משנה זבים א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק א · משנה ה | >>
ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמין גד יון לשילוח, שהן כדי שתי טבילות וכשני ספוגיןז, הרי זה זב גמור.
ראה אחת מרובה כשתים, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
אמר רבי יוסי, לא אמרו אחת מרובה אלא אם כן יש בה כדי שלשח.
משנה מנוקדת
רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כְשָׁלשׁ, שֶׁהִיא כְמִין גַּד יוֹן לַשִּׁילוֹחַ, שֶׁהֵן כְּדֵי שְׁתֵּי טְבִילוֹת וְכִשְׁנֵי סִפּוּגִין, הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר. רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא אָמְרוּ אַחַת מְרֻבָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי שָׁלשׁ.
נוסח הרמב"ם
ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון,
- ולשילוח, שהן כשתי טבילות וכשני ספוגין -
- הרי זה זב גמור.
- ולשילוח, שהן כשתי טבילות וכשני ספוגין -
- ראה אחת מרובה כשתים -
- מטמא משכב ומושב,
- וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
- אמר רבי יוסי:
- לא אמרו אחת מרובה,
- אלא אם כן - יש בה כדי שלש.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארתי לך שעניין מרובה, הוא המשכת הזוב זמן רב.
וגדיון - שם מקום.
ושילוח - הנהר המפורסם.
וכאשר יעמוד הזב שיעור שיהלוך אדם בינוני ההליכה שיעור הדרך ההוא כבר ראה שלושה ראיות בזמניהן, רוצה לומר בין כל אחד ואחד כדי טבילה וסיפוג, והודיענו כי מרציפות הזוב אין משים הראיות לשלושה זמנים ראייה אחת. ולשון סיפרא "וזאת תהיה וגו', מלמד שהוא מטמא בשלושה ראיות, אין לי אלא גדולות, קטנות מנין, תלמוד לומר תהיה אפילו כל שהוא, החתים אפילו כל שהוא, בשרו אפילו כל שהוא, אם נאמרו בגדולות למה נאמר בקטנות, אלא ליתן שיעור לגדולות, אם ראה אחד מרובה כשלוש הרי זה זב גמור". ואמנם נקראו ראשונות גדולות מפני אמרו "רר בשרו"(ויקרא טו, ג), אשר עניינו ההמשכה בשתיתת הזיבות.
ורבי יוסי אומר, כי כשראה אחת בלבד מרובה כשתים, ולא הקדימתה ראייה ולא נתאחרה אחריה ראייה אחת, הרי זו נחשבת אחת אף על פי שהיא כשתים, ולא נחשוב לעולם אחת גדולה בראיות אלא אם כן היתה גדולה כשלוש ראיות אז נחשוב אותה כשלוש, לפי שהפסוק אשר למדנו ממנו עניין הזה בזב בעל שלוש ראיות מדבר, והוא אמרו "וזאת תהיה טומאתו בזובו"(ויקרא טו, ג) כמו שביארנו. ולא משך רבי יוסי הדין מבעל שלושה לבעל שתים.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
גד יון. מלשון העורכים לגד שלחן (ישעיה סה) מקום שהעמידו שם מלכי יון עבודה זרה כדאמרינן במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל (דף נב:) מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצו אנשי יון ששקצום לעבודה זרה ואותו מקום קרוב לשילוח היה:
תני"א בתוספת"א [פ"א] וכמה הוא כדי טבילה וסיפוג כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג וכמה שיעורה של ראייה מרובה שהיא כמגד יון לשילוח שהן כדי שתי טבילות ושני ספוגין ר"ש אומר כדי הקפת הר הבית מבפנים משלו משל למה הדבר דומה לחבל של מאה אמה ראה בתחלת מאה ובסוף חמשים ובסוף מאה הרי זה זב גמור ראה בתחלת מאה ובתוך חמשים ובסוף מאה הרי זה זב גמור ראה בתחלת מאה ובתוך חמשים ובתוך מאה הרי זה זב גמור ראה (בתחלת מאה ובתוך חמשים ובסוף מאה או) בתחלת מאה ואחר חמשים ובסוף מאה אין זה זב גמור היה מפסיק ורואה כ"ש היא טומאתו. פי' כדי הקפת הר הבית מבפנים במסכת מדות תנן הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה ואם באת למנות היקפו היינו אלפים אמה והאי משלו משל לת"ק ולא לר"ש ותימה הוא שכל כך חלוקין ז ה מזה. היה מפסיק ורואה. בין ראייה לראייה ששים אמה או שבעים אמה ואח"כ רואה כ"ש היא טומאתו דטפי עדיף כשיש הפסק הרבה אלא שיש הראיות בג' ימים רצופים:
כשתים. שלא הפסיק מראש החבל עד סוף חמשים וקסבר ת"ק דעולה היא לשתים והרי הוא זב לכל דבר חוץ מלענין קרבן ור' יוסי סבר כיון דלא הפסיק לעולם אין חולקין אותה עד שיהא בה כדי שלש כגון שראה בלא הפסק מתחלת החבל עד סוף מאה ואז נחשב כזב גמור אפילו לקרבן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כמן גד יון לשילוח - מקום בירושלים שהעמידו בו מלכי יוונים עבודה זרה, והיה אותו מקום רחוק מן השילוח שיעור שתי טבילות ושני סיפוגים. כמגד יון, לשון העורכים לגד שלחן (ישעיהו סה). שילוח, שם הנהר, כדכתיב (שם ח) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח:
מטמא משכב ומושב - דחשבינא לה כשתי ראיות:
אלא אם כן יש בה כדי שלש - כגון כמגד יון לשילוח, דאז נחשב כזב גמור אפילו לענין קרבן. אבל באחת מרובה כשתים, אין חולקין אותה, וכראיה אחת היא חשובה. ואין הלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
ראה אחת מרובה כשלש. דתלתא משמעות כתיב תהיה. החתי'. בשרו. דנפקא מכל חד שמשמעו אפילו כל שהוא. כמ"ש הרמב"ם בפירושו בשם ת"כ והעתקתיו כבר במשנה ב' פ"ה דנדה:
לשילוח. כן גי' הר"ב והרמב"ם והר"ש. ובגמרא פ"ו דסנהדרין דף פ"ג. מייתי לה וגרים לשילה וכן העתיק שם רש"י וכן בנוסחת מהר"ם:
שהן כדי ב' טבילות וב' ספוגין. והוא שיראה האחת בתחלת השיעור והאחת באמצעה והג' בסופה. והיינו דכתב הרמב"ם וכאשר יעמוד *) הזוב שיעור שיהלוך אדם בינוני ההליכה שיעור הדרך ההיא כבר ראה ג' ראיות בזמניהן. ר"ל לבין כל אחד ואחד כדי טבילה וספוג ע"כ. והכי איתא בת"כ במשל משלו למה"ד לחבל של מאה אמה ראה בתחלת מאה כו' ובתוספתא הביאה הר"ש הגי' משובשת:
אמר רבי יוסי לא אמרו כו'. לפי שהפסוק אשר למדנו ממנו ענין הזה בזב בעל ג' ראיות מדבר. והוא אמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו רר זוב. מלמד שהוא מטמא בג' ראיות כמו שהוא *בספרי. הרמב"ם. ועיין במשנה דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) כדי שתי בו'. והוא שיראה האחת בתחילת השיעור ואחת באמצעה והאחת בסופה. הר"מ:
(ח) (על המשנה) אר"י כו'. בתוס' פליגי בדרשי דקרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כמגד יון לשילוח ביניהם מהלך מאה אמה: הרא"ש ז"ל. וכן משמע בתוספתא ופי' הר"ש ז"ל וכן בערוך מקום בבית המקדש שעשו אותו יונים קבוע לע"ז כאותה ששנינו בפ' שני דמדות בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון לע"ז ומשם לשילוח קרוב הוא וגד לשון העורכים לגד שלחן ע"כ. ובשם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מצאתי מנוקד גדיון היו"ד בחולם. ובתוספתא קאמר ר"ש כדי הקפת הר הבית מבפנים ופי' הר"ש ז"ל דהיינו אלפים אמה שהרי הר הבית ת"ק אמה על ת"ק אמה ותימה הוא שכל כך חלוקים הם ת"ק ור"ש דזה קאמר מאה וזה קאמר אלפים. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבין. ובספר אגודה כתוב כמן גידון לשלוח שני מקומות הם ע"כ. ונראה שיש שם טעות.
תפארת ישראל
יכין
שהיא כמן גד יון: גד הוא ע"ז של יונים שהעמידו סמוך לשלוח. ואף שהיא ע"ז מותר להזכירה מדהוזכרה בתורה [כסנהדרין דף ס"ג ע"ב]:
לשילוח: נהר קרוב לירושלים:
וכשני ספוגין: והוא כדי הלוך ק' אמה מתחלת ראייה לסופה:
אלא א"כ יש בה כדי שלש: דבי' גלי קרא דלהוי כג' ראיות. וחכ"א גלי קרא בא' כגל שנחלקת. וה"ה בב':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת