פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · כט · >>


מצות עשה כט - לקדש את השבת בדברים

"זכור את יום השבת לקדשו", מכאן שמצות עשה מן התורה [בפרק מי שמתו דף ל״א ובפ׳ ערבי פסחים דף ק״ו] לקדש את יום השבת בדברים. וכן פירוש המקרא זכור את השבת בזכירת דברים של שבת וקידוש. וצריך לזכרו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה [בפ׳ ידיעות הטומאה דף י״ח].

וכן מוכיח בתחלת מסכת נזיר [דף ג׳] שאו׳ מיין ושכר יזיר לאסור יין המצוה כיין הרשות מאי היא? אילימא קידושתא ואבדלתא הני מושבע ועומד מהר סיני הוא בתמיה כלומר וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא לקדש על היין? והלא על היין אינו אלא מדברי סופרים. ופשיטא דנזיר אסור בו אפילו בלא שום פסוק. למדנו שעיקר קידוש מן התורה בדברים בלא יין. ושני מקראות יש, בדברות הראשונות "זכור" ובדברות האחרונות "וזכרת", להטעינו שתי זכירות: אחת בתפלה ואחת על הכוס, בין בכניסתו בין ביציאתו. ואני אומר כי שתי הזכירות: אחת בכניסתו היא "זכור" ואחת ביציאתו היא "וזכרת" שנכתב בפרשת שמור שאומר במדרש שנאמר על יציאת שבת כמו שנבאר לפנים. [בסוף המצוה] ומה שתקנו בתפלה ועל הכוס בקידוש והבדלה, תקנה היא. כדאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [בפ׳ אין עומדין דף ל״ד] אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. בתחילה קבעוה בתפלה; העשירו, קבעו על הכוס; חזרו והענו, קבעוה בתפלה. והם אמרו שצריך שיבדיל בתפלה ועל הכוס.

המועדות כולם נקראו שבתות ה׳ וצריך לזכרם בתפלה ועל הכוס כמו שבת. ואמר [בפרק ערבי פסחים דף קי״ז] רבינא איקלע לסורא ונחית שליחא דצבורא ועבד כסבי דפומבדיתא דאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקדושא מקדש השבת וביומא טבא בין בקדושא בין בצלותא מקדש ישראל והזמנים. [שם דף ק״ה] ותניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימי שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ותניא אידך [שם דף ק״ו] "זכור" אין לי אלא בכניסתו בלילה; ביום מניין? תלמוד לומר "זכור את יום" ביום מה יזכיר אם קידוש כמו בלילה הא אמר מר [בדף ק״ח דלעיל] אין בהן קדושה על הכוס אמר רב יהודא [בדף ק״ו] בורא פרי הגפן וקורהו שם קידושא רבה פירוש לפי שהוא לעולם ראשון כמו תרומה גדולה.

תנו רבנן [שם דף ק״ז] אין מקדשין אלא על היין ואין אומרין הבא כוס לברך אלא על היין. וכתב בהלכות גדולות דלא אמרינן אלא דלא קבע סעודתיה אשיכרא אבל קבע סעודתיה אשיכרא היינו משתייא וכן יש בערבי פסחים [שם] בכל הספרים ישנים ומחקו רבינו שמואל ולא נודע למה. תנו רבנן בפרק ערבי פסחים לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי ר׳ יהודא. ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. ואפילו ר׳ יוסי לא קאמר אלא שאם התחילו לא יפסיק אבל לכתחילה לא יתחיל. זו דברי הלכות גדולות אבל ליתא דהא בפי׳ אמרינן בתחילת ערבי פסחים [ד״ק] ושוין שמתחילין אימת אילימא בערב שבת הא פליג ר׳ יהודא עלי׳ דר׳ יוסי אלמא דר׳ יוסי מתיר להתחיל בערב שבת מט׳ שעות ולמעלה וכן פסק רבינו שמואל דר׳ יהודא ור׳ יוסי, הל׳ כר׳ יוסי. אמרינן התם [בדף צ״ט] מודה ר׳ יוסי בערב פסח שאסור להתחיל מתשע שעות ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון כסתם מתניתין דערבי פסחים וכן הלכה.

ותו מסקינן התם בפ׳ ערבי פסחים [דף ק׳] שמי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השולחן ומקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון ואמר רב תחליפא בר אבימי שם כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה שאם משך סעודתו בשבת עד שתחשך פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו ומברך והא דאמר רב לקמן בגמ׳ [שם דף ק״ה] להבדלה אינה קובעת פירוש ומותר לאכול משתחשך היכא שהתחיל מבעוד יום מפרש רב אלפס לכולה ההיא שמעתא [שם] בספק חשיכה אבל בוודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל וכן לעיל מפרש [בדף ק״ה] שאמר זיל חזי אי ודאי קדיש יומא נפסיק כלומר נפרוס מפה ונקדש ואמר להו כשם שהשבת קובעת למעשר בספק חשיכה דתנן ספק חשכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הוודאי כך בספק חשיכה קובעת לקידוש ופורס מפה ומקדש ועל זה אמר רב [בדף ק״ה דלעיל] דווקא לקידוש אבל להבדלה אינו פורס מפה ומבדיל עד שיהא וודאי חשיכה ומכאן יש סעד לאותן שאוכלין בשבת אחר תפלת המנחה עוד מסיק שם שאם היה אוכל וגמר סעודתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחילה על כוס אחד ואח״כ מקדש על כוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד מ״ט א״ר ששת לפי שאין אומרים ב׳ קדושות על כוס א׳ וכתב בה״ג ואי קשי׳ לך יו״ט אחר השבת דאומר קידוש והבדלה על כוס אחד התם קידוש היום והבדלה חדא מלתא היא הכא קידוש היום וברכת המזון תרי מילי נינהו הכי מסקינן בערבי פסחים [שם] וצריך לחלק בהא דתניא שם הנכנס לביתו במוצאי שבת אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולו לאחריו כדאמרינן התם דלית לי׳ שאני.

מסקינן שם [בדף ק״ד] מי שלא קידש בלילה, בין בשוגג בין במזיד, מקדש והולך כל היום כולו. מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום רביעי. ואמרינן נמי בפרק מי שאחזו [דף ע״ז] דשלשה ימים הראשונים של שבוע בתר שבתא שדינן להו וזו הראייה מביא הספר בערבי פסחים [דף ק״ו] אבל אינו מברך על האור אלא במוצאי שבת בלבד הואיל ותחלת ברייתו הוא. [עיין בפרק מקום שנהגו דף נ״ג] מסקינן שם [פסחים דף ק״ו] שאסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל ולשתות מים מותר. [היינו כרבנן דבי רב שם] ואומר רבינו יצחק דאין חילוק בין לילה בין למחרתו, אסור לאכול קודם שיבדיל כדאמר התם [בדף ק״ו] אמימר איקלע לאתרא ולא הוי ליה חמרא אייתו ליה שכרא ולא אבדיל ובת טוות פי׳ לן בתענית ומחר טרחיה ואייתי ליה חמרא אבדיל וטעים מידי אבל אם אין לו אלא כוס אחד יאכל בתחילה כדי שיעשה שתי ברכות על הכוס ברכת המזון והבדלה כדתניא לעיל [שם דף ק״ה] אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון וכו׳ ומדקדק שם ש״מ ברכת המזון טעונה כוס מסקינן בערבי פסחים [דף ק״ז] אמר רבא הלכתא טעם מבדיל טעם מקדש. עוד שם תניא המקדש אם טעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא יצא.

אמרינן בשבת [דף ק״נ] במערבא אמרי המבדיל בין קדש לחול ועבדי עבידתא פי׳ מיירי באדם הרוצה להדליק נר או לעשות מלאכה קודם שיבדיל בתפילה צריך שיאמר שם ומלכות אמר שמואל בברכות [דף כ״ח וע״ש בתוס׳] מתפלל אדם של שבת בערב שבת וגם מקדש אדם על הכוס מבעו״י אע״פ שלא נכנס שבת ואמר רב [שם] שמאותה שעה אסור במלאכה. וכן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ומבדיל על הכוס מבעוד יום אע״פ שעדיין הוא שבת אמנם אסור לעשות מלאכה עד שתחשך וגם לא יברך על האש עד הלילה.

פסקו הגאונים הלכה כשמואל דאמר [פסחים דף ק״א] אין קידוש אלא במקום סעודה, וכן סוברין רב הונא ורבה הלכה למעשה. הלכך לא יקדש בבית זה ואוכל בבית אחר, אבל אם קידש בזוית זו, אוכל בזוית שנייה. ואמרינן התם אם כן למה מקדשין בבית הכנסת להוציא אורחים ידי חובתן אם אוכלין שם בבית הכנסת פי׳ אע״ג דאמרי׳ אין אוכלין בבתי כנסיות סעודת מצוה מותרת שם כדאיתא בירושלמי דפסחים אומר הר״ר ניסים גאון דאם קידש במקום אחד כדי לאכול בבית אחר שזה נחשב במקום סעודה והביא ראי׳ מן הירושלמי דלולב וערבה [ומביאו גם בתו׳ דערבי פסחים דף ק׳ בד״ה ידי קידוש] דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בליל שמיני של סוכות בביתו ואוכל בסוכתו ואומר שם דלא פליגי אדשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה דהכא שאני שדעתו לאכול בבית אחר.

אמר רב בפרק המוכר פירות [דף צ״ז] אין אומר קידוש היום אלא על היין שראוי לנסך על גבי המזבח מכאן הורו גאוני מערב [במיי׳ פרק כ״ט דהלכות שבת] שאם נתערב בו דבש או שאור אפי׳ כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו אבל בהלכות גדולות משמע שלא בא להוציא תערובת דבש או שאור דקאמר התם דאתי לאפוקי יין שריחו רע דסני ריחי׳ ולאפוקי מגולה ואע״פ דשפייה במסננת אפי׳ הכי הקריביהו נא לפחתך עכ״ל. וכן המסקנא בפ׳ המוכר פירות [בדף צ״ז] וכן אמר רבא שם סוחט אדם אשכול ענבים אחד ואומר עליו קידוש היום אע״ג שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח וכן פוסק רבינו יצחק [וכן פסקו התו׳] דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן דאישתני לעלויא ומקדשין עליו וכן שמע מרבינו יעקב ותנן נמי במ׳ תרומות בפ׳ בתרא אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור׳ יהודא מתיר מפני שמשביחו אלמא לכולי עלמא עלויא עלייה ואמר נמי בירושלמי [דמס׳ שקלים וכן בירו׳ דערבי פסחים] שיוצאים ביין מבושל בארבע כוסות של פסח פוסק בהלכות גדולות דיין חזק שלהם דדרי על חד תלתא מיא דקיימא לן כרבנן בפ׳ שלשה שאכלו [דף נ״ב] דמברכין עליו בורא פרי הגפן אף קודם שיתן לתוכו מים ואמר רבא בפרק ערבי פסחים גבי ד׳ כוסות של פסח אם שתאן חי יצא אע״פ שידי חירות לא יצא ידי חובת יין יצא פוסק בהלכות גדולות והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה מבדיל אשיכרא ולא הזכיר קידוש משמע שאין מקדשין אשיכרא ואפי׳ במקום שהוא חמר מדינה וכן פוסק רבינו משה בר מיימון [בפ׳ כ״ט דהלכות שבת] ולא הביא שום ראיה ואני אומר שראייתו ברורה היא דאמר בפ׳ ערבי פסחים [דף ק״ז] מהו לקדושי אשיכרא משמע אפי׳ במקום שאין יין וכן פירש רבינו שמואל ומסיק שר׳ לא רצה להתיר ובתר הכי נמי אמרינן [שם] תנו רבנן אין מקדשין על השכר הילכך כך הלכה אבל בהבדלה נחלקו האמוראים הראשונים הם רב ושמואל שאמרו כשם שאין מקדשין כך אין מבדילין ואמוראים אחרונים הם אמימר וכן רב אשי משמע שקבל דבריו שמבדילין על השכר במקום שהוא חמר מדינה והלכה כאמוראי׳ אחרונים וגם על הפת אומר רבינו תם [בתו׳ שם דף ק״ו בד״ה מקדש] שאין מקדשין ובירושלמי דפסחים [שם] וברכות [פ״ח] משמע כן דקאמר על מחלוקת בית הילל ובית שמאי אמר ר׳ זעירא מדברי שניהן נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין אמר רבי יוסי בר בון נהיגין תמן מקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת ואם מקדשין על הפת למה לו כל זה ועוד מדקדק רבינו יעקב השתא אין עושין הבדלה על הפת [פסחים דק״ז] דאמימר בת טוו׳ קידוש דחמירא לא כל שכן והא דאמר בערבי פסחים [דף ק״ז] דרב זמנין דהוי חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא פי׳ סמוך לריפתא שהיה נוטל ידיו ומקדש על היין ואוכל מיד כעין שאנו עושין זמנין דהוי חביבא ליה חמרא ומקדש אחמרא כלומר פעמים שלא היה רוצה לאכול מיד כי אם לשתות אז לא היה נוטל ידיו אלא מקדש בלבד בלא אכילה ולאחר שעה אוכל שסובר יש קידוש שלא במקום סעודה יין שריחו חומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו טעמו טעם חומץ אע״פ שריחו יין אין מקדשין עליו כר׳ יוחנן בפ׳ המוכר פירות [דף צ״ו] ורבא סובר כן בע״ז [דף ס״ו] וכן סובר שם ר׳ יהושע בן לוי בפ׳ ע״פ [דף ק״ב וק״ג] קי״ל התם שבלילי יו״ט שחל להיות באחד בשבת שמברכין בסדר יקנה״ז יין קידוש נר הבדלה זמן ומברכין זמן כל ליל ימים טובים ואפי׳ בליל יוה״כ חוץ מימים טובים אחרונים של פסח שאין רגל בפני עצמו וכבר בירך על הזמן בתחילת הפסח [בפרק בכל מערבין דף מ׳].

סדר הבדלה במוצאי שבת יבנ״ה יין בשמים נר הבדלה [כך מפורש בפ׳ ערבי פסחים דף ק״ג בפ׳ אלו דברים דף נ״ד] ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו [שם] ומפרש בירושלמי [שם] כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת וגם בברכות [דף נ״ה] אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון ונהגו כדי שיכיר בין בשר לציפורן גרסינן בירושלמי דברכות [שם] בשם רבי יוחנן וריש לקיש וירא אלקים את האור כי טוב ואח״כ ויבדל אלקים הבדלה הוא ובהלכות גדולות הביא מכאן דמבדילין מדאורייתא אנורא וזה לשונם מנלן דמבדילין בנורא שנא׳ וירא אלקים את האור כי טוב ואח״כ ויבדל אלהים עוד שם מפורש בפ׳ אלו דברים [דף נ״ד] אין מברכין על הנר של עכו״ם שסתם מסיבתן לע״ז וישראל שהדליק מעכו״ם ועכו״ם מישראל מברכין עליו, [בפ׳ מקום שנהגו דף נ״ג] ואין מברכין על האור אלא במו״ש ובמוצאי יום הכיפורים מפני שאסור להשתמש בו אבל לא בהבדלה שבימים טובים שמותר להשתמש באור ומסקינן בפ׳ מקום שנהגו שאין מברכין במוצאי יום הכיפורים אלא באור ששבת מעבירה כגון עששי׳ שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו או לנר שהודלק לחולה אבל אור היוצא מן העצים ומן האבנים במוצאי שבת מברכין עליו הואיל ותחילת ברייתו הוא דנורא דידן באפוקי שבתא איברי אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו. בפ׳ אלו דברים [דף נ״ה] אמר רב יהודא אמר רב אין מחזירין על האש כדרך שמחזרין על המצות גרסינן בפסחים דף ד׳ אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר.

גרסינן בפ״ק דחולין [דף כ״ו] אמר רבי זירא יו״ט שחל להיות באמצע השבת אומר הבדלה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כדרך שאומר במוצאי שבת שסדר הבדלות הוא מונה נאמר בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ועשה אחד הוא וגרסינן בפרק מי שמתו [דף כ״א] ובפ״ג דשבועות [דף כ׳] נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ושמעתי כי יש במדרש זכור בים ושמור ביבשה פי׳ בים אין שם צל בתים ואילנות ונראה שהוא יום גדול אף כשהוא סמוך לחשיכה וביבשה בעיר אף כשהוא יום גדול דומה שהוא סמוך לחשיכה לכך אמר זכריהו על הים וכיוצא בה בעיר היושבת בראשי ההרים בכניסתו להקדים לקבל שבת מבעוד יום ושמור כלומר המתן בעיר ביבשה ביציאתו תאחר עד שתחשך שמור לשון המתנה כמו שומרת יבם וכן ראיתי במכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.