משנה שקלים ז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח, זכרים, עולותט.

נקבות, זבחי שלמיםי.

רבי יהודה אומר, הראוי לפסחים, פסחים קודם לרגל שלשים יום.

משנה מנוקדת

בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִיְּרוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ,

זְכָרִים, עוֹלוֹת;
נְקֵבוֹת, זִבְחֵי שְׁלָמִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הָרָאוּי לִפְסָחִים, פְּסָחִים, קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם:

נוסח הרמב"ם

בהמה שנמצאת, מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח -

זכרים - עולות; ונקבות - זבחי שלמים.
רבי יהודה אומר: הראוי לפסחים - פסחים, קודם לרגל שלשים יום.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת כי עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים, ותמצא בזה העניין כמה כתובים בתורה.

ולפיכך אומר רבי יהודה, כי אם נמצא קודם הפסח שלשים יום, והיה הזכר הנמצא בן שנה מן הכבשים או מן העזים שהוא ראוי לפסח, שאין מקריבין אותו עולה אבל מותר להקריבו פסח, כי ברור שנאבד לאחד מעולי רגלים שהיה מעלה אותו לפסחו. וזה הנקרב שלמים ויאכל אותו המוצאו לפי שהוא ממונו על עיקרי דיננו, ואם יבא במקרה שיכיר בעליו אחר כן יתן לו דמיו כמו שהיה שווה בשעה שהקריבו שלמים.

ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זכרים עולות - שאנו תולין שיצאה מירושלים, ורוב זכרים שבירושלים הן עולות, ורוב נקבות זבחי שלמים:

הראוי לפסחים - זכר בן שנה מן הכשבים או מן העזים:

פסחים - והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו, ואם יבוא בעליו אחר כך יתן לו את דמיו יא:

קודם לרגל שלשים יום - משעה שמתחילין לדרוש בהלכות הפסח ואדם מפריש את פסחו. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

זכרים עולות. ודלמא זבחי שלמים הן והאיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומתנה. ודלמא תודה היא. דמייתי נמי תודה. והא בעיא לחם דמייתי נמי לחם. ודלמא אשם הוא אשם בן שתי שנים ואשתכח בן שנה. ודלמא אשם מצורע הוא. אשם נזיר הוא. לא שכיחי. ודלמא פסח הוא. פסח בזמנו מזהיר זהירי ביה. ושלא בזמנו שלמים הוא. ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למיכלינהו במומן. הכי נמי במומן מתאכלי. גמרא פרק שני דקדושין ד' נ"ה:

נקבות זבחי שלמים. דלמא תודה היא דמייתי תודה. והא בעי לחם. דמייתי נמי לחם. ודלמא חטאת היא. חטאת בת שנתה ואשתכח בת שתי שנים. ודלמא חטאת שעברה שנתה. לא שכיח. אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה. גמרא שם. ופסקה הרמב"ם בפרק ו' מהלכות פסולי המוקדשים ועיין שם:

רבי יהודה אומר הראוי לפסחים פסחים. כתב הר"ב והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו ואם יבא בעליו אחר כך יתן לו דמיו. ואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאין עושה ואוכל דימכר כדתנן במשנה ז' פ"ב דב"מ ובקדשים אי אפשר להמכר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) זכרים עולות. ודלמא זבח שלמים (תודה) הן ואיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות ומתנה ומייתי נמי תודה ולחם. ודלמא אשם הוא. אשם בן ב' שנים ואשתכח בן שנה. ודלמא אשם מצורע ונזיר הוא. לא שכיחי ודלמא פסח הוא. בזמנו מזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למכלינהו במומן ה"נ במומן תתאכל גמרא קדושין דף נ"ה:

(י) (על המשנה) שלמים. דלמא תודה היא (כו' כדלעיל) שעברה שנתה לא שכיח. אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה. גמרא שם, וכ"פ הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) ואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאינו עושה ואוכל דימכר. ובקדשים אי אפשר להמכר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר וכו':    בקדושין פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"ה) ותוס' ר"פ יום הכפורים ובפ' כל הגט דף כ"ח ודפ' התערובות דף ע"ה ודף ע"ז ודפ"ק דחולין דף כ"ג ובס"פ מעשר בהמה ודפ' כל המנחות באות מצה דף ס"ב ובירושלמי ס"פ האיש מקדש וביד פ' ששי דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח. והתם בקדושין מוקמינן לה כר"מ דס"ל הקדש מתחלל במזיד דתנן ובהקדש במזיד קדש ויכול זה להוציאן לחולין ובמזיד מיתפסי הדמים בקדושת הבהמה ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה הוא הרי היא מתחללת על אלו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והללו לנדבת עולה אבל ר' יוחנן ס"ל התם דאין מותר לחללה תמימה אלא ממתין עד שתומם וכתבו תוס' ז"ל בפ' התערובות דכיון דמשמע מהאי סוגיא דאי אשתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה תקנתא צריך לומר דפליגא אדר' אליעזר דאמר בפ' בתרא דכריתות מתנדב אדם אשם תלוי דאי מתנדבין לייתי בהמה וליתני באשם תלוי ע"כ:

הראויין לפסח פסח:    מותר פסח ונאכל ליום ולילה כדאמרי' בפ' מצרפין הר"ש שיריליו ז"ל וצ"ע מנין לו לפרש כן:

תפארת ישראל

יכין

בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר:    שם עיר בסביבת ירושלים:

וכמידתה לכל רוח זכרים עולות:    דתלינן דמירושלים יצא, ושם רוב הבהמות קרבנות הן, ועולות דקאמר מתני', לאו דוקא, אלא נקט אחד מהקרבנות שיכולין להיות זכר, להכי ממתין עד שיומם, ומביא ג' זכרים, א' לעולה וא' לשלמים וא' לתודה ומחללן על זאת. דבאשם ליכא לספוקי, דאשם בן ב' שנים הוא והכא מיירי שניכר שהוא בן שנה, ובאשם מצורע ונזיר שהן בני שנה ליכא לספוקי, דלא שכיחי, ובפסח נמי לא, דבזמנו מזהר זהיר ביה, ושלא בזמנו שלמים הוא. ולבכור נמי לא חיישינן, דהרי נאכל במומו, והרי גם זה נאכל במומו אלא שהכהן הממע"ה:

נקבות זבחי שלמים:    הכא נמי אחד מהראויין להיות נקיבה נקט, וממתין עד שתומם, ומייתו ב' בהמות א' לשלמים וא' לתודה, ומחללן עליה. דבחטאת ליכא לספוקי דחטאת בת שנתה ומיירי דזו בת ב' שנים, ואי"ל דלמא חטאת שעברה שנתה היא. לא שכיחא. מיהו אם באמת בת שנתה היא, ספק חטאת היא, וכונסה לכיפה עד שתמות:

רבי יהודה אומר הראוי לפסחים:    שהוא זכר ובן שנה:

קודם לרגל שלשים יום:    קודם פסח, דאז מצויין פסחים טפי, ויקרבנו לפסחו ולכשיבוא בעליו ישלם לו. אבל לא ישהנו עד אחר פסח שמא יבוא בעליו ויקרבנו לשלמים. דמפסיד לבעליו מדאינו עושה ואוכל [כפ"ב דב"מ] ועוד דמשלמים צריך ליתן לכהן חזה ושוק, וצריך נסכים משא"כ פסח [ועי' תוס' קידושין דנ"ה ב' ד"ה ודלמא הראשון]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים