משנה שקלים ז א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה א | >>

מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה, קרוב לשקלים יפלו לשקלים, לנדבה יפלו לנדבה, מחצה למחצה יפלו לנדבה.

בין עצים ללבונה, קרוב לעצים יפלו לעצים, ללבונה יפלו ללבונה, מחצה למחצה יפלו ללבונה.

בין קינין לגוזלי עולה, קרוב לקינין יפלו לקינין, לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה, מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה.

בין חולין למעשר שני, קרוב לחולין יפלו לחולין, למעשר שני יפלו למעשר שני, מחצה למחצה יפלו למעשר שני.

זה הכלל, הולכים אחר הקרוב (להקל).

מחצה למחצה להחמיר.

משנה מנוקדת

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה,

קָרוֹב לִשְׁקָלִים, יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים.
לִנְדָבָה, יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה,
קָרוֹב לָעֵצִים, יִפְּלוּ לָעֵצִים.
לִלְבוֹנָה, יִפְּלוּ לִלְבוֹנָה.
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לִלְבוֹנָה.
בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה,
קָרוֹב לַקִּנִּין, יִפְּלוּ לַקִּנִּין.
לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.
בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
קָרוֹב לַחֻלִּין, יִפְּלוּ לַחֻלִּין.
לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
זֶה הַכְּלָל:
הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב לְהָקֵל;
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, לְהַחֲמִיר:

נוסח הרמב"ם

מעות שנמצאו -

בין שקלים - לנדבה,
קרוב לשקלים - יפלו לשקלים.
לנדבה - יפלו לנדבה.
מחצה למחצה - יפלו לנדבה.
בין עצים - ללבונה,
קרוב לעצים - יפלו לעצים.
ללבונה - יפלו ללבונה.
מחצה למחצה - יפלו ללבונה.
בין קנים - לגוזלי עולה,
קרוב לקנים - יפלו לקנים.
לגוזלי עולה - יפלו לגוזלי עולה.
מחצה למחצה - יפלו לגוזלי עולה.
בין חולין - למעשר שני -
קרוב לחולין - יפלו לחולין.
למעשר שני - יפלו למעשר שני.
מחצה למחצה - יפלו למעשר שני.
זה הכלל -
הולכים - אחר הרוב.
מחצה למחצה - להחמיר.

פירוש הרמב"ם

לפי שזכר הספק הנולד בין השופרות, זכר גם כן כשנפל כיוצא בו לאדם בין מעות חולין ובין מעות מעשר שני באיזה מקום שיהיה, וכבר נתן לך עיקר בסוף דבריו.

ומה שאמרנו שנדבה חמורה מן השקלים, לפי שמעות נדבה כולם עולות למזבח כמו שנתבאר, ומעות שקלים מסתפקין מהם בקרבנות צבור מהם עולות ומהם חטאות אוכלים אותן הכהנים.

ולזה הטעם עוד אמרנו באותן מעות הנמצאות בין קינים לגוזלי עולה מחצה למחצה שהן כולם עולות.

והקדמנו גם כן הלבונה על העצים, כי הלבונה קרבן והעצים מכשירי קרבן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מעות שנמצאו - קרוב לשקלים יפלו לשקלים. דבתר קרוב אזלינן דכתיב (דברים כא) והיתה העיר הקרובה אל החלל. והאומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב א, מוקי מתניתין כגון ששקלים ונדבה שוין:

מחצה על מחצה יפלו לנדבה - דחמירא משקלים, דכולה עולות. אבל שקלים מביאין מהן פעמים חטאות שנאכלים לכהנים. ועוד, דשיירי שקלים לחומות העיר ומגדלותיה:

מחצה על מחצה יפלו ללבונה - דלבונה היא עצמה קרבן. ועצים מכשירי קרבן:

מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה - בירושלמי פריך, בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבה הוי כאילו ודאי הן מגוזלי עולה, אלא מחצה על מחצה דמספיקא שדינן להו לגוזלי עולה לחומרא, האשה שהביאה המעות הללו במה תתכפר, שמא מקיני חובה נפלו, וכשאתה מקריב מהן גוזלי עולה במה מתכפרת האשה. ומשני, ב"ד הממונים על הקינין לוקחים משל צבור כפי אותן מעות שנמצאו ומקנין אותן לבעלי המעות שנמצאו ומקריבין מהן קינין על הספק והחטאת לא תהא נאכלת:

פירוש תוספות יום טוב

קרוב לשקלים יפלו לשקלים. כתב הר"ב והאומר ורב וקרוב וכו' דרוב נמי דאורייתא דכתיב (שמות כ"ג) אחרי רבים להטות והתם דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה. ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן. גמ' פ"ב דב"ב ד' כ"ג. ועיין במשנה ד' פ"ק דביצה:

[*מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. מ"ש הר"ב בשם הירושלמי דב"ד הממונים כו' עיין בסוף פרקין מה שכתבתי שם בד"ה ועל הקינין:

אחר הקרוב להקל. ואצ"ל להחמיר. ובסדר המשנה דירושלמי ל"ג להקל. וכן הובאה שם בגמרא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דרוב נמי דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות. והא דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה. ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לכאן גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה:    ביד פ"ג דהלכות שקלים סי' י"ד ט"ו ובפ' ששי דהלכות מעשר שני סי' י"ב. ופי' הר"ש שיריליו ז"ל בין שקלים לנדבה בין שופר שקלים לשופר נדבה דתנינן בפירקין דלעיל. ובירוש' פריך דאמאי לא תני בין שקלים לקנים דסלקא דעתך דהשופרות בשורה היו עומדין ושופרות נדבה לבסוף הן שנויין בסדרא דמתני' ומשני דבעגול היו עומדין כזה % ובצורה הזאת נדבה סמוך לשקלים:

מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה:    הכא סתם לן תנא כרבנן דס"ל דקנין אחד חטאת ואחד עולה וגוזלי עולה כולם עולות ומש"ה תני במחצה על מחצה עולה דאי כר' יהודה הא קנין נמי כולן עולה נינהו ומאי קמ"ל ומש"ה כיון דמספקא לן בהני מעות אי דקנין אי דעולה פריך בירוש' היכי קרב עולה וליחוש דקנין נינהו ואיכא חטאת ודם חטאת העוף קרב למטה ודם עולת העוף למעלה ואם שינה פסל ומשני א"ר יצחק תנאי ב"ד המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ואת האובדות פי' ואת האובדות כגון פרחו הקנין או כגון שנתערבו או בענין שהולכין המעות לקיץ המזבת ולכפרת האשה ב"ד הממונים על הקנים לוקחין קנים כמו אותן המעות האובדות מן המספק הקנין ומקריבין אחד לחטאת ואותו החטאת לא היה נאכל דשמא לא הויא מבעלת הקן אלא משופר גוזלי עולה וכן פי' הרא"ש ז"ל וקשה דמה חטא העני הצייד ותירץ הרא"ש ז"ל דכיון דמקבל מעות מן הגזבר להספיק קנין כל השגה רמו ב"ד עליה לספק האבוד לפי שמשתכרין בשל הקדש. ועוד פריך בירוש' אמאי לא תנא בין גוזלי עולה לעצים ובין לבונה לזהב ומייתי לה בזה הכלל הולכין אחר קרוב להקל מחצה על מחצה להחמיר דבהאי כללא סגי ליה והשתא נמי ניחא אמאי לא תני בין תקלין חדתין לתקלין עתיקין בתר מאן שדינן לה דכיון דלחומרא אזלינן בתר תקלין תדתין שדינן לה דאזלי לעולות וחטאות מה שא"כ בעתיקי דאזלי לחומת העיר וכן האי דלא תנא בין עתיקין לקנין דודאי בתר קנין שדינן לה דהוו עולות וחטאות ואותו חטאת אינו נאכל כדלעיל וכן ניחא הא דלא תנא בין זהב לנדבה דמחצה על מחצה ודאי בתר חמור שדינן ליה דהיינו נדבה דכולה כליל ועוד דנדבה מרובה ובתר מרובה שדינן לה כדאמרי' בירושלמי גבי תקלין חדתין ונדבה וליכא ספיקא אלא בין שכן לשכן אבל לא בדלוג כיון דכמין תכשיט עגול הנקרא בקולייס עשויין כמו שציירנו ואם היה באמצע שהוא ספק לכולן פשיטא דבתר נדבה שדינן ליה דהוא רוב וכל חד בטיל לגביה כך נ"ל עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה:    ר"ל בין שופרות של שקלים ושופרות של נדבה [כפ"ו מ"ה]:

לנדבה יפלו לנדבה:    ומיירי שמניין המעו' שבשני השופרו' שוין, דאל"כ רוב וקרוב הלך אחר רוב:

מחצה למחצה יפלו לנדבה:    דחמירי דכולן עולות, משא"כ שקלים שמא יזדמנו לשירי הלשכה, שהם לצרכי העיר [כפ"ד מ"ב]:

בין עצים ללבונה:    ר"ל בין שופר זה לשופר האחר:

מחצה למחצה יפלו ללבונה:    דלבונה עצמה קרבן, משא"כ עצים הן רק מכשירי קרבן. והא דלא נקט נמי בין לבונה לזהב. י"ל משום דכל שנדר זהב מסתמא מביא דינר זהב ממש ולא פרוטות בשווי דינר זהב ועי"ז לא מחלף עם דמי לבונה. מיהו מדלא נקט נמי בין גוזלי לעצים, ש"מ דהנך שופרות זוגי זוגי היו קיימי בעזרה, דהיינו חדתין ועתיקין, קינין וגוזלין, עצים ולבונה, וזהב כל חד וחד במקום אחר בפינה אחרת, באופן דליכא לספוקי בכל חד רק בבר זוגיה, וכן מסתבר דהרי השופרות של השקלים, הרי נגבים מהגבאים, וע"כ שבלשכה היו עומדים [כלעיל פ"ג] משא"כ שאר השופרות שכל מי שירצה נותן לתוכן מסתמא במקום גלוי עמדו:

מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה:    היינו כחכמים לעיל (משנה, שקלים ו, ה), דקינין הן א' חטאת וא' עולה, להכי יפלו לגוזלי עולה דחמירי דכולן עולות. מיהו כדי שתתכפר האשה שאפשר שהביאה זה המעות להיות קינין, דהיינו א' חטאת וא' עולה, להכי מקנין לה משל צבור, ומקריבין בעדה חטאת עוף על הספח שאינו נאכל:

זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל:    אפילו להקל:

בועז

פירושים נוספים