עיקר תוי"ט על שקלים ז
משנה שקלים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דרוב נמי דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות. והא דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה. ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לכאן גמרא:
(ב) (על הברטנורא) בטובת הנאה רש"י ונימוקו עמו דהא קי"ל מתנה כמכר לענין מע"ש ואסור:
(ג) (על הברטנורא) דכמה בני אדם עומדים על בהמה א' לקנות. תוספ':
(ד) (על המשנה) בהר הבית חולין. ואם תאמר לפירוש הראשון של הר"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית ואם כן מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהן ללשכה. תירצו התוספ' דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור. אבל בידו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ואם תאמר אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן, תירץ הר"מ חזקה דאין הכהן מוציא מעות מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה:
(ה) (על הברטנורא) שדין אכילת שניהם שוים:
(ו) (על הברטנורא) ואם היא עולה א"צ לזה שהיא כולה כליל לאישים ואם היא חטאת נפסלו בלא"ה שמא לנו. והר"מ לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) כלומר אע"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' עבור צורתו אינו אלא ביום ג'. כדילפינן בזבחים:
(ח) (על הברטנורא) ומסתברא דאפילו מיעוט א"י קאמר. וכ"כ הר"מ כי העיקר אצלינו בשר שנתעלם מן העין אסור והיינו כרב. וקשה דא"כ בלא אינו יהודי אם הוא במקום שהעורבים מצויים אסור, וצ"ע. ועוד הא הר"ב פסק דלא כרב. ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) זכרים עולות. ודלמא זבח שלמים (תודה) הן ואיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות ומתנה ומייתי נמי תודה ולחם. ודלמא אשם הוא. אשם בן ב' שנים ואשתכח בן שנה. ודלמא אשם מצורע ונזיר הוא. לא שכיחי ודלמא פסח הוא. בזמנו מזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למכלינהו במומן ה"נ במומן תתאכל גמרא קדושין דף נ"ה:
(י) (על המשנה) שלמים. דלמא תודה היא (כו' כדלעיל) שעברה שנתה לא שכיח. אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה. גמרא שם, וכ"פ הר"מ:
(יא) (על הברטנורא) ואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאינו עושה ואוכל דימכר. ובקדשים אי אפשר להמכר:
(יב) (על המשנה) משל צבור. ובכ"מ שאומר משל צבור הכונה בו שיבא מתרומת הלשכה. הר"מ:
(יג) (על המשנה) ששלח עולתו. כר"ע דס"ל דאין מקבלין מהן אלא עולה. ותנן הכא דנסכין קרבין משלו ועולה וכל חברתה קאמר דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא כדאיתא במנחות דע"ג:
(יד) (על המשנה) ממדינת הים. דברו חכמים בהוה דבא"י בזמן הבית לא שכיחי נכרים כולי האי:
(טו) (על המשנה) וכן גר. דאלו ישראל הוי מקרבי יורשיו נסכים. רש"י:
(טז) (על המשנה) יש לו נסכים. שהפרישן בחייו. תוספ':
(יז) (על המשנה) ותנאי ב"ד הוא הואיל וזה אינו תנאי ב"ד ממש. אלא דאוקמוהו אדאורייתא כדפירש הר"ב, ועוד דר"י פליג, דקדק התנא לחזור ולשנות ותנאי בית דין:
(יח) (על הברטנורא) ויכולין לתקן כן לפי דאדעתא דהכי ממנין כהן גדול שיהיו נכסיו משועבדים שאם ימות שיורשיו יתנו מנכסיו החביתין דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבים להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשים:
(יט) (על המשנה) ושלימה כו'. מסקינן בגמרא סוף פ"ד דמנחות דבין בבקר בין בערב ואין כופלין שמנה ולבונתה:
(כ) (על הברטנורא) בת"כ ובמנחות דכ"א:
(כא) (על הברטנורא) וקא עבדי מיניה למכתן פירש"י דאפר מרפא מכה:
(כב) (על הברטנורא) וצ"ל דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן במ"ב פ"ד דתענית: