שולחן ערוך אורח חיים רצט ו


שולחן ערוך

סעיף זה בטור

שכח ולא הבדיל במוצאי שבת טזמבדיל עד סוף יום שלישי ויש אומרים שאינו מבדיל יזאלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא 'בורא פרי הגפן' ו'המבדיל בין קודש לחול' יחאבל על נר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקימא לן טעם מבדיל הני מילי היכא דאבדיל בליל מוצאי שבת אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל:

הגה: והעיקר יטכסברא הראשונה ומי שמתענה כג' ימים וג' לילות כאישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת כבמבעוד יום ולשתות כגולקבל אחר כך התענית עליו (תרומת הדשן סימן קנ"ט):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ח) הבדלה מאחרים:    עיין סי' ער"ב ס"ט וסי' תקנ"א ס"י דמותר ליתן לאחרים לשתות:


(ט) מבע"י:    ולא אמרי' כיון דאבדיל קבליה לתענית עליה דדוקא בתענית חובה אמרי' הכי כמו ביה"כ או בט"ב וכ"ה בהדיא בגמ' והע"ש לא ידע מזה והשיג על הלבוש שלא כדת והם דברי ת"ה ממש ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וג' לילות או בכל ער"ח וכדומה עמ"ש סי' תקנ"ו אבל הכא בנדרים הלך אחר ל' בני אדם דלא מתחיל התענית אלא בלילה [שם בת"ה] ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"כ מותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י אבל עכ"פ מתפלל מעריב קודם הבדלה וכ"מ ממ"ש סוף סי' רצ"ג דמשום הבדלה מתפלל ג"כ מעריב מבע"י ועיין סי' רצ"ג ס"ג וע"ש בגמ' דתפלה פשיטא והבדלה קמבעיא ליה א"כ היכא דשרי להבדיל כ"ש להתפלל:

כתב בשל"ה ה' ר"ה מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה מבדיל מוצאי יום ב' ואם חל ר"ה ביום ג' אין להמתין עד ליל ג' דא"כ יצטרך להבדיל יקה"ז ויהיה מילתא דתמיה, ול"נ דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדל' על כוס א' דהא אמרי' בפסחים דף ק"ב דא"א ב' קדושות על כוס א' אלא קדושה והבדלה משום דחדא מלתא היא ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדל' עצמה הוא מזכיר קדושת י"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך עכ"ל וכ"כ הרשב"ם אבל הבדלה דחול אין לה ענין, וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרווייהו אחד כסא וכו' דאפי' לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושו' על כוס א' מ"מ אם ב"ה קאי אסעודת חול וקידוש קאי על שבת א"א שניהם על כוס א' וא"ל דגם עתה יאמר בין קודש לקודש דהוא שקר לכן נ"ל דיקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס א' וישתה כמו שעושין בסעוד' נשואין ואם אין לו יין מקדש על הפת ואוכל המוציא ואח"כ מבדיל על השכר דהא י"א דמותר לאכול קודם הבדלה כמ"ש סימן רצ"ו ס"ג ואף על גב דהתו' והרא"ש פ' ע"פ כתבו ודבר תימא הוא היאך יאמרו חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר היינו במ"ש לי"ט דשניהם ענין א' הוא כמש"ל אבל הכא מודו דאין ענין זה לזה אך איכא פלוגתא אם יברך על השכר כמ"ש ס"ג וגם י"א דאם טעם אינו מבדיל, לכן מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר כמש"ל גבי יין וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג דהא אפי' הרא"ש דס"ל דאין מקדשין על השכר כמ"ש סי' ער"ב ס"ט מכל מקום ס"ל דבמ"ש לי"ט מוטב לעשות שניהם על השכר א"נ ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה משום דאסור לאכול קודם הבדלה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין ועמ"ש סי' קס"ז סי"ו ובהג"ה ומ"ש סי' ער"א סעיף ו':

באר היטב

(ו) מאחרים:    ובסי' תקנ"א ס"י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ"כ בשל"ה.


(ז) בשבת:    מבע"י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל"ג. ומותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י עיין מ"א.


משנה ברורה

(טז) מבדיל עד סוף וכו' – דכל אלו הג' ימים שייכים עוד לשבת העבר ומכאן והלאה שייכים לשבת הבאה ומ"מ לכו"ע לכתחלה יקדים להבדיל ביום א' דזריזין מקדימין למצות וגם דאסור לו לאכול קודם שיבדיל כיון דבידו הוא להבדיל. כתב בחידושי רע"א בשם ספר לשון חכמים דבמוצאי יו"ט אין להבדלה תשלומין דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר משא"כ ביו"ט ומ"מ הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יו"ט יכול להבדיל ע"ש:


(יז) אלא כל יום ראשון – דלא ס"ל הסברא הנ"ל אך ביום הראשון הטעם הוא דהיום הולך אחר הלילה של מו"ש:


(יח) אבל על הנר וכו' – דברכת על האור משום דבמו"ש הוא זמן בריאתו ועל הבשמים נמי משום כדי להשיב נפש הכואבת ביציאת נשמה יתירה וכ"ז לא שייך ממו"ש ואילך [עו"ש]:


(יט) כסברא הראשונה – ואתרוייהו יש אומרים קאי [א"ר]:


(כ) ג' ימים וג' לילות – עיין באחרונים שכתבו דה"ה אם מתענה ב' ימים וב' לילות ואפילו יום אחד ולילו אף דיכול לקיים מצות הבדלה בעצמו אחר תענית מ"מ יותר טוב שישמע במו"ש הבדלה מאחרים דקרובי אבדלתא לשבת עדיף טפי דאז הוא עיקר מצות הבדלה והא דנקט ג' ימים משום סיפא דבאין אחרים יכול להבדיל מבע"י וזהו דוקא בג' ימים דיעבור הזמן ולא יוכל לקיים הבדלה כלל משא"כ בשני ימים דלא יעבור הזמן טוב יותר שימתין ויבדיל לבסוף שני ימים משיבדיל מבע"י:


(כא) ישמע הבדלה מאחרים – וה"ה דיכול להבדיל בעצמו ויתן לאחרים לשתות וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט אך המ"א שדי בזה שם נרגא דזה אינו מותר רק דוקא כשאחרים בעצמן אין יודעים לברך ולכן עצה זו עדיף טפי:


(כב) מבעוד יום – היינו אחר פלג המנחה ויתפלל ג"כ מעריב מקודם וכדלעיל בסימן רצ"ג ס"ג ואפ"ה מותר לאכול ולשתות אח"כ ולא אמרינן דכיון דאבדיל כבר קיבל עליו את התענית ואסור בשתיה משום דעיקר התענית אינו מחמת חובה כת"ב אלא מחמת נדרו ובנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ובלשון ב"א גם אחר שהבדיל מקרי יום והתענית אינו מתחיל אלא מתחלת הלילה ואפשר שגם בבין השמשות שהוא ספק לילה אבל לא מקודם וה"ה כשמקבל עליו תענית של לילה ויום בשאר ימי החול ג"כ אין חל עליו חובת תענית מבע"י אף שכבר התפלל ערבית:


(כג) ולקבל אח"כ – אין הכונה שיקבל תענית ממש דהא כבר קיבל עליו היום במנחה כדרך כל תענית שצריך קבלה במנחה שלפניו ואי מיירי שיש עליו נדר מכבר להתענות כל ג' ימים שאחר שבת ג"כ א"צ עתה קבלת תענית כלל אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתו שיתחיל התענית מעתה ועיין בבה"ל:

ביאור הלכה

(*) יכול להבדיל בשבת מבע"י:    עיין בפמ"ג שכתב דמיירי כאן שלא קיבל עליו התענית במנחה בשבת דאז כיון שהבדיל אסור לאכול אלא קיבל כבר עליו שיתענה ג' ימים מיום ראשון ע"ש ודייק זה ממ"א ממה שכתב ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וכו' ולענ"ד נראה דהמ"א אין כונתו לזה רק לסתור דברי העו"ש שהבין בדברי הלבוש שלא היה קודם הבדלה קבלה כלל וע"כ כתב עליו לא ידעתי מאי קאמר ע"ש [והסבה לזה שלא היה לפני הפמ"ג ספר העו"ש כאשר כתב בעצמו שלא השיגו רק מסימן שי"ט והלאה] אבל לדינא אין נ"מ בזה שקבל עליו במנחה ולא דמי לת"ב ויוה"כ ששם הוא תענית חובה בעצם לכך חמיר שלא יוכל להבדיל מבע"י דזה נחשב לקבלה ויהיה אסור לו לשתות אח"כ. ואפילו אם נאמר שכונת המגן אברהם לדיוק כאשר כתב הפמ"ג מ"מ לדינא נראה דאין להחמיר בזה כי מצאתי בהדיא בא"ר דמיירי כאן שכבר קיבל עליו התענית במנחה ואפ"ה מותר לו לשתות מכוס הבדלה כיון שהוא עדיין ודאי יום וכ"כ במאמר מרדכי ג"כ בהדיא כאשר אעתיק לשונו לקמיה:.


(*) ולקבל אח"כ התענית עליו:    הדבר פשוט דהך קבלה לאו קבלת התענית במנחה היא דפשיטא שכבר התפלל מנחה מקודם שהבדיל אלא הכא קבלת תענית ממש קאמר ליאסר באכילה משעה זו שאע"פ שהתפלל מנחה וקיבל התענית בתפלה דהיינו שקיבל להתענות כל ג' ימים רצופים מ"מ היה מותר לו לאכול כל הלילה כדין תענית נדבה דעלמא שהולך ואוכל כל הלילה אע"פ שקיבל התענית וכאן שרוצה להתענות ג' ימים וג' לילות היה מותר עכ"פ לאכול עד בין השמשות וקאמר דמבדיל מבע"י ושותה ומקבל עליו תעניתו ליאסר באכילה ושתיה מאותה שעה וצריך קבלה אחרת לשיאסר עיין בה' ת"ב ויוה"כ ותראה שהדברים ברורים ומוכרחים עכ"ל המאמר מרדכי וכן פירש הא"ר. מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה [ולא היה לו במו"ש ממי לשמוע הבדלה דאם היה לו דעת האחרונים דטוב יותר לעשות כך] ומבדיל בליל ג' ואירע בו ר"ה כתב המג"א דיעשה הבדלה על כוס אחד וקידוש על כוס אחר ולא יעשה שניהם על כוס אחד דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד אלא ביו"ט שחל במו"ש דתרוייהו חדא מילתא היא עי"ש שהאריך עוד בענין הזה ולענ"ד יש לעיין בעיקר הענין טובא אם יכול עתה לעשות הבדלה דהאיך יסיים עתה בהברכה המבדיל בין קודש לחול אחרי שעתה הוא קודש [ולסיים עתה בין קודש לקודש ג"כ לא יתכן כמו ביו"ט שחל במו"ש אחרי שזו הבדלה הוא על של ימי החול] וכמו דאמרינן בגמרא [ק"ו ע"א] דאין להבדיל רק עד יום ג' משום דאח"כ כבר עבר השבת קודש שעבר ותו מקרי יומא דקמי שבתא דלהבא וע"כ אין לומר המבדיל בין קודש לחול דכבר עבר הקודש וא"כ ה"נ בעניננו איך יאמר המבדיל בין קודש לחול כיון דעתה הוא קודש וכבר עברו ימי החול וצע"ג:.





▲ חזור לראש