עירובין כה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי הב"ע דעבדה כי אורזילא אמר רבי זירא אומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו א"ל אביי כמאן כרבי שמעון לרבי שמעון נמי הא איכא אויר מקום מחיצות דאמר רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור חצר מאי טעמא דאית ליה גיפופי והא זמנין דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו ההוא בוסתנא דהוה סמיך לגודא דאפדנא נפל אשיתא ברייתא דאפדנא סבר רב ביבי למימר ליסמוך אגודא גוויאתא אמר ליה רב פפי משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מולייאתא בהנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן ההיא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה א"ל לרב הונא בר חיננא ליעביד מר תקנתא דלמחר נאכול נהמא התם אזל עבד קנה קנה פחות משלשה אזל רבא
רש"י
עריכה
ה"נ - אפי' רבה מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם:
והכא - דפליג רבה דעביד קירוי כי אורזילא יציע גג משופע דליכא פה:
ומודינא בקרפף - בית סאתים:
שנפרץ במלואו לחצר - שאויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתים ואסור וגבי קירוי דשרינא משום פי תקרה יורד וסותם:
וכי אויר המותר לו אוסרו - והרי חצר זו מתחילה היתה מותרת לטלטל הימנה לקרפף כר' שמעון ועכשיו שנפרץ למקום המותר לו נאסר לו ומשום ייתור ליכא למימר דהא כל חצר מוקפת לדירה הוי:
כמאן - הוי אויר המותר לו כר"ש:
לר"ש נמי - מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על האויר ועושהו יותר מבית סאתים שבתחילה היתה בית סאתים מצומצם: ונפרצה חצר כנגדו לא גרס בכולה שמעתתא:
דאיכא גיפופי - ואי לאו הכי אסרי אהדדי וכרבנן דפליגי אדר' שמעון נקט לה ובשאין הפרצה יתירה על עשר אמאי נקט היתר בחצר ואיסור בקרפף והא מצי למימר נמי איפכא כגון שקרפף גדול מן החצר דהוי לחצר מילואה ובקרפף איכא גיפופי:
אלא - מדנקט איסור בקרפף ש"מ כר"ש ס"ל דמשום שתי רשויות לא מיתסר וטעמא משום ייתור בית סאתים הוא דמקום מחיצות מייתרן דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למינקט איפכא דכי הוי חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרוייהו משתרו דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן וייתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי:
זה אויר מחיצות מייתרו - וקרפף ייתור קאסר ביה ייתור דמקום מחיצה ואילו ייתור דאויר חצר לא אסר ליה דחצר מוקפת לדירה הוי ולא הוי ייתור:
וזה - חצר:
אין אויר מחיצות מייתרו - כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר אית ביה דיורא הלכך אי נקיט איפכא לא מיתסר חצר כר"ש:
בוסתנא - פרדס דהוי נטוע אילנות:
דהוי סמוך לגודא דאפדנא - והיא היתה לו היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד פרדס סמכו היקף הפרדס דהוי מוקף לדירה ויותר מבית סאתים הוה:
אגודא גוואי - הרי יש עוד מחיצות פנימות לבית והן יהו מחיצות לפרדס:
ממולאי - מקוטעים מבית עלי דאביי אבוה דרב ביבי מבית עלי אתא כדאמרי' במסכת ר"ה (דף יח.) מולייתא קטועות בלא רגלים:
לבראי לא עבידן - ונהי דפירצה ליכא היקף דירה מיהא ליתא בפרדס דהוי יותר מבית סאתים:
אבוורנקי - אילן שצילו מרובה ונוטעין אותו השרים ועושין אצטבאות תחתיו סביבותיו להתלונן תחתיו בימות החמה ולשמח שם:
בבוסתנא - ויותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה היה הפרדס:
נאכול נהמא התם - תחת האילן:
עבד קנה קנה פחות משלשה טפחים - היקף כגון מחיצות קנים ד' מחיצות כחדר להניח שם בלילה המאכל ולדור שם השומר ולמחר יטלטלנו בכל הפרדס דהא אית ביה שומירה ובית דירה:
תוספות
עריכה
אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי. פירוש שהיתה מוקפת משלש או משתי רוחותיה:
הכא במאי עסקינן דעביד כי ערסלא. שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דתרגום כמלונה במקשה כערסלא (ישעיהו א) והם חבלין המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלו ביום ורש"י גרס כי ארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרי' פי תקרה יורד וסותם:
וכי אויר המותר לו אוסרו. הרי נפרץ במלואו למקום המותר לו ויתור נמי ליכא דהא כל חצירות מוקפות לדירה הם א"ל אביי כמאן כר' שמעון דלרבנן דאמרי שתי רשויות הן נפרץ במלואו למקום האסור לו ולדידהו נמי אויר החצר האסור לו מייתרו אע"ג דחצר מוקף לדירה דהיינו למה שבתוכו אבל לקרפף שהוא רשות אחרת לא חשיב מוקף לדירה ומייתרו אבל לר"ש שפיר דמי דחדא רשותא היא והוי אויר מותר וא"ת מדקאמר כמאן כר"ש לר"ש נמי כו' משמע דמילתיה דר' זירא אתי בפשיטות כרבנן ואי אתי כרבנן אמאי נקט הואיל ואויר חצרו מייתרו תיפוק ליה משום דנפרץ במלואו למקום האסור לו וי"ל דאשמעינן דאסור נמי משום דאויר חצר מייתרו ונפקא מינה שאם נפרץ מצד אחד לרה"ר צריך צורת הפתח מכאן ולחי מכאן אבל מטעמא דנפרץ במלואו למקום האסור לו לא הוה צריך אלא לחי לצד רה"ר כדמשמע בפ"ק (דף ז:) דמבוי שנפרץ במלואו לחצר אין צריך כלום אפי' לא עירבו אי נמי אשמעינן דמייתרו והוי כרמלית ואם נפרץ לכרמלית אחר מותר לטלטל ב' אמות מזה וב' אמות מזה אבל אם לא היה מייתרו אע"ג דנפרץ למקום האסור לו לא חשיב כרמלית ואסור לטלטל הימנו לכרמלית אחר כו' וכן פי' רש"י פרק כל גגות (לקמן דף צ:) גבי הא דפריך לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג לקרפף:
קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור. ושלא נפרץ ביתר מעשר דביתר מעשר חצר נמי אסורה וקשה למהר"י דעל כרחך בקרפף בית סאתים איירי מדקאמרי' הואיל ואויר מחיצה מייתרו א"כ הוה ליה ארכה יותר הרבה על פי שנים ברחבה וזה לא מצינו שום תנא דמתיר וי"ל דבמקום שנפרצה לא הוי יותר מעשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת א"נ בית סאתים לא שרינא ארכה יותר על פי שנים ברחבה אבל במשהו פחות מבית סאתים שרי טפי:
זימנין דמשכחת לה איפכא. אי אתי כרבנן וכגון שהקרפף גדול מן החצר ומדנקט איסור בקרפף ש"מ דכר"ש אתיא דמשום שתי רשויות לא מיתסר אלא משום ייתור אויר דבמקום מחיצות דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למנקט איפכא דאי הוה בחצר מלואו ובקרפף גיפופי תרויהו משתרו דר"ש סבר דכולהו רשות אחד הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי כך פי' רש"י וא"ת ולוקמה לעולם כרבנן והא דלא אמרי' איפכא משום דבחצר ליכא איסור משום ייתור אלא פירצת מלואו וי"ל דא"כ היה לו לפרש דקרפף אסור משום דאויר חצר מייתרו אי כרבנן אתי ולא מצי למימר איפכא ולכך הוצרך לאתויי דרב חסדא דהוי כר"ש דממילתיה דר' זירא אין להוכיח דהוי כר"ש מדלא אמרינן איפכא משום דבעי למימר אע"ג דבקירה בה בית סאה לא הוי ייתור מודינא הכא דהוי ייתור משום הכי לא מצי למימר איפכא:
ההוא בוסתנא דהוה סמוך לאגודא דאפדנא. והוקף ולבסוף פתח והרחיקו ד' ועשו אשיתא והיה בה נמי פתח לבוסתנא נפל אשיתא וסבר רב ביבי דכיון דפעם אחת היתה מוקפת לדירה אע"פ שנפלה שרי הואיל ופתוחה נמי לאפדנא ואע"ג דפתח דאפדנא הוי לאחר שהוקף דלא יצא מהיתרו ומסיק דגודא דאפדנא אינו מועיל ורש"י לא פירש כן:
ההוא אבוורנקא. פירש רש"י לשון שני שמצא בהלכות גדולות ונראה לו עיקר דאבוורנקא כמין אכסדרה או קובה שעושין למלכים בתוך הפרדס אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות משלשה ולא רצה לסמוך אאבוורנקא משום דהוקף ולבסוף ישב ומשום דהויא מחיצה העשויה לנחת ולצניעות כדמסיק ועביד שביל דקנה קנה פחות מג' מפתח הבוסתנא עד אבוורנקי אם האבוורנקא היתה עומדת בתוך הפרדס אבל אם היתה עומדת מצד הפרדס לא היה צריך לעשות שביל אלא לחלק הבוסתנא ולמעטה מסאתים אע"ג דהיקף האבוורנקי היה עשוי לנחת ולצניעות היה מותר לטלטל כלים ששבתו בו והנהו פירי דבי תורי היו יותר מבית סאתים משום הכי הוצרכו לערב ערסייתא או לא יכלו לערב יחד לכלים ששבתו בבית ורבא שלפינהו והיה סבור שהיקף האבוורנקי חשוב כמוקף לדירה אף על גב דהוקף ולבסוף ישב וצריך לומר שידעו שרבא היה מתיר מחמת האבוורנקי ולא מחמת שהוקף ולבסוף פתח מהני כיון דהקשו לו מאדרכלין והמחיצות העשויות לנחת דהא לא שייך למיפרך אהוקף ולבסוף פתח או שמא לא היה פתוח שם שום בית א"נ נוכל לומר אבוורנקא ישב ולבסוף הוקף היה והם לא ידעו אם רבא סמך על הוקף ולבסוף פתח ובית היה פתוח לו או על האבוורנקא והקשה לו מעיר חדשה דהוקף ולבסוף ישב לא מהני כל שכן הוקף ולבסוף פתח ואחרי כן הקשה לו (דאם כן) דאבוורנקא לא חשיב מחיצה משום דעשוי לנחת ולצניעות ורבינו נתנאל מפרש דעביד קנה קנה פחות משלשה היינו שהרחיק מן הכותל ארבע להתיר כל הבוסתנא והיה הבית פתוח לו דהשתא הוי כפתח ולבסוף הוקף ורבא סבר דלא צריך כלום משום אבוורנקא אע"ג דהוקף ולבסוף פתח לא מהני הוקף ולבסוף ישב מהני:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ב (עריכה)
מז א מיי' פט"ז מהל' שבת הלכה ז', סמ"ג עשין מד"ס א, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ח סעיף י"ג:
מח ב טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ח סעיף י"ד:
ראשונים נוספים
לימא בפלוגתא דרב ושמואל פליגי דאתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרינן פי תקרה יורד וסותם והויא לה רשות היחיד ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כרשות הרבים לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ר' זירא כרב דאמר פי תקרה יורד וסותם וזה המקורה נמי אמרי' פי תקרה יורד וסותם ואין בזה שאינו מקורה אלא בית סאתים ורבה כשמואל דאמר אכסדרה ורה"ר רשות אחת הן ואין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ואין ביניהן מחיצה מפסקת ודחינן דכי איעביד האי קירוי כי אכסדרה בג' מחיצות הכי נמי דחלוקתן כחלוקת רב ושמואל וקיי"ל הלכתא כוותיה דרב הכא במאי עסקינן דעביד כי ארזלא. פי' ערסלא כדמתרגם כמלונה במקשה כערסלא מבתותא והוא חבלים מתוחים מאילנות לאילנות כמין מטה לשכב עליהן (היושב) בלילה ויושב תחת צילה ביום ותחתיהן פתוח כולו ובהכי אמר רבה קירויו מייתרו שביניהם פתוח לגמרי ור' זירא אמר אין קירוי מייתרו אלא המקום הקירוי חלוק הוא זה מזה. וקיי"ל כר' זירא דמיקיל בעירובין ולפיכך אמר ר' זירא אע"ג דפליגנא בהא קירוי דעביד (כימדולא) [כארזלא] שהוא פרוץ מתחתיו מכל צד ומותר מודינא בקרפיף שנפרץ במילואו לחצר שאין מטלטלין בו באותו קרפיף אלא בד' אמות הואיל ואויר מחיצות החצר מייתרו.
ומתקיף לה רב יוסף וכי אויר של חצר שמותר לטלטל בכל החצר אוסר.
א"ל אביי [כמאן] כר"ש דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות לכלים ששבתו בתוכן. הנה לר' שמעון הקרפיף והחצר רשות אחת הן לר' שמעון נמי איכא אויר מחיצות והוא מקום הכותל שנפרץ שאינו בכלל החצר ונצטרף עתה עם הקרפף ונעשה יתר מבית סאתים. ומנא תימרא דאמר רב חסדא קרפף שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור חצר מ"ט מותרת משום דאיכא גיפופי. פי' גיפופי דחשיבי כפסין זמנין דמשכחת לה איפכא כלומר זימנין דמשכחת גיפופי בקרפף ולא בחצר אלא משום דאמר זה הקרפף אויר מחיצות מייתרו דאע"ג דאיכא מחיצות כיון דהוא יתר מבית (סאה) [סאתים] אסור ובחצר מחיצותיה מתירין אותה אפי' בבית י' כורין וקיי"ל דהלכתא כוותיה דרב באכסדרן וכר' זירא בקרפף:
ההוא בוסתנא דהוה סמיך גודא לאשיתא דאפדנא נפל גודא דבוסתנא סבר רב ביבי למיסמך אאישיתא דאפדנא. ודחה רב ואמר אשיתא לאפדנא עביד לבוסתנא לא עביד ופשוטה היא:
ריש גלותא נטע (טורנקיא) [בורנקיא] בבוסתנא פי' (טורנקיא) [בורנקיא] נטיעה. כדגרסינן איזהי נטיעה של שמחה זה הנוטע (אטורנקי) [אבורנקי] של מלכים. והיתה זאת הגינה יתר מבית סאתים מוקפת גדר גבוה י' טפחים סביבותיה ולא היתה בה שומירה ולא בית דירה. וא"ל ריש גלותא לרב הונא בר חננא זיל תקון דוכתא דניכרוך ביה ריפתא בשבת התם ביקש להתיר לו הטלטול בכל הגן אפילו במקום האילנות דהוה חד גיסא נטיעות וחד גיסא זרעים. אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות מג' בחדא גיסא מן הנטיעות ועד הבנין שבנה (כגון) [בגן] אחרי נטיעתו וסמך בהאי גיסא אחריתי בגדר של גן שהוא גבוה י' טפחים דלהוי כאלו הוקף לדירה.
הכי גרסינן: דמנא תימרא דא"ר כהנא קרפף שנפרץ במלואו וכו' חצר מותרת מאי טעמא אילימא דאית בה גיפופי: כלומר: וכשאין פרצתה יתירה על עשר, וקרפף אסור דלית ליה גיפופי. ובגיפופי דחצר לא מישתרי קרפף, דקסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי. אי נמי בשנכנסין כותלי קרפף בחצר. ואי נמי בשכותלי החצר יתירין על ארבע אמות שאינן נידונין משום לחי לדעת הראב"ד ז"ל.
ואיכא למידק דמדקאמרינן דחצר מותרת בגיפופי אלמא בשלא נפרצה ביתר מעשר היא וכדאמרן, וכיון שכן אף הקרפף אינו יתר מעשר דהא בפרצה זו נפרץ הקרפף במלואו, וכיון שביתור אויר מחיצה זו של עשר נעשה הקרפף יתר מבית סאתים, אלמא מעיקרא הוה כבית סאתים זו קרוב ממש לכך, והלכך לא משכחת ליה אלא שיהא הרבה מאד ארכו יתר מפי שנים ברחבו, ואנן לא שרינן אלא בריבוע שלא יהא ארכו יתר מפי שנים ברחבו אלא אלכסונו בלבד וכר' יוסי, כדפסקינן בהדיא בגמרא דלעיל (כג, ב). וי"ל דהכא בקרפף רחב הרבה אלא שמתקצר והולך אצל כותל החצר כזה.
אבל משם הרב רבי משה בר' שניאור ז"ל ראיתי בפירוש שאמר שמיירי כשיש שם שומירה או בית דירה, דכי היכי דשומירה או בית דירה מתיר לר' יהודה בן בבא עד בית סאתים לדידן מתיר ארכו על רחבו יותר מפי שנים. והדבר צריך תלמוד כי לא מצאו לזה עיקר מן הגמרא.
גויאתא לגואי עבידן לבראי לא עבידן: ונראה שהבוסתנא בלבד הוא דנאסרה אבל אפדנא בהיתרא קיימא, והיכי דמי, כגון שלא נפרצה האפדנא ביתר מעשר ואיכא גיפופי. וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שכתב לבראי לא עבידא, ונהי דפרצה ליכא היקף דירה מיהא ליתא ע"כ לשונו. והזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן דפרצה ליכא, משום שנראה שלא היו אוסרין האפדנא וכמו שכתבנו. וכן כתבו בתוספות. וא"ת אם כן מה הועיל לקרפף לעשותו מוקף לדירה כשסתמו לדירה אותו פתח שבין האפדנא [לבוסתנא] דכיון שאין שם אלא עשר [הרי] זה כפתח וכשסתמו לא הועיל כלום. וי"ל בשהיה הקרפף פרוץ במלואו לאפדנא, וכענין הצורה שכתבנו למעלה (בד"ה ה"ג).
מעשה דאבורנקא: הרבה פירושים נאמרו בו ואיני כותב אלא מה שנראה לי יותר נכון לענין השמועה, והוא שהאבורנקא הזה היה כמין קובא נעשית בתוך הבוסתנא לישב תחתיה ביום ולהתענג שם לרוח היום, והבוסתנא היה יותר מבית סאתים והוקף הבוסתנא קודם האבורנקא, ולפיכך לא היה יכול ריש גלותא לטלטל מן הבוסתנא לאבורנקא, ואפילו בבוסתנא בעצמו לא היה יכול לטלטל בכולו מפני שלא הוקף לדירה, וכל שכן מן הבית לבוסתנא ולאבורנקא. ובא רב הונא בר חיננא לעשות לו [קנה] פחות משלשה טפחים רחוק מכותלי הבוסתנא ארבעה טפחים ולשם דירה מפני האבורנקא הזו שהיתה שם, ולכך היה מותר לטלטל בכל שבאותה מחיצה בלבד נעשה הכל כמוקף לדירה אע"פ שכל שאר כותלי הבוסתנא נעשו שלא לשם דירה, וכענין שאמרו למעלה (ע"א) הרחיק מן הכותל ארבעה טפחים ועשה מחיצה הועיל.
ואתא רבא שלפינהו: ולא להחמיר אלא להקל, ולומר שאפילו תיקון זה אינו צריך דהאבורנקא בית דירה היא, ואע"פ שהוקף הבוסתנא קודם האבורנקא והיקף הבוסתנא שלא לשם דירה, היה השתא מיהא דעבד האבורנקא בתוך מחיצות הבוסתנא הרי זה כאילו הוקף מתחילה לשם דירה. ואע"ג דאנן פתח ולבסוף הוקף בעינן, ורבא גופיה הוא דאמר לעיל (שם) הרחיק מן הכותל משלשה ועד ארבעה ועשה מחיצה לשם דירה לא הועיל, וכן אם לא עשה מחיצה לשם דירה כלל אלא שפתח (לדבר) [לדירה] אחר שהוקף. ועוד דרב נחמן רביה דרבא אמר בהדיא לעיל (כד, א) לא שנו אלא שפתח ולבסוף הוקף אבל הוקף ולבסוף פתח לא, וסתמא דמלתא רבא כרביה סבירא ליה, אפילו הכי קא סבר דהכא שאני, דהתם הוא שלא נתחדשה בתוך כותלי הקרפף שום מחיצה לשם דירה, והלכך אע"פ שפתח לו פתח הדירה מ"מ אין כאן מחיצה לשם דירה כלל, אבל הכא שבנו האבורנקא עם כותליו בתוך הבוסתנא, לא גרעי כותלי האבורנקא שנעשו בתוך הבוסתנא לשם דירה מכותל אחר שנתחדש בתוך כותלי הקרפף לשם דירה המוחלקת ממנו.
ומשום הכי אקשי ליה רבינא (להלן) מעיר חדשה, שנעשית החומה על דעת שיבנה בתוכה בתים ואחר כך בנה בתוכה מקצת בתים אפילו הכי אין מודדין לה מחומתה, דכיון שקדמה חומה לבתים הרי זה הוקף ולבסוף פתח, ולא אמרינן שיהיו כותלי הבתים שנתחדשו בתוך החומה ככותלי החומה ותהא בכך כהוקפה לדירה, אלמא הוקף ממש אחר הדירה בעינן, והכא נמי אע"פ שנעשה האבורנקא בתוך הבוסתנא לשם דירה אין זה מועיל. ולא דמי להרחיק מן הכותל ועשה מחיצה לשם דירה דהועיל, דהתם הוא שנעשית שם מחיצה אחת ממחיצות הקרפף לשם דירה אבל כאן מחיצות האבורנקא אינן מחיצות הבוסתנא, דמחיצות האבורנקא לאבורנקא עבידן לבוסתנא לא עבידן, ואנן קרפף שהוקף הוא עצמו לדירה בעינן.
ואחר כך כששמע רבא תשובתו שתק וקבלה. ועוד באו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ואקשו על רבא, ואע"פ שהיו סבורין אמש כמוהו למחר נזכרו והקשו עליו. ורב פפא הקשה לו ממחיצת אדרכלי שהיא מחיצה שעושין חוצבי אבנים להניח שם כליהם לפי שעה ושלא יראה האדם אותם כשהם יגעים ונחים שם ליבש, או כשהם אוכלין שם לפי שעה כדי לעמוד שם בהצנע. אלמא מחיצה העשויה לצניעותא בעלמא לאו מחיצה היא, ומחיצות האבורנקי נמי לצניעותא בעלמא הן עשויות, לעמוד שם לפי שעה לנוח ולהתענג לרוח היום ושלא יראה אדם העומד שם או האוכל שם לפי שעה. והלכך אפילו לכשתמצא לומר דמי שבנה בית דירה גמורה בתוך מחיצות קרפף שלא הוקף לדירה הועיל כאילו הוקף תחילה לדירה, ה"מ בדירה גמורה בתוך מחיצות הקרפף שלא הוקף לדירה אבל אבורנקא אינו בית דירה גמורה ואין מחיצותיה חשובות כל כך לעשות מחיצות הקרפף כמוקפת לדירה מחמתן, [ומכל מקום] חשיבות דירה אית לה קצת, דכשבונין כותל אחד מכותלי הקרפף לשם דירת האבורנקא [הוי] כהוקף לדירה בכותל זה, והיינו שריותא דרב הונא בר חיננא.
ורב הונא בריה דרב יהושע גם כן מוסיף והקשה עליו דמחיצה העשויה לנחת, כלומר: להניח שם כלים לפי שעה ושלא לדור שם ממש, לאו מחיצה היא, להיות כמוקף לדירה ולעשות היקף הקרפף כמוקף לדירה מחמתן וכמו שאמרנו.
דהא רבא בר אבוה מערב לכולי מחוזא ערסיאתא: פירוש: שכונות, ודומה לו בפרק קמא דגיטין (ו, א) אבל מערסתא לערסתא לא. ומחוזא היתה עיר גדולה ואי לאו פירא דבי תורא היה מערב לה לכולה ביחד כמו שאמרו עליה לקמן בפרק כיצד מעברין (ס, א), אבל משום פירא דבי תורא שהיה שם לא היה יכול לערב את כולה אלא שכונות שכונות.
ופירא דבי תורא: היא חפירות שהיו עושין באמצע המבואות להניח שם סופלי ועצה להאכיל את השוורים כי עיר מקנה היתה, ופירא כמו פירא דבי סופלי שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (יא, א), והיתה עמוקה עשרה ורחבה וארוכה הרבה באמצע המבוי לאורך המבוי והיתה יתירה על בית סאתים. ומפני שהיתה הפירא חולקת בין שכונה לשכונה באורך וכן באורך שביל העיר והיא היתה יתירה על בית סאתים ואין ראוי לטלטל בה אלא בארבע אמות לא היה יכול לערב בין שכונה לשכונה אלא כל שכונה ושכונה בפני עצמה, בתים אלו עם אותם הקרובים לפניהם או הסמוכות מאחריהן, והיו מערבין דרך חלונות שביניהן כמו שציירנו למעלה או שיש פתחים ביניהן.
פירא דתורי: אף ע"פ שהיא עמוקה עשרה ודפנות החפירה גבוהין עשויין להניח שם העצה והמאכל לשוורים, אין המחיצות הללו נמנין משום מחיצות דירה והכי נמי מחיצות האבורנקא כיון שאין אדם דר בהן ממש אלא שעשויין לנחת שם קצת ולהניח טליתותיהן ובגדיהן אינן מחיצות דירה, והלכך תיקון מחיצה לשם דירה צריך כמו שהיה עושה רב הונא בר חיננא מתחילה. ולפיכך היה קורא עליהן ריש גלותא חכמים המה להרע, כלומר: חכמים המה עכשיו להרע ולהקשות לרבא ולומר שאסור בלא היקף, ולהיטיב לא ידעו, אמש כשסתר רבא מחיצות הקנים לומר לו שהיא צריכה הכשר אחר.
וא"ת בין לרב פפא בין לרב הונא בריה דרב יהושע מחיצות קרפף בית סאתים דעלמא היאך הן מועילות להתיר לטלטל בתוכן והא לנחת ולצניעותא בעלמא הן עשויות. י"ל דמחיצות הוויין אבל מחיצות לדירה לא הוויין. ומחיצות חבילות וקנים ואוכפות שאמרו בפרקין קמא (טו, ב) שהן מחיצות לשיירא להתיר אפילו ביתר מבית סאתים, התם נמי לאו משום דליהוו מחיצות דירה קא אמרינן, אלא מחיצות קרפף כקרפף בעלמא, ולפיכך אינו מותר ליחידים אלא בית סאתים בלבד דומיא דקרפף, ואי נמי לשיירא כל צרכן והוא שלא יהא בית סאתים פנוי, והוא הדין בקרפף דעלמא וכמו שכתבנו שם במקומה.
מתני': (לפנינו לעיל כג, א) וכן שמעתי אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור לו להכניס ולהוציא אבל להם מותר: פירש רש"י ז"ל: מביתו אסור לו להוציא, ולא אמרינן כיון דבטיל להו ביתו הרי בטל, משום דבבתיהם [הרי] הוא כאורח דעלמא לגבייהו, אבל מביתו חוזר הוא מן הביטול שעשה [ומחזיק] ברשותו הוא ואוסר רשותו עליהן והן עליו, וכדתנן בפרק הדר (להלן סט, א) מי שנתן רשות וכו' והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר. ולפי דברי הרב ז"ל לא אמרו שאסור לו להוציא מביתו אלא עד שלא החזיקו בחצר, אבל אם החזיקו הם בחצר כבר החזיקו ואינו יכול לבטל, וכדתניא התם בפרק הדר מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר' מאיר, ור' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר, בד"א בשלא החזיקו בני המבוי במבוי אבל החזיקו בני המבוי במבוי בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר וכיון שכן קשה היאך שנה סתם ביתו אסור לו להכניס ולהוציא, דמשמע לכולי שבת ואפילו לאחר שהחזיקו הם. ואולי מפני שלא בא בכאן אלא ללמד על עיקר דין זה לבד שהמבטל רשות חצירו רשות ביתו בטל ולפיכך להם מותר להכניס ולהוציא אפי' מביתו, לפיכך לא חשש לומר כאן באיסור הוצאתו שלו מביתו אם קודם שהחזיקו או אפילו לאחר שהחזיקו שאין זה עיקר הצריכותא.
והראב"ד ז"ל הפליא לעשות ואמר דאפילו לר' אליעזר דסבירא ליה אף רשות ביתו בטל לא לגמרי ביטל רשות ביתו לגביהן ושיהא הוא אורח אצלם אלא עדיין הוא משייר דירתו שם, וכיון שכן הוא אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר משום דהוה ליה כמוציא מרשותו לרשות חבירו, אבל להם מותר, שאע"פ שהוא שותף עמהן בבית אין אנו עושין הבית כרשות משותפת אלא כרשות מיוחדת לכל אחד ואחד מן הדרים שם, והרי אלו מוציאין מרשות המיוחדת להן לחצרן המיוחדת להן ג"כ. ואינו דומה לחצר משותפת שאסור להכניס ולהוציא ממנה לבית המיוחד ממש לכל אחד ואחד מהן, דחצר אינה כמיוחדת לכל אחד ואחד מן השותפין, דאין האחד משתמש בחצר כנגד פתחו של חבירו אלא זה משתמש בצד פתחו וזה כנגד פתחו, ולפיכך אין כל החצר כמיוחדת להם. אבל בית הרי זה כמיוחד לכל אחד ואחד, לפי שכל אחד ואחד משתמש בכל הבית זה כזה. אלו דברי הרב ז"ל, וצריכין עיון וחקירה.
ובגמרא נראה דטעמא דרבנן דאמרי שהמבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל, היינו משום דלא מסלק איניש נפשיה מביתיה והוי אורח. והלכך טעמא דר' אליעזר דפליג עלייהו, היינו מהאי טעמא דאיהו מסלק נפשיה מביתיה, ואע"ג דאכתי דאיר ביה בהדייהו אינו אלא כאורח, והלכך אינו אוסר עליהם מלהוציא (מבית לבית) [אפילו מביתו], אבל כל שיוציא מביתו לחצר לא הוי כאורח ממש שלא יאסור בהוצאתו אלא חוזר הוא במה שסילק עצמו ונעשה בעל הבית. אבל אם לא שנעשה אורח לגביהן אף הן היו אסורין להכניס ולהוציא מביתו כדברי רש"י ז"ל.
אמר רבי זירא ומודינא בקרפף: פירוש של בי' סאתים שלא הוקף לדירה שנפרץ במלואו לחצר שהוא אסור: פי' דטעמא דשרי' לעיל היינו משום דפי תקר' יורד וסית' והכא ליכא פי תקרה וכיון שכן אויר החצר שנוסף עליו מיתרו לקרפף לעשותו קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדיר' שהוא אסור אבל החצר מותר מפני שיש לו גפופי כי החצר לא נפרץ במילואו. וגם אין שם פרצ' בייתר מעשר:
מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו: פי' דקס"ד שאסור הקרפף היה מפני שנפרץ במלואו לחצר שהוא אסור לו ולהכי נקט קרפף שנפרץ במלואו ולהכי אתקיף ליה דהא קרפף וחצר רשות אחת הם ומותרים זה עם זה מאחר שאין בו אלא בית סאתים וא"כ היאך הוא אוסרו. ועל זה השיב אביי לרב יוסף כמאן כר"ש כלומר כמאן את אומר דקרפף וחצר רשות אחת הם כר"ש דהלכתא כוותיה דאלו לרבנן שתי רשויות הם ואפי' הם של איש א' אסורין לרש"י ז"ל א"נ בשני בני אדם דווקא לתוספות. וכדכתיבנא לעיל. אפי' לר"ש יש טעם אחר לאסור זה הקרפף שנפרץ במלואו דהא איכא מקו' מחיצות שנוסף על הקרפף ונעשה בו יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה והיינו דא"ר זירא שאויר חצר מתרו כלומר מקום הכותל שנוסף עליו כשנפרץ לאויר החצר נוסף עליו ויתרו ועשאו יותר מבית סאתים ולפ' הקרפף אסור אבל החצר מותר מפני שיש בו גפופי ואין הפתח יותר מעשר דלא חשיבא פרצה. וא"ת הא הקרפף ג"כ נכשר בגפופי החצר למאן דסבר דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי. י"ל דהכא כשהיו נכנסין כותלי הקרפף בתוך חצר וא"נ כשכותלי החצר יתרין על ד' אמות: וי"מ דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה לא משתרי לעולם כשהוא פרוץ במלואו בלחיין ולא בפסין ואפי' ברוח רביעית וכדאמ' רב כהנא קרפף בית סאתים שנפרץ במלואו לחצר כו':
חצר מאי טעמא מותרת דאיכא גפופי: פי' כמאן קאמר דחצר מותרת אי משום גפופי ושאין בו פרצה אלא בעשר והקרפף אסור אע"פ שאין בו אלא בית סאתים בלבד ומשום דקרפף וחצר שתי רשויות ונפרץ במלואו למקום האסור לו ואליבא דרבנן דאמרי' שתי רשויות הם: זימנין דמשכחת לה איפכא פי' דאי מהאי טעמא זימנין דהוי איפכא שהחצר נפרץ במלואו לקרפף ויש לקרפף גפופי ואין שם פרצה יותר מעשרי'. קרפף מותר לגפופי. וחצר אסור שיפרץ במלואו לקרפף שהוא אסור לו אליבא דרבנן וכיון דמשכחת לה איפכא אמאי פסיק ונקיט שריותא בחצר ואסורא בקרפף לימא הכי קרפף בית סאתים הסמוך לחצר ונפרץ א' מהם במלואו לחבירו הוא אסור וחבירו מותר: ומדנקטה הכא בההיא שמעי' דהא כר"ש היא דסבר קרפף בי' סאתי' וחצר רשו' אחת וקרפף אסור מפני שנוסף באויר מחיצו' ונעשה יותר מב"ס והחצר מותר כי אע"פ שבייתור זה נפרץ למקום האסור לו ואפי' לר"ש מ"מ ע"י גפופין שלו אינו חשוב כפרוץ במילואו ונהי דאס' להוציא מזה לזה הוא עצמו עומד בהכשרו ושאין בו פרצה יותר מעשר וז"ל כיון שזה הכותל של קרפף הרביעי אין בארכו אלא עשר אמות בלבו כמו שאמרנו שאלו היה בו יותר היתה פרצת החצר ביותר מעשר והיה נאסר וכיון שכן על כרחינו קרפף זה שיש בו ב"ס יש בארכו יותר מכמה פי שנים לרחבו ואפילו קודם שנפרץ והיה בו ב"ס בלבד היאך היה נטל ליתר. וי"ל כי בצדדים האחרים היה רחב הרבה עד מאד אלא שנתקצר במיעוט סמוך לכותל הרביעי כגון זה:
ההא בוסתנא דהוה סמוך לגודא דאפדנא: פי' פרדס יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שהיה סמוך לטרקלין שהוקף לדירה והכותל חוצץ בין שניהם וכשהי' הכותל קיים היה גם הפרדס מות' מחמ' אותו הכותל של האפדנ' שהוקף לדיר' דהא קי"ל לעיל דכל שיש בקרפף כותל א' שהוקף לדירה בהכי סגי ליה נפיל אשייתא דבי בני והכל ענין א' כי האפדנא היה א' מאפדני החצר ולפי' זה הכותל החוצץ נקרא כותל חיצון של אפדנ' לגבי החצר סבר רב ביבי בר אביי למסמך אגודי גוואי פי' היה רוצה להתיר הבוסתנא ע"י כותלי האפדנא הפנימיי' שהוקפו לדירה שנעשו עתה מחיצות גם לבוסתנא כי הבוסתנא נפרץ במלואו לאפדנא וטעה רב ביבי מפני שכשם שקודם לכן היתה הבוסתנ' כשר' בכותל אפדנא שנפל כך תהא עכשיו נשאר בכותלי האפדנא הפנימיי' דמ"ש:
אמר ליה רב פפא משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי ממוליאתא: גווייאתא לגואי עבידן לבראי לא עבידן: פי' אין זה דומ' לכותל החיצון שנפל כי הכותל הראשון החצון שנפל נעשה בתחל' גם לצורך הבוסתנא להיות חוצץ בין שניהם וכיון שנעשה לדיר מפני צורך האפדנא הרי נעשה לדירה גם לבוסתנא אבל אלו הכתלים הפנימיים לא נעשו כלל לצורך הרחבה כי אחר שנעשה הכותל החיצון נעשו הכתלים הפנימיים וכיון שכן השתא דנפל כותל החוצץ ואין הפרדס נכשר בהם דה"ל כהוקף ולבסוף פתח שאיני מכשיר: ונראה דאליבא דרב פפא אף האפדנא נאסר עכשיו שהרי נפרץ גם הוא במילואו למקום האסו' לו דחצר וקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שניהם אסורין זה עם זה ואפילו לר"ש כדכתיב לעיל. ומה שלא הזכיר התלמוד איסור האפדנא משום דהא פשי' בי שניה' נאסרי' ביחד:
ומה שכתב רש"י ז"ל כדברי רב פפא גוייתא לבראיי לא עבידן ונהי דפרצה ליכא הקף לדירה ליכא י"ל שכך רצה לומר נהי דפרדס זה אינו נאסר מטעם פרצה שנפרץ לחצר דהא לחצר שהיה מותר לו נפרץ כי בעוד שהיה הכותל קיים היה הפרדס מוקף לדיר' והיו שניהם מותרים זה לזה אליבא דר"ש דהלכתא כוותי' מ"מ הרי הוא נאסר מפני שאין לו היקף לדירה ואז אוסרין זה לזה בפרצתן:
אבל יש מרבותי' בעלי התוספות ז"ל שכתבו כי האפדנא לא נאס' בכאן שלא היו טורחין אלא בהכשר הפרדס והטעם מפני שהיתה שם קורה ופיה יורד וסות' להכשיר האפדנא אבל הפרדס שלא היקף לדירה דמחיצה גמור בעי' עוד י"מ שהטעם מפני שהקרפף נפרץ במלואו כי עדיין נשארו לו גפופי מכאן ומכאן כעין סוגיא דאמוראי לעיל: וזהו מה שכתב רש"י ז"ל ונהי דפרצה ליכא לאסור את החצר שהרי לא נפרץ במלואו ג"כ הפרצה ביותר מעשר היקף לדירה ליכא והרי הפרדס נאסר. וא"ת א"כ זה הכותל שנפל לא היה יותר מעשר כיון שאין פרצתו ביותר מעש' והיאך הוכשר בו הפרדס מפני שנעשה זה הכותל לדירה דהא משמע לעיל דלא מכשרי אלא כשיש בפרדס או בקרפף פרצה ביותר מעשר וחזר וגדרו בעשר. י"ל דהתם הוא במחיצה גמורה גדולה אבל כיון שזה היה כותל סמוך לפרדס וכולו הוקף לדיר' הרי הוא חשוב כמחיצ' של מאה להתיר כל הפרדס ונכון הוא זה. עי"ל כי מחיצוית הבוסתנ' היו גדולים ממחיצות האפדנא והאפדנא נפרצה במלואה בעשר אבל הבוסתנא גפופי היו לה שלא היו לדירה וזהו שאומר רש"י ז"ל: וההיא פרצה ליכא לאסור את הבוסתנא היקף לדירה ליכא כי בתחלה היה ניתר הבוסתנא במחיצת האפדנא שהיתה לשם דירה ואע"פ שלא הית' אלא בעשר כנ"ל:
ויש שפירשו כי זה הפרדס שלא הוקף לדירה אסו' היה לעצמו קוד' שנפלה האשתייתא מפני שלא היקף לדירה כי לא היה סמוך לאפדנא ממש אלא רחבה שאחורי בתים מפסקת בין האפדנא והבוסתנא וכותל הרחב' מפסקת בין הרחבה והבוסתנ' נקרא אשייתא ברייתא דאפדנא וכשנפל הכותל הזה החוצץ בין הרחבה והבוסתנא נעשה הבוסתנא והרחבה א' והרי חוצץ בין האפדנא והבוסתנא כותל האפדנא שהיקף לדירה ולזה היה סובר רב ביבי להכשיר הבוסתנא בכותל זה ואע"פ שלא נעשה לשם הבוסתנ' הרי נוסף עליו עתה ונעש' לו כותל וע"ז אמר לו רב פפא שזה אינו כיון שבתחלתו לא נעש' לצורך הבוסתנא ה"ל כהוקף ולבסוף פתח שהוא אסור: ופ' זה אינו ג"כ נכון דא"כ למה אמר דסמיך האפדנא הא ודאי אי משו' דסמיך ממש או משו' דסמיך אהכשירא דידיה והכי ודאי ניח' טפי וכדאמרינן בעי למסמך אגודי ודאי וזה ברור והא דאמרי' הכא ובכל דוכתא משום דאתיתו ממולאי: פרש"י ז"ל לשון כריתה שהיו מזרע עלי שהיו נכרתין בחצי ימיהן. אבל ר"י ז"ל פי' שנקראו כן על שם מקומן שנקרא ממוליא כדאמרי' התם במדרש דר' מאיר איקלע לההוא אתרא דשמיה ממולי' חזנהו שהיו שחורי הראש. אמר להו מדבי' עלי אתון לכו ועסקו בתור':
ההוא אבורנקי כו': המעשה הזה כבר נכתבו בו כמה פירושים ומה שנראה נכון בעיני רבותי ובעיני אני כותב והוא בשטת רש"י ז"ל: כי האבורנקא הוא אילן גדול שענפיו מרובין והוא עשוי כפרדסי הגדולים להיות שם לצל ולרוח היום ומקיפין אותו למחיצות לטייל שם בצניעות. ואוכלים שם לפעמים גם מניחים שם כליהם כשבאים לטייל בפרדס והוא כאותה שאמרו במס' תענית זה הנוטע אבורנקי של מלכים והיה לריש גלותא סמוך לבתו פרדס גדול יותר מבית סאתים שלא הוקף ואחר שהוקף שלא לדירה עשו בתוכו זה האבורנקא שהוא מוקף מחיצות:
א"ל ריש גלותא לרבה בר כהנא זיל עביד שם תקנתא. פי' בערב שבת דלמחר ניכול נהמא שם ונוכל להוציא מהבית לבוסתנא וגם מן האבורנק' לבוסתנ' כי מפני שבוסתנ' לא היקף לדירה והוא יותר מבית סאתים לא היו יכולין לטלטל בו אלא בד' אמות. גם היה אסור להוציא מן האבורנקא והבית לתוכו וממנו לתוכם:
אזל עבד קנה קנה פחות מג' פי' שעשה בבוסתנא מחיצה של קנים סמוכים זה לזה בפחות מג' ועשה אותם לשם דירה. ורש"י ז"ל פי' שעשה אותם מפתח הבית הפחות לבוסתנא עד האבורנקא מחיצה מכאן ומכאן והשביל באמצע ואז נכשר להוצי' מן הבית לאבורנק' ואולי כי גם במת צות אלו תתכשר האבוסתנא כיון שנעשו לשם דירה דמגו דמהני להתם מהני להתם כאלו עשה בו מחיצ' שלימה לשם דירה וא"ת ומ"ש הכא ממחיצות אבורנקא גופו דאסיקנא דלא מהני ואלו בקנים אלו משמע דמהני לדברי הכל. י"ל דקנים אלו כיון שבאים מן הבית ממש עד האבורנקי ומצרפין הכל ביחד נעשו כאלו הם מחיצות הבית עצמן כנ"ל: ויש אומר שהרחיק ד' טפחים מאחד מכותלי הבוסתנא ועשה מחיצה זו לשם דירה ואו הוכשר הבוסתנא וכיון שהוכשר הוא בעצמו לטלטל בכולו ונכשר גם האבורנקא והבית להשתמש עמו שנעשה כתצר שלפני הבית. אתא רבא שלף שדנהו כו' פי' סלק הקני' משם לא להחמיר אלא להקל שהיה סובר כי כותלי האבורנקא שהוקפו לדירה ולתשמיש שלו מכשירות גם לבוסתנא דלא גרעי אלו המחיצו' מאלו עשו בוסתנא מחיצה אחת לשם דירה ברחוק ד' טפחי' כי אע"פ שהוקף הבסתנא קוד' שנעשו כותלי האבורנקא אין זה כהוקף ולבסוף פתח דהתם לא עשה לו שום מחיצה לשם דירה אלא שפתחו לבי' דיר' מה שאין כן בזה שעשה שם מחיצות האבורנק' וכיון שהאבורנקא בתוך הבוסתנא והוא תשמיש לה לא גרעי מאותו כותל שנעש' כקרפף רחוק ד' טפחים מן הכתלים הראשונים שלא הוקפו לדירה שדומה כאלו הוא יתר וכנטול ולמחר כשירצו לאכול ולטייל בבוסתנא:
מהדורא תנינא:
אלא לאו מושם דאמרינן אויר מחיצות מייתרן וזה אין אוויר מחיצות מייתרו פירש והאי דנקט גיפופי להתיר את החצר שאלו נפרצה החצר במלואה הקרפף אסור מפני שהוא כרמלית שהכותל שנפרץ ייתרו ואע"פ שנשארו לו גיפופין לא הועילו לו כלים שאין האיסור בא לו במחוץ מאור החצר אלא הכותל שנפרץ ואויר מקום הכותל אסרו והחצר נמי היתר אסור מפני שנפרצה לכרמלית להכי בעינן גיפופין בחצר למישרה אבל המורה פירש די אנקט איפכא לא מיתסרא חצר כר"ש ואינו נ"ל עיין במהדורא תליתאה:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ב (עריכה)
כבר ידעת שקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה שמותר לטלטל בו אם נפרץ ברוח רביעית אסור ואינו מוכשר לא בלחי ולא בפסין אלא בעומד מרובה על הפרוץ או בעומד כפרוץ ושלא תהא הפרצה ביתר מעשר. מעתה קרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה והרי הוא מותר לטלטל בכלו אם נפרץ הקרפף במלואו לחצר או ביתר מעשר אפי' לחצר של בעל הקרפף בעצמו אם היה באויר רוחב המחיצה שהיתה בינו ובין לחצר ועכשו נפרצה בכדי שיהא אותו אויר שבפרצה ר"ל מקום עובי המחיצה הנפרצת מוסיף באויר הקרפף ועושהו יתר מבית סאתים אסור לטלטל בקרפף שאויר מקום מחיצות מייתרו והחצר מותר אף כשהיה אויר זה עושה אויר החצר יתר מבית סאתים שהחצר מוקף לדירה הוא ואין לנו בתוספת אויר שלה כלום ואעפ"י שמכל מקום נפרצה מרוח זה למקום האסור פירושו בנשארו לו גפופי מכאן כגון שהיתה החצר רחבה יותר מן הקרפף ואעפ"כ אין הקרפף ניתר בגיפופיה אעפ"י שנראין מבחוץ שמאחר שאין גיפופיו מבפנים הרי מכל מקום נעשה יתר מבית סאתים הא אלו היה לו גיפופין מבפנים ומעמידן את הפרצה עד עשר הרי הוא כפתח ואין אויר שתוך הפתח מייתרו. ויש מפרשי' בה שאנו פוסקים כשהיו כותלי הקרפף נכנסין לחצר או שהיו הגיפופין יתירים על ארבע אמות שאין נידונים משום לחי כמו שכתבנו לדעת גדולי המפרשי':
נפרצה החצר במלואה לקרפף כגון שהיה הקרפף רחב מן החצר ולא הוסיף אויר מחיצות ביתר מבית סאתים אעפ"י שלא נאסרו גיפופין לחצר כגון שהיו נכנסין כותלי החצר לקרפף אף חצר מותרת שהרי מכל מקום למקום המותר לה נפרצה משום חלוק רשויות אין לחוש שהרי הלכה כר' שמעון שגגות וחצרות וקרפיפות רשות אחת הא אם הוסיף אויר מחיצות בקרפף נאסר הקרפף מצד עצמו והחצר מצד שנפרצה למקום האסור לה:
ולענין ביאור הסוגיא אין גורסין בשמועה זו ונפרצה חצר כנגדה ואעפ"י שגדולי המחברים כתבוה אף כל מה שכתבו בענין שמועה זו לא נתברר לנו אלא כך היא הגירסא ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר אויר מייתרו והקשה וכי אויר המותר לו אוסרו כלומר שהרי אויר החצר מותר במקומו אפי' היה בו שיעור כמה והיאך יצטרף לאסור קרפף בתוספתו אחר שאויר זה שבחצר מותר לקרפף שהרי רשות אחת הן. ואמ' ליה כמאן כר' שמעון. מכל מקום יש כאן מקום מחיצה ואעפ"י שאי אתה אוסרו מצד אויר החצר אתה אוסרו בתוספת אויר מקום מחיצה שדינו כקרפף. ופרשו גדולי המפרשי' אף כשנעשה הייתור עם צירוף מקום מחיצת החצר שנתערב עמה דאמ' רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור חצר מאי טעמא שריא אילימא דאיכא גיפופי ושאין הפרצה יותר מעשר וקרפף לית ליה גיפופי שהרי במלואו נפרץ וגיפופי החצר אין מתירין לו על הדרך שביארנו הא בדליכא גיפופי זה אוסר את זה ומטעם שתי רשויות. הא זמנין דמשכחת לה איפכא שתהא פרצת החצר במלואה וישארו בקרפף גדודין מעמידין פרצתו בעשר ותאסר החצר משום חלוק רשות אלא ודאי לא מדין שתי רשויות נאסרה אלא משום ייתור אויר מקום מחיצות שמייתר בקרפף ולא בחצר ועל הדרך שכתבנו:
קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לשם דירה ונפל בו כותל ביתר מעשר אלא שבאותה פרצה נעשית סמוך לו היקף אחר לשם בית שהיו בונים בתים מאחוריו וסומכין כותל אמצעי לכותל הקרפף ונמצאת מחיצת הבית במקום פרצת כותל הקרפף הרי זה אסור היקף לשמה ממש בעינן והוא שאמרו (גואי) לגואי עבידי לבראי לא עבידי:
קרפף יתר מבית סאתים שהוקף שלא לשם דירה ועשה בה מחיצה המועלת על הדרך שביארנו למעלה אם נפלה אותה מחיצה חזר הקרפף לאיסורו ואין אומרין שבאותה מחיצה שעשה נעשה כמי שהוקף כלו לדירה וכל מחיצה שלא נעשית לדירה אלא לצניעות בעלמא (אויר) [אינה] מחיצה לענין זה. וכן הדין בכל מחיצה העשויה להניח כלים (רקבה) [וקובה] העשויה בגגות להניח שם טליתות ושאר מלבושי' וכן מקומות העשוים לאסוף שם כלי תשמיש ואעפ"י שכלם רשות היחיד הם מן התורה עשאום לענין טלטול ככרמלית להחמיר ואפי' בנאום קודם היקף שאם הוקף הקרפף תחלה אף בדירה גמורה לא הועיל כמו שכתבנו ודברים אלו כלם אתה למד אותם ממעשה אבורנקא הנזכר בסוגיא זו ומתוך שיש מפרשי' בדרכי' אחרים אני צריך להעירך בביאורה מעט והוא שאמרו ההוא אבורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה ובוסתנא פירושו פרדס והיה יתר מבית סאתים ומוקף שלא לשם דירה ואעפ"י שאמ' למעלה ניטע רובו הרי הוא כחצר דוקא שהוקף תחלה לשם דירה שאין האילנות מפקיעין שם דירה ממנו אבל הנוטע פרדס מתחלה בתוך מחיצות שלא הוקפו לדירה אין זה מפקיעה מתורת קרפף. ואבורנקא הוא כמין קבה לישב תחתיה בצל. ויש מפרשי' אילן שצלו מרובה ועושין סביביו אצטבאות לישב ביניהם תחת האילן והאצטבאות (גבואים) [גבוהים] כשיעור מחיצות וכבר הוקף הפרדס קודם בנין הקובה ומתוך כך לא היו יכולים לטלטל מן הבוסתנא לאבורנקא ולא בבוסתנא עצמה אלא בארבע אמות וכל שכן שלא להוציא כלים ששבתו בבית לקבה או לפרדס. ואמרו על זה אמ' ליה לרב הונא עביד לן תקנתא דלמחר ניזול ניכול נהמא התם אזל עבד קנה קנה בפחות משלשה ר"ל לשם דירה וברחוק מכותל הפרדס ארבעה טפחי' ואעפ"י שאין כאן מחיצת שתי וערב כל שבהכשר קרפף דיו במחיצה כזו על הדרך שביארנו בשיירא או שמא נתמעט האויר במחיצה זו עד שעמד לבית סאתים ואלו פתח פתח הדירה תחלה ואחר כך הוקף הקרפף או אף כותל אחד של קרפף לשם דירה מטלטל בכלו אף כלים ששבתו בבית מן הבית לתוכו ומתוכו לבית וכשהוקף תחלה הוצרך לעשות מחיצה כזו מיהא ברחוק ארבעה טפחים לשם דירה והוא הדין למחיצת חבלים על הדרך שביארנו בשיירא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה