משנה שקלים ז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה, לעולם מעשר.

בהר הבית, חוליןד.

בירושלים בשעת הרגל, מעשר.

ובשאר כל ימות השנה, חולין.

משנה מנוקדת

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה, לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר.

בְּהַר הַבַּיִת, חֻלִּין.
בִּירוּשָׁלַיִם,
בִּשְׁעַת הָרֶגֶל, מַעֲשֵׂר;
וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, חֻלִּין:

נוסח הרמב"ם

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה - לעולם מעשר.

ובהר הבית - חולין.
ובירושלים -
בשאר כל ימות השנה - חולין; ובשעת הרגל - הכל מעשר.

פירוש הרמב"ם

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה - רוצה לומר בירושלים, לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהם הבהמות על הרוב כמו שבארנו במסכת מעשר שני, וכל מה שימצא לפני סוחרי הבהמות בקר וצאן נאמר שמא ממעות מעשר שני נפלו מיד הקונה.

ואמרו בירושלים - רוצה לומר בכל השוקים.

ובשעת הרגל - לפי שכל ישראל עולין לרגל, וכל מי שיש אצלו מעות מעשר שני מעלה אותן עמו.

ומה שחייב שיהיה מה שימצא בהר הבית חולין, אמרם חזקה אין הכהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה, וכל מה שיפול ממנו חולין הוא, לפי שכבר נתחלל ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לעולם מעשר - אפילו כל השנה כולה. לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהן ברגלים ומניחין אותן לקרוביהן או לאוהביהן לאכול אותן כל השנה בירושלים ב, ועיקר מצות אכילת מעשר שני היא שלמים, לפיכך רוב בהמות הנמכרות בירושלים בכל ימות השנה הן נקחות בכסף מעשר. ואע"ג דאיכא למימר שמא מן המוכרים נפלו ונתחללו כבר, כיון דלוקחים הוו רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד ג אמרינן דלוקחים הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:

ובהר הבית חולין - ואפילו ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ"ה הוו חולין, דאזלינן בתר רובא דשתא. ואימור מקמי הרגל נפול:

בירושלים - שלא בשוק הבהמות:

בשעת הרגל הכל מעשר - ולא אזלינן בתר רוב שתא, לפי ששווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום ואי נפול מקודם כבר נמצאו. אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס בהר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם:

פירוש תוספות יום טוב

לפני סוחרי בהמה. ר"ל בירושלים. רמב"ם:

לעולם מעשר. כתב הר"ב לפי שעולי רגלים כו' ומניחין אותן לקרוביהן כו' לאכול אותן כו' פי' רש"י פ"ק דפסחים ד' ז' בטובת הנאה ונימוקו עמו דהא קי"ל מתנה כמכר לענין מעשר שני ואסור. ועיין בריש מסכת מעשר שני. והרמב"ם כתב לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהן בהמות על הרוב. ומ"ש הר"ב שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד. וז"ל התוס' שם דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחת לקנות:

בהר הבית חולין. וא"ת לפי' הראשון שפירש הר"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית וא"כ מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהם ללשכה. כבר כתבו בתוס' בב"מ ד' כ"ו [ובפסחים דף ז'] דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים לו בסדינו דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפי' של הקדש אסור. אבל בידו אפי' הם של חולין מותר ליכנס. ע"כ. וא"ת אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן כבר כתב הרמב"ם ע"פ הירושלמי דחזקה דאין כהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו *) חולין הוא מה שאחר כך הוציאוהו מן הלשכה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) בטובת הנאה רש"י ונימוקו עמו דהא קי"ל מתנה כמכר לענין מע"ש ואסור:

(ג) (על הברטנורא) דכמה בני אדם עומדים על בהמה א' לקנות. תוספ':

(ד) (על המשנה) בהר הבית חולין. ואם תאמר לפירוש הראשון של הר"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית ואם כן מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהן ללשכה. תירצו התוספ' דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור. אבל בידו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ואם תאמר אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן, תירץ הר"מ חזקה דאין הכהן מוציא מעות מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מעות שנמצאו:    פסחים פ"ק דף ז' ומציעא פ' אלו מציאות (בבא מציעא ד' כ"ו) ותוס' פ' דם הנדה (נדה דף נ"ו:)

לפני סוחרי בהמה:    פי' בירושלם מקום שמוכרין הבהמות ובירושלם דסיפא מקום שאין נמכרין הבהמות שם והיינו מה שפירש ר"ע ז"ל. וביד ספ"ג דהלכות שקלים ובפ' ששי דהלכות מעשר שני סי' י':

ובהר הבית חולין:    הקשו בתוס' והא תנן לא יכנס אדם בהר הבית במעות הצרורין לו בסדינו א"כ מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאין ללשכה בניסן וי"ל דאין אסור ליכנס אלא במעות צרורין לו בסדינו דנראה שנושא אותן לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפי' של הקדש אסור אבל בכיס שתחת בגדיו אפי' של חולין מותר ליכנס ובירוש' פריך וליחוש שמא נפלו מן הגזבר כשהוציא שקלי הלשכה לקנות קרבנות ומהני חזקה אין כהן מוציא מתרומת הלשכה עד שהוא מחללו על הבהמה. ולשון הרמב"ם ז"ל שם והנמצאות בהר הבית לעולם חולין שחזקתן מתרומת הלשכה שחללום הגזברים על הבהמה ע"כ וכן ג"כ בפירוש המשנה:

ובירושלם בשאר כל ימות השנה חולין ובשעת הרגל הכל מעשר:    כך היא הגרסא בירושלמי ובספר כתיבת יד. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ופירוש ובשעת הרגל הכל מעשר משום דאזלינן בתר בתרא ולא בתר רוב שתא דאי נפול מקודם כבר נמצאו בשעה שכבדו השוק שהרי בכל יום ויום היו רגילין לכבד שוקי ירושלם והתם בפסחים דף ז' פרכינן ומי אזלינן בתר בתרא והתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר שני ונמצאו שם מעות ואין ידוע אם של חולין אם של מעשר אזלינן בתר רובא אם רוב חולין נשתמשו בה חולין אם רוב מעשר מעשר אלמא לא אזלינן בתר בתרא אלא בתר רובא ומשני אמר רב נחמן ב"ר יצחק הב"ע כגון שנשתמשו מעות חולין ומעות מעשר שני ואין ידוע איזה מהן בסוף רב זביד אומר כגון שנשתמשו בה צבורין של חולין ושל מעשר שני ביום א' חולין בזוית זו ומעשר שני בזוית זו רב פפא אמר כגון דאשתכח בגומא דליכא למימר זיל בתר בתרא דקמאי הא שקלינהו משום דיש לחוש שמא בגומא נטמן ולא ראהו:

תפארת ישראל

יכין

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה:    ר"ל בשוק של מוכרי בהמות בירושלים:

לעולם מעשר:    אפילו שלא בזמן הרגל, משום דרוב בהמות הנמכרות שם, נמכרות במעות מעשר, דמדאין העולי רגלים מספיקים לאכול מעות מעשר שהביאו כשעלו לרגל, אע"ג דמעות מעשר שני שנכנס לירושלים מותר לחזור ולהוציאן [כפ"ג דמע"ש], עכ"פ מתיראים להחזירן פן יכשלו בהם לאכלן בחוץ, וגם טריחא להו מלתא, להכי נותנין אותן לקרוביהם שיאכלו הם אותן אחר הרגל ותלינן שמהם נאבד. והא דתלינן במעות של לוקחין טפי מבמעות של מוכרין. ה"ט משום דלוקחין מרובים ממוכרים, ובממון דאסורא אזלינן בתר רובא:

בהר הבית:    אם נמצא שם:

חולין:    אין ר"ל שהן מעות חולין ממש, דהרי אסור להכניס מעות חולין לעזרה [כברכות דס"ב ב']. אלא ר"ל שהן משקלי' שבלשכה, דאע"ג שהן קודש, עכ"פ אין מוציאין מעות מהלשכה עד שהוא מחללה כבר על הבהמה, וא"כ כשנאבדה, חולין גמורים היא [ ירושלמי כאן. ורמב"ם פ"ג משקלים ו(רמב"ם פ"ו מהל' מע"ש)]:

בירושלם:    שלא בשוק הבהמות:

בשעת הרגל מעשר:    דאז מצוי טפי מעשר, ואף דמסתמא לא הביאו כל כך דמי מעשר לירושלים שיהיה יותר מדמי עשירי ירושלים כנקדימון בן גוריון וכו'. י"ל רוב מעות המטולטל ברחובות מעשר היה, ואי"ל עכ"פ שאר ימות השנה רובא הוה, ובהן חולין מצוי. י"ל שוקי ירושלים מתכבדין בכל יום ואם אז נפל, כבר מצאוהו. משא"כ הר הבית אינו מתכבד, דאין אבק מצוי שם, דאסור לכנס לשם באבק שברגליו, ומדהמקום גבוה, כיבד הרוח האבק המעט והמעות נשאר במקומו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים