ביאור:מבנה צפניה א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
צפניה מנבא על סוף העולם. הסוף של הכל.
בפסוק הראשון של הנבואה (צפניה א ב) הוא אומר: "אסוף אסף כל מעל פני האדמה, נאום ה'". ובהמשך הנבואה הוא מפרט את המילה "כל" - הוא עובר על כל העולם בצורה מסודרת, ומסביר שה"כל" כולל ממש הכל:
- בפסוק א3 הוא עובר על העולם בחלוקה ביולוגית, מבפנים החוצה: "אסף אדם ו בהמה , אסף עוף השמים ו דגי הים , וה מכשלות את הרשעים " ; - לפי המפרשים "המכשלות" הם צבא-השמים (שהרשעים עובדים אותם).
- בפסוקים א3-א4 הוא עובר על המעגל הפנימי (האדם) בחלוקה גיאוגרפית, מבחוץ פנימה: "...והכרתי את האדם מעל פני האדמה , נאום ה'. ונטיתי ידי על יהודה , ועל כל יושבי ירושלים ; והכרתי מן המקום הזה ..." (בית המקדש)
" "
- בפסוקים א4-א6 הוא עובר על המעגל הפנימי ( "המקום הזה" ) בחלוקה רוחנית, מבפנים החוצה: "...והכרתי מן המקום הזה" :
- "את שאר הבעל, את שם הכמרים" (הקרובים ביותר לבעל) "עם הכהנים" (הקרובים ביותר אל ה', שגם הם שיתפו פעולה עם הכמרים),
-
- "ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים" (עובדי האלילים ה'פשוטים') "; ואת המשתחווים הנשבעים לה', והנשבעים במלכם" (עובדי ה' ה'פשוטים', שגם הם חטאו ונשבעו במולך שלהם) "."
-
- "ואת הנסוגים מאחרי ה'" "; ואשר לא ביקשו את ה', ולא דרשוהו" "" (אנשים שאין להם שום קשר רוחני - לא לעבודת-אלילים ולא לעבודת ה')
בפסוק הבא (א7) מסביר צפניה מהו האירוע שיביא לסוף של הכל: "הס מפני ד' ה', כי קרוב יום ה' , כי הכין ה' זבח, הקדיש קרואיו": עוד מעט יבוא יום ה', היום שבו יטבח ה' את הכל (ייתכן שהנביא נמצא בבית-המקדש, כאמור למעלה] , ולכן הוא משתמש בדימוי של זבח).
ובפסוקים הבאים הוא שוב מסביר שכולם - כולל כולם - ייטבחו ביום ה':
- בפסוק א8 הוא מתחיל מבפנים - מהארמון המלכותי: "והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים, ועל בני המלך, ועל כל הלובשים מלבוש נוכרי" (המקורבים לשלטון האשורי).
- בפסוק א9 הוא יוצא החוצה, אל מפתן-הכניסה, שלידו נמצאים המשרתים: "ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא; הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה" .
- בפסוקים א10-א11 הוא יוצא עוד החוצה, אל השכונות השונות של ירושלים: "והיה ביום ההוא, נאום ה', קול צעקה מ שער הדגים " (בצפון-מזרח חומת העיר - ע' במאמר ' חומת ירושלים ') ", ויללה מן המשנה " (שכונה בצפון-מערב העיר - ע' 'דעת מקרא') ", ושבר גדול מ הגבעות " (איזור מגורים בדרום-מערב העיר) ". הילילו, יושבי המכתש " (איזור מסחרי בדרום-מזרח העיר) ", כי נדמה כל עם כנען" ", נכרתו כל נטילי כסף" (הסוחרים, שמוכרים סחורה ונוטלים כסף).
- בפסוקים א12-א13 הוא יוצא עוד החוצה, אל הכרמים של אנשי ירושלים שנמצאים מחוץ לחומותיה: "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות; ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם , האומרים בלבבם 'לא ייטיב ה' ולא ירע'. והיה חילם למשיסה ובתיהם לשממה; ובנו בתים ולא יישבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם " (מכיוון שהוא מדבר על בעלי-הכרמים, הוא מדמה אותם ליין שעומד בשקט ובשלווה על שמריו).
- בפסוקים א14-א16 הוא יוצא עוד החוצה, מחוץ לירושלים, ומתאר את סופם של הגיבורים בערים הבצורות: "קרוב יום ה' הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום ה', מר צורח שם גיבור. יום עברה היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה, על הערים הבצורות , ועל הפינות הגבוהות ."
- ובפסוקים א17-א18 הוא יוצא גם מהערים הבצורות, ומתאר את סופם של כל יושבי הארץ: "והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים - כי לה' חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ : כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ ."
לאחר שצפניה תיאר באופן כל-כך ממצה את הסוף של הכל - קשה להאמין שיש עוד תקוה. אבל בכל זאת יש תקוה, כמו שיתאר הנביא בפרק הבא .
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ב אלול וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-08-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/cf-01