ספר המידות השלם שער הנדיבות
הנדיבות · הציקנות · הזכירה · השכחה · השתיקה · א. הליצנות · ב. השקר · ג. החניפות · ד. לשון הרע · האמת · התשובה · התורה · יראת שמים · סימנים
סדר השערים בספר "אורחות צדיקים" · מידע על מהדורה זו
<< · ספר המידות השלם · שער הנדיבות · >>
הנדיבות היא המידה אשר יגיע בה האדם למעלות גדולות. וכשהנדיבות על דרך טובה – אז היא משובחת מאוד, ובה יגיע אל מעלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר (משלי יח טז): "מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחנו". כי בעבור מתנותיו – יאהבוהו מלכים ושרים וכל אדם. ואין דבר בעולם המביא את האדם לידי אהבת העולם כמו הנדיבות, וגם בעולם הבא יגיע לו גמול טוב עבור מתנתו.
[דרכי הנדיבות]
עריכה
ויש שלושה מיני נדיבות:
- האחד נדיב בממון,
- השני נדיב בגוף,
- השלישי נדיב בחכמה.
ואלו השלושה היו באברהם אבינו:
- שהיה נדיב בממון, דכתיב (בראשית כא לג): "ויטע אשל".
- נדיב בגופו, שהציל לוט בן אחיו ונלחם עבורו.
- נדיב בחכמתו, כי לימד לכל העם הדרך הישר עד שנתגיירו, דכתיב (שם יב ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן".
וזאת המידה היא משובחת מאוד, מפני שבה האדם מתכבד, כדכתיב (משלי יט ו): "רבים יחלו פני נדיב", ודבריו נשמעים כשהוא מוכיח בני האדם לשוב לעבודת הבורא יתברך. אם הוא צריך לעזרה – הכל יעזרוהו, והכל בשלום עמו.
ודע שהמתנה במקום שהיא ראויה, כגון צדקה לעניים יראי שמים – אותה המתנה היא מטמון ספון שאינה נאבדת באריכות הימים, אך היא עומדת כל הימים. וזו היא כוונת שלמה המלך עליו השלום, שאמר (קהלת יא א): "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו". ופשט הפסוק דבר על הנדיבות, כי מי שזורע חסד – קוצר תבואתו. ומי שיש בו המידה הזאת הוא מתעשר, כמו שנאמר (משלי יא כד) "יש מפזר ונוסף עוד"; עוד כתיב (שם כח כז): "נותן לרש – אין מחסור". ואמר דוד על האנשים הנדיבים (תהלים קיב ט): "פִזַר נתן לאביונים – צדקתו עומדת לעד". והמידה החשובה הזאת הלוואה היא אצל הבורא יתברך, שנאמר (משלי יט יז): "מלוה יי חונן דל".
ואמר החכם: עשה חסד עם מי שראוי לכך ועם מי שאינו ראוי לכך. פירוש: "עם מי שראוי לכך" – יהיה החסד במקומו, "ועם ומי שאינו ראוי לכך" – תהיה אתה ראוי לעשותו. ואמרו חכמים: כל מי שנותן מתנה גדולה למי ששאל המתנה – הוא חצי נדיב. אבל הנדיב השלם הוא הנותן תדיר, הן רב או מעט, קודם שישאלו ממנו.
ועוד אמר החכם: מידת הנדיבות תלויה בהרגל. כי אינו נקרא "נדיב" עד שיהא רגיל בכל עת ובכל שעה להתנדב כפי יכולתו. כי אדם שנותן למי שראוי ליתן אלף זהובים בבת אחת למי שראוי – אינו נדיב כמי שנותן אלף זהובים באלף פעמים, כל זהוב וזהוב למי שראוי לו. כי אותו שנותן אלף זהובים בבת אחת – נתעוררה דעתו להתנדב, ואחר כך פסקה ממנו. וכן לעניין השכר: אין שכר למי שפדה שבוי אחד היושב במשמר על דבר חוב במאה דינרים, שהוא די מחסורו, כמו מי שפדה עשרה שבויים, או השלים לעשרה עניים חסרונם במאה דינרים, כל אחד בעשרה דינרים. ועל זה אמרו רבותינו (אבות ג טו): הכל לפי רוב המעשה, ולא אמרו: "לפי גודל המעשה".
[צדקה]
עריכהכל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודה זרה. ונקרא "בליעל", "רשע", "אכזרי" ו"חוטא". "בליעל", שנאמר (דברים טו ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמיטה. ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו". "אכזרי", דכתיב (משלי יב י): "ורחמי רשעים אכזרי". והוא מכחיש ייחוסו, שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב, שהיו רחמנים (יבמות עט א), אלא מזרע גויים שהם אכזריים רחמנים, שנאמר (ירמיהו נ מב): "אכזרי המה, ולא ירחמו". וכל המרחם – מרחמים עליו מן השמים, שנאמר (דברים יג יח): "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (שבת קנא ב).
והנותן צדקה לעניים בסבר פנים רעות – אִבד זכותו, ואפילו שנותן הרבה; ועובר על "אל ירע בעיניך בתתך לו" (דברים טו י). וטוב ממנו הנותן פרוטה בסבר פנים יפות לעני. וטוב שיתן קודם שישאל. וטוב שיתן בסתר, דכתיב (משלי כא יד): "מתן בסתר יכפה אף". ויש שהיו קושרים מעות בבגד וזורקים לאחוריהם, ובאים עניים ונוטלים, והנותן אינו יודע למי נותן, והמקבל אינו יודע ממי קבל ואינו מתבייש (כתובות סז ב). כללו של דבר: כל מה שיכול להסתיר, שלא ידע העני מי הוא הנותן, ושלא ידע הנותן מי הוא המקבל – יש לו להסתיר.
וכשאדם עושה צדקה – יעשה חסד עם הצדקה. כגון שיקנה באותם המעות דבר הצריך לעני, שלא יצטרך העני לטרוח, ואף העשיר יקנהו בזול יותר מן העני. וידקדק העשיר שיתן לו בשעה שהוא צריך מהם, ובזה עושה עמו חסד. ועל זה אמר הנביא (הושע י יב): "זִרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד". פירוש: השכר הולך אחר החסד.
ועתה שמע חשיבות הנדיבות ובעלי הצדקה, דכתיב (משלי יד לד): "צדקה תרומם גוי". בוא וראה כמה גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים מח יא): "צדק מלאה ימינך".
- גדולה צדקה, שבה נשתבח הקדוש ברוך הוא בשעה שעתיד להביא תשועה לישראל, שנאמר (ישעיהו סג א): "אני מדבר בצדקה, רב להושיע".
- גדולה צדקה, שמנחלת כבוד וחיים לעושיה, שנאמר (משלי כא כא): "רודף צדקה וחסד, ימצא חיים צדקה וכבוד". ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם המהוגנים, לעשות להן צדקה כדי לקבל מהן שכר.
- גדולה צדקה, שבה עתיד הקדוש ברוך הוא לפדות את ישראל, שנאמר (ישעיהו א כז): "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".
- גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר (בראשית טו ו): "והאמין ביי, ויחשביה לו צדקה"; ואומר (שם יח יט): "כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יי לעשות צדקה ומשפט, למען הביא יי על אברהם את אשר דבר עליו".
- גדולה צדקה, שבה נשתבח דוד מלך ישראל, שנאמר (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
- גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך עליו השלום, שנאמר (מלכים א י ט): "יהי יי אלהיך ברוך, אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל, באהבת יי את ישראל לעולם, וישימך למלך לעשות משפט וצדקה".
- גדולה צדקה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט טו): "צדק ומשפט מכון כסאך".
- גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות...".
- גדולה צדקה, שבה עתיד הקדוש ברוך הוא להשתבח ביום הדין, שנאמר (ישעיהו ה טז): "ויגבה יי צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה".
- גדולה צדקה, שהיא מלַוָה לעושה בשעת פטירתו, שנאמר (שם נח ח): "והלך לפניך צדקך, כבוד יי יאספך".
- גדול החסד, שבו נבנה העולם, שנאמר (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה".
לכך ידבק האדם במידת הנדיבות, שגורמת כל הטובות האלה.
[בממונו, בגופו ובחכמתו]
עריכהועוד יהיה נדיב בממונו לקנות המצוות, כגון רבן גמליאל שקנה אתרוג באלף זוז (סוכה מא ב). ויהיה נדיב בממונו להדר במצוות, והידור מצווה עד שליש (בבא קמא ט ב). ויהיה נדיב בממונו לכתוב ולקנות ספרים, ולהשאילן למי שאין לו, שנאמר (תהלים קיב ג): "הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד" (כתובות נ א). ויהיה וותרן בזה, שלא יחוש אם יתקלקלו הספרים עבור שלומדים בהם. ועל כלי ביתו יהיה נדיב, להשאיל לשכניו ומיודעיו. ויהיה נדיב להלווֹת לעני את כספו, ואם יספיק בידו – ילווה גם לעשירים. ויהיה נדיב במשא ובמתן עם כל העולם, ולא ידקדק עם חברו בדבר מועט. אם הוא מודד יין או שמן או איזה דבר שיהיה – לא יצמצם.
ויהיה נדיב בגופו לטרוח עבור כל אדם, לסבול עוּלם ומשאם, ולהצטער בצרתם, ולהתפלל בעדם, ולשמח בשמחתם, לבקר חולים ולעשות חסד עם המתים.
וביותר צריך להיות נדיב בחכמת תורתו (סוכה מט ב), ללמד לכל אדם דעת ולהמשיך את לבם לשמים. וזהו הנדיבות הגדולה שבכל מיני הנדיבות – המתנדב לאדם להביאו לחיי העולם הבא.
[שלא יהא פזרן]
עריכהאף על פי שמידת הנדיבות היא טובה, צריך ליזהר שלא יהא פזרן, להשיג תאווֹת לבו במיני מאכל ומשתה, ולתת הונו לזונות, ולעשות בגדים יקרים, ולפזר במיני תחבולות שאינן מביאות ליראת שמים. וצריך נדיב הלב שלא לפזר לריק, ושלא לרדוף אחר תאוות המביאות כל רע. אך ידקדק להיות וותרן לעניים הטובים, להלבישם ולהאכילם מן המיטב, כדכתיב (ויקרא ג טז): "כל חלב לה'". ויהיה שכרו טוב הצפון בעדו, אשר "עין לא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו" (ישעיהו סד ג).