כו) .

"התינח כולהי;" - ההסבר של רבי יוחנן מתאים לרוב הפסוקים, אבל - "'עד די כרסוון רמיו' מאי איכא למימר?" - איך אפשר להסביר את הפסוק מספר דניאל, שבו מתוארים שני כיסאות שווים? וכי ה' מתייחס למלאכים כאל שווים לו?! ""

מידת הענוה

חז"ל נחלקו בפירוש הפסוק , והמסקנה הסופית בסוגיה שם היא - "אחד לכיסא ואחד לשרפרף" - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר, ואין כל ראיה מפסוק זה לכך שה' הוא שניים או שלושה, אלא "ה' אחד ושמו אחד" .

2. ריבוי של כבוד

הסגנון של דיבור בלשון רבים נקרא בלטינית Pluralis majestatis (ריבוי של כבוד) והסברים שונים למשמעותיו אפשר למצא בויקיפדיה (באנגלית). קיימות דוגמאות לסגנון זה גם בדיבור של בני אדם, למשל:

(בראשית כט כז): "מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת..."(בדברי לבן ליעקב)
(בראשית לט כ): "ויקח אדני יוסף אתו..."
(שמות כא כט): "ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת"
ואולי גם (תהלים כז ח): "לך אמר לבי בקשו פני , את פניך ה' אבקש"= המשורר אומר לה' שיבקש את פניו ( פירוט ) .

(דוגמאות נוספות ב"דעת מקרא" לבראשית, עמוד כה, הערה 136).

מקורות

על-פי מאמר שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-25.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/12