משנה שקלים ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה ה | >>
בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה, עד שהוא מביא נסכיה.
חזרו להיות מניחין אותה ובורחין.
התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל ציבוריב.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ.
- חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין;
- הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר:
בראשונה - היו ממשכנין את מוצאיה,
- עד שהוא מביא עימה - את נסכיה.
- חזרו להיות מניחים אותה - ובורחים.
- התקינו בית דין,
- שיהו נסכיה באין - משל ציבור.
ממשכנים את מוצאיה - עניינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:
היו ממשכנין את מוצאיה - המוצא עולה או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו, שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:
מניחין אותה ובורחים - כדי שלא להתחייב בנסכיה:
נסכיה. פי' הר"ב שלשה עשרונים וכו' והה"נ השמן והיין הראוי להן [*ועיין מה שכתבתי ברפ"ה]:
משל צבור. ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה רמב"ם. סוף פרקין. וכן כתב הר"ב לקמן גבי קינין ורש"י פרק ד' דמנחות לענין חביתין וכתב בכ"מ בפרק ד' מהלכות שקלים לפי שאלו בכלל מה ששנינו בריש פרק ד' שכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה:
(יב) (על המשנה) משל צבור. ובכ"מ שאומר משל צבור הכונה בו שיבא מתרומת הלשכה. הר"מ:
בראשונה וכו': תוס' פ' התערובות דף ע"ה:
את מוצאיה: אית דגרסי את מוצאה:
התקינו וכו': ?ע"ש סי' ו' וביד פ"ד דהלכות שקלים סי' ג' ד' ובפ' ששי דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח:
יכין
בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה: את המוצא קרבן:
עד שהוא מביא נסכיה: דהיינו ג' עשרונים לפר, וב' לאיל וח' לכבש, והשמן והיין הראוי להן [כפ"ה סי' כ"ד כ"ו]:
התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור: כל משל צבור דפרקן, ר"ל מתרומת הלשכה וק' א"כ לעיל במשנה ד' דאמרינן שיביא ג' בהמות, למה לא חששו שיניחוה ויברחו כי הכא. ואת"ל דהאי דאוקי לה רבי יוחנן (קידושין נה, ב) שיביא ג' בהמות [עי' סי' כ"ה] סמך א"ע על דברי ר' אושעי' שם [ע"א] דמוקי לה בבא לחוב בדמיה, ופרש"י שהתרצה מעצמו להחליף בהמה שמצא על ג' בהמות אחרות, כדי לתקן הכל, א"כ קשה אם אין עינו צרה מלהפריש ג' בהמות לבי גזא דרחמנא איך ס"ד שיצמצם בעבור הנסכים ויניח הקרבן לברוח לאיבוד. ואפשר דה"ק דאם לאחר שהביא הנ' בהמות אמרו לו שהקרבנות הללו צריכים נמי נסכים ולא רצה להביאן, היו ממשכנין אותו בראשונה, אלא שכשראו שאין תקנה לבהמה זו שנמצאת רק כשיתנדב כנגדה ג' בהמות וגם ג' נסכים, היה קשה להם לנדור כל כך הרבה, והיו מניחין להבהמות הנמצאות, והיו הבהמות בורחין והולכין, עד שהתקינו שיבואו נסכים משל צבור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת