קטגוריה:במדבר כב לו

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וישמע בלק כי בא בלעם וגו' עד ויאמר אליו בלק לך נא אתי. ספר הכתוב שבלק הלך לקבל את פני בלעם בקצה גבול ארצו שהוא כבוד גדול שיעשה מלך אחד לאיש אשר ישלח בעדו ולפי שבלעם היה מתפאר כשהוא נביא לה' ובלק היה חושב שאין הדבר כן כמו שהודעתיך. אמר לו למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך. כלומר האם חשבת שלא אוכל לכבדך ולפרוע שכר הליכתך כראוי ובלעם השיבו שאין הדבר בידו כי אם בנבואתו. ואמר הנה באתי אליך. כאומר שני דברים הם שעליהם אקח שכרי. הא' הוא הביאה וההליכה עד כאן וזו כבר עשיתי אותה וז"ש הנה באתי עתה. ואולם השנייה שהוא המעשה בפעל כלומר לקלל את העם לא תחשוב שהוא בידי כמו הביאה וזהו היכול אוכל דבר מאומה הודעתי למלאכיך שהדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר. והנה העלהו בלק ראשונה בבקר אל במות בעל שהוא מקום גבוה מאד ובלעם אמר בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אלים. וכדי שנדע באמת ענין הנבואות האלה ראוי לחקור בהם ראשונה ארבע חקירות. הא' למה זה בקש בלק מבלעם שלשה פעמים שקלל את ישראל בג' מקומות שהחליפו מפה אל פה ואחריהם לא בקש מבלעם עוד עליו דבר כי הנבואה האחרונה שניבא עוד בלעם לא היתה בבקשת בלק. הב' מד' נבואות שניבא כאן בלעם למה השלשה הראשונות לא ניבא אלא אחר בנין שבעה מזבחות ופר ואיל בכל מזבח מהן. אמנם הרביעית ניבא מבלי מזבחות ולא עולות כלל. הג' למה זה בשתי הנבואות הראשונו' היה אומר בלעם לבלק התיצב על עולתיך אמנם בשלישית לא אמר לו התיצב וכל שכן ברביעית שלא היו בה עולות ולא מזבחות שלא הוצרך לומר התיצב על עולתיך. והד' למה בשתי הנבואות הראשונות לא באר בהם בלעם לא שמו ולא שם אביו ולא שהוא נביא אמנם בשתי הנבואות אחרונות אמר בכל אחת מהם נאם בלעם בנו בעור נאם שומע אמרי אל וגו' וההודעה הזאת היתה יותר ראויה בתחלה מן הסוף. ואומר בביאור הראשונה אחד משני טעמים. הא' שבלק הפציר שלשה פעמים בדבר הזה עם בלעם ולא עוד אלא שעל פי שלשה עדים יקום דבר. ואמרו רבותינו ז"ל בתלת זמנין הוי חזקה. וכאשר פעם אחת בקש ולא מצא התישב בדעתו שמאה פעמים שיעשה כן תמיד ילכו כלם בדרך ההוא ולכן לא פצר עוד בדבר. והטעם הב' הוא היותר נכון הוא שבלק חשב שהקללה אשר תבא על ישראל באמצעות בלעם לא היה אפשר שתהיה כי אם מסבה ארציית כאלו תאמר מעין הרע של בלעם שהוא טבע רע משחית הבריות בהבטתו אותם והיה נודע לכל העמים שהיה לבלעם עין הרע כאש חולי שהיא סבה ארציית לקללת העם. ואם שתהיה לסבה שמימיית וע"י טאלסאם בשעות ידועות כפי מצבי הכוכבים שיפעל בהם המארה והמגערת. ואם לסבה השגחיית שכן יחייב ויגזור אם לחטאתיהם ואם לסבה אחרת ולהיות סוגי הסבות בזה שלשה לכן היו הנבואות שבקש בלק שלשה בשלשה מקומות. כי הנה בפעם הראשונה אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל. כלומר איך חשבת אתה בלק שאקוב ואקלל למי שאין הקללה נגזרת לו מלמעלה שלא קבה אל רוצה לומר שאין הקללה מפאת המערכה השמימיית שהוא אשר כנה בשם אל או מפאת ההשגחה האלהית וזהו ומה אזעום לא זעם ה' כי הנה כשאין הקללה מסבה שמימיי' או השגחיית מה יוסיף ומה יתן שאקלל אני. וא"ת שמפאת האידים הרעים היוצאים מעיני אוכל לקללם. הנה יהיה זה כשיהיה האדם מביט לקרוב אליו לא בהיותו מביט במרחקי ארץ כי לא יפעלו האידים ההם בדברים הרחוקים מרחק רב ועתה אני מראש צורים אראנו ומגבעו' אשורנו ואיך יפעלו אידי עיני במרחקי ארץ. הנה בזה בטל בלעם הסבה הארציית. ובלק אז התאמץ שיקללם כפי הסבה השמימיית והוא אמרו וקבנו לי משם. ועל זה השיב בלעם בנבואה הב' אל מוציאו ממצרים כלומר כבר הם מלומדים בכך ומפני זה לא יועיל טלסאם כנגדם כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וכאשר ראה בלק שלא יקללם לא בסבה ארציית ולא שמימיית בקש ממנו שיקללם בדרך מדרכי ההשגחה ולכן בחר המקום בראש הפעור וידמה שהודיעו בלעם ששם היו עתידים לחטא. ושהיה נשקף על פני הישימון שהוא כנגד המדבר ששם מרו ועצבו את רוח קדשו. ומפני זה אמר אולי יישר בעיני האלהים וקבנו לי משם רוצה לומר בהשגחתו ועל זה באה הנבואה השלישית שהראהו השם בה המשכן ובית המקדש שהיו עתידין להיות ביניהם ולכן לא תפול בהם קללה אבל בהפך כי יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וגומר הרי לך מבואר שהיו שלשה הנבואות כפי סוגי הסבות ארציית שמימיי' השגחיית ולכן היו שלשה פעמים שניבא בבקשת בלק וזהו ביאור החקירה הראשונה. ואמנם בחקירה הב' מענין הז' מזבחות והפרים והאילים כבר כתב הראב"ע שיש סודות עמוקים לא יבינום כי אם מתי מספר ושביעי בימים ובחדשים ובשנים וז' כבשי העולה וז' הזאות גם אמר השם לחבירי איוב קחו לכם שבעה פרים. ובתת שלם לשלם אז תתחדש רוח בינה והמשכיל יבין עכ"ל. הנה אם כן צוה בלעם לבלק שיבנה לו ז' מזבחות כנגד שבעה כוכבי לכת להוריד כחות ושלא יעכבו בקללתו. ואמר בנה לי בזה לפי שדעת בלק ומחשבתו היתה שבלעם לא היה נביא כי אם קוס' לכן אמר לו כפי מחשבתו בנה לי בזה רוצה לומר כי בעבורי שאני קוס' אני צריך לזבוח לשבעה כוכבי לכת להוריד השפע מהם. ואמנם הפר והאיל שהקריב בכל מזבח אפשר לפרש שהיה רומז לממשלת הקב"ה על הגלגלים וכן ארז"ל שביום עצרת היו מקריבים פר אחד איל אחד כנגד הקדוש ב"ה שהוא אחד. וכאלו אמר בלעם בנה לי בזה ז' מזבחות כנגד שבעת הכוכבי לכת ופר ואיל בכל מזבח לרמוז שכח האל יתברך הוא על הכוכב ההוא. והיותר נכון אצלי שהיה הפר כנגד בלק והאיל כנגד בלעם או בהפך ויורה על זה אמרו ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח כי הם הקריבו על מחשבת השואלים. האמנם נבנו המזבחות גם בפעם השלישי עם היותה כפי ההשגחה ולא כפי המערכה השמימיית כדי שבלק ישמע דברי השומע' הזאת בחשבו תמיד שתהיה כפי המערכה והותרו בזה השאלות הכ' והכ"א וזה ביאור החקירה השנית. ואמנם בחקירה השלישית אומר שמפני שבלק לא היה מאמין במציאות הנבואה והיה חושב שהיה ענינו אם עין הרע ואם קסם ואצטגנינות לכן בשני הפעמים הראשוני' המכווני' לשתי הסבות האלה אמר בלעם לבלק התיצב על עולתך לפי שהוא היה מאמין בסבות ההן. אבל בשתי הנבואות האחרונו' שהיו שתיהן כפי ההשגח' והתודעות הנבואיי יען לא היו כפי דעת בלק לא הוצרך לומר אליו בהם התיצב על עולתך כי לא היה לו מחשבה שאלה כפי הנבואה וההשגח' כלל. ואמנם בחקירה הד' אומר שבלעם לא היה צריך להודיע שמו ושם אביו וענינו כי בלק וכל שריו היו מכירים אותו ויודעים שהיה חכם וקוסם. האמנם היה צריך לומר בנבואה השלישי' כשרצה ליעד בדברי' המושגחי' כפי הנבואה נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין ר"ל סתום העין בלתי רואה אמתת הדברי' כאלו עניניו סתומי' וחתומים. אמנם עתה כששפך השם את רוחו עליו והיה רואה אמרי אל היה רואה וחוזה מחזה שדי גם בלילה כשהיה נופל ישן על מטתו היה רואה אות' בחלו' נבואתו. אמר נופל וגלוי עיני' להגיד שבבוא עליו הנבואה היה נרדם ונופל ופניו ארצה בבטול חושיו כדרך הנביאים. וזה להודיע שהיה בטל החושים הגשמיי' וגלוי עיני' בשכלו וכחותיו הפנימיים. וכזה עצמו אמר בנבואה הרביעית שניבא מבלי מזבחות ועולות שבעבור שהיו דברים הושגו אצלו בנבואה הוצרך לשבח עצמו בה. גם נוכל לומר בזה שהדברים שיעד בנבואה הראשונה והשנית להיות' בזמן קרוב לא שבח נבואתו בהם. אבל מה שיעד בשלישית וברביעית לפי שהיו דברים לימי' רחוקי' כמו שיתבאר שבח עצמו בהגדתם שהיו מראות אלהי' ומחזה שדי. ואחרי ידיעת הכללים האלה נבא לפרש הנבואות האלה ארבעת'. ואומר שבלעם בנבואה הראשונה מאלה הודיע לבלק שהיה ישראל חלק ה' ונחלתו מימי אבותיה' הראשונים ובעבור זה נתרבו באופן נפלא ושהם עם נוחלי ג"ע והתענוג הנפשיי ועל זה אמר מן ארם ינחני בלק רוצה לומר מן ארם שהוא פתור נחני בלק מלך מואב באמור אלי מהררי קדם שהוא במות בעל לכה ארה לי יעקב כי במות בעל היה קדם ומזרח ויהיה כפי זה הפירו' מהררי קדם סמוך ומקושר עם לכה ארה לי יעקב כי היה דעתו כי אותו המקו' ביחוד היה נכון ומזומן לקלל בלעם את ישראל. ואמר בלעם ובקשת ממני כאלו הדבר תלוי ברצוני והוא שטות וסכלות גמור כי מה אקוב בפי ובלשוני מאחר שלא קבה אל ומה אזעום את העם כיון שלא זעמו ה'. וכבר פירשתי שאמר לא קבה אל על המערכה השמימיית שכינה אותם בלשון אל ואמר לא זעם ה' על ההשגחה האלהית. אבל היה הדבר בהפך כי האומה הזאת תמיד אהבת עולם אהבם האלהי' והראיה על זה כי מראש צורים אראנו רוצה לומר אני מסתכל באבותיה' אברהם יצחק ויעקב כי האבות נקראו צורים על דרך הביטו אל צור חוצבת'. ומגבעות אשורנו והם האמהות שרה רבקה רחל ולאה כי הם נמשכים מאותם צורי' וגבעות המשך ישר מאב אל בן ואין לך שתאמר שנתערבו עמהם אנשים זרים מן אומות נכריות אין הדבר כן כי הוא העם שלבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ולא יתערב כי לא היו הם כשאר האומות שנתקבצו יחדיו גוים רבים מפה ומפה ונכנסו בדת אחת מבלי שיהיה קורבה טבעית ביניהם לא כן ישראל כי מראש צורים אבותיהם אראנו ומגבעות אמותיהם אשורנו. והם אשר תמיד לבדד ישכון ובגוים לא יתערב ולא יתחשב. ועם היות מהראוי להיותם מסתעפים בזה הדרך מהשתלשלו' ישר מבלי ערוב עם נכרי שיהיו מעטים לא היה הדבר כן כי מי מנה עפר יעקב ורבויים שנמשלו כעפר הארץ ומספר רובע ישראל כי מפני שהיה בבמות בעל לא ראה משם אלא קצה העם דגל אחד מהם לכך אמר ומספר את רובע ישראל כלו' דגל אחד שהוא רביעית המחנה שהיה בד' דגלים במדבר ומלבד זה יש להם שארית ותקוה נפשיית אחר המות וז"ש תמות נפשי מות ישרים או תהי אחריתי כמוהו וכ"ז מורה שהאלוה אוהב אותם מאד ואיך אוכל אנכי להזיקם. זהו כח הנבואה הזאת וענינה. ובלק צעק שהיה זה ברכה ולא קללה. אבל בלעם השיבו שכבר אמר מתחלה שאת אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר עכ"פ: