משנה זבים א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק א · משנה ב | >>
הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו, בית שמאי אומרים, סותר שני ימים שלפניו, ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו.
רבי ישמעאל אומר, הרואה בשני, סותר את שלפניו.
רבי עקיבא אומרג, אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי, שבית שמאי אומרים, סתר שני ימים שלפניו, ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו. ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו.
בראה קרי. אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי, סתר את שלפניו.
הָרוֹאֶה קֶרִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִסְפִירַת זוֹבוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, סוֹתֵר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הָרוֹאֶה בַשֵּׁנִי, סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֶחָד הָרוֹאֶה בַשֵּׁנִי וְאֶחָד הָרוֹאֶה בַשְּׁלִישִׁי, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, סָתַר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ. וּמוֹדִים בְּרוֹאֶה בָרְבִיעִי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ, בְּרָאָה קֶרִי. אֲבָל אִם רָאָה זוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם שְׁבִיעִי, סָתַר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.
הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו -
- בית שמאי אומרין: סתר שני ימים שלפניו.
- בית הלל אומרין: לא סתר - אלא יומו.
- רבי ישמעאל אומר: הרואה בשני - סתר שלפניו.
- רבי עקיבה אומר:
- אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי -
- שבית שמאי אומרין: סתר שני ימים שלפניו,
- ובית הלל אומרין: לא סתר - אלא יומו.
- אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי -
- ומודים,
- ברואה ברביעי, שלא סתר אלא יומו - ברואה קרי,
- אבל, אם ראה זוב -
- אפילו יום שביעי - סתר שלפניו.
עוד אבאר לך החילוק שיש בין הזיבות ושכבת זרע בעין ובעצם.
- וכבר ידעת לשון התורה בזב שכל זמן שהוא רר ממנו הזוב שהוא טמא.
- וכאשר יפסיק הזיבות ימנה שבעה ימים נקיים ואחר יטהר, זה דבר השם "וכי יטהר הזב מזובו, וספר לו שבעת ימים"(ויקרא טו, יג).
- ומתי שיראה ראיה של זוב בתוך השבעה ימים, ואפילו ברגע אחרון של יום שביעי, צריך שיתחיל לספור אחר אותה ראיה, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא "שבעת ימים" לטהרתו, עד שיהיו השבעה ימים כולן טהורין מן הזיבות.
- ואמר יתברך "זאת תורת הזב, ואשר תצא ממנו שכבת זרע"(ויקרא טו, לב), ואמרו בסיפרא, "מה הזוב סותר בזב, אף שכבת זרע סותרת".
- וכבר ביארנו לך בנזירות, שעניין הסתירה אצלם נפילת הימים הקודמים ושלא יספרו אותן.
- ואמרו שם, "אי מה הזב סותר את הכל, אף שכבת זרע תסתור את הכל, תלמוד לומר לטמאה בה, אין לה אלא יום אחד".
ובית שמאי אומרים, שכיון שלא נפסקה הזיבות בשלשה ימים טהורים, שהם מספר הימים אשר בכמותם יהיה זב גמור, לא יחשבו לו אותן הימים, אלא אפילו שכבת זרע תפיל אותן.
ואין הלכה כרבי ישמעאל:
ביום השלישי לספירת זובו. כגון זב בעל שתי ראיות שצריך למנות ז' נקיים ומנה ראשון ושני ובשלישי ראה קרי:
סתר שני ימים שלפניו. וחוזר ומונה שבעה כתחלה:
לא סתר אלא יומו. ומונה חמשה ימים להשלים שבעה ושנים הראשונים עלו לו:
הרואה בשני. כגון שמנה אחד ובשני ראה קרי:
סתר את שלפניו. אפי' לבית הלל ור' עקיבא סבר דבהא נמי פליגי ומודים ב"ש ברואה קרי ברביעי שלא סתר אלא יומו ושלפניו עלו לו וכל שכן בחמישי ובששי ובשביעי:
אבל ראה זוב אפי' בשביעי סותר את שלפניו. האי דזוב סותר כל שבעה כדדרשינן בריש בנות כותים (דף לג:) לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם ואם לא היה סותר אלא יומו אם כן היתה זיבה מפסקת ביניהם והאי דשכבת זרע סותרת משום דתניא בפרק המפלת (דף כב ) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה זיבה סותרת אף שכבת זרע סותרת אי מה זיבה סותרת כל שבעה אף שכבת זרע סותרת כל שבעה ת"ל (ויקרא טו) לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה אינה סותרת כל שבעה אלא יום אחד ומסיק דגזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא פתיכא בה שכבת זרע סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דפתיכא בה שכבת זרע אינה סותרת כל שבעה אלא יום אחד ובזה ראוי לתלות טעמא דהני תנאי דלר' ישמעאל בשני איכא צחצוחי זיבה טפי וחשיב בעיניה לפיכך סותר כל שלפניו ולר"ע שני ושלישי חשיב לב"ש כאילו הוא בעיניה אבל רביעי מתמעט הזיבה הבאה עם הקרי ולא חשיבא ליה כבעיניה ולענין משא מצינו כענין זה בשילהי נזיר (דף סו.) דתניא שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת ר' יוסי אומר יומו ומיהו התם דריש לה מקראי:
תני"א בתוספת"א [פ"א] אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לפני ר' עקיבא משום ר' ישמעאל לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה בשני שהוא סותר את יום שלפניו ועל הרואה ברביעי שאינו סותר אלא יומו על מה נחלקו על הרואה בג' כל קרי שהוא מטמא בכהנים סותר בזב זב מותר בתשמיש המטה בימי גמרו ולא סתר אלא יומו כיצד ראה לאור שמיני מונה כתחלה ומביא קרבן אחד ראה יום ח' מונה כתחלה ומביא שני קרבנות. פי' כל קרי שהוא מטמא בכהנים כדתנן במסכת מקוואות פ' ח' (מ"ב) אלו בעלי קריין צריכין טבילה. ראה לאור שמיני מונה כתחלה ומביא קרבן אחד הואיל ולא היתה לו שעה הראויה להביא קרבן קסבר דלילה מחוסר זמן וכן ר' יוחנן בפ"ק דחגיגה (דף ט:) ופלוגתא דתנאי היא בסוף פרק קמא דכריתות (דף ח.) ובפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח (דף יח:):
ביום השלישי לספירת זובו - כגון בעל שתי ראיות שצריך לספור שבעה נקיים, ומנה ראשון ושני, ובשלישי ראה קרי, סתר שני ימים שלפניו, וחוזר ומונה שבעה כבתחלה:
לא סתר אלא יומו - ומונה חמשה להשלים שבעה, דשנים הראשונים עלו לו:
הרואה בשני - שמנה אחד, ובשני ראה קרי, סתר את שלפניו אפילו לבית הלל. ור' עקיבא סבר דבהא נמי פליגי. ואין הלכה כר' ישמעאל:
ומודים, בית שמאי שכרואה קרי, ברביעי שלא סתר אלא יומו - ושלפניו עלו לו. דדוקא כשלא נפסק הזיבות בשלשה ימים טהורים כמספר הימים שעושה זב גמור, הוא דאמרי בית שמאי דשכבת זרע סותרת, אבל לאחר שעברו שלשה ימים טהורים, מודים בית שמאי שאין קרי סותר אלא יומו. והאי דקרי סותר בזב, נפקא לן מקרא (דכתיב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה זוב סותר, אף שכבת זרע סותר. אי מה זוב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל, תלמוד לומר לטמאה בה, אין לה אלא יום אחד ד. אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי, סותר את שלפניו, דכתיב שבעת ימים לטהרתו ה, עד שיהיו כל שבעת הימים טהורים מן הזיבות:
הרואה קרי וכו'. כתב הר"ב האי דקרי סותר בזב נפקא לן וכו' ת"ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד. בגמ' פ"ג דנדה דף כ"ב אין לך בה אלא מה שאמור בה סותרת יום א' ופי' רש"י אלא מה שאמור בה בש"ז לענין טומאה. מה טומאתה יום אחד. אף סתירתה אינה סותרת אלא אותו יום:
*[רבי עקיבא אומר כו'. ר"ע היינו ת"ק דהך ומודים כו' אף ת"ק ס"ל דהא לא אמר אלא בג'. ונ"ל דהא קמ"ל דמאן ת"ק ר"ע:
ומודים. פי' הר"ב ב"ש כו' ועיין מ"ש ברפ"ג דפיאה]:
אפי' יום שבעה סתר שלפניו. כתב הר"ב דכתיב ז' ימים לטהרתו עד שיהיו וכו' גמ' פ"ד דנדה דף ל"ג ופי' רש"י לטהרתו משמע טהרה אחת שלא תהא הפסקה ביניהן:
(ג) (על המשנה) ר"ע אומר. היינו ת"ק דסבירא ליה נמי הך ומודים, דהא לא אמר אלא בשלישי. וצריך לומר דקא משמע לן דמאן ת"ק ר"ע:
(ד) (על הברטנורא) בגמרא, אין לך בה אלא מה שאמור בה. ופירש"י, כטומאתה, מה טומאתה יום אחד, אף סתירתה כן:
(ה) (על הברטנורא) משמע טהרה אחת בלי שום הפסקה. רש"י:
הרואה קרי ביום השלישי וכו': וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דיומא דף י"ח דאין קרי וזוב באין ממקום אחד. תניא בתוספתא כל קרי שהוא מטמא בכהנים סותר בזב פי' הר"ש ז"ל כל קרי שהוא מטמא בכהנים כדתנן בפ"ח דמקואות אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה וכו'. וכתב החכם הר"ס ז"ל וז"ל ברואה קרי ואע"ג דקיי"ל דאי אפשר לש"ז של זב בלא צחצוחי זיבה בפ' המפלת מסיק דגזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא פתיכא בה ש"ז סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דפתיכא בהו ש"ז אינה סותרת אלא יום אחד ע"כ:
יכין
הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו: שראה ב' ראיות ובג' של ז"נ ראה קרי:
בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו: ר"ל ב' ימים נקיים שספר:
ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו: וסופר עוד ה' נקיים:
רבי ישמעאל אומר הרואה: קרי:
בשני: של ז"נ:
סותר את שלפניו: אף לב"ה:
רבי עקיבא אומר אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי: פליגי ב"ה:
שלא סתר אלא יומו: מדספר כ"כ נקיים כמניין הימים שעשאוהו זב גמור. בד"א ברואה וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת