ספר המידות השלם שער הרצון
הנדיבות · הציקנות · הזכירה · השכחה · השתיקה · א. הליצנות · ב. השקר · ג. החניפות · ד. לשון הרע · האמת · התשובה · התורה · יראת שמים · סימנים
סדר השערים בספר "אורחות צדיקים" · מידע על מהדורה זו
<< · ספר המידות השלם · שער הרצון · >>
הרצון. זו היא מידה טובה מאוד, ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון – הוא מסתפק בכל ענייניו כפי מה שיגזור עליו הבורא יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל המידה הזאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבול. ולא יתרעם על ענייניו, ולא יקצוף על השם יתעלה לומר: למה עשה השם יתברך כך וכך? ומן המידה הזאת: השמח בחלקו. וכבר ידעת מעלת המידה וגדולתה.
[בין אדם לחבירו]
עריכה
וכשאדם הצדיק רוצה בבני אדם, ובני אדם רוצים בו – גם המקום רוצה בו. וגם שונאיו משלימים אתו, כדכתיב (משלי טז ז): "ברצות יי דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". וכמו שידעת מרצות אבימלך באברהם, ומשהשלימו אתו (בראשית רבה נד א). ונאמר (משלי טז טו): "באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש". ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש, ומה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה. אם מגיע גדולה כזאת למי שרוצים בו בני אדם, כל שכן וכל שכן מי שרוצה בו הקדוש ברוך הוא – כמה מעלתו גדולה. לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצוות, ואז ירצה בו השם יתברך. ואמר החכם: כל מי שיש בו זאת המידה – יעשיר. ומן מידת הרצון באה המחילה והסליחה, שהוא מתרצה למי שפשע בו ומעביר על מידותיו, כי המעביר על מידותיו – תפילתו נשמעת.
ומאוד מאוד מידה נאה היא לאדם, שיהא מלא רצון, ומבטל דעתו מפני דעת חברו. ודבר זה גורם שהוא נאהב לכל, כשהוא עושה כרצון איש ואיש. והאיש הזה קרוב מאוד לדרכי התשובה, כי כשהוא אוחז במעשה הרע ובא חברו להוכיחו – הוא מתרצה מיד לעזוב הרע, וחוזר למוטב. נמצא שיש לו נחת רוח בעצמו, כשהוא מודה ועוזב דרכיו הרעים, וגם יש נחת רוח לחבריו המתחברים אתו. וכן אמר שלמה (משלי יב טו): "ושמע לעצה חכם" – אינו רוצה לומר לשמיעת האוזן לבד, אלא "שומע" פירושו שהוא שומע לעצת חכם ומתרצה לעשות כאשר יגיד לו החכם.
[רצון השם]
עריכהנמצא שכל התורה כלולה במידת הרצון, וכן כל התוכחות וכל הברכות. כיצד? בשעת מתן תורה כתיב (שמות יט ה): "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים". כך הפירוש של "שמוע תשמעו": תקבלו עליכם ותתרצו. והם השיבו "נעשה ונשמע" (שם פסוק ח) – ונתרצו. לעניין הקללות נאמר (דברים כח טו): "והיה אם לא תשמע בקול יי אלהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקתיו"; וכתיב (דברים יא כז-כח): "את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות יי אלהיכם..., והקללה אם לא תשמעו אל מצוות יי אלהיכם...". וכל ה"שמיעות" הללו אין פירושן שמיעת האוזן בלבד, אך רצה לומר שיתרצו לעשות. וכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שנתרצה אל אמו ושמע לעצתה לעניין הברכות, ונתרצה לשמוע אל אביו ואל אמו ולקח אשה על פיהם – לכן זכה ויצאו ממנו שנים עשר שבטים. וכתיב (משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה".
ארבע שמיעות הם: יש שומע והפסיד, ויש שומע ונשכר; ויש לא שומע ונשכר, ויש לא שומע והפסיד.
- שומע והפסיד – זה אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג יז): "ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך". ומה הפסיד? שנאמר (שם פסוק יז): "כי עפר אתה, ואל עפר תשוב".
- שומע ונשכר – זה אברהם אבינו, שנאמר לו (בראשית כא יב): "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". ומה נשכר? שנאמר לו (שם): "כי ביצחק יקרא לך זרע".
- לא שומע ונשכר – זה יוסף, שנאמר (בראשית לט י): "ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה". ומה נשכר? "ויוסף הוא השליט על הארץ" (שם מב, ו).
- לא שומע והפסיד – אלו ישראל, שנאמר (ירמיהו ז כו): "ולוא שמעו אלי, ולא הטו את אוזנם". ומה הפסידו? "אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב" (שם טו ב); ונאמר (ישעיהו א יט): "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו".
בן סורר ומורה נהרג בשביל שלא שמע, דכתיב (דברים כא יט-כא): "ותפשו בו אביו ואמו, והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו: בננו זה סורר ומרה, איננו שומע בקולנו, זולל וסבא. ורגמוהו כל אנשי עירו". ועל כל ישראל נאמר (שם ט ז): "ממרים הייתם עם יי". ועוד כתיב על שלא רצו לשמוע (שמות לד ט): "כי עם קשה עורף הוא". ואחרי שהכל תלוי במידת הרצון, לכן יטה כל רצונו לעשות מצוות השם יתברך. וכן אמרו רבותינו (אבות ב ד): עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.
כללו של דבר: לא יתעקש אדם, ולא יקשה ערפו נגד מוכיחיו, ונגד מי שמורה לו דרך ישרה; אך יתרצה להם, ויקבל דבריהם ברצון נפשו. כי על העיקשים נאמר (משלי כב ה): "צינים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"; ונאמר (שם יז כ): "עיקש לב לא ימצא טוב". ובכמה מקומות נשתבחו החפצים לשמוע אל דברי תורה, דכתיב (תהלים א ב-ג): "כי אם בתורת יי חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו". וכתיב (שם קיב א): "אשרי איש ירא את יי, במצוותיו חפץ מאוד" – אינו אומר אלא "חפץ", רוצה לומר: שישים אדם חפצו על המצוות.
אמר רבי אבהו: לעתיד הכל עתידים להיות תמהין כנגד מי ששמע לאלהים, ואומרים: מי הוא זה? שפלוני שלא קרא ולא שנה – והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עימהם? והאלהים יאמר להם: מה אתם תמהים? לא זכו אלו אלא מפני ששמעו אלי, שנאמר (משלי טו לא): "אוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חכמים תלין".
[הרצון המגונה]
עריכהאף על פי שהמידה הזאת טובה מאוד, אל ישתמש בה אצל הרשעים, ואל יתרצה להם. ויסיר רצונו מכל הדברים הרעים, ומכל מה שהזהירה התורה עליו; אך יתרצה למי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו, דכתיב (תהלים קמז יא): "רוצה יי את יראיו". וישים רצונו על המצוות, אף על פי שהם קשות עליו מאוד – ישים רצונו עליהם עד שיהיו חביבות עליו. כי אף על פי שהיה קשה בעיני אברהם אבינו עליו השלום לשחוט את בנו יחידו, ביטל רצונו מפני רצון הבורא יתעלה, והשכים ועשה בזריזות, ובנפש חפצה ובאהבה. אבל מי שישים רצונו וחפצו במעשים הרעים, ומתרצה ברשעים ובמעשיהם, ומואס בצדיקים – אותו הרצון מביא אותו לשאול תחתית. ועליהם נאמר (ישעיהו ה כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע"; ואומר (משלי יז טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת יי גם שניהם".
[גדולת הרצון]
עריכהכל מי שרוצה להיכנס בעומק החסידות ובעומק הייחוד, להכיר השם יתברך, אין זה יכול להיות אלא אם כן הוא חכם, ונבון, ונפש רצון בלא כעס. כתיב (משלי ח לב): "ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמורו". אמר הבורא יתברך לישראל: איני מבקש מכם אלא שתשמעו לי. אם שמעתם אלי, אני אקים מה שנתנבאו הנביאים "אם תֹאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (ישעיהו א יט), וכתיב (משלי ח לד): "אשרי אדם שמע לי". לכן ישים דעתו אל רצון הבורא יתברך, ולא יבעט ברבותיו ובמי שגדול ממנו. וכן נאמר בתורה (דברים יז ט-יב): "ובאת אל הכהנים הלוים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך..., לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את יי אלהיך או אל השפט, ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל". מכל אלה נדע, אשר מידת הרצון גדולה, אשר כל התורה כלולה בה. אפילו אמרו לך החכמים על השמאל שהוא ימין, ועל הימין שהוא שמאל – תתרצה להם לשמוע (ספרי דברים יז יא).
התבונן שאנו מתפללים בתפילתנו: "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך". הנה כל מעשנו ועבודתנו – כולם תלויים ברצון הבורא יתברך. ובעת שאין אדם משים רצונו וחפצו על מצוות השם יתעלה, אך ממרה כנגדו, ובוחר במעשים הרעים אשר הזהיר השם יתברך עליו שלא לעשות – איך ירצה השם יתברך באיש ההוא? איך ירצה ויחפוץ באיש אשר אינו רוצה וחפץ בו? ולעולם לא יהא אדם סרבן נגד הבורא יתברך ורבותיו, כי בכך נשתבח חכם אחד: מימי לא עברתי על דברי חברי! יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אמרו לי חברי "עלה לדוכן!" – הייתי עולה (שבת קיח ב). ואין צריך להאריך במידה הזאת, כי היא כלולה במידת האהבה והשמחה.
אין בעולם טוב כשמיעה. וכן אמרו (שמות רבה כז ט): נפל אדם מן הגג ונשתברו איבריו – צריך רטייה ותחבושת על כל איבר ואיבר מאבריו, ועצם מעצמיו. והחוטא אשר יחטא בכל איבריו, שנאמר (ישעיהו א ו): "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום" – והנה השם יתברך מרפא כל איבריו ברטייה אחת, והיא שמיעת האוזן, שנאמר (שם נה ג): "הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם".