משנה זבים א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק א · משנה ו | >>

ראה אחת היום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר, אם ידוע שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לקרבן ולטומאה.

אם ספק שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.

ראה שני ימים בין השמשות, ספק לטומאה ולקרבן.

אחת בין השמשות, ספק לטומאה.

משנה מנוקדת

רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאַחַת לְמָחָר, אִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַקָּרְבָּן וְלַטֻּמְאָה. אִם סָפֵק שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַטֻּמְאָה וְסָפֵק לַקָּרְבָּן. רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה וְלַקָּרְבָּן. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ראה אחת היום, ואחת בין השמשות,

אחת בין השמשות, ואחת למחר -

אם ידוע שמקצת הראייה מהיום, ומקצתה למחר - ודאי לטומאה ולקרבן.

ואם ספק שמקצת הראייה מהיום, ומקצתה למחר - ודאי לטומאה, וספק לקרבן.

ראה שני ימים בין השמשות - ספק לטומאה ולקרבן.

אחת בין השמשות - ספק לטומאה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ההלכה הזאת מבוארת מאד אחר ידיעת שתי העיקרים:

האחת, שהזב כשראה קצת ראיה בסוף היום וקצתה בלילה בתחילה, יחשבו לו שתי ראיות לפי שנתחלקה הראייה בשתי ימים, ואפילו אם היו זמניהן שני רגעים מן הזמן, רגע בסוף היום ורגע מתחילת הלילה.
והעיקר השני, כי בין השמשות הוא ספק אם הוא מסוף היום או מתחילת הלילה, ועל כן ידינו בו לחומרא.

ולשון התוספתא (פ"א), "מודה רבי יוסי בראייה אחת בין השמשות, שאף על פי שאין בה כדי טבילה וסיפוג שיש בה שתי ראיות, מפני ששתי ימים חולקים". ואמרו עוד בתוספתא, "בין השמשות מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים". ואמרו עוד בתלמוד (מגילה ח.), "למאי הלכתא לראיות", רוצה לומר שנחשוב ראיית בין השמשות בספק שתי ראיות.

ומה שחייב שיהיה הרואה שתי ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן הוא מה שאספר לך, כי אם ראה בין השמשות של ערב שבת ובין השמשות של [מוצאי] שבת, והדבר בין השמשות ספק כמו שביארנו, והרי יתכן שהיתה הראייה הראשונה ביום שישי והשניה בליל ראשון והוא טהור לפי שיש הפסקה בין שתי ראיות יום שלם והוא יום שבת, ויתכן עוד כי הראשונה היתה קצתה ביום השישי וקצתה ליל שבת, וכן השניה היתה קצתה ביום השבת וקצתה ליל ראשון, ויהיה לו ארבע ראיות רצופות ויהיה חייב בקרבן. וכבר נתבאר איך הוא ספק לטומאה וספק לקרבן, ועל כן מביא קרבן ואינו נאכל, כמו שביארנו במקומו בקדשים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ודאי לטומאה ולקרבן. דיש כאן שלש ראיות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים:

ואם ספק. דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה:

ודאי לטומאה. דממה נפשך איכא שתים:

וספק לקרבן. דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש:

שני ימים בין השמשות. לא ברגע אחד מכוון דאם כן היה ודאי לטומאה דממה נפשך אם זה מן היום אף זה מן היום ואם זה מן הלילה גם זה מן הלילה והוו להו שתי ראיות בשני ימים רצופים אלא כגון דראשונה בתחלת בין השמשות ראשון ושניה בסוף בין השמשות שני כגון דאחת בערב שבת בתחלת בין השמשות ואחת במוצאי שבת בסוף בין השמשות דאם תחלת בין השמשות יום וסוף בין השמשות לילה אין כאן שתי ראיות בשני ימים רצופים דשבת מפסקת ונמצאת אחת בע"ש ביום ואחת במוצאי שבת בלילה ואינו אלא כבעל קרי בעלמא ואם בין השמשות כולו מן היום או כולו מן הלילה יש כאן שתי ראיות בשני ימים רצופים וטעון שבעה נקיים בלא קרבן ואם תחלת בין השמשות או סופו חציו מן היום וחציו מן הלילה נחלקת הראייה לשתים וחייב בקרבן ולפי שיש כאן כל הנך ספיקות קתני ספק לטומאה ולקרבן שמא אין כאן טומאה שמא יש כאן טומאה בלא קרבן ושמא יש כאן טומאה בקרבן:

תני"א בתוספת"א (ספ"א) ראה אחת מרובה כשתים רואין אותה אם יש מתחלתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות שאע"פ שאין ביניהם כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה וכן היה רבי יוסי אומר אחת בין השמשות ספק לטומאה ופטור מן הקרבן שתים בין השמשות (או) ספק לטומאה וספק לקרבן אחת ודאי ושתים בין השמשות או אחת בין השמשות ושתים ודאי ודאי לטומאה וספק לקרבן שתים ודאי ואחת בין השמשות או שתים בין השמשות ואחת ודאי ודאי לטומאה ודאי לקרבן. פי' אחת ודאי וב' בין השמשות כגון אחת בחמישי בשבת ביום ואחת בערב שבת בין השמשות ואחת במוצאי שבת בין השמשות והוי ספק לקרבן דאם בין השמשות של ערב שבת לילה הרי יום טהור מפסיק בין אותה ראייה לראייה ראשונה וכן אחת בין [השמשות] של ערב שבת ושתים ודאי אחת באחד בשבת ואחת בשני בשבת או שתיהן באחד בשבת דאם אחד בשבת בין השמשות של ערב שבת יום הרי יום טהור מפסיק בין ראייה ראשונה לשתים אחרונות. שתים ודאי כגון אחת יום חמישי בשבת ואחת בערב שבת ביום או שתיהן בערב שבת ביום ואחד במוצאי שבת בין השמשות. ודאי לטומאה ולקרבן דאע"ג דאי בין השמשות של מוצאי שבת לילה נמצא יום טהור מפסיק בינתים שמא סבר לה כרבי אלעזר בן יהודה אליבא דב"ש דריש פירקין וכר"ש דתוספתא אליבא דב"ש דביטלה ראייה את יום הטהור ואי נמי לא סבר לה כוותיה ביום טהור ודאי ביום טהור ספק סבר דלא מפסיק וכן שתים בין השמשות אחת בערב שבת בין השמשות ואחת במוצאי שבת בין השמשות שתיהן ברגע אחת דשתיהם יום או שתיהם לילה ואחת ודאי בשני בשבת דלא אמרי' מספק דמפסיק יום טהור ועל כה"ג אמרי' בשלהי במה מדליקין (דף לה:) העושה מלאכה שני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך ומיהו רישא דקתני שתים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן על כרחין כגון שאחת בתחלת בין השמשות ראשון ואחת בסוף בין השמשות שני כדפרישית במתני' דבענין אחר לא הוי ספק לטומאה וצריך לדקדק דר' יוסי הוא דאמר בסוף במה מדליקין (דף לד:) בין השמשות כהרף עין ומה תחלה וסוף יש בו ושמא מספקא ליה אותו כהרף עין אימת הוי והא דקאמר ר' יהודה התם הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות ור' נחמיה אמר משתשקע חמה חצי מיל ורבי יוסי אמר כהרף עין בהכי פליגי דלרבי יהודה ור' נחמיה שיעורא דידהו יש לספק אי כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה אבל לרבי יוסי דאמר כהרף עין על כל משהו ומשהו של בין השמשות דידיה יש לספק אי כולו יום אי כולו לילה אי חציו יום וחציו לילה ועל כרחין ספיקא דר' יוסי נפיש מכהרף עין מדקאמר התם דבין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו לר' יוסי דיממא הוא וכי שלים בה"ש דר' יהודה הדר מתחיל בה"ש דר' יוסי ומה נפשך דמתחיל לאלתר קאמר דהא משמע דדוקא בבין השמשות דר' יהודה טבלי ולא לאחר בין השמשות ואמרינן התם הלכה כרבי יהודה לענין שבת וכר' יוסי לענין תרומה דאין כהנים אוכלין בתרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי ואי כהרף עין בעלמא מאי נפקא לן מינה אלא ש"מ דלר' יוסי נמי אין הפסקה פוסקת לאלתר אלא יש בה שהות ושיעור קצת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אם ידוע שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר - שראה קצת ראיה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר, אע"פ שלא היו ביניהן כדי טבילה וסיפוג, נחשבות שתי ראיות, מפני שהימים חולקין ^ט:

ודאי לקרבן ולטומאה - דיש כאן שלש ראיות, דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים, כיון דיש בה משני ימים:

ואם ספק - דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה:

ודאי לטומאה - דמה נפשך איכא שתים:

וספק לקרבן - דמספקא לן שמא שתים שמא שלש. דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה, שתים. ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה, שלש:

שני ימים בין השמשות - כגון דראשונה בתחילת בין השמשות ראשון, ושניה בסוף בין השמשות ^י שני, כגון האחת בערב שבת בתחילת בין השמשות, ואחת במוצאי שבת בסוף בין השמשות. דאם תחילת בין השמשות יום וסוף בין השמשות לילה, אין כאן שתי ראיות בשני ימים רצופים, דשבת מפסקת ואין כאן טומאת זיבה (אלא כבעל קרי). ואי בין השמשות כולו מן היום או כולו מן הלילה, יש כאן שתי ראיות בשני ימים רצופים, וטעון לספור שבעה נקיים ופטור מן הקרבן. ואם תחילת בין השמשות או סופו חציו מן היום וחציו מהלילה, נחלקת הראיה לשתים וחייב בקרבן. ולפי שיש כאן כל הנך ספיקות, קתני ספק לטומאה ולקרבן, שמא אין כאן טומאה, ושמא יש כאן טומאה ולא קרבן, ושמא יש כאן טומאה וקרבן. הלכך מביא קרבן ואינו נאכל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואחת בין השמשות כו'. ובהכי אף ר' יוסי מודה כדתניא בתוספתא והביאוה הרמב"ם והר"ש. וזוהי ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות שאע"פ שאין בה כדי טבילה וספוג יש בידו שתי ראיות מפני ששתי ימים חולקים:

ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן. פי' הרב כגון דראשונה בתחלת בין השמשות ושנייה בסוף בין השמשות דאי ברגע א' מכוון א"כ היה ודאי לטומאה. דממ"נ אם זה מן היום אף זה מן היום ואם זה מן הלילה גם זה מן הלילה וה"ל שתי ראיות בשני ימים רצופים. הר"ש. ומ"ש הר"ב ואם תחלת בין השמשות או סופו חציו מן היום וחציו מהלילה נחלקת הראייה לשתים. וכן לשון הר"ש וכל ראיה נחלקת לשתים והרי כאן ד' ראיות רצופות. וכ"כ הרמב"ם אלא שבראייה אחת הנחלק לשתים סגי לן לכך לא דקדקו לפרש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) ובהכי אף ר' יוסי מודה. כדאיתא בתוספתא הובא בר"מ ובר"ש:

(י) (על הברטנורא) דאי ברגע אחד מכוון, היה ממה נפשך טמא, אם זה מן היום או מן הלילה אף זה כן, והוו להו שתי ראיות רצופים. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אם ידוע שמקצת הראייה וכו': כלומר אם היה באפשר שהי' כך שראיה אחת תהיה מקצתה מהיום ומקצתה למחר היה זב גמור לקרבן אע"פ שתהיה ראייה קטנה שלא נמשכה כדי טבילה וספוג. והתם בירושלמי רפ"ק דברכות אמרינן מאן תנא ראייה נחלקת לפנים ר' יוסי דאמר התם בברייתא בין השמשות כהרף עין ע"ש אם היה צריך להיות שם דלא כר' יוסי או אם הוא בלשון תימה או שמא כדכתבינן אם היה באפשר וכו':

ראה שני ימים וכו': שבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל"ד) ושם כתבו תוס' ז"ל דאפילו לר' יוסי דס"ל לבין השמשות כהרף עין יש לו ספקות בההוא בין השמשות כדאיתא בתוספתא שהביאו שם הם תוס' ז"ל: