נדרים יד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לאו אתה שומע הן ואלא רבי יהודה היינו רישא איידי דקתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים להכי קתני חולין רבינא אמר הכי קתני ואלו מותרין כחולין כבשר חזיר כעבודת כוכבים ואי לא תנא חולין הוה אמינא בעי שאלה ומי איכא לאסוקי על דעתא הכי הא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר מכלל דרישא לא בעיא שאלה אלא מחוורתא חולין ממילא נסבה מנהני מילי אמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור אי הכי אפילו בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר על נפשו לאסור איסר מבעי ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה כו':
האומר לאשתו הרי את עלי כאימא כו':
ורמינהו הרי את עלי כבשר אימא כבשר אחותי כערלה וככלאי הכרם לא אמר כלום אמר אביי לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן רבא אמר הא בתלמידי חכמים הא בעם הארץ והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר רבי יוחנן וצריך שאלה לחכם ואמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך שאלה
רש"י (ריב"ן)
עריכה
אלא רבי יהודיה היא. דאית ליה מכלל לאו הן:
היינו רישא. כלומר כבר תנינא בפירקין דלעיל (דף י:) לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ומוקמינן לה כרבי יהודה ומאי קא משמע לן הכא אלא ודאי לא איצטריך הכא חולין אלא איידי דבעא למיתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים תנא נמי חולין:
רבינא אומר. הא דקתני חולין לאו דאמר חולין שאוכל אלא הכי קתני אלו מותרין כחולין האומר כבשר חזיר כעבודת כוכבים כו':
ואי לא תנא חולין. דמשמע מותר כחולין הוא הוה אמינא בעי שאלה לחכם היכא דאמר כבשר חזיר או כעבודת כוכבים בעי למישאל אי הוה נדר אי לא ולהכי תנא חולין למימר דחולין גמורין נינהו דלא בעי שאלה:
ומי איכא לאסוקי אדעתא. דבעי שאלה היכא דנדר כהאי גוונא אי לא תני נמי חולין:
והא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את אסורה כאימא. אע"ג דנדר בדבר האסור דלא הוי נדר:
פותחין לו פתח ממקום אחר. לנודר זה לחרטה שצריך לבא לפני חכם ואין פותחין לו לומר הואיל ונדרת בדבר האסור לא כלום נדרת אלא מפתח אחר מראין לו ההיתר כדי שלא יקל את ראשו לכך כלומר להכי מצרכינן ליה שאלה ופותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יהא קל בעיניו לידור בכך להזכיר אמו לגנאי ומדקתני בהא סיפא דצריך שאלה מכלל דרישא דלא קתני לא צריך שאלה ואפילו אי לא אמר חולין לא מצרכינן ליה שאלה:
אלא חולין ממילא נסבה. כדי נסבה:
דהא כתב גמי לאסור איסר. ונימא נמי עד שידור בדבר האסור:
לא אמר כלום. אלמא אפילו שאלה לא בעי:
לא אמר כלום מדיאורייתא. הואיל דנדר בדבר האסור ומ"מ צריך שאלה כדי שלא יקל את ראשו בכך:
תלמיד חכם. לא בעי שאלה דאקרי בעלמא היא דאירע לו ולא יקל את ראשו בכך ומתני' מיירי בעם הארץ דאי אמרת אפילו שאלה לא בעי יקל את ראשו להיות נודר כך:
ר"ן
עריכהאלא רבי יהודה היא היינו רישא - מתני' דפרקא קמא דתנן לחולין שאוכל לך קרי רישא ונראה בעיני דה"פ בשלמא אי כר"מ מתוקמא לא תקשי לן היינו רישא משום דההיא דלעיל אוקימנא כרבי יהודה והכי קתני שרבי יהודה אומר האומר ירושלים וכו' והכא סתם לן תנא דאפילו לר"מ דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן בהא מודה משום דכיון דאמר לא חולין על כרחין קרבן הוי אבל קאמר הש"ס דלא אפשר לאוקמא אליביה דכיון דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אפילו בכי האי גוונא אית ליה למישרי:
איידי דקתני כבשר חזיר וכו' - כלומר הא דקתני חולין שאוכל לך לאו לגופיה איצטריך ולאו לדיוקא אלא אגב גררא דשארא פתח ביה הכי:
הכי קתני ואלו מותרין כחולין - כלומר כאומר חולין שאוכל לך שיהא מותר לגמרי ולא בעי שאלה:
מנא ה"מ - דמתפיס בדבר האסור לא מתסר:
אמר קרא כי ידור נדר וכו' עד שידור בדבר הנדור - נראה בעיני דהכי פירושו דסבירא להש"ס דלאשמועינן דמתפיס בדבר הנדור מיתסר לא צריך קרא דכיון דאמר ככר זה עלי אסור הוי נדר כי אמר נמי כקרבן אסור קאמר ולא גרע מידות אלא ודאי קרא דכי ידור נדר לאו לדבר הנדור אתא אלא למעוטי דבר האסור ופרכינן אי הכי אפילו בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר כלומר דעל כרחך כל חד לגופיה איצטריך ולאו למעוטא דכי היכי דלא תיסק אדעתין דמתפיס לא הוי נדר כתב רחמנא הני תרי קראי לאשמועינן במתפיס בדבר הנדור ומתפיס בדבר האסור הוי נדר וכל חד מינייהו חייל דאי לא לאסור איסר למאי מוקמת ליה ומפרקינן לאסור איסר מתבעי לכדתניא איזהו איסר וכו' כלומר וכיון דאפשר לאוקומה להך דרשא להכי מוקמת לה משום דסברא היא דמתפיס בדבר האסור לא חייל דבשלמא בדבר הנדור מצי לאתפוסי ולומר ככר זה עלי בנדר וקרבן שנאסר ע"י נדר אבל כי מתפיס בדבר האסור לא כלום קאמר דהיכי לימא ככר זה עלי כבשר חזיר לא אפשר דבשר חזיר אסריה רחמנא והוא לא אסריה:
מתבעי לכדתניא איזהו איסר וכו' - לאשמועינן דאע"ג דתלי נדרו בנדר שלא נאסר אלא לו לבדו דהיינו יום שמת בו אביו חייל נדרא דאי לאו האי קרא הוה אמינא כי ידור נדר עד שידור בדבר שהוא הנדור לגמרי שנאסר מכל מחמת אותו נדר קמ"ל קרא דלאסור איסר וא"ת א"כ היכי מקשינן התם בריש פרק שבועות שתים בתרא כיום שמת בו אביו פשיטא והא טובא קמ"ל וכדכתיבנא נראה בעיני דמדלא נקט תנא בנדר על ככר ומתפיס על ככר אחר בו משמע דאגב אורחיה מילתא אחריתי אתא לאשמועינן דמתפיס בימים שאפילו בלא נדר לא היה אוכל בהם בשר כיון דמ"מ משום נדר ג"כ הם נאסרים עליו כי מתפיס בהו חייל נדרא והיינו יום שמת בו אביו ויום שמת בו רבו דאפילו בלא נדר משום צעריה לא הוה אכיל בהו בשרא ושתי חמרא ומש"ה פריך יום שמת בו אביו פשיטא דהא כל איסוריה ליתיה אלא מחמת נדר ואע"ג דממילא נמי הוי ממנע מאי נפקא לן מיניה מ"מ מתפיס בנדר הוא דלא אפשר ליה לאתפוסי באסורא כלל ומפרקינן יום שנהרג גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה דמתסר ממילא וקמ"ל דכיון דאית ביה נמי נדרא מתפיס בנדר הוא ואסור ואם תאמר דהכא משמע דההיא דאיזהו איסר האמור בתורה נפקא לן מקרא דלאסור איסר ואילו התם בפרק שבועות שתים בתרא מייתי לה מנא ה"מ אמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור דאלמא כולה מילתא מהאי קרא נפקא לן ולא מצטריך לן לאסור אסר כלל וי"ל דהתם משום דלא קאי בעיקרא דהא דינא לא דק ונקט קרא דכי ידור נדר משום דההוא קרא נמי משמע דנדר הוי ע"י התפסה אבל אין ה"נ דקרא לאסור איסר מבעי לן למתפיס בדבר שלא נאסר אלא לו לבדו דחייל נדריה:
הילכך לענין הלכה נקטינן דמתפיס בדבר האסור לא הוי נדר ולא צריך שאלה כלל ואפילו בעם הארץ אלא במדיר אשתו בלבד ומהאי טעמא דכתיבנא במתני' אבל מתפיס בדבר הנדור ואפי' בדבר שאינו נדור אלא לו בלבד חייל וה"מ מתפיס בנדר אבל מתפיס בשבועה לא מהני דקי"ל בפרק שבועות שתים בתרא דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי דהיינו טעמא משום דנדר חל על החפץ שאסר את החפץ עליו בנדר ולפיכך כשהוא מתפיס חפץ בחפץ ראוי הוא שיחול אבל שבועה הוא אוסר עצמו מן החפץ אבל גוף החפץ אין עליו נדר וקדושה כלל הילכך אי אמר זה כזה לא אמר כלום וכן נמי אם אמר שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו והוא היה מושבע על אותו יום לא אמר כלום דהא באותו יום מתפיס ואותו יום ליכא בגופיה נדרא כלל ואיכא מ"ד דנהי דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ה"מ לענין קרבן ומלקות אבל איסורא מיהא איכא וזה אינו מחוור וכמו שכתבתי שם בס"ד:
הא בת"ח - דכיון דתני לא אמר כלום משמע שאינו צריך שאלה כלל ואפי' מדרבנן ומיירי בת"ח:
והתניא - בניחותא כלומר דאף על גב דצריך שאלה לעם הארץ תני לא אמר כלום כיון דת"ח אין צריך שאלה:
הכי גרסינן ואמר רבי יוחנן ואמר רב נחמן:
והא דמסקינן הכא דבנודר בתורה בעם הארץ צריך שאלה ואילו במתפיס בדבר האסור דייקינן ממתני׳ דלא צריך שאלה כלל אלא בנדרי אשתו כדאיתא לעיל בסמוך והיינו טעמא משום דבנודר בתורה איכא גווני דמתסר כדאמרינן בסמוך וההיא פלוגתא לעם הארץ לא משמע ליה ואתי לאיחלופי מש״ה אמרינן דאפילו בההוא גוונא דשרי צריך שאלה לעם הארץ:
תוספות
עריכה
היינו רישא. פירוש מתני' דפ"ק דתנא לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ואוקימנא כרבי יהודה:
איידי דתנן כבשר חזיר. וכייל דברים הרבה שאין הנדר חל תנא נמי חולין בהדייהו דבעי ליישב לעולם מתני' לאוקמה דאיצטריך למידק הא לחולין וכר' יהודה ואע"ג דתנינא חדא זימנא פ"ק תנייה אגב גררא ול"נ דלאו לדוקיא אתיא מתני' אלא לגופיה אע"ג דלא הוי שום רבותא מ"מ תנינא אגב גררא דאינך והשתא מתוקמא גם כר"מ ולהכי לא הוי מצי למיתני קרבן שאוכל לך:
ה"א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא. וא"ת היכא ס"ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי"ל דס"ד דמותרין ר"ל מדאורייתא וכה"ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ"ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן:
אי הכי אפי' בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר. וא"ת א"כ כי ידור נדר לדבר הנדור למה לי וי"ל דלא תימא דדבר האסור חמיר (פי') [טפי] להתפיס בו מדבר הנדור:
ההיא מיבעי' ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו'. דמוקי לה בשבועות פ"ג (דף כ.) למתפיס בנדר או למתפיס בשבועה שאומ' זה כזה ונפקא לן מכפילות הלשון דלאסור איסר וא"ת התינח לאביי דמוקי ליה הכי פ"ג דשבועות אלא לרבא דאמר התם מתפיס בשבועה ובנדר לא כלום הוא והך ברייתא מפרש לה ואיזה הוא איסר נדר האמור בתורה הרי שאמר הרי עלי שלא לאכול בשר וכו' דכיון שמזכיר בהדיא שלא לאכול הוי עיקר הנדר ומסברא נפקא ליה ולא משום פסוק א"כ לדידיה כפילות דלאסור איסר למה לי ושמא יש לומר דלרבא אין להקשות מן הכפילות מלאסור איסר משום דרבא אמר התם דאיסר הוא לשון בפני עצמו [ואם] הוציאו בלשון נדר נדר כגון שאמר ככר זה עלי לאיסור ואם הוציאו בלשון שבועה שאמר איסור שלא יאכל (בדבר) [ככר] זה הוי כאילו אמר שבועה שלא אוכל ככר זה ודריש ליה התם משום דאיסר זה הטילו הכפילות בין נדר לשבועה וכיון דלשון הוא לעצמו ליכא למידרש מן הכפילות שיתפיס בדבר מידי דהוה אשבועה דכתיב או השבע שבועה כפילות ואפילו הכי לא דרשינן מן הכפילות שיתפיס בדבר האסור ע"י שבועה בכפילות מנדר משום דגלי קרא בעלמא לא תשבעו בשמי לשקר דמשמע שהוא לשון לעצמו שאסר עצמו בלשון שבועה הילכך לרבא לא קשיא כלל מן הכפילות כדפרי' כך נראה למורי שי':
ורמינהו הרי את עלי וכו'. יודע היה דמתניתין דבעי התרת חכם אינו כ"א מדרבנן דדבר הנדור בעי אלא ס"ד דהך ברייתא דקתני לא אמר כלום אפי' מדרבנן לא בעי שאלה מדקתני לא אמר כלום וכן מוכח שינויא דאביי דקאמר לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן: ה"ג בהך ברייתא הרי את עלי כבשר אמי כבשר אחותי ואאחותו של הבעל קאי אבל ל"ג כבשר אמה כבשר אחותה דמשמע דאמה ואחותה של אשתו קאי ול"נ דא"כ הוה ליה למימר כבשר אמך או כבשר אחותך דהא במדבר עם אשתו מיירי כדקאמר הרי את עלי אלא גר' כבשר אמי כבשר אחותי אך הסופרים טעו לכתוב אמה ואחותה:
רבא אמר הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ. ואביי מדלא משני הכי משמע לדידיה דאין חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ ואפי' בת"ח בעי שאלה מדרבנן:
והתניא הנודר בתורה וכו'. פירוש והתניא בניחותא שיש חילוק בין ת"ח לעם הארץ:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ב (עריכה)
ה א מיי' פ"א מהל' נדרים הל"ט, סמג לאוין רמב, טוש"ע יו"ד סי' רד סעי' א:
ו ב מיי' שם פ"ב הל' יב, סמג שם, טוש"ע יו"ד סי' רה סעי' א:
ז ג ד ה מיי' פ' יב מהל' שבועות הל' ה ופ"א מהל' נדרים הל' כז, סמג לאוין רמא רמב, טוש"ע יו"ד סי' ריב:
ראשונים נוספים
רביאאמר הכי קתני כו'. לסימנא איצטריך לאשמועי' דבבשר חזיר לא בעי שאלה:
מה"מ. דבעינן דבר הנדור ולא דבר האסור:
אמר קרא איש כי ידור נדר לה'. מאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם דריש ליה מלה' אע"ג דדרשי' ליה לקמן מלמד שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות תרוייהו שמעי' מינה דלא חייל מדריש מידור נדר לומר עד שידור בדבר הנדור לה' ומדריש נמי לא יחל דברו לומר אפי' אם הוא נודר בדבר שהוא לה' כגון שצוה לו לעשות מצוה ונדר שלא לעשותה הרי הוא בבל יחל דברו:
הא כתיב לאסור איסר. דמשמע שאוסר עצמו בדבר האסור:
מיבעי ליה לכדתניא איזהו נדר איסר האמור בתורה. ומוקי לה בשבועות דמתפיס בנדר כנדר דמי:
הא בת"ח. שאינו רגיל בנדרים:
הא בע"ה. שאינו נזהר מלידור והחמירו עליו כדי שלא יאסור את אשתו עליו:
והתניא. בניחותא שחלקו בין ת"ח לעם הארץ ומיהו אין טעמם שוה דגבי נודר בתורה הוי טעמא דת"ח יודע דכיון דלא אמר במה שכתוב בה בגוילי קא משתבע אבל עם הארץ אינו בקי בכל זה ואתי לזלזולי אפילו כי קא משתבע במה שכתוב בה אבל במתני' ליכא לפרש שלא יקל ראשו בשאר נדרים דאם כן אפילו כבשר חזיר יהא צריך שאלה:
הרי עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יקל את ראשו לכך: ולאו דוקא בתולה באמו, אלא הוא הדין באחותו ובשאר העריות, ולא עוד, אלא אפילו תולה בהנך דלעיל, בבשר חזיר ובעורות לבובין ובברייתא נמי כולהו ערבינהו, כדתניא בגמרא, הרי את עלי כבשר אחותי, כערלה וכלאי הכרם לא אמר כלום, ואוקימנא דבעם הארץ צריך שאלה לחכם, ומתניתין נמי בעם הארץ שנויה, כדאוקימנא בגמרא. ומתניתין דנקט כאימא נראה לי משום דחדא דאית בה תרתי אשמועינן, חדא דבמדיר את אשתו אפילו בתולה בדבר האסור צריך שאלה לחכם, כדי שלא יקל את ראשו לכך, מדרבנן להחמיר, ולחוש לתולה בדבר הנדור. ועוד דאפילו בשאלה שאינה אלא מדרבנן, אין פותחין לו בכבוד אמו, כדרך שאמרו בשאר נדרים דאורייתא, שאין פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו, כדאיתא לקמן והיינו דקתני הכא פותחין לו ממקום אחר כלומר, ולא בכבוד אמו, ומאי דלא פריש במתניתין דהיינו תולה בשאר עריות. אי נמי תולה בשאר האיסורין, פריש בברייתא, והלכך לא תני בברייתא כאימא, וקתני כבשר אחותו, כערלה וכלאי הכרים כנ"ל. ודוקא באומר לאשתו חששו לה לכך, מפני שדרכו לאסור את אשתו משום ההקפדה, ואי שרית ליה הכין אתי למישרי אפילו בדבר הנדור. אי נמי קנסוהו כדי שלא יהא רגיל להדיר את אשתו תמיד, ושפעמים שידירנה בדבר הנדור ותאסר עליו, אבל במדיר את חברו שלא יאכל עמו ידיר, ואין בכך כלום, ולא חשו חכמים בדבר זה.
גמרא: והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום. הכי גרסינן: ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם: כלומר דעם הארץ לא משמע ליה שיהא הפרש בין אומר בה, לאומר במה שכתוב בה, ואמר ר' נחמן ותלמיד חכם אין צריך, שתלמיד חכם יודע הוא ולא אתי לאיחלופי.
קשיא לי שמעתין, דמהכא משמע דלרבא ולר' יוחנן ורב נחמן, האומר לאשתו דמתניתין לאו דוקא, אלא הוא הדין לאומר ככר עלי כאימא, דהא בנודר בתורה נמי אמרינן לה, ואילו במתניתין לא משמע הכין, דמדקתני סיפא האומר לאשתו פותחין לו פתח, מכלל דרישא אפילו שאלה לא בעי. וי"ל דנודר בתורה שאני, משום דעם הארץ אתי לאיחלופי, משום צדדין דאיסור דאית ביה, דהיינו במה שכתוב בה ובה ובמה שכתוב בה, ואי נמי בה בדנקט לה בידיה. ומיהו בירושלמי (פ"ב, ה"א) פליגי אפילו באומר ככרי עלי כאימא איכא מאן דאסר ואיכא דשרי וגם להרמב"ם ז"ל מצאתי (הל' נדרים פ"א, הכ"ז) שפסק כן כפירושו באיסור פירות ואינו נראה לי שסוגיית הגמרא בהיפך וכמו שכתבתי.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ב (עריכה)
ואלא ר' יהודה היא היינו רישא: דהא קתני רישא דהיינו באידך פירקין לחולין שאוכל לך לא כשר שאוכל לך כו' ואוקימנא לה כר' יהודה כדאמר לה ברישא דשמעתא סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי וכו' עד אלא ר' יהודה היא. עד כאן.
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא: דחולין שאוכל לך שלא לצורך נקטיה ואגב דתנא אחריני תנא איהו נמי בהדייהו והתחיל בו לפי שהוא דבר היתר. הרי"ץ ז"ל.
ממילא נסבה: ולא לסימנא כי אם לעצמו ואיידי דתנא בשר חזיר ועבודה זרה. ויש מפרשים ממילא נסבה כמו כדי נסבה כלומר שלא לצורך:
מנא הני מילי אמר קרא כי ידור: בפירקין דלעיל הביאו לאסור דבר הנדור. וכאן להתיר דבר שאינו נדור כגון דבר האסור דכתיב לאסור איסר דמשמע לאסור בדבר האסור. הרא"ם ז"ל. ופרכינן אי הכי דדייקינן מקרא דכפליה לדבוריה דבעינן שידור בדבר הנדור גבי דבר האסור נמי דוק מינה דאם התפיס בדבר האסור הוי נדר דכתיב לאסור איסר לא יחל דברו דמשמע דאפילו התפיס בדבר האסור הוי נדר. ומשני האי איסר דכתיב בקרא לא בדבר האסור עסקינן שיהא האיסור תלוי בחפץ אלא כגון שאסר הוא את עצמו באותו חפץ דאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה דבר זה. והאי דכפליה קרא לדיבוריה דכתב לשון איסור תרי זימני ההוא מבעיא ליה לכדתניא דבעינן שיהא מתפיס בדבר שאוסר בו את עצמו מליהנות ממנו ולא שיהא מתפיס בדבר שאסר עליו משום הקדש. שיטה.
וכן כתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: מנא הני מילי דמתפיס בדבר האסור מותר כדאמרינן במתניתין עד שידור בדבר הנדור. דייק מדכתב נדר דהוה ליה למכתב כי ידור לה'. והקשה דבר האסור נמי נימא דאם התפיס בו הוי נדר דהא כתיב לאסור איסר כדדרש גבי כי ידור נדר. ותירץ דהאי לאסור איסר מבעי ליה וכו' כלומר קרא לא מיירי שיהא החפץ עצמו אסור אלא שהאדם אסר עצמו בחפץ שאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה כיום שמת בו אביו או רבו ואותו היום אסר עליו פעם אחרת בנדר וכדברי שמואל. וזהו איסר שאמרה תורה שאותו היום נאסר כבר עליו בנדר. עד כאן.
מיבעי ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו': ואביי ורבא פליגי התם בריש שבועות שתים ב' בדרשא דהאי קרא (ובפי' דהאי קרא) ובפירושא דהאי ברייתא דאביי מוכח מכאן דמתפיס בנדר נדר ובשבועה שבועה ורבא לא סבירא ליה אלא אמר דכיון שאמר דלא אוכל כיום וכו' עיקר נדר קרי ליה ולאו מתפיס הוא דלא קרי מתפיס אלא היכא דאמר קונם עלי יום זה כיום פלוני ולא פירש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין. וסוגיא דהכא כאביי דברייתא מיירי באיסר ולא בנדר. הרא"ם ז"ל.
- ) מכאן ועד ד"ה הרי את עלי כבשר אימא הוא מפירוש הרנב"י על הלכות הרמב"ן. ולפי שהדברים ארוכים חילקנום לפיסקאות פיסקאות. ולפי שאין הלכות הרמב"ן שגורים בפי כל כמו דברי הגמרא מצאנו לנכון להדגיש דברי הרמב"ן אשר עליהם סובבים דברי הרנב"י (הבלתי מודגשים) לבארם למען ירוץ הקורא בו ויבחין בנקל בין דברי הרמב"ן לדברי הביאור.
וכתב הרנב"י ז"ל בפירושיו להלכות הרמב"ן ז"ל וז"ל: וכתב רבינו ז"ל הא דמייתי גמרין הכא הך ברייתא איזהו איסר האמור בתורה. לפום ריהטא היא דגריס לה כדמשכח לה אבל בפרק שבועות שתים בתרא מידחי הך לישנא. פירוש דרבא תריץ לה ואמר דהכי קאמר איזהו איסור נדר האמור בתורה וכו'. דגרסינן התם תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה. פירוש מבטא שפתיה שהזכיר הכתוב גבי פרשת נדרים ואיסר נמי הנזכרים שם פירושם שבועה וזהו מבטא ואיסר הנזכרים בכתובים. איסור איסר אם אתה אומר כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור. מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה. כלומר מבטא שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דאמר שבועה שאוכל או שלא אוכל. איסר מתפיס בשבועה, פירוש דמשמע ליה לשון איסר לשון קשר דהיינו התפסה כגון שנשבע על הככר שלא יאכלנו ואמר על השני זה כזה. וקאמר שגם זו שבועה היא על הככר השני. איסור איסר. כלומר אם התפיס ככר שלישי על אותו שני שהתפיס תחילה על הראשון מה תהא עליו כגון שאמר על אותו ככר שלישי זה כזה כלומר כשני אם נתפס איסורו של שני על השלישי אם לאו. ומהדר אם אתה אומר מתפיס בשבועה פירוש בשבועה עצמה דהיינו אותו שני שהתפיסו על הראשון. כמוציא שבועה מפיו דמי וחייב כלומר חייב הוא על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי נשבע על השני מכיון שהתפיסו על הראשון. ואם לאו פטור. פירוש ואם מתפיס בשבועה עצמה אינו כמוציא שבועה מפיו ואינו מושבע על השני שלא לאכלו אם כן פטור על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי לא אמר כלום. וכאילו אמר והרי אמרנו דאיסר שהזכיר הכתוב היינו מתפיס בשבועה ומעתה גם השלישי נתפס על השני. רבא אמר הכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה. כלומר דאיסר לאו בהתפסת שבועה קא מיירי דמתפיס בשבועה לאו כלום הוא אלא איסר זה שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דלא דריש רבא איסר לשון קשר. איסריה דאיסר. פירוש איסור איסר דקתני גופה דברייתא קא מפרש השתא וקאמר איסר זה שאמרתי לך שהוא לשון שבועה זימנין דהוא איסור נדר כדמפריש ואזיל. הטילו הכתוב בין נדר לשבועה. פירוש דכתיב ואשה כי תדור נדר לה' או אסרה איסר על נפשה בשבועה הרי שהזכיר איסר בין נדר לשבועה לומר הוציאו בלשון נדר. נדר פירוש דאמר ככר זה עלי איסר שזה הלשון ודאי הוא לשון נדר חייב משום נדר. ואם הוציאו בלשון שבועה דאמר איסר שלא אוכל ככר זה שהוא לשון ראוי לשבועה חייב משום שבועה. ונפקא מינה להתראה שאם אמר איסר שלא אוכל ככר זה והוא רוצה לאכלו צריך להתרות בו משום שבועה ואם אמר ככר זה עלי איסר צריך להתרות בו משום נדר. אי נמי נפקא מינה לדברים שיש בין נדר לשבועה כגון לחול על המצוה ולדברים שאין בהם ממש כדאיתא לעיל בסוף פירקא. ואזדו לטעמייהו דאיתמר מתפיס בשבועה וכו'. פירוש סיפא דהך מימרא הכין היא במסכת שבועות אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.
ולפום הך סברא דרבא פירוש דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא הוינן עלה מהך ברייתא דקתני איזהו איסר האמור בתורה וכו'. וקאמרינן בשלמא לאביי. פירוש דאמר דמתפיס בשבועה שבועה. מדמתפיס בנדר נדר. פירוש מדקתני בהך ברייתא דאם אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו או רבו אסור אם הוא נדור ובא באותו היום והיינו התפסה בנדר. מתפיס בשבועה נמי שבועה כלומר דהא דקתני איזהו איסר האמור בתורה זה המתפיס בנדר. לאו למעוטי מתפיס בשבועה מדפריש תנא איסר בהתפסה דנדר ולא פריש לה בהתפסה דשבועה אלא אדרבא מדאתפיס בנדר הוי נדר מדקאמרת דהיינו איסר האמור בתורה. מתפיס בשבועה נמי שבועה דהא איסר בשבועה כתיב. פירוש דכתיב וכל שבועת איסר. והיינו מתפיס פירוש שהוא לשון קשר שהוא קושר דבר בחברו כדדרשינן נמי איסר דכתיב גבי נדר. ולפום הכי דחי ליה רבא ואמר דלאו הכי איכא למתני בה כדקתני לה איזהו איסר דאיסר לאו מתפיס הוא. פירוש ודאי מתפיס בנדר הוי נדר מיהו לאו מלשון איסר הכתוב בנדר קא מפיק לה תנא להתפסה ושתאמר כן באיסר הכתוב בשבועה דהאי תנא לאו אקרא קאי והילכך מתפיס בשבועה לאו שבועה היא דמהיכא תיתי לן למדרש הכי כיון דאיסר לאו לשון התפסה הוא.
אלא ברייתא הכי קתני איזהו איסור נדר הכתוב בתורה דהוא איסור דנדר ואינו הנדר עצמו. כלומר איזהו דבר שהוא אסור משום נדר אף על פי שאינו נדר עצמו. האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שנדור ובא מאותו היום דכתיב כי ידור נדר (לה'). פירוש דלאו מלשון איסר נפקא לן התפסה (דבר) דנדר כדי שתאמר כן באיסר דשבועה אלא מהאי קרא הוא דנפקא לן מדכתיב כי ידור נדר דמשמע מכי נדר בדבר הנדור כמוציא נדר מפיו דמי. פירוש ולא מלשון איסר נפקא לן כדי שתאמר כן בשבועת איסר. והיינו מתפיס בנדר כדתנן כאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח וכו'. פירוש דכולהו הני מתפיס נינהו דקאמר ככר זה עלי כאימרא. ותנן נמי הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. פירוש דהכי קאמר כקרבן יהא לי מה שאוכל לך.
והוא הדין אי מחית בשר חולין קמיה ומחית בשר דנדר מינה גביה ואמר זה כזה דחאיל נדרא עליה דחד דינא וחד טעמא הוא דתרוייהו מתפיסין בדבר הנדור נינהו וכדאמרינן בפרקא קמא בבעיא דרמי בר חמא כגון דמחית בשר זבחי שלמים קמיה ומחית דהיתירא גביה ואמר זה כזה באיסורא מתפיס או בהיתירא מתפיס. פירוש מי הוה כוונתו לומר שיהא עליו בשר זה כמות שהיה זה בזמן איסורו דהיינו קודם זריקת הדם או דלמא כוונתו לומר שיהא זה לו כמות שהוא זה עכשו שהוא אחר זריקה ומותר. וטעמא דספיקא דאי בהיתירא קא מתפיס לשתוק ולא לימא מידי וממילא משרא שרי. דאלמא מתפיס בכי האי גוונא חאיל נדרא עליה וכמוציא נדר מפיו דמי. ומתפיס בדבר הנדור פירוש בדבר שהוא אסרו עליו בנדר ומתפיס בדבר שהוא ראוי למזבח כגון האומר כאימרא כמזבח הני תרוייהו חדא גוונא נינהו ומשום מתפיס בדבר הנדור הוא דחאיל עלייהו נדרא ולאו קדושה חאיל עלייהו. פירוש שאין לקדשי מזבח קדושה מעצמן אלא מצד נדרו שהוא הקדישן.
ותנן נמי. פירוש דמתפיס בנדר הוי נדר אפילו אליבא דרבא. הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני ואני כולן נזירין. פירוש והיינו ודאי משום התפסה. והא דאתמר עלה בדוכתא והוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור לאו משום דכי התפיסו בתוך כדי דיבור הוו כמוציאין נזירות מפיהם ואני נזיר ואני נזיר קאמרי פירוש לאו משום התפסה הוא ולאחר כדי דבור הויא לה התפסה ולא חיילא. פירוש אי לאחר כדי דיבור דקאמר ראשון הריני נזיר אמר חברו ואני לא משמע ואני נזיר כיון דלאחר כדי דיבור הוא ומשום התפסה נמי לא הוי נזיר. דאי סלקא דעתך ואני נזיר ואני נזיר קאמרי. פירוש כי קאמרי הכי תוך כדי דבור ולאו משום התפסה. אלא הא דקתני התם הותר הראשון הותרו כולן הא לא אתפיסו ביה מידי. פירוש דהא נזירות בפני עצמה שהזירו לעצמן היא דהא ואני נזיר קאמרי. אלא ודאי התפסה היא והיינו דכולהו תלו בראשון. ואי אמרת דילמא ואני נזיר כמוך קאמר כלומר ואכתי לאו משום התפסה היא אלא משום דמוציא נזירות מפיו דמי והאי דהותר הראשון הותרו כולן משום דאנו רואין דאני נזיר כמוך קאמרי כלומר בין באיסור בין בהיתר. הא ליכא למימר הכי דאי אנזיר מתפיס פירוש וכאילו אמר ואני נזיר מנא לך למימר דכמוך קאמר דילמא ואני נזיר לגמרי קאמר ואפילו הותר הראשון לא הותר האחרון. פירוש דנזירות לעצמה היא ולית לן לאקולי בה בלא טעמא. אלא היינו טעמא דלאחר כדי דבור לא הוו נזירים משום דמאי דאמר ואני לאחר כדי דבור לא משמע דאמר נזירות. פירוש דדילמא ואני בתענית קאמר. אבל פריש ואמר ואני כמוך ודאי הוי נזיר פירוש ואפילו לאחר כדי דבור דתנן הריני כזה הרי זה נזיר ואמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו. פירוש ואף על פי שלא אמר בתוך כדי דבור דראשון. והא דתנן נמי הריני כשמשון הריני כבעל דלילה הרי זה נזיר בדלא פריש נזירות הוא. פירוש דלא קאמר הריני נזיר כשמשון ואפילו הכי הוי נזיר משום דקאמר כמוהו. וכל שכן נזיר שהיה בימיו. פירוש ואמר הריני כמוך הוי נזיר ואפילו לאחר כדי דבור דראשון. והני מתפיסין נינהו כדקרי להו בגמ' וקתני נמי סיפא פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר וכו'.
ותניא נמי התם האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה. פירוש שאינה מותרת בהפרת חברתה משום דנזירת לעצמה היא כאילו אמרה ואני נזירה. והיכי דמי על כרחך בדקאמרה אותה חברתה ואני תוך כדי דיבור הוא ואם כן אמאי חברתה אסורה והתנן הותר הראשון הותרו כולן. וי"ל היינו דוקא כשהותר מקצתו בהיתר יחיד מומחה או שלשה הדיוטות שעוקר הנדר מעיקרו והילכך כל זמן שנדרו של ראשון אינו נדר אף של שני אינו נדר. אבל בעל אינו עוקר את הנדר מעיקרו אלא מיגז גאיז ליה כלומר מתירו להבא ואם כן נידרא בעיקריה קאי ומאן דמפר לה בעלה מופר מאן דלא מפר לה בעלה אינו מופר. ואתא ר' שמעון למימר דאפילו הכי אי אמרה כמותיך שתיהן מותרות מפני שכך התנה בנדרא. ותנא קמא סבר בעיקריה מתפיס והריני כמותיך להיות נזירה קאמרה ולא תליא היתירא בהיתרה. והיינו דאמרינן במסכת נזיר עלה הא דר' שמעון היינו בעיא דרמי בר חמא אי בעיקריה מתפיס או בסופא מתפיס ואוקימנא בסופא מתפיס. ר' שמעון אומר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דכי אמרה הכי לגמרי מתפיס בה פירוש בין באיסורא בין בהיתירא. וכי אמרה סתם ואני. פירוש ולא קאמרה כמותיך. ברישא מתפיס פירוש בתחלת דבריה דראשונה דהיינו הריני נזירה מיתפיס דיבורה דשניה ולא בהיתרא דראשונה כדמפורש בדוכתה.
ושמעינן מכל הני דאף על גב דאמר רבא מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולא חיילא שבועה אהתפסה כלל מודה הוא במתפיס בנדר שהוא כמוציא נדר מפיו. והדין הוא סברא דרבינו הגדול ו"ל דכתבה בהלכות גדולות דיליה וסברא מעליא היא.
ואף על גב דחזינן למקצת רבוואתא דאמרי דכי היכי דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הכי נמי מתפיס בנדר לא הוי נדר לרבא אלא אם כן אמר כדקתני בברייתא הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו פלוני ונדור באותו היום דלאו התפסה היא. כלומר אלא נדר הוא לעצמו כיון שהזכיר האיסור. אבל אם אמר הרי יום זה עלי כיום פלוני הנדור לי לא אמר כלום דלא מתפיס. אנן כתבינן מאי דאשכחן ליה לרבינו הגדול ז"ל וסבירא לן כותיה מהני ראיות דאמרן. ותו דבהאי מימרא דהני רבוותא מעיקרא פירכא דאי סלקא דעתך נדרא לאו מידי דתפיס הוא כלומר שאין הנדר נתפס כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שנדור בו נמי אמאי מתפיס הוה ליה כמאן דאמר כיום אסור דלאו כלום הוא אף על גב דאמר הרי עלי. פירוש דמכיון דאיהו לא אסר חפצא עליה שהרי לא אסר על עצמו אותו יום בפירוש אלא שאומר שיהא עליו יום זה כאותו יום וקאמרת דאין הנדר נתפס אמאי אסור. ואי אמרת משום דכי נדור באותו יום ואמר הרי עלי שלא אוכל כאותו יום כמאן דפריש הרי עלי נדר שלא אוכל כמו שנדרתי נמי באותו יום דמי. כלומר דלאו משום התפסה הוא אלא הרי הוא כאילו אמר הרי יום זה עלי איסר כיום פלוני שנדרתי בו דכי האי גוונא הוי כמו נדר באפי נפשיה. וכי אמר הכי כיום אסור לאו כלום קאמר. כלומר ואפילו הכי שאוסר על עצמו יום זה בפירוש לא חאיל נדרא אם תלאו בדבר האיסור. אי סלקא דעתך הכי פירוש דמהאי טעמא הוא דחאיל נדרא אם כן היכי קרו ליה בגמרא הכא פירוש במכילתין והתם פירוש בשבועות מתפיס בנדר הא לאו מתפיס ביה כלום הוא אלא נדר גופיה הוא. פירוש שהרי בפירוש אסר אנפשיה יום זה. אלא שמע מינה דמתפיס בנדר סתם נדר הוא. פירוש אף על גב דלא קאמר אלא הרי יום זה עלי כיום פלוני הנדור לי. והא דקתני הרי עלי שלא אוכל בשר. לאו דוקא דפריש הכי. פירוש דלא צריך למימר הכי אלא הכי קתני. איזהו איסור נדר האמור בתורה. הרי עלי יום זה כיום פלוני. והוא בא לאסור עליו בשר באותו היום. כלומר דפירושי בעלמא הוא דקאמר שלא לאכול בשר. והכי תני לה בירושלמי סתם איזהו איסר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא וכו'. תדע שכן הוא דרבא מודה במתפיס בנדר דנדר הוא. דאי מתפיס בנדר לאו נדר הוא כלומר לרבא ליפליגו בתרוייהו ולימא הכי מתפיס בשבועה ובנדר אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכמוציא נדר מפיו דמי ורבא אמר לא הוי דהא אביי כי היכי דאית ליה מתפיס בשבועה אית ליה מתפיס בנדר. אלא שמע מינה במתפיס בנדר כולי עלמא לא פליגי דהוי נדר ובמתפיס בשבועה בלחוד הוא דפליגי ורבא שרי פירוש לומר דלאו שבועה היא כלל.
ואיכא מאן דפליג לאידך גיסא ואמר שאף המתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי. פירוש וכל שכן מתפיס בנדר. ולא קא פטר ליה רבא אלא מקרבן דשבועת בטוי. פירוש שאם נשבע שלא יאכל ככר זה ואמר על הככר האחר זה כזה ודאי שאסור לאכלו אלא שאם אכלו אינו חייב קרבן עולה ויורד שחייב הכתוב על שבועת בטוי. והיינו דקאמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי לומר שיהא חייב קרבן אבל לאו איכא. וקא דריש רבא בהאי ענינא קרא דכתיב או השבע שבועה עד שישבע בדבר המושבע כדדרשינן בגמרא ידור נדר ידור בדבר הנדור. ומסייע להך סברא דאי סלקא דעתך כדאמרינן דלאו שבועה היא כלל אפילו לענין איסורא ליתני זה חומר בנדרים מבשבועות שהמתפיס בנדר נדר והמתפיס בשבועה אינה שבועה.
ואנן לא חזינן לה להך סברא ולא סלקא לן אליבא דגמרא דהא רבא נאדי מטעמיה דאביי כלומר סילק עצמו מטעמיה דאביי דאמר איסר האמור בתורה היינו מתפיס. משום דסבר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא. ואביי דסבר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו הוא נפקא ליה מאיסר דהוא מתפיס לנדר ולשבועה. ואמאי. כלומר אביי דאמר כמוציא שבועה מפיו דמי ואפילו לענין קרבן מדכתיב איסר מנא ליה. דילמא כי רבי רחמנא איסר לשבועה לדברים האמורים בפרשה הוא דרבי כדרבייה לנדר פירוש דהיינו לענין איסור. אבל לקרבן דבטוי לא רבי ליה פירוש מקרא דאיסר. דהא נמי רבי רחמנא מתפיס בשבועה מהשבע שבועה וקא אמרת דלאו לקרבן רבייה. ועוד דטעמיה דרבא במתפיס משום דנדר מידי דמתסר חפצא עליה הוא וכי מתפיס חפצא בחפצא חאיל נדרא כמאן דמתפיס בדבר הקדוש למזבח. אבל שבועות מידי דאסר נפשיה מן חפצא הוא וחפצא ליכא עליה איסור נדר וקדושה ולא מידי. פירוש שהנשבע שלא יאכל ככר זה גופו של נשבע הוא שאסור באותו ככר אבל הככר אץ בו שום איסור. הילכך כי אמר זה כזה לאו כלום קאמר. ואפילו אמר שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שהיה מושבע באותו יום לאו כלום קאמר דהא באותו יום מתפיס ואותו יום ליכא בגופיה נדרא ולא מידי.
והאיך קרא דכתיב או השבע שבועה אי כתיב ישבע שבועה כדכתיב ידור נדר. כדקאמרת. כלומר הוה דרשינן כפילא דנודר בדבר המושבע אסור. השתא דכתיב השבע שבועה שנשבע כבר שבועה גופה. כלומר דכפילא לאו לדרשא אתא. והא דכתיב קרא הכי כלומר בלשון כפילא איכא למימר יתירא הוא ומשום דכתיב כי ידור נדר כתב נמי השבע שבועה דלאסור איסר אתא למתפיס באיסור על נפשו וכדתניא וכו'. כלומר שאם אסר לעצמו ככר זה כככר שכבר נדר ממנו אסור. ידור נדר למעוטי דבר האסור והוא הדין לדבר המושבע אליבא דרבא דמתפיס בשבועה לאו כלום הוא. ועוד שהרי לתלמודו הוא נדרש בסיפרי דתניא התם את שהסמיך את נדרו לדבר שאיפשר לו הרי זה נדר ואם לאו אינו נדר יכול אף בשבועות כן וכו'. פירוש שאם אמר קונם פירות עולם עלי אם אוכל היום או אם לא אוכל או אם אכלתי היום או לא אכלתי בזה הרי זה נדר שהרי נתלה נדרו בדבר שאפשר לעשותו. אבל קונם פירות עולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר וכיוצא בזה שהן דברים הנמנעין אין זה נדר ולא מיתסרו פירות עולם עליה כלל ופירות מותרין לו שלא נתכוון לאיסור הפירות אלא לאמת דבריו שכך ראה. אבל בשבועות אם אמר שבועה שלא אוכל פירות עולם אם לא ראיתי גמל פורח באויר חיילה שבועה עליה למילקא עליה אשבועת שוא כדבעינן למימר קמן והיינו מדכתיב או השבע שבועה. ואיפשר נמי דמרבינן בהאי קרא ידות כדדרשינן לה בירושלמי או השבע מה תלמוד לומר שבועה אלא מכאן שכנויי שבועות כשבועות. אבל מתפיס בשבועה ליכא כלומר לא דרשינן הכי מהך כפילא. ותו אי סלקא דעתך למלקות חאיל כלומר אפילו לרבא היכי איתמר מתפיס בשבועה אבל אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכו' הוה ליה למימר אביי אמר חייב בקרבן ורבא אמר פטור מן הקרבן. מדקאמרינן כמוציא שבועה מפיו ולאו כמוציא שבועה מפיו שמע מינה אביי מרבי ליה לכולהו חיובי דשבועה ורבא פטר ליה מכולהו ואמר דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולאו כלום הוא.
והא דמסייע ליה להך סברא משום דלא קתני לה בחומר בנדרים מבשבועות מסתברא לן דטעמא דמילתא משום דלאו חומרא וקולא הוא אלא האי חפצא מיתסר כלומר גבי נדר החפץ הוא נאסר ומיתפיס ביה שבועה לא מיתסר חפצא כלל ולא מיתפיס מידי כדאמרינן. וכיון דמשום דשאני ענינא דנדר משבועה הוא לא מיתני ליה בכלל קולא וחומרא. הילכך אף על גב דמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה לאו כלום הוא ושרי ליה לאיתהנויי בההוא מידי דאתפיס בשבועה. צריך עיון דהא קא חשיב התם בחומרא וקולא שהנדרים חלין על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות והא לאו משום חומרא וקולא היא אלא משום דהאי פירוש גבי נדר חפצא מיתסר ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו אף על גב דבטלה מיניה מצוה בהכי והאי פירוש גבי שבועה גברא מיתסר פירוש ולא מצי למיסר דהא מושבע ועומד.
ואף על גב דחזינן מאן דסבר נמי בהא מלתא סברא אחריתי ואמר דאף על גב דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא איסורא מיהא אית בה לא דאיק לן דאי מדיוקא דלישנא דקאמרינן לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא פרישנא דמאן דלא מוציא שבועה מפיו לאו כלום הוא. ועוד דכיון דאביי אמר כמוציא לרבויי לכל מילי דשבועה אמר נמי רבא לאו כמוציא וכיון דגמרא ליכא במלתא לית לן לחדותי חומרי כלומר ולמיסרה משום שבועה. ומשנה שלימה שנינו ידים ג ג אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו להביא ראיה ללמד.
והיכא דמדר ליה איניש לחבריה כגון דנדר חד מן מידי ואמר קונם מילתא פלונית עלי ואמר לחבריה ואת ואמר אמן או כיוצא בו מילתא דמשמע קבלת דברים חאיל עליה נדרא וכמאן דמוציא נדר מפיו דמי. פירוש ואפילו במידי דידיה דהאי אוסר צריך האיך למימר מילתא דקבלת דברים הואיל ולא אמר ליה ולך דלשון ואת משמע שאינו אוסר לו כלום אלא דקאמר ליה ואת נמי תאסרנו לעצמך ולפיכך צריך לקבלת דברים דיליה. עד כאן.
הרי את עלי כבשר אימא. כקירוב בשר אמי וכקירוב בשר אחותי ולישנא דאורייתא נקט דכתיב איש איש (את) אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. הרי"ץ ז"ל.
לא אמר כלום. מדאורייתא דהא משועבד לה דרחמנא אמר שארה כסותה ועונתה. וצריך שאלה מדרבנן כדקתני טעמא שלא יקל ראש בנדרים. פירוש:
הא בעם הארץ קנסינן אותו לפתוח פתח ממקום אחר. פן יבא לידי נדר גמור כדפרישית ולא ישאל עליו כי לא יבין מה בין זה לזה. יש ספרים דגרסי הכי והתניא וכו' בניחותא שיש חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ. הנודר בתורה לא אמר כלום דאמר הכי בתורה לא אוכל לך דדעתיה אמצות ולא אהזכרות שבה. ויש מפרשים דדעתיה אקלפים. ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם דמיחלף בלשון שבועה. כמו שאמר במה שכתוב בה דדבריו קיימין מיהו בבשר חזיר לא אוכל לך אפילו בעם הארץ מותר דלא מיחלף בדבר הנדור וגבי מדיר אשתו לחוד הוא דהצריכו משום חששא דאשתו. ואמר רב נחמן ותלמיד חכם לא צריך שאלה משום דלא מיחלף ליה בתורה לחוד לבמה שכתוב בה והיינו כרבא דשני ליה בין עם הארץ לתלמיד חכם. הרא"ם ז"ל.
רבא אמר ברייתא דקתני לא אמר כלום מיירי בתלמיד חכם דליכא למיגזר פן יקל ראשו ומתניתין מיירי בעם הארץ דלא ידע בין דבר האסור לדבר הנדור ולכך צריך שאלה אפילו בדבר האסור אבל בתלמיד חכם לא גזרו. ויש מפרשים דתלמיד חכם דאינו רגיל בנדרים לא גזרו אבל בעם הארץ שאינו נזהר מלידור החמירו עליו שלא יהא רגיל לאסור אשתו עליו. והתניא פירוש בניחותא שחלקו בין תלמיד חכם לעם הארץ. הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם אמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך. גירסא אחרת תניא נמי הכי הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם אמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך. פירוש דעם הארץ לא משמע ליה שיהא הפרש בין בה למה שכתוב בה אבל תלמיד חכם יודע ההפרש ולא אתי לאיחלופי. והאומר ככרי עלי כאימא נראה דבעם הארץ צריך שאלה לחכם וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דדוקא מדיר אשתו ומתפיס הנאתה צריך שאלה בעם הארץ אבל מתפיס אכילתו והנאתו בדבר האסור לא בעי שאלה אפילו בעם הארץ. אבל הנודר בתורה אפילו בדנפשיה דלאו מידי דאשתו צריך שאלה משום דעם הארץ בין בה למה שכתוב בה לא משמע ליה. הריטב"א ז"ל *).
- ) ברשב"א כאן ע"ב תד"ה תניא הנודר בתורה וכו'. צריך לומר אמר ר' יוסי כתורה כקדושת תורה ככתוב בה כקדושת כתוביה כן צריך לומר על פי דברי השיטה מקובצת.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה