פסחים קו א

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה • מהדורה מבוארת

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | רשב"ם | עין משפט

| ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

ושמע מינה אומר ב' קדושות על כוס אחד וש"מ ב"ש היא ואליבא דרבי יהודה רב אשי אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא וה"ק מ"ט טעמו פגמו משום דכוס של ברכה צריך שיעור רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא מר בר רב אשי קפיד ^אאפילו אחביתא פגימתא ת"ר (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת לקדשו בלילה מנין אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא קדיש דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי ותו בלילה מנין ת"ל זכור את יום תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא ה"ק ^בזכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת ^גביום מאי מברך אמר רב יהודה בפה"ג רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדיש לן מר קידושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי כל הברכות כולן בפה"ג אמרי ברישא אמר בפה"ג ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך בכל השבת כולו ועד כמה א"ר זירא ^דעד רביעי בשבת כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר ^הלענין גיטין חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא א"ר יעקב בר אידי ^ואבל לא על האור אמר רב ברונא אמר רב

רש"י

[ואליבא דר' יהודה - דאמר מאור ואח"כ בשמים:

משום דכוס של ברכה טעון שיעור - אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא פגמו]:

קפיד - לקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות מכוס פגום מברך עליו ברכת היין:

לקדשו - משמע משעה שמתקדש היום:

אין לי אלא ביום - לקמן פריך אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא דכניסתו היא קדושתו:

קידושא רבא - בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה:

ואגיד ביה - האריך בו:

עד רביעי בשבת - אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב:

לענין גיטין - אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת או שאמר קודם השבת תתני לי:

אבל לא על האור - אם לא בירך בורא מאורי האש במוצאי שבת שוב אינו מברך:

תוספות

ושמע מינה אומר שתי קדושות על כוס אחד. ובשאין לו כדאמר לעיל (ד' קב:):

משום דכוס של ברכה צריך שיעור. רב אשי לא פליג אאמוראי דבסמוך ואית ליה שפיר טעמו פגמו אלא דמהא ליכא למישמע מינה קאמר:

קפיד אכסא פגימא. פירש רשב"ם דקפיד לכתחלה דוקא ואם אין לו אלא פגום יקדש עליו ותימה א"כ איך התירו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק:

זוכרהו על היין. דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן:

הוה גחין ושתי. וא"ת דבפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל דהיינו דוקא בהמוציא שצריך לאכול כדאמרי' בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה ד' כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן הלכך צריך להמתין עד שיטעום המברך אבל קידוש שאין חובה לשתות להמברך א"צ להמתין ומיהו בירושלמי דברכות א"ר אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהושע בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה ולא פליגי מה דא"ר אבהו כשהיו כולן זקוקין לכוס אחד מה דאמר ר' יהושע כשיש לכל אחד כוסו בידו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפי' שפך מכוס ברכה לכוסות אחרים אין להם לטעום עד שיטעום המברך אבל כשיש לכל אחד כוס א"צ להמתין ולכך הוה גחין ושתי ומכאן יש להוכיח שא"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות ומיהו היכא דפגימי צריך לשפוך ממנו לשאר כוסות כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אע"ג דשתיה לא מעכבא כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) וגם בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.) ואמרינן נמי (שם דף מו.) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתו:

רשב"ם

ושמע מינה אומרים ב' קדושות על כוס אחד. היכא דלית ליה אלא כוס אחד כי הכא אע"ג דאמר לעיל (דף קב:) אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד היכא דלית ליה שאני כדמתרצינן לעיל:

ושמעת מינה ב"ש היא ואליבא דרבי יהודה. דאמר לעיל מאור ואח"כ בשמים דאילו לב"ה ברישא בשמים ואח"כ מאור והא ליכא למימר ר"מ ואליבא דב"ה כדאמר לעיל וב"ה אומרים נר ובשמים מזון והבדלה ועני רבא זו דברי ר"מ הוא דה"נ פרכינן בברכות פרק אלו דברים (דף נב.) ומשני לא ס"ד מדקתני ומשלשלן לאחר המזון מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא דמזון ברישא רבי יהודה כדאמר לעיל רבי יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו' אלמא רבי יהודה היא ואליבא דב"ש דאילו לר"מ מי תנא לה משלשלן לאחר המזון דלדידיה מאור ברישא בין לב"ש בין לב"ה ולא מזון כדאמר לעיל זו דברי ר"מ:

משום דכוס של ברבה צריך שיעור. אבל אי הוה טפי מכשיעור וטעמו לא פגמו:

קפיד אכסא פגימא. לקידוש ולהבדלה ולבהמ"ז ולכל ברכות שתקנו לסדרן על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך בורא פרי הגפן שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ומיהו אם אין לו אלא יין פגום מקדש עליו דקפיד לכתחלה משמע:

אפילו אחביתא. חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד: ה"ג ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת בלילה מנין אדרבא עיקר קידושא בליליא הוא דכי קדיש יומא בעיא לקדושי ותו בלילה מנין תלמוד לומר זכור את יום השבת תנא מהדר אלילה ונסיב לה קרא ליממא הכי קאמר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה כו':

לקדשו. משמע בשעה שמתקדש היום:

אין לי אלא ביום. ולקמן פריך אדרבה עיקר קידושא בליליא הוא קדושתו:

הכי קאמר כו'. אע"ג דאין לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע"י שאנו מסרסין אותה למפרע אפ"ה לא שייך למימר חסורי מיחסרא שהרי אין חסר ממנה כלום אלא ששנויה למפרע דבמקום שהיה לו לומר אין לי אלא בלילה ביום מנין טעה התנא בשמועתו ושנה אין לי אלא ביום בלילה מנין הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא:

ביום מאי מברך. דאי אמרת קידוש מרישא והתניא שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס:

אמר רב יהודה בפה"ג. אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו:

קידושא רבה. בורא פרי הגפן וקרי ליה קידושא רבא דאכולהו קידושי קאמרי ליה:

ואגיד ביה. האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא שאם לא כן היה אומר לו [לקדש] קידוש גדול של לילה כמנהגן:

עד רביעי בשבת. ולא עד בכלל אבל מרביעי ואילך גבי שבת הבאה מתחשב:

לענין גיטין. אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז אחר השבת או על מנת שתתנם לי קודם השבת:

אבל לא על האור. אם לא בריך על הנר בורא מאורי האש במוצ"ש שוב אינו מברך כך נ"ל טעם הדבר כדתניא במקום שנהגו (דף נד.) אין מברכין בו אלא בליל מוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא:

עין משפט ונר מצוה

ראשונים נוספים

רי"ף על הפרק

רא"ש על הפרק

רבינו חננאל

מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק י (עריכה)

ר' יעקב בר אידי קפיד אכסא פגימה רב ששת קפיד אפי' מחצבא פגימה לא הוה מברך. מר בר רב אשי קפיד אפילו מחביתא פגימה:

ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור ומסקנא ביום מאי ואמרי' בורא פרי הגפן והוא קידושא רבה:

אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת ועד כמה עד רביעי בשבת דאמר ר' זירא בענין גיטין יום ראשון ויום שני ויום שלישי בתר שבתא יום רביעי ויום חמישי ויום ששי קמי שבתא.

אמר ר' יעקב בר אידי אבל בשאר ימי השבוע המבדיל אינו מברך על האור וכן תאני שילא:

ואמר רב

חידושי הריטב"א

מתוך: חידושי הריטב"א על הש"ס/פסחים/פרק י (עריכה)

קפיד אכסא פגימה. פרשב"ם לקידוש ולהבדלה ולברכת המזון ולכל ברכות שתיקנו לסדרם על היין לא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך בפ"ה דאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה ומיהו אם אין לו אלא כוס פגום מקדש עליו דקפיד לכתחילה משמע: ובתוס' הקשו האיך התירו לאכול שלא הבדלה משום פסידא) דפגימא כיון דבדיעבד יכול לברך על כוס פגום. ובירושלמי משמע דכוס פגום מרבה עליו כל שהוא ומכשירו ואפי' במים יכול לתקנו: והקשו בתוס' א"כ למה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים ויכשרנו לברכת המזון ותירצו דמיירי שכבר היה מזוג כשיעור מלא לוגמי' ואם היה נותן בו מים לא היה ראוי לשתיה:

זכרהו על היין וכו'. כתבו בתוספות וזכירה דהכא היינו קידוש אבל ויכולו לא מצינו שנתקן על הכוס ולא דקאמר תלמודא בפ' כל כתבי כל האומר ויכולו בערב שבת כאילו מעיד על הקב"ה שברא עולמו בששה ושבת בשביעי ומה שאומרים אותו בשעת קידוש אעפ"י שכבר אמרוהו בבה"כ היינו משום כשחל יום טוב להיות בשבת אין אומרין אותו בתחילה וצריך לאומרו לאחר התפילה לכך נהוג לומר כן בכל שבתות השנה:

זכרהו על היין. כתבו בתוספות משמע הכא דקידוש על היין דבר תורה וכן משמע בפרק מי שמתו דקאמר נשים חייבות בקידוש היום כו' וכן פרש"י ז"ל בריש נזיר דאמרי' מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות כו' ובתוס' הקשו על פירושו ופרשב"ם ז"ל דנהי דקידוש דאורייתא על היין לאו דאורייתא והא דקאמר הכא זכרהו על היין אסמכתא בעלמא הוא ובהאי דנזיר פי' אחר כל זה מיסוד הרא"ש ז"ל:

ביום מאי מברך אמר רב יוסף בורא פרי הגפן. פרשב"ם ז"ל אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתיה מניה משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר והכי מפורש בשאילתות דרב אחא משבחא. וכתב הר"י קר"ה קושא ז"ל ונראה שהוא כברכת הנהנין דעלמא שאם יצא אינו מוציא וכתב רת"ם דלהכי קרי לי' קידושא רבה דאכל קדושא קאמרינן לי' ע"כ:

חזייה לההוא סבא דהוי גחין ושתי הקשו בתוספות והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ותירץ דהוי פושט ידו לכוס אבל עדיין לא שתה ומה שתרצו דהיינו דווקא המוציא שצריך המברך לטעום כדאמרינן בפרק ראוהו בית דין לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא א"כ אוכל עמהם אבל גבי קידוש שאין חובה שיטעום אחד יכול אחד לטעום בפניהם ומיהו בירושלמי משמע דאין חלוק דאמרינן התם אמר רב אבא בשם רבי' אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ר' יאודה בן לקיש אומר שותה אעפ"י שלא שתה הוא ולא פליגי מה דמר ר' אבא כשהיו כולן זקוקין לככר אחד ומה דמר ר' יאודה בן לקיש כשיש לכל א' וא' כוסו בידו:

תוספות רי"ד

מהדורא תליתאה:

מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)

לקדיש לן מר קידושא רבה. פי' משום דהוא זוטר קרי לי' קידושא רבה בדרך כבוד כמו שאומרין לסומא סגי נהור ומדקרי לי' לבפה"ג קידוש לא ש"מ שאסור לטעום ביום השבת כלום קודם שיעשה בורא פרי הגפן שקבעו חכמים בפה"ג ברישא לכבוד שבת שיראה כאלו הוא קובע סעודתו על היין כדתנן בפ' כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ואוקמוה בגמרא בשבתות ויו"ט עסקי' שאדם קובע סעודתו על היין:

רב אשי אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא כו' פי' לא מצינין למילף מהכא דטעמו פגמ דה"ט דמתניתא משום דכות שדל ברכה צריך שיעור ואין לו אלא כוס אחד משמע שיעור מצומצם דאע"ג דאמרי' בפ' אלו דברים הרי לא הוי טפי מחד הוי דחיי' בעלמא האי דהא אפשר דטעים לי' בידי' א"ו כל טעמא דמתני' משום דיאן לו אלא כוס אחד מצומצם הוא:

קפי' אכסא פגימא. רבינו שמואל זצוק"ל פי' קפיד לכתחל' דמשמע ואם לו יין אחר מקדשין עליו ומברכין עליו. ונ"ל דיפה פי' ואע"ג דס"ד למיפשט מינה דטעמו פגמו ומשמע דאפילו בדיעבד פסול דאי דיעבד כשר אמאי שרינן לי' למיכל לכתחלה אפ"ה יש לומר דלכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד כשר ואפ"ה דחינן לאיסור אכילה דמוקמי' הבדלה מיקמיה דכל היכא דאיכא שום דרכא דאיסורא לא קפדי רבנן:

זוכרהו על היין כו' מכאן למדנו שקידוש היום הוא מה"ת וה"נ בפ' מי שמתו אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום ד"ת אמאי מצות עשה שהז"ג הוא וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות אמר אביי מדרבנן א"ל רבא והא ד"ת קאמר ועוד אי הכי כל היכי דפטירי מדאורייתא ניחייבוהו מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. כל שי ט בשמירה ישנו בזכירה וני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה וה"נ מוכח בפ"ג דשבועות אבל האי דקתני על היין נ"ל דלאו מן התורה הוא אלא מדרבנן כדאמרי' בכיצד מברכין אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן החדלתי תירושלי כו' והיכא דלית לי' חמרא מקדש אריפתא אימת דחביבא לי' ריפתא מקדש אריפתא אימת דחביבא לי' חמרא מקדש אחמרא והכי אמרינן לקמן ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין וכי היכי ובהמ"ז מצוה היא לקדש על הכוס והיכא דלית לי' כוס מברך באל כוס ואל מפסיד לה לבהמ"ז הם ה"נ בקידוש מצוה לקדש על הכוס ואי ליכא כוס אי חביבא לי' ריפתא מקדש אריפתא ואי לית לי' מידי מקדש בולא מידי וקשיא לי דבפ"ק דנזיר מוכח דמן התורה הוא לקדש על היין דה"ג התם ור"ש נמי הא כתיב מיין ושכר יזיר ההוא מבעי' לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות מה היא קידושא ואבדלתא הרי מושבע מהר סיני האו אלא כי הא דאמר רבא שבעוה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה אלמא כל כך האו מן התרוה לקדש על היין עד שהנזיר מותר בו ואע"ג דנזירות דחיא לשבועה שאשתה מצות קידושא ואבדדלתא לא דחיא ואי לא הוי אלא מדרבנן היכי מצינן למימר דלא חייל אנזירות עלוי' וכך מצאתי לשלשה מפרשים שפירשו דאין נזירות חלה על יין קידושא ואבדלתא מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני וכ"כ גם המורה בפרדס דהא דתניא זכור את יום השבת לקדשו זוכריהו על היין בכניסתו לאו דוקא יין אלא ה"ה נמי על הפת יכול לקדש ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלקים ואנשים ואפי' אם נדור הוא מע"ש שאל לאכול יכול האו לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה. ומושבע ועומד מהר סיני הוא שיקדש ואין קידוש שלא במה שהוא שקובע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם יהא עונגד הילכך חייב הוא לאכול ולעבבור על שבועתו ועל נדרו כדי ששיהא עונגד במקום קריאה. וכן מצינו במס' נזיר דאמרי' התם נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין והתם מפרש טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מה שבצע מאחר שקידש בפת מיהו אנן לא שרינן לכתחלה שיקדש הנזרי על היין וישתה אלא יקדש על הפת דיפטר מן היין אבל אטם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות כו' עד ואם אין לנזיר פת יקדש ביין לכתחלה וישתה דאין נזירות חלה על יין הקידוש מאחר שמצוה הוא לקדש בו. וכן למי שנדר על הפת אם אין לו יין יקדש על הפת דאין חילוק בין פת ליין לענין קידוש עכ"ד לפי דברי הגמרא ודברי הפרשנים האלה מוכיח דהא דתניא זוכרהו על היין מן התורה היא לקדש על היין ואע"ג דלא כתיב יין בקרא כך קיבל משה בסיני דצריך לקדש על היין או על הפםת שגם היא חשובה כיין אבל קשיא לי טובא לגירסת הגמרא חדא דאמאי מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא הרי מושבע מהא סיני הוא ואם הוא מושבע מהר סיני מה בכך הרי מצינו שהנדרים חלים ע"ד מצוה כדבר הרשות. כדתנן בפ'ק אלו מותרין חומר בנדרים מבשבועות אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח (בדברים) [בנדרים] אסור ובשבועות מותר ותו אפי' את"ל דנזירות לא דמיא לנדרים אלא לשבועת דנדר הוי מידי דאוסר חפצא דאמר שבועה שלא תשב בסוכה ושלא אטול לולב ושלה אניח תפילין. וכיון שהוא מושבע מהר סיני לעשות אינו יכול לאסור ע"א שלא לעשות כדאמרי' בפ' ואלו מותרין ונזירות נמי כשבועות דמיא דכיון דאמר הריני נזיר עשמע דקא אסר נפשי' מחפצא והילכך לא חיילא אחמרא דקידושא ואבדלתא אי הכי כי אמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אמאי חיילא והא אין שבועה חלה על שבועה. ומצאתי כתוב בתוספת נזיר ואי קשיא מ"ש נשבע מפי עצמו לנשבע מהר סיני תריץ הא בהדיא תנן בשבועות נשבע לבטל את המצוה פטור ומייתי לה מקרא ותנן נמי התם שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי ומדקתני אכלה עבר על שבועת שוא שבועה בתרא חיילא ה"נ כי אמר שבועה שאשתה הוי כמו שבועה דהתם וכי הדר ואמר הריני נזיר היינו כששבועה שלא אשתה וחיילא כי התם ואינם נ"ל דבריו כלל דהתם שבועה שניי' לא חיילא כלל שיהא חייב לקיימה והוא שבועת שוא שלוקין עלי' מיד משעת שהוציאה מפיו ואע"פ שלא אכלה לוקה עלי' משום שבועת שוא כדקאמרי' התם בגמרא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי משום שבועת ביטוי אין משום שבועת שוא לא מכי משתבע הוא דעבדי' לאיסורא. אמר ר' ירמי' תני אף משום שבועת ביטוי אלמא שבועה שניי' לא חיילא שיהא חייב לקיימה ולבטל את הראשונה אלא אדרבה שבועה ראשנוה עיקר ועל השניי' לוקה ואני מקיימה והכא אמאי אתיא נזירות ודחינו לשבועה קמייתא ותו היכא מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא דהוא מושבע מהר סיני נהי דבקידושא הוי מושבע כדנפקא לן מזכור אבל באבלתא מי הוי נשבע אטו אבדלתא מדאורייתא היא והיר לא תיקנוה אלא אנשי כנסת הגדולה כדאמרינן בפ' אין עומדין בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוהו על הכוס חזרו והענו קבעותו בתפלה והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס הנה בפירוש מצאנו שבתחלה היו עושין בתפלה וללא בכוס והיכי אמרי' דיין הבדלה היא מהר סיני ומתאתי כתוב לאחד מן הפרשנים והרי מושבע מהר סיני הוא דכתיב זכור את יום הבת זוכריהו על היין ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל אם יום וזו הגירסא מצאתי כתובה גם בשאלתות דרב אחאי בפרשת והי' כי תבוא אבל בגמרות אינה כתובה גירסא זו אלא בהלכות גדולות ולא בפסקות של רבינו יצחק מפאס זצוק"ל אלא כך כתובה בספרים זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין כו' ואל יתכן לקיים אותה הגירסא דהא בפירוש מוכח בפ' אין עומדין דהבדלה תקנת חכמים היא ואינה מן התורה ורבינו אלחנן זצוק"ל כתב יש שטעו להתיר נזיר ביין קידוש והבדלה מדקאמרינן בריש נזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה: ופירש רבינו יעקב דטועים הם מכמה תשובות חדא דמאי פריך הרי מושבע עליו מהר סיני מ"מ אתא קרא לאסור יין מצוה ועוד כי מוקי לה בשבועה אין לך מושבע מהר סיני גדול מהזה ואומר רבינו יעקב דה"פ מושבע מהר סיני הוא בתימה דאיצטיך קרא למישרי' והלא אסמכתא בעלמא היא וכל עיקר וא"ת הא אמרינן במי שמתו נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אלמא קידוש דאורייתא ומשפרש התם בהדיא דדוקא מן התורה קאמר ובפ"ג דשבועות נמי מייתי לה ור' תירץ קידוש היום מה"ת אבל מה דהוא על היין זהו מדרבנן עכ"ד כך נ"ל עיקר כדפריש רבינו יעקב זצוק"ל דבתימה בעינן לפרושי' משום דמידחק תלמודא לפרושי מאי יין מצוה הוא זה דרבי קרא דאלו [ביין] מעשר שני ליתא לאוקומי' דסיפא דמתניתא הכי הויא בסיפרי ריה"ג אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהאו אומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך תירושך ויצהריך אף הנזיר במשמע כו' על ת"ל מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיון הרשות מכלל דת"ק לא איירי ביין מעשר שני ומש"ה בעי תלמודא מאי יין מצוה היא דקאמר ת"ק אי יין קידוש או אבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא בתימה דאיצטרך קרא לרבויי' פשיטא ודאי דחיילא נזירות עלוי' דהא מדאורייתא לא מחייב בי' ואוקמה רבא בשבועה שאשתה ולא גרסי' הרי וכ"כ רבינו משה ב"ר מיימון זצוק"ל בפ"ז דהלכות נזירות הנזיר מותר בטומאת מצוה ותגלחת מצוה ואסור ביין מצוה וביין הרשות כיצד מי שנשבע שישתה היום יין שהרי מצוה עלי' לשתות ואח"כ נדר בנזירות חלה נזירות על השבועה ואסור ביין ואין צריך לומר שאסור ביין קידוש והבדלה שאינו אלא מדברי סופרים לפי הדברים הללו מוכיח שאין יין הקידוש מן התורה אלא מאדרבנן וקשיא לי כיון דיין הקידוש הוא מדרבנן א"כ קידוש היום שהוא מה"ת במאי הוא דאזהר לן רחמנא כיון דלא אזהר לן לא בחמרא ולא בריפתא וגם רבינו יעקב שסובר שאין מקרששין על הפת כלל וגם כתב דיין הקידוש אינו אלא מדרבנן א"כ קידוש היום שהוא מה"ת במאי. ועלה בדעתי לומר שעיקר קידוש היום הוא לקדש בולא כלום בלא יין ובלא פת. אבל חכמים תיקנו לקדש על היין לאו על הפת מפני חובת הקידוש אבל לא יתכן לאומרו מפני שא"כ כשחל יוה"כ בשבת שאסור באכילה נקדש בלא סעודה אלא לאו ש"מ אין קידוש נוהג אלא בסעודה אבל היכי דליכא סעודה לא מחייב בקידוש ומש"ה לא מקדישינן בלילי יוה"כ שחל להיות בשבת ומש"ה אמר רבה לתלמידי' טעימו מידי דילמא אדעליתו לביתייכו מיתעקרא לכו שרגא ולא מקדיש לכו דאין קידוש אלא היכא דאיכא סעודה דאי יש קידוש בלא סעודה אי מתעקרא שרגא ולא אכלי מה בכך יקדשו בלא סעודה אלא לאו ש"מ אין קידוש אלא היכא דעתיד למיסעד וכיון דאין קידוש אלא היכא דאיכא סעודה איכא קידושא דאורייתא במאי הוא. וי"ל דנפיק אדם ידי חובה בקידושא דתפלה שאינו מה"ת לקדש בתפלה ועל הכוס ואע"פ שמצאתי כתוב בהלכות גדולות בהלכות קידוש והבדלה ואע"ג דמדכר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא מ"ט זכור וזכרתם תרי קראי כתיבי ואתו מועדים ילפי משבת מה שבת בתפלת ועל הכוס אף יו"ט בתפלה ועל תכוס נ"ל שאין זה כתוב בשום מקום אלא מלבו אמר הדברים הללו ליתן טעם לדברי חכמינו ז"ל שהצריכו לקדש בין בתפלה בין בכוס ואת"ל מן התורה הוא לקדש על היין או על הפת אבל מיתו הכי אגמרי' רחמנאר למשה היכא דאיכא סעודה מחייב והיכא דליכא סעודה לא מחייב ומש"ה לא מקדשינבלילי יוה"כ שחל להיות בשבת א"נ היכא דלא סעיד אכתי קשאי לי כל מאי דכתבית לעילולא נתיישב לב יפה בדבר:

סליקן תוספות פסחים. שבח למכניע מחים.

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה