מ"ג משלי ג ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ
קׇשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ
כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃
רלב"ג
ביאור המילות
"חסד ואמת". חסד הנושא והרצון בו אדון החסד והאמת:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אל יעזבך" - אל תהיה נעזב מהם, כי אחוז בהם.
"קשרם" - ר"ל: בכל עת תהא מדבר בם וחושב בעניינם.
מצודת ציון
"לוח" - נסר; והוא ענין מליצה ושאלה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"חסד ואמת". האמת הוא במדת הדין או קיום הבטחה וחיוב, והחסד הוא שלא עפ"י חיוב או הבטחה, ויש בתורה ובקיום המצות ג"כ אמת וחסד, שהחסיד הוא המפליג יותר על החיוב, בין בקיום המצות בין בעיון התורה להעמיק בו ולהשיג סודותיה וצפונותיה כמ"ש ותורת חסד על לשונה. וכן בארחות ה' נמצא חסד ואמת, ויש בזה ענינים רבים מפוזרים בדברי בכ"מ, וגם בהנהגה יקרא ההנהגה הסדורה בשם אמת, וההנהגה הפלאיית בשם חסד כמ"ש בתהלות סי' פ"ט בארך, וה' ינהיג בשתי המדות האלה לפי המונהגים וזכותם והכנתם.
"על גרגרתיך". הגרון היא פנימית הצואר מקום מוצא הקול, והתכשיא יקשר על הצואר מבחוץ, כמ"ש וישם רביד הזהב על צוארו, אבל פה מדבר מן הגרון המוציא הקול והדבור וכמ"ש למעלה (א' ט'):הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
'אל יעזבוך' תראה שתמיד יהיו עמך. ומה שאמר מתחילה חסד ואחר כך ואמת, כיון שעושה חסד עם הבריות - שאינו מחויב להם, איך אפשר שלא ישלם גמול טובה למי שעשה. וכן בהקב"ה כתיב (שמות לד ו) ורב חסד ואמת. היינו שחסד הוא גדול באיכות אבל לא בכמות, כי הנותן בתורת חסד לא יתן הרבה, אבל הגמול הוא לפי החיוב, וזה שאמר שחסד ואמת אל יעזבוך, שתתן אפילו למי שלא עשה לך טובה עדיין, בתורת חסד, וגם מתנה מרובה שהוא ואמת. ולכן כתיב בהקב"ה 'ורב חסד', כלומר מה שהוא נותן בתורת חסד גם כן רב, כלומר הרבה, ואחר כך משלם הגמול ידי אדם והיינו עוד יותר, כי אם בחסד כן, על כרחך באמת יותר, ולכן בתחילה אמר 'ורב חסד' ואחר כך 'ואמת'. וזהו בין אדם לחבירו, וכן בין אדם למקום - 'חסד' הוא ללמד לאחרים, 'ואמת' ללמוד בעצמו, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה מט ב) 'ותורת חסד' וכי יש תורה שאינה של חסד, אלא ללמד אחרים היא תורה של חסד שלא ללמד אחרים היא אינה תורה של חסד. כי מה שהאדם לומד בעצמו הוא מחוייב, כי לכך בא לעולם, כמו שאמרו (אבות ב ח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת', אבל ללמד הוא חסד. אלו הב' דברים דהיינו חסד ואמת, בין בין אדם לחברו בין בין אדם למקום 'אל יעזבך' כלומר שיהיו תמיד בידך שתעשה, וזהו במעשה. "קשרם על גרגרותיך". הוא בדיבור, שיהיו זאת בפיך תמיד. "כתבם על לוח ליבך". במחשבה. והיינו שיהיו בפיך ובלבבך לעשותו, במחשבה ובדיבור ובמעשה;
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
ואני שאלתי את החכם ר' ישראל ז"ל, למה תרגם אונקלוס "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת" (בראשית יב יא) – "זעיראן זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון", והוא המתרגם כל "אמת" – "קשוט"? והשיבני דבר: להבדיל בין אמת כלפי מעלה ובין אמת האמור בבני אדם, כי חסד ואמת האמור בבני אדם הם שני דברים, כמה דאת אמר: "אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני" (בראשית כד מט). נישואי רבקה עם יצחק –.[אמת], מחמת שהיתה ממשפחתו; אבל לשלחה למקום יצחק – חסד. וכן "ועשית עמדי חסד ואמת" (בראשית מז כט): לקבור יוסף את יעקב אביו – אמת, אבל להוליכו למערה – חסד. אבל "חסד ואמת" האמור כלפי מעלה – אחד; ונקרא "אמת", כי אמת ונכון לבורא עולם לעשות חסד. ועוד, אפילו הכי חסד הוא מאתו, כי "אם צדקת מה תתן לו" (איוב לה ז), עד כאן.
וטעם חסד ואמת אל יעזבוך, שתרגיל עצמך בהם עד אפילו תרצה לעוזבם – הם לא יעזבוך, כמה דאת אמר: "צדק לבשתי וילבשני" (איוב כט יד).
קשרם על גרגרותיך – הטעם, עשה עמי חסד ואמת בגלוי ובנסתר. וכל מצוות נכללים בשתי המדות האלה.
ואמר: על לוח לבך, וכן מצינו דוד אומר: "ודובר אמת בלבבו" (תהלים טו ב), ואמר בסוף מסכת מכות: כגון רב ספרא. ופירושו, כי הוא רומז על המעשה האמור בפרק גיד הנשה (חולין צד ב): מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קא אזיל ממחוזא לסיכרא, ורבא ורב ספרא הוו קא אזלי מסיכרא למחוזא. פגע בהו איהו, סבר לאפיה הוא דאתו. אמר להו: למה להו לרבנן לאטרוחי כולי האי? אמר ליה רב ספרא: אנן לא הוי ידעי דקאתי מר, דאי הוה ידעינן, טפי הוה טרחינן; השתא מיהא לדעתין אזלינן. אמר ליה רבא: ואמאי חלשתיה לדעתיה? אמר ליה: והא קא מטעינן ליה! אמר ליה: איהו הוא דקא מטעי אנפשיה. הנה רב ספרא אפילו על ידי שתיקה לא רצה לגנוב דעתו.
ורש"י ז"ל פירש, כי הוא רומז על מעשה אחר. דזימנא חדא הוה קא מצלי. אתא ההוא גברא דהוה בעי למיזבן חמרא. אמר לו: תן לי חמרך בה' דינרין, ולא השיבו. אמר לו: תנהו לי בי', ולא השיבו. המתין לו עד שהתפלל. אמר לו: רצונך ליתנו לי בט"ו דינרין? אמר לו: איני לוקח ממך אלא ה' דינרין, מפני שבתחילה גמרתי בליבי ליתנו לך בהם. הוי "ודובר אמת בלבבו".
ויש מפרשים טעם חסד ואמת אל יעזבוך, מוסב על "בני תורתי אל תשכח" וגו' (משלי ג א), ואז תבין חסדו ואמתו של השם, אל יעזבוך, אם כן קשור התורה והמצוה על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך.