עיקר תוי"ט על זבים א

(א)

(א) (על הברטנורא) וקשה, דלא פירש לבית שמאי דין ראיה גופה כמו שפירש לבית הלל דאינה מטמאה במשא. והר"מ לא פירש בדבית הלל כלום. והר"ש פירש, דלב"ש מסיט הראיה, תולין. ופירש נמי, דמשכב ומושב תולין. כדתני בתוספתא. ומינה אמרינן בגמרא, דכשומרת יום דב"ש, היינו כבועל שומרת יום. והר"ב עירב ב' הפירושים:

(ב) (על המשנה) שתים. דאילו אחת, לב"ה אינו מטמא משכב ומושב:

(ב)

(ג) (על המשנה) ר"ע אומר. היינו ת"ק דסבירא ליה נמי הך ומודים, דהא לא אמר אלא בשלישי. וצריך לומר דקא משמע לן דמאן ת"ק ר"ע:

(ד) (על הברטנורא) בגמרא, אין לך בה אלא מה שאמור בה. ופירש"י, כטומאתה, מה טומאתה יום אחד, אף סתירתה כן:

(ה) (על הברטנורא) משמע טהרה אחת בלי שום הפסקה. רש"י:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ו) (על הברטנורא) הר"מ. ומשום דלראיה אין שיעור ואפילו כל שהוא, הלכך אין פוחתין שיעור ההפסק, דכל שהוא אינו מן השיעור. ואפשר גם כן, דענינו בין משהתחיל עד למה שהוא בסוף, ולהאי כל שהוא קראוהו התחלה וסוף כו':

(ה)

(ז) (על המשנה) כדי שתי בו'. והוא שיראה האחת בתחילת השיעור ואחת באמצעה והאחת בסופה. הר"מ:

(ח) (על המשנה) אר"י כו'. בתוס' פליגי בדרשי דקרא. ועתוי"ט:

(ו)

(ט) (על הברטנורא) ובהכי אף ר' יוסי מודה. כדאיתא בתוספתא הובא בר"מ ובר"ש:

(י) (על הברטנורא) דאי ברגע אחד מכוון, היה ממה נפשך טמא, אם זה מן היום או מן הלילה אף זה כן, והוו להו שתי ראיות רצופים. הר"ש: