עירובין עח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
חקק להשלים בכותל בכמה א"ל אבעשרה א"ל חקקו כולו בכותל בכמה א"ל במלא קומתו ומאי שנא א"ל התם מסתלק ליה הכא לא מסתלק ליה בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי תיבעי לרבנן תיבעי לרבי עד כאן לא קאמר רבי התם כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ה"מ בין השמשות אבל כולי יומא לא או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא ואריא הוא דרביע עליה עשאו לאשירה סולם מהו תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן תיבעי לרבי יהודה ע"כ לא קאמר רבי יהודה התם דמותר לקנות בית באיסורי הנאה אלא התם דבתר דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דלינטר או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא ואריא דרביע עליה א"ל גאילן מותר ואשירה אסורה מתקיף לה רב חסדא אדרבה אילן שאיסור שבת גורם לו ניתסר אשירה שאיסור דבר אחר גורם לו לא ניתסר איתמר נמי כי אתא רבין א"ר אלעזר ואמרי לה א"ר אבהו א"ר יוחנן דכל שאיסור שבת גרם לו אסור כל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר ר"נ בר יצחק מתני הכי אילן פלוגתא דרבי ורבנן אשירה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן:
מתני' החריץ שבין ב' חצירות עמוק י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ונתן עליו נסר שרחב ארבעה טפחים זוכן ב' גזוזטראות זו כנגד זו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד:
גמ' ותבן לא חייץ והא אנן תנן מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אמר אביי לענין מחיצה כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה אבל לענין חציצה אי בטלי' חייץ ואי לא בטלי' לא חייץ:
מלא עפר:
ואפילו בסתמא והתנן חבית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל ביטלו אין
רש"י
עריכה
חקק להשלים בכותל - סולם צר וחקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו בד':
בכמה - צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל:
בעשרה - עד עשרה ישלימנו וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ארבעה הוי ביה שיעור פתח ואע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה:
חקק כל הסולם בכותל - כעין שליבות ורחבו במשך הכותל ארבעה:
בכמה - גובה צריך לחוק רוחב ארבעה:
מלא קומתו - של כותל צריך שיהא משך החווקין ארבעה:
התם - כי איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד' הלכך כי משוי ליה רוחב ארבעה בגובה עשרה פיתחא הוי אבל הכא אין נוח לעלות כל כך:
מסתלק ליה - נוח לעלות לאדם:
תיבעי לרבי - דאמר בפרק בכל מערבין [לעיל לב:] הנותן עירוב תחומין באילן קנה עירוב דהתם טעמא משום מיקנא שביתה בין השמשות הוא ודבר שהוא משום שבות כגון שמוש במחובר לא גזרו עליו בין השמשות אבל לגבי עירובי חצירות טעמא משום דפתח משוי להו חד על ידי עירוב ואי לא חזי לתשמישתיה כולי יומא לאו פתחא מיקרי הלכך לא שרא להו עירובייהו בין השמשות:
ואריא רביע עליה - איסור שבות אומר לנו סורו ומכל מקום פתח (הוי) שמיה ומשוי להו חד להשתמש דרך חורין ודיו:
עשאו לאשרה - אילן שעובדין אותו ואסור בהנאה אם תימצי לומר בשאר אילן פתח הוא הכא דמטיא להו הנאה על ידיה מאי:
תיבעי לר' יהודה - דאמר בפרק בכל מערבין בגמרא (דף לא.) רבי יהודה אומר הנותן את עירובו בקבר קנה עירוב ואע"ג דקבר אסור בהנאה:
הכי גרסינן התם הוא דבתר דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דלינטר - לא איכפת ליה בשמירתו ואישתכח דלא מיתהני מקיברא אלא קניית עירוב לחודיה וההיא לאו הנאה היא כדמפרש התם דאין מערבין בתחומין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו אבל עירובי חצירות להנאתו היא ולא לדבר מצוה והויא הנאה:
או דילמא - אע"ג דאסור בהנאה הא לא משתמש בה מידי ופיתחא שמיה ואריא הוא דרביע עליה ומכל מקום החצירות מחוברין:
מתני' חריץ - ארוך הוא ומפסיק על פני החצר כולה:
ורחב ד' - טפחים דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו אל שפתו:
ואפילו מלא תבן וקש - לאו סתימה היא דלא מבטיל ליה התם דסופו ליטלו:
נתן עליו נסר - משפתו לשפתו כעין גשר והוי כפתח:
שתי גזוזטראות - נסרין בולטין משפת תקרת העלייה לרה"ר וקורין לו אלדויי"ר ואם ישנן זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין ונתן נסר רחב ד' כמין גשר מזו לזו הוי נמי פתח:
פחות מכאן - שאינו רחב:
גמ' לא חייץ - לא סתים:
והתנן מתבן שבין שתי חצירות כו' - גדיש של תבן וקתני מערבין שנים אלמא חייץ:
לענין מחיצה - אע"ג דעתיד ליטלו כל כמה דהוי התם מחיצה היא דהא מפסיק מידי דהוה אעביטין ואוכפות וכלי בהמה דתנן בפרק קמא (דף טו:) דמקיפין בהן:
אבל לענין חציצה - לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום דמשוית ליה כארעא:
אי בטליה - להדיא ואמר לא שקילנא ליה מהכא בטיל ואי לא לא:
ואפילו בסתמא - דלא ידעינן אי שקיל תו אי לא:
בית - שטומאת מת בתוכו ומילאוהו עפר או צרורות וביטלו מבוטל והוי טומאה רצוצה שאין לה אהל לעצמה ובוקעת ועולה עד לרקיע והמאהיל על הגג טמא וכל טומאה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה עד הרקיע כדאמר בברכות בפרק מי שמתו:
תוספות
עריכה
חקק להשלים בכותל בכמה. כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם או שהסולם מונח בסוף הכותל בקרן זוית ואיירי בכותל משופע דהא רב יוסף אית ליה דסולם זקוף אינו ממעט דבעינן שלש עשרה ומשהו והכא רב יוסף קבעי לה:
אמר ליה בעשרה. פירש בקונטרס עד עשרה ישלימנו אע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה וקשה לפירושו דהא לא מסתלק ליה כיון דאכתי גבוה כותל טובא וי"ל נהי דלא חקק בכותל אלא עד עשרה אין לחוש אלא שיגיע הסולם עד ראש הכותל ור"ת מפרש בעשרה היינו שלא ישאר מן הסולם עד ראש הכותל עשרה:
אשירה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. לית ליה לרב נחמן בר יצחק סוגיא דלעיל דפ' בכל מערבין (דף לא.) דמשמע התם דלכולי עלמא אסור לקנות בית באיסורי הנאה והכא קאמר דבמותר לקנות בית באיסורי הנאה פליגי:
אפילו מלא קש ומלא תבן. בקש ותבן הניטלין בשבת איירי ולא כההיא דלעיל [דף עז.] פגה הטמונה בתבן דהא אמר בגמרא דאפילו ארנקי מבטל איניש וא"ת והא אמרינן אפילו פירות מבטלין. מחיצות דאמרינן במסכת שבת בסוף הזורק (דף ק.) בור ברה"ר עמוק עשרה ורחב ד' מלא מים וזרק לתוכו חייב מלא פירות וזרק לתוכו פטור מאי טעמא מיא לא מבטלי מחיצה פירות מבטלי מחיצה ואור"י דמדאורייתא ודאי מבטלי אבל לעירוב דרבנן הוא יש לחלק בין ניטל לשאינו ניטל וקצת קשה דמדמי לה בסמוך לבית שמילאהו דהוי לענין אהל דאורייתא ומההיא דאהל נמי תיקשי אההיא דשבת:
וכן שתי גזוזטראות כו'. פירש בקונטר' בנותן נסר רחב ד' מזו לזו דהוי נמי פתח ותימה כיון דע"י נסר רחב ד' איירי היכי ריק בגמרא זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא אפילו מיפלגי טובא לישתרי ע"י נסר ד' כדאמר לעול דכי הוי כותל ד' אפילו מיפלגי טובא ומפרש ר"ת דלא איירי בנותן נסר מזו לזו ודין חריץ נותן לגזוזטראות דאם יש מזו לזו ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד כמו חריץ אבל. בפחות מד' רגיל לפסוע מזו לזו כמו גבי חריץ וכדאמר במס' שבת בפ' הזורק (דף ק:) גבי רקק של מים דהיכא דלא הוי ארבעה טפחים מפסע פסעי ליה מש"ה כי ליכא ד' מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אפילו היא מופלגת שלשה כשהן זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו אין מערבין אחד כשמשוכות זו מזו שלשה כדאמרינן בגמרא [ופחית מכאן דקאמר במתניתין חוזר וקאי אנסר]:
והתנן בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל. כך היא הגירסא בכל הספדים וכן פירש ר"ח ור"י אומר דההיא משנה במסכת אהלות (פט"ו משנה ז) ואין כתוב שם תבן אלא עפד או צרורות ולא גרס נמי התם וביטלו בטל והכי איתא התם בית שמילאהו עפר או צרורות וביטלו וכן כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן ואפילו טומאה בצד כלים טימאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת ויורדת והש"ס מביאה בקוצר וכן דרך הש"ס בכמה מקומות ואין לומר דהך דמייתי
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ז (עריכה)
כד א ב מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף י"ד:
כה ג ד מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף ט"ו:
כו ה מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף ט"ז:
כז ו מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף י"ז:
כח ז מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ג:
ראשונים נוספים
עוד שאלו חקק בכותל להשלים ד' טפחים בחלון בכמה אמר בעשרה. כלומר מכלל העשרה אמר לו חקקו כולו לכותל שהוא כעין פתח בכמה אמר לו מלא קומתו.
ומ"ש דבחלון אמרת די לו בעשרה. חלון בכלל י' טפחים וזה מלא קומתו א"ל גבי חלון דאית ליה רווחא מאבראי שנכנס ויוצא מסתלק ליה מן החלון ודיו ד' טפחים בתוך י' הכא דחקק כל הכותל שויה כפתח ולא מסלק נפשיה מהכא ובעי למיעל ולמיפק בגויה. ואי איכא מלא קומתיה אין ואי לא לא. הא דבעי רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי דאמר כל דבר שמשום שבות כגון עלייה באילן בשבת שהיא משום שבות לא גזרו עלי' בין השמשות הני מילי בין השמשות כגון העירוב אבל הכא דבעינן פיתחא כולי יומא לא.
או דילמא אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' פיתחא הוא ואריא רביע עליה. פי' האילן כמו פתח הוא כיון שיכול לעלות ולירד בו. וגזירת השבת שמנע מלעלות בו.
עשאו לאשירה סולם מהו כו'. ר' יהודה דאמר אפי' בבית הקברות מפני שהוא יכול לחוץ ולוכל ואמרינן קסבר מותר לקנות בית באיסורי הנאה ורבנן פליגי עליה והוא מפורש בפרק בכל מערבין.
ופשט ליה אילן מותר אשירה אסור מתקיף לה רב חסדא אדרבה איפכא מסתברא אשירה מותר אילן אסור כו' וקי"ל כוותיה דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמר ר' יוחנן כל שאיסור שבת גרם לו אסור כל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר.
רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אילן פלוגתא דר' יוחנן ורבנן וקי"ל כרבנן:
מתני' חריץ שבין ב' חצירות עמוק י' ורחב ד' מערבין שנים ואפי' מלא קש או תבן. ואסיקנא דתבן נמי חייץ והוה מחיצה מיהו לענין ביטול בחריץ אי בטליה אין ואי לא לא. ואקשינן עפר או צרורות ששנינו במשנתנו כי הן בטילין ואפי' בסתמא כלומר אע"פ שלא פירש כי ביטלם. והתניא (ב"ש לא תנן) [בית שמלאוהו תבן] או צרורות וביטלו הנה אי פריש כי ביטלו אין בסתמא לא בטיל.
חקק להשלים בכותל בכמה: כגון שאין הסולם גדול כל כך שיספיק למעט את הכותל. ופשיט עד עשרה. כלומר: עד שיגיע לעשרה עליונות של כותל, כדי שלא יהא מן החקק לראש הכותל עשרה.
חקקו כולו בכותל בכמה: אמר ליה מלא קומתו של כותל, וכדמפרש טעמא משום דלא מסלק לה, [כי] (ב)מה שנשאר מן הכותל שנוגע לצדדיו מעכבו מלעלות.
אמר ליה אילן מותר ואשרה אסור: מדלא קאמר אילן פלוגתא דרבי ורבנן, ואשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדקאמר רב נחמן בר יצחק, משמע דלכולי עלמא קאמר. ואילן מותר דכיון דבחול הוי פיתחא מעליא אף ע"ג דהשתא לא מצי עייל ביה אריא הוא דרביע עליה, ואפילו לרבנן וכ"ש לרבי דכיון דבין השמשות חזי נמי אפילו לדידיה, דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות לגבי עירוב. ואפילו בעירובי חצרות דליכא מצוה כולי האי, מ"מ קצת מצוה איכא, ודרכי שלום יש כשאדם נושא ונותן ומתערב עם חבירו. ועוד דאמרינן בירושלמי (בפרקין ה"ט) מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני דרכי שלום, ומעשה באשה אחת שהיתה דבובה עם חברתה ושלחה עירובה ביד בנה ונסבתיה וגפפתיה ונשקתיה, אתא אמר לה לאימיה אמרה הכין רחמה לי, מתוך כן עשו שלום, הדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום. וכיון שכן לא גזרו ביה בשבות של בין השמשות, ואע"פ שנאסר לאחר שחשיכה, הרי זה כנסתם הפתח ונסתם החלון דקיימא לן (לעיל יז, א) שבת גורמת והואיל והותרה הותרה. ואשרה אסורה לכולי עלמא כיון דאינו ראוי לו אפילו בחול ואריא כי האי מעכב מלערב ואפילו באשרה דלאו דמשה.
ורב חסדא סבירא ליה איפכא דאילן אסור, דכיון דכל עצמו של פתח אינו אלא להתיר בשבת, והוא אינו יכול ליכנס בו בשום צד בשבת דאסור שבת גורם לו אסור לכולי עלמא. אבל אשרה דלאו דמשה דאיסור דצד אחר גרם לו ואפשר שיותר בו בשבת וכגון דאתא גוי ובטלה, אפילו מעתה רואין אותה כאילו בטלה והויא ליה כפתח. ורב נחמן בן יצחק תפס לו דרך אחרת ואוקי אילן בפלוגתא דרבי ורבנן ואשרה בפלוגתא דר' יהודה ורבנן. וקשיא לי לרב נחמן הא דאמרינן לעיל בפרק בכל מערבין (לא, א) דכולי עלמא אסור לקנות בית באיסורי הנאה, ור' יהודה סבר כיון דקנה לעירוב לא ניחא ליה דניבטיל, ובעידנא דקנה עירוב מצוה קא עביד.
ולענין פסק הלכה: ר"ח והראב"ד ז"ל פסקו הלכה כרב חסדא דכל שאיסור שבת גרם לו אסור, והלכך אילן אסור. ואשרה הואיל ודבר אחר גרם לה מותרת. ור' יוחנן נמי קאי כוותיה. אבל הרמב"ם ז"ל (הל' ערובין פ"ג, ה"ח) פסק בהיפך דאילן מותר ואשרה אסורה כרבה. ואף דברי רב נחמן עולין לפסק הלכה באילן כדברי רבה דאילן בפלוגתא דרבי ורבנן, וקיימא לן כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, דכמה סתמות איכא במכילתין כוותיה. ומיהו אפילו באשרה נתיר לדברי רב נחמן, דכיון דמוקי לה בפלוגתא דר' יהודה ורבנן, וקיימא לן כר' יהודה, חדא דמיקל והלכה כדברי המיקל בעירוב, ועוד דאמר ריש לקיש כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו (לקמן פא, ב). ומ"מ אין נראה לפסוק כרב נחמן דאע"ג דמיקל טפי, משום דלדידיה אית ליה לר' יהודה מותר לקנות בית באיסורי הנאה. וליתא מדקאמר לעיל בפרק בכל מערבין (שם), ואמרינן מכלל דר' יהודה סבר מותר לקנות בית באיסורי הנאה, ופרקינן לא בהא קמיפלגי מר סבר כיון דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דמינטר. דאלמא מילתא פשיטא להו דליכא מאן דאמר מותר לקנות בית באיסורי הנאה, ולא שבקינן לישנא דגמרא דהוא עיקר משום הא דרב נחמן. כנ"ל.
מתני': חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורוחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד ואפילו מלא קש או תבן: לפום מאי דיהיב טעמא רב הונא בריה דרב יהושע (לקמן עט, א) במלא עפר וצרורות הנח לאיסור שבת דאפילו ארנקי נמי מבטל ליה, הכא בתבן וקש הראוי למאכל בהמה דמותר לטלטלו, ולפיכך לא הוי סתימה.
וא"ת בין ראוי בין שאינו ראוי מאי שנא מבור מלא פירות דאמרינן בפרק הזורק (שבת ק, א) דפירות מבטל מחיצתה. תירצו בתוספות דשאני התם מדאורייתא ודאי מבטלי, אבל לענין עירוב דרבנן הוא שיש לחלק בין ניטל לשאינו ניטל. והם אמרו דקשה קצת דהא מדמי ליה לבית שמלאהו תבן או צרורות דלענין אהל דאורייתא. ולי נראה לפי שיטתם דאינו קשה כלל, דאדרבא מכ"ש קא פריך דאפילו מדאורייתא לא מבטל כל שכן לענין עירוב. ועוד דלענין עפר וצרורות שאינן ניטלין אין לחלק. והנכון מה שכתבתי בפרק הזורק (שם בד"ה מלאה) דהתם במילא פירות של טבל שאינן ראוין (בשעת) [בשבת] ואסור לטלטלן.
וכן שתי גזוזטראות: פירש רש"י ז"ל: אם יש בין זו לזו ארבעה ונתן בין זו לזו נסר רחב ארבעה לגשר מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד. והקשו עליו בתוספות דכיון שעל ידי נסר רחב ארבעה מיירי, מאי קא דייק בגמרא (לקמן עט, א) זו כנגד זו אין, זו שלא כנגד זו לא, וזו למעלה מזו לא הא איכא פיתחא מעליא דהיינו נסר ארבעה. והם ז"ל תירצו דשמא נאמר דכיון שמשוכות זו מכנגד זו אם נתן נסר מזו לזו לצד קרן זוית של זו ושל זו הוה ליה פיתחא בקרן זוית ופיתחא בקרן זוית לא עבדי אנשי.
ועדיין קשה דמאי שנא מההיא דאביי דלעיל (עז, ב) דאמר דבכותל ארבעה אפילו מיפלגי טובא. ומסתברא שאין זה קשה כלל, דהתם הוה להו שתי הסולמות כשני פתחים הפתוחים על גג משותף כיון שרחב הכותל ארבעה (ד)הוה ליה כגג. וטפי קשה לי לדידי מזו למעלה מזו דמאי שנא מסולם שבין חצר לעליה. ושמא אינו כגירסת אלה הספרים. וכן אינה במקצת הספרים שלנו, אבל בפר"ח ז"ל ישנה.
ורבנו תם ז"ל פירש: דלא איירי בנותן נסר בין זו לזו, אלא הכי קאמר וכן שתי גזוזטראות בזמן שיש בין זו לזו ארבעה הרי זה כחריץ ארבעה ואין מערבין אחד, פחות מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים, שאף הן מפסעין מזו לזו כל זמן שאין רחוקות מזו לזו ארבעה, ודוקא כשהן זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו אין מפסעין אותן. ואינו מתיישב בעיני דאם כן לא הוה להו למתנייא להא דוכן שתי גזוזטראות באמצע נסר רחב ארבעה ושאין רחב ארבעה אלא ברישא בתר חריץ מיד.
חקק להשלי' בכתל. בכמ': פרש"י ז"ל כגון סול' צר וחקק בכתל מכאן ומכאן כנגדו להשלי' רחבו לד' בכמ' צריך להשלים הרחב בגוב' הכותל ואינו נכון. דאפי' בסול' זקוף לא יצטרך יותר חקק הכותל להשלי' רחב הסול' ואפי' הוא זקוף בסוף הכתל בקרן זוי' וכ"ש בסול' שאינו זקוף אלא ה"פ כגון שאין הסול' גדול שיספיק למעט את הכתל ובא לחוק חווקי' בכתל למעלה מן הסולם עד כמה הוא צריך לחוק בגובה הכתל. א"ל בעשרה פרש"י ז"ל עד עשרה בגובה הכתל דכיון דאיכא גובה עשרה ברחב ד' הוה ביה שיעור פתח ואע"ג דגבי כותל טובא לית לן בה. ולא נהיר דהא ודאי לכ"ע צריך שלא ישתייר עד גובה הכחל עשרה מלמעלה דא"כ לא מסתלק ליה וכדאמרינן לעיל בכתל י"ט או בכתל עשרים וכדפרש"י ז"ל גופיה לעיל לפי' פר"ת ז"ל דבעשרה היינו שיהא החקק בתוך העשרה העליונים שלא ישאר למעלה עשרה. חקקו כלו בכתל פי' שלא היה לו סולם כלל אלא שחקק בכתל כעין חוקקים בכמה א"ל מלא קומתו של כותל וכדמפרש טעמא משום דהכ' לא מסתלק ליה כי מה שנשא' מן הכותל שנוגע לצדדיו מעכבו מלעלו'.
בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו: פי' דאילן אסור לעלות בו בשבת מדרבנן שגזרו בו משום משום שבות תבעי לר' שאמר שהנותן את ערובו באילן קנה ערוב ע"כ לא קאמר ר' אלא בעירוב דסגי ליה דליקני ליה בין השמשות וכל דבר שמשום שבות לא גזרו עליו בין השמשות הילכך רואין כאלו יכול לעלות וליטלו בין השמשות אבל הכא דלכלו יומא שבתא בעי' פתחא הילכך אפי' תימ' דבערובי חצרות איכא צד מצוה ודרכי שלום כדאיתא בירושלמי מ"מ כשעולה בו כל היום אפילו לדבר הרשות עולה או דילמא אפי' לרבנן פתחא הוא ואריא הוא דרביע עליה פיר' דאין פתחא בעינן והא איכא שהרי האילן הזה ראוי הוא לעלות בו בחול אלא דאסורא דשבת הוא דרביע עליה הילכך לא נפיק מתורת פתחא כדי שיכולו לערב אחד להשתמש דרך חורין. עשאו לאשרה סולם מהו פירש ואשרה אסורי הנאה ואפילו בחול אסור לעלות בה.
ותבעי לר' יהודה דשרי להניח ערובו בקבר דאסור בהנאה ותבעי לרבנן דאסרי תבעי לר' יהודה כו': פי' דבשעת העירוב לא מתהני דסבר אין מערבין אלא לדבר מצוה וקסבר מצו' לאו ליהנו' נתנו והכין אסקי' התם טעמא דר' יהוד' או דילמ' כו' פרש"י ז"ל דאע"ג דאסו' לעלו בו ארי' הוא דרביע עלי' ומ"מ פתחא שמיה והחצרו' מחוברין ומסתבר' דבאשר' דעובדי כוכבים ומזלות עסקי' דאפשר לידי הית' בבטול עובדי כוכבים ומזלות דאי באשרה דמשה הא כתותי מכתת שיעורא ועוד היכי א"ר יוחנן בסמוך דאילן דאיסו' שבת גורם לו אשרה דאסו' דבר גור' לה מות' השת' ומה אילן דאיסו' שב' שאין איסו' אלא ליומו לא אמרי' אריא דרביע עליה ופתחא הוא אשרה דאיסורא בין בחול ובין בשבת ולא מתהני מינה לא כ"ש אלא וודאי דבאשרה דעובדי כוכבים ומזלות עסקי' ומפני שיש לה ביטול ואפשר שיבא לה היתר בשבת וכן פי' רבותי:
א"ל אילן מותר ואשרה אסור: פי' וסתמא נקט לה דאילן מותר ואפי' לרבנן דאמרי פתח' הוא ואריא הוא דרביע עלי' דהא חזי לימות החול ואשרה אסור ואפילו לר' יהודה דשאני התם דניחא ליה דלינטר:
מתקיף לה כו' וק"ל מי גרעא אשרה מאילן דעלמא דאית ביה נמי איסור שבת והכא ליכ' למימ' דמדין אשרה הוא דקאמר מותר וכדפרש"י ז"ל לעיל בבעיא דרב יוסף מרבה דהכא דינין קאמרי רב חסדא והני אמוראי וי"ל דאשרה לאו דוק' ממש מחוברת אלא עץ של עובדי כוכבי' שהיה נעבד רב נחמן כו' כלו' דלרבנן אסורה ולא אמרינן אריא הוא דרביע עליה ולר' יהודה מותר דס"ל מותר לקנות בית באיסורי הנאה והא דרב נחמן בר יצחק פליגא אמסקנא דסוגיין בפרק בכל מערבין דאסיקנא אפילו לר' יהודה אסור לקנות בית באסורי הנאה וטעמא דר' יהודה משום דבתר דאנחיה לא ניחא ליה דלינטר ואסוגיא דהת' סמכי' וה"נ נקטה רב יוסף בבעי' כסוגיא דהתם וכדפרי' לעיל בסמוך ולענין פסק יש שפסקו הלכה כרבה ויש שפסקו הלכה כרב חסדא דר' יוחנן ואידך אמוראי קיימי כוותיה הילכך אילן מותר ואשרה אסורה וסברא דרב נחמן בר יצחק באילן הכין הוא דהא קאמר דהוי פלוגת' דר' ורבנן ואנן הא קי"ל כר' דבדוכתי טובא סתם לן תנא כוותיה אבל במאי דקאמר אשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן לית לן למפסק כר' יהודה לקולא ואע"ג דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דהלכה כר' יהודה בעירובין משום דטעמא דר' יהודה מפרש רב נחמן הכא לא הוי כמסקנא דפ' בכל מערבין ואפשר דבהא דהכא מודה ר' יהודה לאיסורא ביון דניחא ליה דלינטר. גרסינן בירושל' מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני דרכי שלום ומעשה באשה אחת שהיתה רדופה עם חברתה ושלחה עירובה ביד בנה ונסבתיה וגפפתיה ונשקתיה אתא א"ל לאימיה אמרה הכין רחמא ליך מתוך כך עשו שלום והדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום.
מתני' חרוץ שבין שתי כו': פי' הא כל שאינו גבוה עשרה אי נמי כל שאינו רחב ד' טפחים לא מחיצה היא כלל ופתחא נמי לא הוי דמפסע פסעו ליה ומערבין אחד ואין מערבין שנים ואין זה דומה לכתל גבוה עשרה דאע"ג שאינו רחב ד' מערבין שנים ואין מערבין א' וכדפריש לעיל דהתם כל שגבוה עשרה אע"פ שרחבה ד' דלא פסעי ליה כלל ומחיצה שלימה היא והיכא שמקצת החרוץ עמוק עשרה ורתב ד' ומקצת אינו גבוה עשרה או שאינו רחב יש לנו לדון הרחב והעומק כמחיצה ואידך כאלו אין שם מחיצה אלא שהוא פרוץ ואם הפרוץ הוא פרוץ ברובו שהוא כפרוץ במלואו או שהוא ביותר מעשר מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם אין בפרוץ ד' טפחים הוי כמאן דליתיה ומערבין אחד או שנים אפילו מלא קש או תבן פירש ואפילו נתנו שם סתם כל זמן שלא בטלו כדאית' בש"ס מלא עפר או צרורות הרי הוא כסתם ומערבין א' ואין מערבין ב' אע"פ שנתנו סתם כדאיתא בש"ס ולא סוף דבר שהוא כלו מלא עפר או צרורות אפי' מקצתו כל שנתמעט כל שאין בו גובה עשרה או רחב ד' ואיידי דנקט גבי תבן שאפילו מלא או סותם כפתוח דמי נקט בסיפא מלא נתן עליו נסר פירש חריץ המפסיק בין שתי חצרות גבוה עשרה ורחבה ד' ונתן עליו נסר שהוא רחב ד' טפחים פירש ונתנו לרחבו של חריץ כדאיתא בש"ס דה"ל כעין גשר כיון שהוא רחב ד' עפחים ס"ל כפתחא ואם רצו מערבין אחד או שנים כדמפרש בסיפא וכן שתי גזוזטראות כו' פירש רש"י ז"ל שתי גזוזטראות אחת מהן במזרח ותחת למערב ורחב רשות הרבים ביניהם ויש בין זו לזו ד' טפחים ונתנו נסר רחב מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד דה"ל כפתחא והקשה ר"ת ז"ל דהא בש"ס דייקינן ודוקא זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו כלומר שהאחת נוטה כלפי צפון והאחת כלפי דרום א"נ בזו למעלה מזו כלומר האחת נמוכה מחברת' לא אמרינן מערבין שנים או אחד ואם איתא דמתני' בשנתן נסר רחב בין זו לזו מה לי הכא ומ"ל הכא דהא איכא פתחא מעליא שאפי' בכתל שבין שתי חצרות ינתן סולם מכאן וסולם מכאן אמר אביי דכיון דאיכא סולם ד' טפחים אע"ג דמפלגי טובא ה"ל כפתחא מכיון שהכתל רחב ד' טפחים והתם ודאי לא מסתגו להדיא שפיר ואפ"ה חשיב כפתח גמור ועוד הקשו אחרים דכי הוו זו למעלה מזו מאי הוי כיון דאיכא נסר ד' דהא לא גרע מסולם שבין חצר לעלייה וא"כ הוא קבוע וה"ל כפתחא ואע"ג דקאי באלכסון ובתוס' תרצו כפי שטת רש"י ז"ל דלגבי גזוזטראות שהמהלך בנסר שביניהן מהלך ע"ג אויר בעת תשמישתיה טפי וכל שהוא זו שלא כנגד זו שצריך לתת הנסר באלכסון אפי' תימא דפתח' בקרן זוית עבדי אינשי מ"מ בעית תשמישתיה טפי' ולא מסתגי ליה כיון שיש ביניהם ארבע טפחים וה"ה בזו למעלה וזו למטה וצריך לעלות בנסר כעולה בסולם דבעית תשמישתיה מה שאין כן בסולם שבין חצר לעליה דלא בעית ובהא דאביי נמי לא בעית כולי האי כשהוא מהלך עליו בכתל רחבה ד' טפחים ע"כ ולפי הפי' הב' שכתבנו לעיל כדברי אביי אינה קושיא כלל דהתם כיון שהכתל רחב ד' טפחים ה"ל כגג משותף שמערבין בו וכן עיקר אבל ר"ת פי' דכל היכא דאיכא נסר ד' טפחים אפילו זו שלא כנגד זו וזו למעלה מזו מערבין אחד אם רצו והכא בשלא נתן שם נסר רחב ד' דכשאינו זו כנגד זו ממש בעיתא תשמישתא ואדלעיל דחריץ קאי וה"ק וכן שתי גזוזטראות שיש בין זו לזו ד' טפחים ולא נתן ביניהם נסר ד' הרי זה כחריץ ד' טפחים ואין מערבין אחד ואם אין ביניהם ד' טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד נותן עליה נסר קאי וזה ודאי דבר קשה מאד דא"כ אמאי קתני הא דגזוזטראו' דהכ' מקמי נתן עליה נסר ה"ל למתנייה ויותר נראה לפי שטת ר"ת ז"ל דתנא שרי' של אלו הגזוזטראות בשאין ביניהם ד' טפחים ואין שס נסר כדין חריץ שיש בו ד' טפחים ונתן עליו נסר ד' שבשתיהן אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד ואין אומר בזה דכיון שאין בין זה לזה ד' טפחים שמערבין אחד ולא שנים כדין חריץ דשאני הכא שהן גזוזטראות חלוקות ובעיתא תשמישתייהו קצת ולפי זה גם הא דקתני פחות מהן מערבין שנים ואין מערבין אחד לא קאי אלא על נתן עליה נסר והשתא להכי קתני זו כנגד זו דכשאין זו כנגד זו לעולם מערבין שנים כשאין בינייהו ארבע דכיון דליכא נסר ואינן זו כנגד זו לא מפסעי להו ובאמת כי כן הדין שנוי בתוספתא כדברי ר"ת ז"ל ברוב הנסחאות דתניא התם בפרק בתרא דמכלתין שתי גזוזטראות זו כנגד זו ואין בין זו לזו ד' טפחים מערבין שנים ואין מערבין א' (יתר) מכן מערבין א' ואין מערבין שנים ע"כ הרי שדין גזוזטראות זו כנגד זו שאין ביניהם נסר כדין חריץ ממש שאין עליו נסר אבל א"א לפרש כן לפי לשון משנתינו דערביה תנא ותניי' בתר דקתני נתן נסר וקתני בתרייהו מערבין שנים ואין מערבין אחד או שנים ועולה כפי פירושנו ועכ"ז פרש"י ז"ל הוא הנכון מתבן שבין שתי חצרות פי' אפילו עומד וראוי למאכל בהמה כדקתני סיפא חשוב מחיצה מטעמא דמפרש בש"ס אלו מאכילין מכאן פירשה רב הונא (דאוקמיא) באנפי בהמתו ואזלה ואכלה אבל אסור להעמיד בהמתו שם וכ"ש שאסור ליטול בידו וליחן לפניה וכדאית' בש"ס פרש"י ז"ל ולא חיישינן שמא התמעט מעשרה ואסרי אהדדי ולא מסקי אדעתייהו ומשתמשי בחצר דהאחד לא אסרי עד שיתמעט ביותר מעשר דלא שכיח נתמעט התבן. פירש דכל שאינו גבוה עשרה אינה מחיצה כלל וכמאן דליתה דמי ומערבין אחד והוא שנתמעט על פני כל החצר או בעשר אמות ועוד שהוא כפרוץ במלואו וכפרש"י ז"ל ואפשר דדוקא חריץ שבין שתי חצרות אבל חצר אחת שיש חריץ באמצע רחב ד' וגבוה עשרה אין מערבין אלא אחד ולהכי נקט בין שתי חצרות או אפשר דה"ה בחצר אחת וכדאיתא גבי מתבן גבוה עשרה ושתי חצרות דנקט לאו דוקא וכן דעת המפרשים ז"ל.
מתבן לא חייץ כו': מלא עפר או צרורות אפילו בסתמא והתניא כו' פירש לענין טומאה שיהא ממעט סבית דהויא טומאה רצוצה ובוקעות ועולה. ויש גורסין והתנן כו' ובודאי דבמתני' ליתיה להאי לישנא והכי תנן התם בית שמלאה עפר או צרורות ובטלו וכן כרי של תבואה ט' אפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת פי' לפי שהם בעלי' ומיהו שפיר גרסינן הכא והתנן ואע"פ שאינו לשון המשנה דהתם לא גרסי' תבן מ"מ הא גרסי' הת' כרי של תבואה ועוד דכיון דבעפר מצרכי ביטול כ"ש באבן ודרך התלמוד הוא לפעמים לשנות לשון המשניות שמביא לשון הקל ותופס הענין ואינו חושש על הלשון וגם פעמי' שמביא ברייתא שהיא תלויה במשנה וגורס והתנן וכדאפרש בבבא בתרא בסייעתא דשמיא.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ז (עריכה)
היה הכותל גבוה ואין הסולם גדול כל כך שיספיק למעט את השיעור וחקק בכותל כעין שליבות להשלים שיעורה דיו שיחוק עד שיגיע ויכנס בעשרה העליונים ויחשבו חקקים שבכותל למעט גובה הכותל מעשרה העליונים והוא שיהא הסולם רחב ארבעה והחקקים רחבים ארבעה. ואם לא הי' שם סולם כלל אלא שחקק שליבות בכותל אינו כלום עד שיחוק מלא קומתו של כותל ר"ל עד שיגיע לראש הכותל מפני שאין עלייתו נוחה. וגדולי הרבנים פרשו בה ענין אחר. וכבר ביארנו שכל מה שאמרו שממעט פירושו שאם עשו כן משני צדדין רצו מערבין שנים רצו מערבין אחד ואם עירבו שנים והכותל רחב ארבע שניהם אסורים בתשמיש מן הבית לראש הכותל ואם אינו רחב ארבעה שניהם מותרין בו ובלבד שלא יחליפו הכל כמו שביארנו:
עשה אילן סולם כגון שהיה אילן סמוך לכותל וגדעו ופסלו כדי שיהא נוח לעלות ולירד דרך עליו וכבר ידעת שהאילן אסור לעלות עליו בשבת משום שבות וכן אם עשאה לאשרה סולם ר"ל אילן של אשרה שנתלש מאליו כגון שנפל או שקצצו ישראל שלא נתבטל איסורו בכך ואעפ"י שהוא תלוש הרי אסורה בהנאה ונמצאו סולמות אלו שאינן ראויות לעלות בהן זו בשבת ומשום שבות וזו אף בחול ומשום איסור הנאה נחלקו בהם הפוסקים ומחלקתם תלויה במה שאמרו בסוגיא בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו. תיבעי לרבנן תיבעי לר'. עד כאן לא אמר ר' בנותן עירובי תחומין באילן שקנה עירוב שכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות הני מילי בין השמשות. כלומר לדבר שאינו צריך לו אלא בין השמשות לבד כגון הנחת עירוב באילן או במקום שבות שאין צריך לו להיות קיים אלא בין השמשות בלבד וכל שיכול ליטלו בין השמשות שהיא שעת קניית השביתה קנה עירוב. אבל כולי יומא לא כלומר אבל עירובי חצרות ולענין שהם צריכים להיות פתח ביניהם אם אין הפתח ראוי להשתמש בו כל היום אעפ"י שראוי לבין השמשות אינו פתח. ואעפ"י שאמרו עירבו דרך הפתח ונסתם הפתח מותרין זב"ז אלמא כל שהי' פתח לבה"ש פתח הוא לכל היום מ"מ בין השמשות מיהא אנו צריכים לפתח הראוי לכל היום אבל עירובי תחומין אינן אלא להיכר שזהו מקום ביתו וכל שאכלו ביה"ש לשם כל שכן שהוא היכר. ומעתה כל שקדש עליו היום ופתו לשם בין שאכלו בין שלא אכלו דיו ונמצא שעשיית אילן לסולם אינו כלום. או דילמא אף לרבנן שאמרו בנותן עירובו באילן שאינו כלום מודו שהרי מכל מקום פתח הוא אלא שאיסור שבות רבוץ עליה ורואין מקום אילן כאילו נפרץ בו הכותל הואיל ותשמישו נוח משם וזה שאין עולין לה היום אין זה אלא כאלו היה שם פתח גמור והיה אריה רבוץ עליה שאין נמנעין מלערב בשבילו או כאלו היה שם פתח וננעל במפתח שאין נמנעין מלערב אחד בשבילו לדעת קצת ונעשה הפתח פתח לעשותם אחד להשתמש דרך חורים. ואחר כך שאל עשה לאשרה סלם מהו תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן. תבעי לר' יהודה עד כאן לא אמ' ר' יהודה בנותן עירובו בקבר שקנה עירוב אעפ"י שאסור בהנאה שמותר לקנות בית באסור הנאה התם הוא דבתר דקנה עירוב לא ניחא ליה דלינטר כלומר שאינו צריך לשמירתו ונמצא שאינו נהנה בקבר אלא בשעת קניית עירוב ואותה שעה אין כאן הנאה (וכן) שמאחר שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה מצות לאו ליהנות ניתנו אבל בזו שהוא צריך לפתח שישתמש בו כל היום ולהשתמש מזה לזה ונמצא נהנה באשרה לדבר הרשות הרי נהנה באיסורי הנאה. או דילמא אפי' לרבנן פתחא הוא מכל מקום שעל ידה הם נעשין אחד ואיסור הנאה שבו הואיל ואינו נהנה לעלות דרך גופה אלא שעל ידה משתמשים דרך חורים אין זה אלא כפתח גמור שארי רבוץ עליו:
אמר ליה אילן מותר ואשרה אסורה. פי' ולא סוף דבר באשרה של ישראל שאין לה ביטול וכתותי מיכתת שיעורה אלא אפי' באשרה דעכו"ם הואיל ולא נתבטלה ואף בחול אינה ראויה לו אינו פתח אבל אילן הואיל ובימות החול מיהא ראויה לו וכבר חל עליו שם פתח בחול הוה ליה פתח אף לשבת. ומאחר שאמ' לו בסתם אילן מותר ואשרה אסורה ולא החזירה במחלקת לומר אילן פלוגתא דר' ורבנן אשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן. נראין הדברים שלדברי הכל אמרה אילן מותר אף לרבנן ואין צריך לומר לר' שכל שאינו אלא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה ואעפ"י שבעירובי חצרות מיהא אין כאן מצוה כל כך סרך מצוה יש בה ודרך שלום וחבה כשמתערב עם חברו ונעשין כאחד ועל דרך שאמרו בתלמוד המערב מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני דרכי שלום ומעשה באשה אחת שהיתה דבובה עם חברתה ר"ל שנואה ושלחה עירובה ביד בנה נסבתיה ונשקתיה וגפפתיה אתא אמר לה לאמיה הכין אמרה לי הכין רחמא לי מתוך כך השלימו ביניהן הה"ד וכל נתיבותיה שלום. ועוד שראוי לחסידים לערב שמא ישכחו ויוציאו וכעין מה שאמרו מבואה דדיירי ביה תרי גברי רברבי כרבנן [לא] להוי ביה עירוב ולא שתוף ומאחר שכן לא גזרו עליו בין השמשות ומה שנאסר לאחר שחשכה הרי הוא כנסתם הפתח או החלון וכמו שביארנו ששבת כיון שהותרה הותרה וכן באשרה מה שאמ' אסורה פירושו אפי' לר' יהודה והקשה רב חסדא אדרבה אילן שאיסור שבת גרם לו ליתסר שמאחר שכל עצמו של פתח אינו אלא להתיר בשבת והוא אינו יכול ליכנס בשבת בשום צד אסור אבל אשרה של עכו"ם שאיסור דבר אחר גרם לה ואפשר שתבא לידי היתר בשבת כגון שיבטלנה עכו"ם אף עכשו תידון כפתח ואף ר' אבהו ור' יוחנן נסכמו בה ומתוך כך פסקו גדולי המפרשי' כרב חסדא ואילן אסור אשרה מותרת ואף גאוני הראשונים כתבוה כן. ומכל מקום גדולי המחברים פסקו כרבה להתיר באילן ולאסור באשרה. וראיה לדבריהם מה שהחזיר רב נחמן את הדברים במחלקת ואמר אילן פלוגתא דר' ורבנן אשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן. אלמא שבהיתר אילן אתה צריך להעמידה כר' וכבר פסקנו כמותו וגדולי הדור מסכימים בשניהם להקל באילן מטעם שכתבנו שהלכה כר' ובאשרה ממה שאמר גם כן פלוגתא דר' יהודה ורבנן ונמצא היתרה לדעת ר' יהודה וכבר פסקנו כמותו אם מטעם הלכה כדברי המיקל בעירוב אם מטעם כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו. ואעפ"י שלדעת זה אתה צריך לומר שר' יהודה סובר מותר לקנות בית באיסורי הנאה וכבר דחינוה בפרק בכל מערבין הואיל ור' יוחנן בשטה אחת עם רב חסדא ורב נחמן להיתר אשרה ובשטה אחת עם רבה להיתר אילן הלכה בשניהם לקולא:
זו היא שטת גדולי הדור ואיני מודה להם שמכל מקום הואיל ואי אתה מוצא באחד מהם שיהא סובר בשניהם לקולא אלא באחת להחמיר ובאחת להקל אי אתה רשאי לדון בזה במקצת ובזה במקצת כדי לצרף קליהון של אלו וקליהון של אלו אלא או כרבה ורב נחמן בקליהון ובחומריהון או כרב חסדא ור' יוחנן בקליהון ובחומריהון:
המשנה השלישית והכונה בה ככונת משנה שלפניה והוא שאמר חריץ שבין שתי חצרות והוא ארוך ומפסיק על פני ארך החצר ועמוק עשרה ורחב ארבעה הרי זה כשתי חצרות לגמרי ומערבין שנים ואין מערבין אחד הא פחות מגובה עשרה הרי הוא כמי שאינו ומערבין אחד ולא שנים וכן בפחות מארבעה הואיל והוא נוח לפסעו משפה לשפה הרי הוא כחצר אחת לאסור זה על זה ומערבין אחד ולא שנים הא עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים אפי' מלאו תבן או קש אפי' דרסם הרבה עד שאין רגלי האדם נשקעות לתוכו שמכל מקום אין דרך לבטלו לשם אפי' לשבת עצמו הואיל וראויה למאכל בהמה. ומכל מקום אם בטלה בפי' חוצצת ומערבין אחד. מלאו עפר או צרורות אעפ"י שלא בטלם בפי' הרי הוא כסתום לגמרי מפני שדרך עפר וצרורות להתבטל במקומו ומערבין אחד ואין מערבין שנים. ולמדת שבעפר וצרורות מיהא אפי' דעתו לפנותם הואיל ובשבת מיהא אסור לפנותם. ויתבאר בגמרא שכן הדין בכל דבר שאינו ניטל בשבת אפי' ארנקי שהרי מכל מקום מבוטל הוא לשבת ואם נסתם מקצת החריץ באמצע ונשאר חריץ מכאן ומכאן כל שאין בסתימתו יתר מעשר הרי הוא כפתח ואם רצו מערבין שנים רצו מערבין אחד.
נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים ר"ל על החריץ כמין גשר דינו כפתח הואיל ונשאר חריץ מכאן ומכאן ורצו מערבין אחד רצו מערבין שנים אבל היה רוחב הנסר פחות מארבעה אינו כלום והרי הוא כמי שאינו ומערבין שנים ולא אחד וכאשר הצרכנו רחב ארבעה פרשו בגמרא דוקא שנתן ארכו של נסר לרחבו של חריץ שזהו כגשר וגשר דינו כפתח אבל אם נתן ארכו של נסר לארכו של חריץ כגון שנעץ יתדות גסות בקרקע החריץ גבוהות עד קרוב לשפת החריץ והניח הנסר לארכו ראשו אחד על יתד זה וראשו אחד על יתד זה אפי' אין ברחבו של נסר ארבעה טפחים אפי' ברחב משהו נדון כפתח שהרי מכל מקום מיעט רחבו של חריץ וכל שיש במשך הנסר ארבעה טפחים אעפ"י שאין ברחבו אלא משהו כל שמיעטו מארבעה הוה ליה פתח. וכן שני גזוזטראות זו כנגד זו ר"ל נסרים הבולטים מעלית בית זה לרוח דרומי כנגד צפון ומעליית בית זה לרוח צפוני כנגד דרום ונמצא אויר המבוי שבין שני הבתים מקורה אלא שנשאר אויר בין ב' הגזוזטראו' וכל שיש אויר ד' טפחים ביניהם אסור להוציא מגזוזטרא זו לחברתה בשבת ואין עירוב מועיל בה אלא זו מערבת עם חצרה וזו עם חצרה. ולמדת עכשו שאם נתן נסר רחב ארבעה כמין גשר מזו לזו הרי הוא כפתח ורצו מערבין שנים רצו מערבין אחד ואם לא היה שם אויר ארבעה הרי הגזוזטראות מחברין את שני הבתים להיות אחד ואוסרין זה על זה ומערבין אחד ולא שנים ואויר ארבעה בנתינת נסר ארבעה ארכו לרחבו של אויר כמין גשר רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים ובארך הנסר לאורך האויר הרי ממעטו ונעשה אחד ואין מערבין שנים על הדרך שביארנו בחריץ כך פרשוה גדולי הרבני'. וגזוזטראות אלו יש גורסין בהן גבוהות עשרה ורחבות ארבעה ומה שפירשנו משנה זו לשטת גדולי הרבנים לענין פסק הלכה ודאי כך הוא אלא שלענין פי' הקשו בתוספות ממה שאמרו בגמרא הא דתנן וכן שני גזוזטראות זו כנגד זו וכו' שמשמען של דברים דוקא בזו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו או זו למעלה מזו לא. ופי' הדברים לשטה זו שאין נסר מועיל בה לעשותם אחד לא שנו אלא שיש בין זו לזו שלשה אבל אין בין זו לזו שלשה גזוזטרא עקומה היא כלומר ועל ידי נסר זה מיהא מערבין אחד אם רצו ואם כפירושינו הואיל ועל ידי נסר רחב ארבעה אתה בא להכשירו לערב באחד מה ענין שלא להכשיר אף בזו שלא כנגד זו. ואעפ"י שבמשוכה זו מזו שנמצא הנסר בקרן זוית נגעו הם בה מטעם פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי מכל מקום זו למעלה מזו מיהא מאי תרצת בה והיה לך לדונו כסלם שבין חצר לעליה. ומכל מקום יראה לי שהנסר אינו אלא כעין גשר וכל שאתה צריך להעמידו באלכסון אינו כלום שאין כאן שליבות וחווקים להעמיד רגליו בהן אלא שמכל מקום הם מפרשים ענין גזוזטראות בענין אחר שלא בנתינת נסר אלא פי' הדברים לדעתם וכן שתי גזוזטראות דינם כחריץ שאם יש ביניהם ארבעה אין מערבין אחד ובפחות מארבעה אין מערבין שנים ומכל מקום בזו שלא כנגד זו ביתר משלשה אין דרך לפסע ביניהם ואף בפחות מארבעה אין מערבין אחד ועל דרך האמת לענין פתח כך הוא אלא שלענין פי' אם כך הוא היה לו להזכיר דין גזוזטרא אחר משנת החריץ ולא להפסיק במשנת נתינת הנסר בנתים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה