משנה שקלים ז ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן, ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה, ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל ציבור.

רבי יוסי אומר, המספק את הקינין, מספק את הפסולות.

משנה מנוקדת

עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים, שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נְאוֹתִים בָּהֶן,

וְעַל הַפָּרָה, שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ,
וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת, שֶׁיְּהוּ בָּאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
הַמְּסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת:

נוסח הרמב"ם

על המלח ועל העצים - שיהו הכהנים ניאותין בהן.

ועל הפרה - שלא יהו מועלין באפרה.
ועל הקנים הפסולות - שיהו באות משל ציבור.
רבי יוסי אומר: המספק את הקנים, הוא מספק את הפסולות.

פירוש הרמב"ם

דין התורה אין מועלין באפר הפרה, אמרו בספרי "חטאת היא, מלמד שמועלין בה ואין מועלין באפרה". אבל לפי שהיו הכהנים משתמשין באפרה בחבורותיהן גזרו שיהיו מועלין באפר. וכשנסתלקה הסיבה ופרשו מהן בני אדם, החזירו הדבר לעיקרו והתקינו שלא יהו מועלין באפרה.

ואמרו על הקנים הפסולות - עניינו אצלי כי מה שנאבד ונמצא מן הקנים פסולות שיביא משל צבור, כיון שהבעלים נתנו הדמים ואנחנו לקחנו אותם מהם.

ואמר רבי יוסי, כי מוכר הקנים כיון שפסק דמים עם הגזברים, שהוא חייב להמיר כל מי שנמצא בהם פסול. כמו שאמרנו בפרק רביעי במוכרי נסכים שאינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה, ואפילו נפסד היין או הסולת ברשות הגזבר אחר שלקחו ממנו, שהמוכר חייב לקבלו ולהמירו. כמו כן בכאן, אפילו נפסל העוף אחר לקיחתו, על הגזבר להחזירו למוכר ועל המוכר לקבלו.

ומאמר רבי יוסי אמת, אמרו "תנאי בית דין הוא, המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות".

ובכל מקום שאומר משל צבור - הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שיהיו הכהנים נאותים בהן - דוקא לאכילת הקרבנות. אבל לאכילת חולין, אפילו למלוח חולין הנאכלין בעזרה עם הקרבנות כדי שיהו הקרבנות נאכלים על השובע כ, אין נאותים בהן:

שלא יהיו מועלין באפרה - דמן התורה אין מועלין באפרה, דכתיב (במדבר יט) חטאת היא, בה מועלין ואין מועלין באפרה., כיון דחזו דקא מזלזלי בה כא גזרו באפרה מעילה. כיון דחזו דקא פרשי [מאפר] הזאות, אוקמוה אדאורייתא:

ועל הקינין הפסולות - המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנים לשופר, ובית דין לוקחין המעות וקונים בהן קינין, והבעלים הולכים להם כב וסומכים על בית דין שיקריבו קיניהן, ואם פרחו הקינין או נמצאו פסולים תנאי בית דין הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה ומקנים אותם לבעלים ויוצאין בהן ידי חובתן:

רבי יוסי אומר - אותו שהוא רגיל לספק את הקינין שפסק דמים עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכים, הוא חייב להחליף כל שימצא בהן פסול, כדתנן לעיל פרק התרומה. אינו מקבל מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה, ואם החמיץ היין או התליע הסולת מחזירין אותו למוכר, כך אם נפסל העוף אחר לקיחתו מחזירו לו, והוא מחזיר את הדמים. והלכה כר"י, דהכי אמרינן בירושלמי תנאי בית דין הוא המספק את הקינין מספק את האובדות ואת הפסולות:

פירוש תוספות יום טוב

שיהו הכהנים נאותין בהן. פי' הר"ב אבל לאכילת חולין כו' כדי שיהו הקרבנות נאכלין על השבע. בת"כ. ומייתי לה במנחות פרק ג' דף כ"א והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו וגו'. ובסיפא כתוב יאכלוה רישא בזמן שהיא מעוטה יאכלו עמה חולין ותרומה וסיפא יאכלוה לבדה בזמן שהיא מרובה:

שלא יהו מועלין באפרה. מ"ש הר"ב כיון דחזו דקא מזלזלו בה בפרק ד' דמנחות בגמ' דף נ"ב וקא עבדי מיניה למכתן פירש"י דאפר מרפא מכה וז"ש בפי' הרמב"ם בחברותיהן צ"ל בחבורתיהן*):

ועל הקינין הפסולות. פירש הר"ב המחוייבים קינין מביאים כו' והולכין להן כו' וצריך לומר דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן כל זה במשנה ב' פרק ד' דתענית:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על הברטנורא) בת"כ ובמנחות דכ"א:

(כא) (על הברטנורא) וקא עבדי מיניה למכתן פירש"י דאפר מרפא מכה:

(כב) (על הברטנורא) וצ"ל דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן במ"ב פ"ד דתענית:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

על המלח וכו':    מנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"א והתם מפ' דאי הוה מפרשינן דהאי דקתני דלב ב"ד מתנה דכהנים נאותין במלח היינו למלוח קרבנותיהם אע"ג דישראל נמי מולחין קרבנותיהם משל צבור כדיליף התם מג"ש ברית מלח ברית מלח מלחם הפנים דכתיב ביה מאת בני ישראל דהיינו צבור כהנים איצטריכא ליה ואליבא דבן בוכרי דאמר לעיל בפ"ק אין הכהנים חייבין בשקלים סד"א כי זכי להו רחמנא לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכו להו משום שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא. להכי איצטריך תנאי לב ב"ד שיהו הכהנים נאותין ממנו לקרבניתיהם. ואיתא נמי למתני' פ' התכלת (מנחות דף נ"א) וביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט"ו:

ועל העצים:    פי' של לשכה ששורפין מהן במדורת בית. המוקד דתנן במסכת תמיד פ"ק עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה:

ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה:    ירוש' וגם בבבלי במנחות פ' התכלת שהיו מזלזלין באפר הפרה לשים ע"ג מכותיהן שהאפר מרפא גזרו שימעלו בה וכיון שננדרו כ"כ עד שכל מי שהיה בספק טומאת מת כגון סככות ופרעות לא היה רוצה לקבל הזאה עליו מדאגה שמא הויא טהור ונמצא מתחייב מעילה מדרבנן אוקמוה אדאורייתא שלא ימעלו בה: ומתוך מה שכתבנו תבין שצריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל ולכתוב תחת מלת מספר מספק ותמהתי על ספר תוס' י"ט שהגיה מאפר ושמא טעות דפוס היא דהכי איתא נמי התם טעות דפוס אחרת במה שכתב וזה שכתוב בפירוש בחבורותיהן צ"ל בחבורתיהן ע"כ נראה שצריך הגהה להגהה וכך צ"ל וז"ש בפי' הרמב"ם בחברתיהן צ"ל בחבורותיהן והוא הרבוי של חבורה תחת חבורה וביד פ' שני דהלכות מעילה סי' ה' ובפ"ח סי' ו':

תפארת ישראל

יכין

ועל העצים:    חד תקנה הוא:

שיהו הכהנים נאותים בהן:    כשצריכין להן לאכילת קדשים, אף דמיוחדין למזבח:

ועל הפרה:    פרה אדומה:

שלא יהו מועלין באפרה:    מדאו' אין בה, רק מדהוה מזלזלו בה, לתת מהאפר על מכה, גזרו בה רבנן מעילה, ומדחזו דפרשו מספק הזאה, מחשש מעילה, הדר אקמוה אדאוריי':

ועל הקינין הפסולות:    שהמחוייבין קינין נותנין מעות לשופר, וב"ד קונין את הקינין באותו יום [כפ"ו סי' ל"ח] ואם נפסלו או פרחו, קריבות משל צבור, ודוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב"ד, אבל אם הביאו הן עצמן קניהן, ופרחו מזל"ז ונפסלו, הן עצמן צריכות להביא אחרות כמפורש בכל מסכת קינין:

שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין:    אותו שפסק עם הגבאין להספיק בשער ידוע כל הקינין הצריכין:<

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים