נחמיאש על משלי ג ג
<< | נחמיאש על משלי • פרק ג' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ
קׇשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ
כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃
<< · נחמיאש על משלי · ג · ג · >>
חסד ואמת אל יעזבוך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך — גמילות חסדים בגופו ובממונו. וחסד הוא הטוב שעושה אדם עם חבירו לפנים משורת הדין, ואמת הוא שורת הדין, זה שעושה אדם עם חבירו חסד מאתו, ואמת – שעושה טובה עם מי שיעשה עמו טובה. וכן מפרש "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם": נתינת הארץ לאברהם היתה חסד מאת השם, ונתינה ליעקב – אמת, כי כבר ניתנה לאברהם. ויעקב הוא זרע אברהם המובחר.
ואני שאלתי את החכם ר' ישראל ז"ל, למה תרגם אונקלוס "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת" (בראשית יב יא) – "זעיראן זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון", והוא המתרגם כל "אמת" – "קשוט"? והשיבני דבר: להבדיל בין אמת כלפי מעלה ובין אמת האמור בבני אדם, כי חסד ואמת האמור בבני אדם הם שני דברים, כמה דאת אמר: "אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני" (בראשית כד מט). נישואי רבקה עם יצחק –.[אמת], מחמת שהיתה ממשפחתו; אבל לשלחה למקום יצחק – חסד. וכן "ועשית עמדי חסד ואמת" (בראשית מז כט): לקבור יוסף את יעקב אביו – אמת, אבל להוליכו למערה – חסד. אבל "חסד ואמת" האמור כלפי מעלה – אחד; ונקרא "אמת", כי אמת ונכון לבורא עולם לעשות חסד. ועוד, אפילו הכי חסד הוא מאתו, כי "אם צדקת מה תתן לו" (איוב לה ז), עד כאן.
וטעם חסד ואמת אל יעזבוך, שתרגיל עצמך בהם עד אפילו תרצה לעוזבם – הם לא יעזבוך, כמה דאת אמר: "צדק לבשתי וילבשני" (איוב כט יד).
קשרם על גרגרותיך – הטעם, עשה עמי חסד ואמת בגלוי ובנסתר. וכל מצוות נכללים בשתי המדות האלה.
ואמר: על לוח לבך, וכן מצינו דוד אומר: "ודובר אמת בלבבו" (תהלים טו ב), ואמר בסוף מסכת מכות: כגון רב ספרא. ופירושו, כי הוא רומז על המעשה האמור בפרק גיד הנשה (חולין צד ב): מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קא אזיל ממחוזא לסיכרא, ורבא ורב ספרא הוו קא אזלי מסיכרא למחוזא. פגע בהו איהו, סבר לאפיה הוא דאתו. אמר להו: למה להו לרבנן לאטרוחי כולי האי? אמר ליה רב ספרא: אנן לא הוי ידעי דקאתי מר, דאי הוה ידעינן, טפי הוה טרחינן; השתא מיהא לדעתין אזלינן. אמר ליה רבא: ואמאי חלשתיה לדעתיה? אמר ליה: והא קא מטעינן ליה! אמר ליה: איהו הוא דקא מטעי אנפשיה. הנה רב ספרא אפילו על ידי שתיקה לא רצה לגנוב דעתו.
ורש"י ז"ל פירש, כי הוא רומז על מעשה אחר. דזימנא חדא הוה קא מצלי. אתא ההוא גברא דהוה בעי למיזבן חמרא. אמר לו: תן לי חמרך בה' דינרין, ולא השיבו. אמר לו: תנהו לי בי', ולא השיבו. המתין לו עד שהתפלל. אמר לו: רצונך ליתנו לי בט"ו דינרין? אמר לו: איני לוקח ממך אלא ה' דינרין, מפני שבתחילה גמרתי בליבי ליתנו לך בהם. הוי "ודובר אמת בלבבו".
ויש מפרשים טעם חסד ואמת אל יעזבוך, מוסב על "בני תורתי אל תשכח" וגו' (משלי ג א), ואז תבין חסדו ואמתו של השם, אל יעזבוך, אם כן קשור התורה והמצוה על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך.