נדרים יד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תניא הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין קתני במה שכתוב בה דבריו קיימין בה ובמה שכתוב בה צריך למימר אמר רב נחמן לא קשיא הא דמחתא אורייתא אארעא הא דנקיט לה בידיה מחתא על ארעא דעתיה אגוילי נקט לה בידיה דעתיה על האזכרות שבה ואיבעית אימא דמחתא על ארעא והא קא משמע לן דאף על גב דמחתא על ארעא כיון דאמר במה שכתוב בה מהני וזו ואין צריך לומר זו קתני ואי בעית אימא כולה מציעתא נמי דנקיט ליה בידיה והא קא משמע לן כיון דנקיט ליה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי:
משנה: קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זה בלא יחל דברו:
גמרא: איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אמר רב אל ישן היום שמא ישן למחר ורב נחמן אמר ישן היום ולא חיישינן שמא ישן למחר ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום
רש"י (ריב"ן)
עריכה
הנודר בתורה. שאוכל לך לא אמר כלום:
אי מחתא ספר תורה אארעא. ואמר במה שכתוב בה:
דעתיה אגוילי. דכשנדר לא נדר אלא בגוילין שכתוב בהן התורה דכיון שהיה רואה אותה מונחת על הארץ סבר הואיל ומונחת על הארץ ודאי אין כתוב בה ולא נדר אלא בגוילין ולא אמר כלום אבל אי אמר בה ובמה שכתוב בתוכה אפילו אי מחתא אארעא מוכחא מילתא דודאי שבועה גמורה עשה ודבריו קיימין אע"ג דמחתא אארעא דלהכי אמר בה ובמה שכתוב בה: אבל אי מנקיט ליה בידיה אפילו אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין ובהכי מיירי הא דקתני במה שכתוב בה דבריו קיימין דכיון דמנקיט ליה בידיה בכבוד ורואה ויודע מה שבתוכה כי אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין דשבועה גמורה חשיבא וכ"ש כי אמר בה ובמה שכתוב בה: תרוייהו מיירי בדנקיט לה בידיה ואהכי תנא בה ובמה שכתוב בה דהא קמ"ל דכיון דנקיט לה בידיה. דיודע שהיא כתובה אי אמר בה גרידא כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי ודבריו קיימין:
מתני' קונם שאני ישן שאגי מהלך. האומר יאסר עלי כקרבן אם אני ישן או אני מהלך והכי גרסינן גבי נדר בל יחל וגבי שבועה אסור משום דהאי לא יחל דנדר מוקי לה בגמרא דמדרבנן הוא ודשבועה הוי איסור דאורייתא:
גמ' קונם עיני בשינה היום אם אני אישן למחר. מה שאני ישן היום יהא עלי בקונם על מנת אם אישן למחר דאם ישן הוא למחר לוקה על מה שישן אתמול:
אל ישן היום. דשמא יישן מיד למחר ולא מיקיים תנאיה ונמצא עובר בבל יחל על מה שישן אתמול:
ורב נחמן אומר יישן היום ולא חיישי' שמא יישן למחר. דלמחר מיזהיר זהיר שלא יישן כדי שלא ילקה על מה שישן אתמול:
ר"ן
עריכהמתני' קונם שאני ישן - בכולהו גרסינן שאני בלא יו"ד ובשבועות גרסינן שאיני ביו"ד דמשום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני להו בלשון שאני כלומר מה שאני ומשום דבשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו"ד והאי דתנא בנדרים הרי זה בבל יחל דברו ובשבועות קתני אסור נפרש בגמרא בס"ד:
גמ' כי לא זהיר בתנאיה - כיון שאינו עיקר האיסור אלא תנאי ליום ראשון אבל באיסורו כיון שהוא עיקר האיסור אע"פ שאינו אסור מצד עצמו אלא בצרופו של יום ראשון אפילו הכי מזדהר:
אילימא כדקתני - שאני ישן מי הוי נדרא - נראה בעיני דהכי פירושו דאילו מצינן למימר דהכי קתני לא תיקשי מתני' לרב יהודה דמצינן למימר דמתניתין לאו בתנאה ואיסורא עסקינן אלא בנודר שאני ישן לחוד וקמ"ל דאע"ג דליכא הכא חפצא חייל נדרא אבל לא מצינן למימר הכי דהתניא דכי האי גוונא לא חייל:
הנודר בתורה - כלומר שנשבע בתורה דקרי ליה תנא לנשבע נודר וכדכתיבנא לעיל ומיירי שהיתה תורה מונחת לפניו ואמר בזו התורה שלא אעשה או שאעשה דבר פלוני לא אמר כלום דדעתיה אגוילין כדאמרינן בסמוך:
הא - דמסקינן הכא דבנודר בתורה בעם הארץ צריך שאלה ואילו במתפיס בדבר האסור דייקינן ממתני' דלא צריך שאלה כלל אלא בנדרי אשתו כדאיתא לעיל בסמוך והיינו טעמא משום דבנודר בתורה איכא גווני דמתסר כדאמרינן בסמוך וההיא פלוגתא לעם הארץ לא משמע ליה ואתי לאיחלופי מש"ה אמרינן דאפילו בההוא גוונא דשרי צריך שאלה לעם הארץ:
הא דמחתא אורייתא על ארעא הא דנקיט לה בידיה - רישא דהנודר בתורה לא אמר כלום דנקיט לה בידיה ואפילו הכי לא אמר כלום דמאי בתורה דקאמר בגוילין שהיא כתובה אבל במה שכתוב בה דבריו קיימין דדעתיה אהזכרות שבה והרי הוא נשבע בשם אבל סיפא בדמחתא אורייתא על ארעא עסקינן ולפיכך אילו אמר במה שכתוב בה בלבד לא אמר כלום כיון דמחתא אארעא אמרינן דדעתי' אגוילי דהכי קאמר במה שכתוב בה התורה דהיינו הגוילין אבל כי אמר בה ובמה שכתוב בה מהני דכיון דאמר בה כבר הזכיר הגוילין וכי אמר במה שכתוב בה על כרחך דעתיה אהזכרות שבה:
ואי בעית אימא דמחתא על ארעא - כלומר כולה דמחתא על ארעא ואפילו הכי כי קאמר במה שכתוב בה דבריו קיימין וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין לא צריכא לגופה אלא לגלויי ארישא דבדמנחא על ארעא היא דסיפא ודאי כיון דאמר בה ובמה שכתוב בה אפילו מנחא אארעא מהני ומינה דמה שכתוב בה בלחוד נמי אפילו מנחתא אארעא מהני דלא סבירא לן להך אוקמתא לאוקומא ברייתא בתרי גווני:
הכי גרסינן ואי בעית אימא סיפא הא קמ"ל דכיון דנקיט לה בידיה אע"ג דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי - וה"פ דרישא דקתני הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין בדמנחא על ארעא ומש"ה כי אמר בה לא מהני עד דקאמר במה שכתוב בה אבל סיפא בדנקיט לה בידיה עסקינן ומש"ה קתני דכיון דנקיט לה בידיה אע"ג דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי ואיכא נסחא אחרינא דלא מחוורא ומש"ה לא חיישינן לפרושה אבל הראב"ד ז"ל פירש דכי קתני נודר נודר ממש קאמר שאומר ככר זה עלי בתורה ולא אמר כלום לפי שאין זה מתפיס אלא בגוילין אבל אמר במה שכתוב בה כלומר ככר זה עלי במה שכתוב בה הרי זה אסור כמתפיס בדבר הנדור משום דדעתיה אהזכרות והזכרות שבה נדורים הן שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות והביא ראיה מן הירושלמי דגרסינן התם בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימים בתורה בקדושת התורה במה שכתוב בה בקרבנות הכתובין בה ונהי דירושלמי אמר קרבנות ובגמרא דילן אמרינן הזכרות מ"מ שיטת הירושלמי מוכחת דבמתפיס בנדר עסיקינן א"נ דכי אמרינן דעתיה אהזכרות שבה על כל מה שנתפס בה קאמר דהיינו קרבנות וכלי שרת והרמב"ם ז"ל הביא דין זה בנשבע ובנודר שסובר הרב ז"ל דשמעתין בנשבע עסקינן מדאמרינן דעתיה אהזכרות שבה ובירושלמי עסקינן במתפיס בנדר ושניהם אמת:
מתני' קונם שאני ישן - בכולהו גרסינן שאני בלא יו"ד ובשבועות גרסינן שאיני ביו"ד דמשום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני להו בלשון שאני כלומר מה שאני ומשום דבשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו"ד והאי דתנא בנדרים הרי זה בבל יחל דברו ובשבועות קתני אסור נפרש בגמרא בס"ד:
תוספות
עריכה
הא דמחתא אארעא. והכי דייקינן סיפא דבעינן תרתי בה ובמה שכתוב בה אבל מה שכתוב בה לחוד אמרי' דעתיה אגוילין וה"ק במה שכתוב בה דהיא הקלף אבל כשאמר בה ובמה שכתוב בה ע"כ מדייתר לשונו שמע מינה דדעתיה אאזכרות שבה ורישא דנקיט ליה בידיה הילכך כשאמר במה שכתוב בה לחוד דעתיה אאזכרות אבל בה לחוד לעולם דעתו אגוילין אע"ג דנקט ליה בידיה איבעית אימא רישא מחתא אארעא והא קמ"ל דמחתא אארעא ואמר במה שכתוב בה לחודיה מהני וה"ג סיפא דנקיט ליה בידיה והא [קמ"ל] אע"ג דלא אמר אלא בה כמ"ד שכתוב בה דמי והא דקתני סיפא בה ובמה שכתוב בה ה"ק סיפא זימנין דבה לחודה מהני כמה שכתוב בה והיינו היכא דנקיט ליה בידיה:
איתמר קונם עיני בשינה היום. ושינה הוא שם דבר בלשון הש"ס כמו שינה בלשון פסוק:
רב נחמן אמר ישן ואין חוששין שמא ישן למחר. מפרש טעמיה בגיטין (ד' פד). דאי בעי מבריז נפשיה בסילוא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ב (עריכה)
ח א ב מיי' פי"ב מהל' שבועות הלכה ה ופ"א מהלכות נדרים הלכה כז, סמג לאוין רמא רמב, טוש"ע יו"ד סימן ריב:
ט ג מיי' פ"ג מהלכות נדרים הלכה י, סמג לאוין שם, טוש"ע יו"ד סי' ריג סעי' א:
ראשונים נוספים
הנודר בתורה. האי נודר לאו דווקא אלא נשבע ותני לשבועה בלשון נדר כדתנן לעיל בפ"ק (דף י.) נדר במוהי:
לא קשיא הא דמחתא אארעא כו'. רישא במה שכתוב בה דבריו קיימין בדנקט ליה בידיה כיון דנקיט ליה בידיה ואמר במה שכתוב בתורה דעתו אהזכרות שבה ואפי' הכי אי אמר בה דעתיה אגוילי סיפא בדמנחא אארעא הלכך אפי' אמר במה שכתוב בה דעתיה אגוילי וה"ק במה שכתוב בה התורה והיינו הקלפים אבל כי אמר בה ובמה שכתוב בה בה קאי אגוילי ואם כן במה שכתוב בה היינו ע"כ על האזכרות שבה:
ה"ג ואיבעית אימא רישא דמחתא אארעא והא קמ"ל דאע"ג דמחתא אארעא ואמר במה שכתוב בה מהני סיפא דנקיט ליה בידיה אע"ג דלא אמר אלא בה כמ"ד במה שכתוב בה והאי דקתני בה ובמה שכתוב בה ה"פ אמר בה או במה שכתוב בה א"נ אמר בה כאילו אמר במה שכתוב בה:
מתני' קונם שאני ישן. בגמרא מפרש לה:
קונם שאני משמשך. בגמ' מפרש לה:
שבועה שאיני ישן. גרסינן דשבועה חלה על האדם:
גמ' קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. אסר עצמו בשינה היום בתנאי אם אישן למחר חיישינן שמא ישן למחר כיון דשינת מחר אינה כ"א תנאי לא מזדהר ובודאי יישן:
תניא הנודר בתורה לא אמר כלום: יש מפרשים בנשבע בתורה שלא אוכל, או שלא אעשה כך לא אמר כלום, כדמפרש ואזיל דדעתיה אגוילי, ולא אהזכרות שבה, אבל בנשבע במה שכתוב בתורה, הרי זה אסור, דדעתיה אהזכרות שבה, ומה שאמרו דעתיה אהזכרות שבה מסייע לפירוש זה, ובתוספתא שבועות בפרק ב' (ה"ח) גרסינן האומר נשבע אני בתורה חייב ובשמים פטור. אבל הראב"ד ז"ל (הל' שבועות פי"ב ה"ד בהשגות) פירש הנודר נודר ממש, כלומר שאמר ככר זה עלי במה שכתוב בתורה לא אמר כלום, שאין זה מתפיס אלא בגוילין, אבל אמר במה שכתוב בה, כלומר ככר זה עלי במה שכתוב בה הרי זה אסור, כמתפיס בדבר הנדור, משום דדעתו על ההזכרות וההזכרות כדבר הנדור הוא, שעל ידי הכתיבה והכוונה לשם קדושה הם קדושות, וכל שכן אם אמר במה שבתורה שהיא התפסה, ואע"ג דמחתה אארעא כן כתב הראב"ד ז"ל.
ובירושלמי (פ"א, ה"ג) נמי פירשו כן שהוא מתפיס בתורה, דגרסינן התם בתורה הרי זה מותר, בכתוב בה הרי זה אסור, בתורה הרי זה מותר בקדושת התורה. ופירש הרב ז"ל דקדושת התורה, כלומר ואין זה כדבר המקודש בידי אדם, בכתוב בה הרי זה אסור בקרבנות הכתובים בה, עד כאן גירסת ירושלמי. ומכל מקום נראה שירושלמי זה שכתב הרב ז"ל, לא פירשו הכתוב בה הזכרות השם כמו שפירש הרב ז"ל, אלא בקרבנות הכתובים בתורה, והרי זה כאומר הרי עלי כקרבן, ולפי פשוטן של דברים אינו הולך על שטת התלמוד שלנו, שאמרו דעתיה אהזכרות.
ויש לפרש דהזכרות שאמרו בגמרא, לאו הזכרות של שם קאמר, אלא מה שנזכר בתורה קאמר, דהיינו כקרבנות, וכמנחה, וככלים המוקדשין, ומפני שמה שכתוב בה כולל הכל, לכן כלל כאן הכל בלשון הזכרות, ובירושלמי פרט לך אחד מן ההזכרות, והכל ענין אחד. אבל לפי מה שכתב הרב ז"ל הזכרות ממש, ואמר שעל ידי הכתיבה והכונה לשם קדושה הם קדושות, והוי כדבר הנדור קשיא לי דאם כן אפילו בנודר בתורה יהא אסור בדבר הנדור, ואפילו כשדעתו אגוילין, שהרי אפילו הגוילין קדושים מחמת כונת הכתיבה לשם קדושת כתבי הקדש, כדאיתא במסכת שבת בפרק כל כתבי הקדש (קטז, א) דאיבעיא להו התם הגליונין אם מצילין אותן מפני הדליקה אם לאו, ואע"ג דלא איפשיטא התם, הכא אזלינן בהו לחומרא בספק של תורה שמטילין אותו לחומרא, ואין לומר דמהכא איפשיטא דגליונין אין בהן קדושה, דאם כן ליפשטה התם מהא. ויש לומר דכיון שאמר בתורה, דעתיה אגוילין שהתורה כתובה בהם, ולא אגליונין, שאין הגליון קרי תורה אלא הגוילין, על שם שהתורה כתובה בהם, וגוילין לכולי עלמא אינן קדושים אלא מחמת הכתיבה שבהם, וכל שנמחקו פרחה קדושתם מהם, כדאיתא התם ואם כן לא הוי מתפיס בדבר הנדור.
ואכתי לא ניחא לי, דמאי שנא הזכרות, אפילו שאר הכתובים נמי קדושים על ידי כוונת הכתיבה, לשם כתבי הקדש וליהוי כדבר הנדור. ויש לומר דלאו דוקא הזכרות, אלא הוא הדין לכל הכתוב בה, ודבר הקדוש בה יותר נקט, שאפילו נדר בספר תורה שנמחק, ולא נשתייר בו הזכרה, אם אמר במה שכתוב בה נראה ודאי דאסור, מדלא חלק בין שכתוב בה הזכרות ובין שאין כתוב בה, וכן דעת ר' יוסי דירושלמי דגרסינן התם (פ"א, ה"ג) א"ר יוסי (בתורה בקודשת תורה, בקדושת כתובים) [כתורה כקדושת תורה ככתוב בה כקדושת כתוביה לפי הש"מ]. ולפי זה לא שנא נודר בתורה, ולא שנא נודר בשאר ספרי הקדש, דדעתיה אהזכרות שבהם, ואי נמי על שאר דברי קדושה הכתובים בה, אבל לפי מה שאמרו שם בירושלמי בכתוב בה בקרבנות הכתובים בה, משמע דדוקא בנודר בתורה ממש שכתוב בה קרבן, אבל נודר בשאר ספרי הקדש, שאין כתוב בהם קרבן ודברים הנדרין ונדבין לא.
אמר רב נחמן לא קשיא הא דמחתא לה אארעא הא דנקיט לה בידיה, מחתא אארעא דעתיה אגוילי: כלומר רישא דקתני בה לא אמר כלום ובמה שכתוב בה דבריו קיימין, במחתא אארעא, ואפילו הכי אי אמר אמה שכתוב בה דבריו קיימין דדעתיה אהזכרות שבה, וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה בדנקיט לה בידיה. והכי קאמר בין אמר בה בין אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין, אי נמי הכי קאמר פעמים שאפילו אמר בה הרי הוא כאילו אמר במה שכתב בה ודבריו קיימין.
ויש מי שפירש בהיפך, דרישא בדנקיט לה בידיה, וסיפא בדמחתא אארעא, ורישא קמ"ל דבה אפילו נקיט לה בידיה דעתיה אגוילי לעולם, אבל אמר במה שכתוב בה ונקיט לה בידיה דעתיה אהזכרות שבה אבל מנחא אארעא אפילו במה שכתב בה לא אמר כלום, דדעתיה אגוילי דהכי קאמר במה שכתוב בה התורה דהיינו הגוילין, וכשאוחז אותה בידו ואמר במה שכתוב בה משמע, במה שכתוב במה שתפוס בידו, אבל אמר בה ובמה שכתוב בה, אע"ג דמנחא אארעא דעתיה אהזכרות שבה, דהשתא ליכא לספוקי במידי, דהא בה דהיינו הגוילין, ובמה שכתוב בה דהיינו ההזכרות קאמר.
ואי בעית אימא כולה דמנחא אארעא והא קא משמע לן דאע"ג דמנחא אארעא במה שכתוב בה מהני ואי בעית אימא כולה מציעתא נמי דנקיט לה בידיה והא קמשמע לן כיון דנקיט לה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמה דאמר במה שכתוב בה דמי: כך היא גירסת הספרים שלנו, וזאת הגירסא מסכמת לפירוש האחרון שכתבנו, והכי פירושו אי בעית אימא לאו כדקאמינא דבמנחא אארעא אע"ג דאמר במה שכתוב בה דעתיה אגוילי, אבל כל היכא דאמר במה שכתוב בה, אע"ג דמנח אארעא בהזכרות הכתובים בתורה משמע, ואין צריך לומר אם אמר בה ובמה שכתוב בה תרווייהו, אבל בה לחודיה פשיטא ליה דלא אמר כלום, וזו אין צריך לומר זו קתני, אבל בה לעולם לא אמר כלום דדעתיה אגוילי.
ואי בעית אימא כולה מציעתא: כלומר במה שכתוב בה, ובה ומה שכתוב בה נמי דהיינו מציעתא ומה שלמטה ממנה, ולאפוקי בה דרישא, כולהו בדנקיט לה בידיה, והלכך אשמעינן במה שכתוב בה, דאע"ג דלא אמר בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין, ובסיפא אשמעינן דאפילו בה לחוד דבריו קיימין, כאילו אמר במה שכתוב בה, דכל דנקיט לה בידיה דעתיה אהזכרות, אבל היכא דאיכא תרתי לקילותא, דלא אמר במה שכתוב בה, ומנחא אארעא לא אמר כלום, ומדלא נקט היתרא אלא בדאמר בה ובמנחא אארעא, שמע מינה דהיכא דאמר במה שכתוב בה, אע"ג דמנחא אארעא דבריו קיימין.
והלכך לפום האי לישנא קיימא לן לפום פסק הלכה, היכא דנשבע בתורה דאמר בה ומנחא אארעא לא אמר כלום, בה ובמה שכתוב בה אפילו במה שכתוב בה לחוד דבריו קיימין, דכל שאמר במה שכתוב בה דעתיה אהזכרות שבה, ונמצאת גירסא זו עולה לפסק הלכה עם הפירוש הראשון שכתבנו.
קונם שאני ישן שאני מדבר. בכולהו גרסינן שאני, ולא גרסינן שאיני, דשאיני אינו לשון נדר אלא לשון שבועה, דאסר נפשיה אחפצא: וכן כתב ר"ת ז"ל דקונם שאני אוכל גרסינן, ולא שאיני אוכל. וראיתי למקצת רבותנו הצרפתים ז"ל שהקשה עליו, מדתניא הרי עלי שלא אוכל כיום שמת בו אביו, ולפיכך אמרו שכל זמן שהוא מזכיר החפץ שהוא אוסר עצמו בו, כאילו אסר החפץ אנפשיה. ואינו נכון כלל, דכיון דבנדרים בעינן דאסר חפצא אנפשיה, מה לי אם הזכיר החפץ, או שאסר עצמו מלעשות דבר או לדבר דבר.
והנכון כמו שכתב ר"ת ז"ל, ומה שהקשה עליו מדתניא הרי עלי שלא לאכול בשר, אינה קושיא, דלאו דוקא נקט תנא ההוא לישנא, ולעולם באומר הרי עלי אכילת בשר קאמר, אי נמי שלא פירש כלל אכילת בשר, אלא שאמר סתם הרי עלי יום זה כיום שמת בו אבי, והוא כבר נדור מאכילת בשר ושתיית יין באותו היום, אלא דברייתא פריש ממאי קא נדר, ופירושה בעלמא קאמר, ולא לישנא דוקא, ובירושלמי (פ"א ה"א) נמי הכי מייתי לה, איזהו איסר האמור בתורה, הרי עלי יום זה כיום שמת בו אבי, וזהו האמת ונכון, וכבר כתבתי יותר מזה בריש מכלתין בס"ד.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
אמר רב נחמן הא דמחתא על ארעא הא דנקיט ליה בידי'. פי' האי דתניא במה שכתוב בה דבריו דנ יט לה ביד' ואפ"ה אי אמר בתורה לא אמר כלום דבתורה משמע בגוף המצות אבל אי אמר במה שכתוב בה הו"ל נשבע באזכרות הכתובין בה והאי דתניא בה ובמה שכתובה דמחתא על ארעא דאע"ג דאמר במה שכתוב בה אמרי' דעתי' אגוילי שהתורה כתובה בהן וצריך למימר בה ובמה שכתוב בתוכה דליהוי משמע בה בגוף התורה ובמה שכתוב בה באזכרות שבת: איבעית אימא הא והא דמחתא על ארעא והא קמ"ל אע"ג דמחתא על ארעא ואמר במה שכתוב בה מהני כאלו אמר בה ובמה שכתוב בתוכה פי' כולא ברייתא מיירי במחתא על ארעא דאי היכא דנקיט לה בידי' ואמר בתורה דבריו קיימין אלא בדמחתא אארעא קמיירי וסתם קאמר בנשבע בתורה לא אמר כלום אבל אם אמר בה שכתוב בה כאילו אמר בה ובמה שבתוכה דמי ולא מספקינן למימר דילמא דעתי' אגוילי ול"ג אלא חד דביו קיימין: ואיבעית אימא כולה דנקיט לה בידי' וה"ק אע"ג דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במ"ש בה ודבריו קיימין. פי' מציעתא קאמר אם אמר בהמ שכתוב בה דבריו קיימין וסיפא הוסיף התנא ואמר ואם אמר נמי בה בלחוד כמ"ד במ"ש בה דמי ודבריו קיימין כיון דנקיט לי' בידי: נ"א סיפא דקתני בה ובמ"ש דנקיט לה בידי' קתני וה"ק אי נקיט לה בידי' ואמר בה כאלו אמר מה שבתוכה ורישא דאמרית לך הנשבע בתורה לא אמר כלום על שיאמר מה שבתוכה כגון דמחתא אארעא כללא דנקיט מכל הני לישני דאין שבועות אלא באזכרות שבתורה אבל אם נשבע בתורה ולבו על גוף התורה דהיינו על המצות שבה אין זו שבועה דדמיא כמו בחיי קרבן שאין נשבעין בגוף המצות או בקודשת שבת וימים טובים כ"א בהזכרת השם:
[ואלא] פיסקא קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשתו קונם שאני משמשך הרי זה בכלל יחל דברו. פי' כי היכי דאמרי' בהכי תלת שאין בה ממש ואל קיימי אלא בבל יחל דברו דרבנן הם הנ קונם שאני משמשיך דבר שאין בו ממש הוא שהתשמיש אין בו ממש ולא אסור אל מדרבנן ומש"ה ערבה ותני בה לה עם הנך ולא הוי נדר גמור עד דאמר קונם גופך עלי בתשמיש דומיא דקונם עיני בשניה: ונל שאלו אמר נודרני שאל אדבר לך או שלא אישן הרי זה אסו רמשום דהוי ידות נדרים וכדאמרי' בריש מסכתין דלמא מודרני ממך דלא מישתעינא דהדך משמע דאלמא אי פרש הכי אסור לאישתעויי בהדי' משום דהוי ידות נדרים דאסר נפשי' מן חפצא ולא אמרי' דלא הוי נדרא אלא כדאמר בלשון קונס דקאסר חפצא עילויי:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ב (עריכה)
וז"ל הרנב"י ז"ל. גופה הנודר בתורה לא אמר כלום. יש מפרשים שמועה זו דבשבועה קא מיירי ולא תקשי לך לשון נודר דנקט דהא תנן כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. והענין לומר שאם אמר בתורה שלא אוכל לא אמר כלום. במה שכתוב בה כלומר שלא אוכל דבריו קיימין כלומר הרי זו שבועה דהוה ליה כאומר בשם הכתוב בה. בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין. ופרכינן השתא במה שכתוב בה דבריו קיימין בה ובמה שכתוב בה צריכא למימר. פירוש דקא סלקא דעתך דקאמר הכי בה ובמה שכתוב בה שלא אוכל ואם כן הא תנא ליה רישא ותו בה למה לי. אמר רב נחמן לא קשיא הא דמחתא אורייתא על ארעא הא דנקיט לה בידיה. מחתא על ארעא פירוש לאו דוקא על ארעא אלא דלא מנחא לה בידיה דעתיה אגוילי. כלומר אין כוונתו כשהוא אומר בתורה שלא אוכל אלא להשבע בקדושת הקלפים והגוילים ואין זו שבועה והיינו רישא. ואפילו הכי אמר במה שכתוב בה הוא שבועה שכוונתו על השמות. נקיט לה בידיה דעתיה אהזכרות שבה כלומר על השמות הכתובים בה והויא שבועה. והיינו סיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין כלומר בין דאמר בה בין דאמר במה שכתוב בה. רישא קא משמע לן דאף על גב דמחתא על ארעא ולא נקט לה איהו ואמר במה שכתוב בה מהני כלומר דבריו קיימין. סיפא הא קא משמע לן כיון דנקיט לה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי. הכין הוא פירושא דשמעתא לפי שיטה זו. אבל דעת רבינו ז"ל ניכרת מתוך הלכותיו שהוא מפרש הענין בנדר ממש דהוא איסר ממה שסמך לענין הזה דברי הירושלמי הכתוב בהלכות בתורה הרי זה מותר ככתוב שבה הרי זה אסור. בתורה הרי זה מותר כקדושת תורה. ככתוב שבה הרי זה אסור בקרבנות הכתובים בה. ופירוש הירושלמי כך הוא אם אמר ככר זה עלי בתורה לא אמר כלום שספר התורה אף על פי שהוא קדוש מיהו אינו דבר הנדור. אבל בשאמר ככר זה עלי ככתוב שבה הרי זה אסור דהכי קאמר כקרבנות הכתובים בה שהם דבר הנדור. ולפי זה יש לפרש סוגית הגמרא שלנו בדרך זה הנודר בתורה דאמר בשר זה עלי כתורה לא אמר כלום ואוקימנא בדמחתא על ארעא דדעתיה אגוילי כלומר כקדושת הגוילין ואין זה דבר הנדור אלא דבר האסור. במה שכתוב בה כלומר ואם תלה נדרו במה שכתוב בה דאמר ככר זה עלי כמה שכתוב בה דעתיה על האזכרות כלומר הקרבנות הנזכרות. ולשון האזכרות רצונו לומר בכל מה שנזכר בה ובכלל מה שנזכר בה הם הקרבנות. וכי נקט לה בידיה אף על פי שאמר ככר זה עלי כתורה הרי זה אסור דרעתיה לומר שיהא אסור לה כאותן דברים שכתובים בה ובכללן הם הקרבנות. וכן כתב רבינו הרמב"ם ז"ל בספר הפלאה לענין איסר דאמר ככר זה עלי כתורה או במה שכתוב בה. עד כאן.
וזה לשון הפירוש: הנודר בתורה כגון דאמר בתורה לא אוכל לך לא אמר כלום דבתורה לא משמע שום שבועה. במה שכתוב בה דבריו קיימים דמשמע כאילו משתבע באזכרות שכתובים בה. ואם אמר בה ובמה שכתוב בה לא אוכל לך הויין דבריו קיימין דכל שכן דמוסיף על דבריו הוא. מחתא על ארעא במה שכתוב בה לא אוכל ותו לא דעתיה על גוילים על הקלפים דכתובה בה התורה במשמע במה שכתובה בה התורה דהיינו גויל הילכך לא אמר כלום וצריך שיאמר ובה ובמה שכתוב בה דהשתא במה שכתוב בה גוילים ובה משמע אזכרות שבה. אבל נקיט לה בידיה כיון דאמר במה שכתוב בה תו לא צריך והויא שבועה מעלייתא דדעתיה ודאי אאזכרות דאי אגויל הוה ליה למימר במאי דנקיטנא. ואי בעית אימא כולה דמחתא אארעא והא קא משמע לן דאף על גב דמחתא אארעא ואמר במה שכתוב בה אף על גב דלא אמר ובמה שכתוב בה דבריו קיימים ותנא זו ואין צריך לומר זו קתני והכי קאמר במה שכתוב בה דבריו קיימין ואין צריך לומר זו כי אמר בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין. ואי בעית אימא כולה מציעתא. כלומר בארבעה בבי תנינן הכא במתניתין הנודר בתורה לא אמר כלום היינו רישא במה שכתוב בה דבריו קיימין היינו מציעתא בה נמי היינו מציעתא ובמה שכתוב בה דבריו קיימין היינו סיפא ומשום ההוא לא מעכבי להו אהדדי. דהא קא משמע לן מציעתא כולה במה שכתוב בה דבריו קיימין ובה דבריו קיימין דהיכא דנקיט ליה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כיון דנקיט ליה בידיה ובמה שכתוב בה דמי דמשום הכי תנא ליה בה דלא זו אף זו קתני. דכי נקיט ליה בידיה אין צריך לומר כי אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין אלא אפילו אמר בה לחוד הואיל ונקט לה בידיה דבריו קיימין. ובמה שכתוב בה דבריו קיימין דקתני סיפא מיירי בדמחתא על ארעא והכי קאמר אבל מחתא אארעא אי אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין אבל אמר בה לא אמר כלום. עד כאן.
וזה לשון השיטה: הכי גרסינן אי אמרת רישא דמחתא אארעא והא קא משמע לן וכו'. וסיפא דנקט לה בידיה וכו' והא קא משמע לן וכו'. רישא דקתני ובמה שכתוב בה דבריו קיימין בדמחתא אורייתא אארעא ואפילו הכי כיון דהזכיר שם הכתב חיישינן דלמא דעתיה נמי אאזכרות שבו ומהני ביה נדר להתחייב על ידו. אבל אמר בתורה לא אמר כלום דהתם ודאי דעתיה אגוילי. וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין בדנקיט לה בידיה ואו או קתני והכי קאמר אף על גב דאמינא לך ברישא הנודר בתורה לא אמר כלום זימנין דלא שנא. היכא דאמר במה דבריו קיימין ומשכחת לה בדנקיט לאורייתא בידיה והא קא משמע לן דהיכא דנקיט ליה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה דבריו קיימין והא קא משמע לן וכו' כמאן דאמר במה שכתוב בה דמו דהוי נדר גמור. ולפי מה שכתוב בספרים נראה דהלא רבנן דסדרוה לגמרא דמתניתין סבירא להו דהנודר בתורה לא אמר כלום היינו רישא דברייתא ובמה שכתוב בה דבריו קיימין ובה דהיינו רישא וסיפא קרו לה מציעתא דברייתא וסיפא במה שכתוב בה דבריו קיימין. והכי פירושה ואי בעית אימא רישא דאוקימנא בדנקיט לה בידיה ההיא ר' אמי בדמנחא אארעא עסקינן משום הכי כי נדר בתורה לא אמר כלום. אבל אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין והא קא משמע לן דאף על גב וכו'. ומהשתא לא איצטריכא למתנייה לסיפא והא תניא לגלויי ארישא דמנחתא אארעא עסקינן דמדאיהי במחתא אארעא רישא נמי בדמחתא אארעא. דעל כרחך סיפא בדמחתא אארעא דאי בדנקיט ליה בידיה אפילו לא אמר כלום אלא בה לחודה או במה לחודה הוי נדר. אי נמי זו ואין צריך לומר זו קתני. ואי בעית אימא מציעתא נמי דהיינו בה דהוא רישא וסיפא דמוקמינא לה כדמנח אארעא ההיא בדנקיט לה בידיה והכי קאמר ובמה שכתוב בה. וטעמיה דהיכא דאמר בה הרי הוא כמי שנדר במה שכתוב בה ודבריו קיימין וכגון דנקיט לה בידיה. וכולה חדא מילתא היא ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דתרי מילי נינהו קרי ליה מציעתא. עד כאן.
וזה לשון הרי"ץ ז"ל: הא דמחתא אארעא. כלומר סיפא וכו' ורישא דנקיט לה בידיה הילכך אפילו לא אמר אלא במה שכתוב בה דבריו קיימין וכו'. ואפילו הכי אם נשבע בתורה לבד לא אמר כלום דדעתיה אגוילין שהתורה כתובה בהם. ועוד נראה לי לפרש דאם נקיט לה בידיה אף על גב דלא אמר אלא הריני נשבע בתורה זו שלא אוכל ככר זה מהני ושבועה גמורה היא. והכא משמע דלא אמר כלום מיירי שלא אמר בתורה בפירוש אלא לשון בה כלומר הריני נשבע בה שלא אוכל ככר זה. ואחר כך גרסינן אי בעית אימא רישא דמחתא אארעא והא קא משמע לן וכו' וסיפא דנקיט לה בידיה והא קא משמע לן וכו'. ופירושה רישא דקתני דבמה שכתוב בה דבריו קיימין בדמחתא אארעא ואפילו הכי חיישינן דילמא דעתיה נמי אהזכרות. אבל אמר בתורה לא מהני כלום דדעתיה אגוילי. וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימים בדנקיט לה בידיה והכי קאמר מאחר דנקיט לה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי. כן היא גרסת ספרים מדויקים וכן נראה גירסת הר"ם. ויש נוסחאות אחרות במקצת ספרים דגרסינן ואי בעית אימא הא והא דמחתא על ארעא והא קא משמע לן וכו'. ואחר כך ואי בעית אימא עלה נמי דנקיט לה בידיה וכו' ופירושה הכי רישא דמוקמינן דנקיט לה בידיה הכי נמי בדמנחא אארעא עסקינן וכי נדר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין והא קא משמע לן דאף על גב דמתתא על ארעא ואמר במה שכתוב בה מהני. ומן הדין לא היה צריך למתני סיפא והדתניא סיפא לגלויי רישא דבמחתא אארעא עסקינן דמדהאי במחתא על ארעא רישא נמי דאי סיפא בדנקיט לה בידיה אפילו לא אמר אלא בה או במה הוי נדר. וזו ואין צריך לומר זו קתני. וסיפא דנקיט לה בידיה והא קא משמע לן כמו שפירשנו לגירסא הראשונה. עד כאן.
כתכ הרא"ם ו"ל אמר רב נחמן הא דבעי תרתי בה ובמה שכתוב בתורה דמחתא אארעא כיון שלא לקחה בידו לא חשיבא עליה ואיכא למימר דדעתיה אקלפים ופירוש דבריו במה שכתוב בתוכה בקלפים שהתורה כתובה בהם. אבל כשריבה דבריו ואמר בה ובמה שכתוב בתוכה אז בודאי אית לן למימר דדעתו אהזכרות שבה. רישא דקתני במה שכתוב בה גרידא דנקיט לה בידיה. והוא הדין אם אמר בה גרידא וחד מינייהו נקט. ורישא דרישא דאמר בהן לא אמר כלום דמחתא אארעא. בפירושים אחרים מצאתי זה ואינו כפירוש השיטה שפירש תחלה אלא כפי גירסא אחרת שמצאתי בספר ישן. ובה דנקט עם מה שכתוב בה לסימנא בעלמא נקטיה להודיע דבה חשיב שפיר שבועה היכא דנקטיה בידיה כמו שאמר במה שכתוב בה. עד כאן.
מתני' קונם שאני ישן שאני מדבר. כולהו דמסכתא גרסינן שאני ופירושו שאיני. פירוש. וז"ל הרא"ם ז"ל: קונם שאני ישן. שאני בכולו גרסינן ולא שאיני דאם כן הוה ליה קרבן לא אוכל לך שמותר. מצאתי. אמנם גבי שבועה גריס שאיני. ואני אומר לפי שפירושו קונם עיני בשינה שייך למתני שאני. קונם עיני כלומר עיני יהיה אסור בקונם לענין שינה שסתימת העין גורמת הנאת השינה. עד כאן.
קונם שאני ישן וכו'. בגמרא מוקמינן לה כגון שהתפיס בדבר שיש בו ממש דאמר קונם עיני בשינה שאסר עינו מלישן קונם פי מלדבר רגלי מלכת. ומוקמינן לה למתניתין נמי בשנדר על ידי תנאי דאמר קונם שאני ישן או שאני מדבר וכו' אם אוכל ככר זה. והיינו דקתני בסיפא הרי זה בלא יחל דברו ולא קתני אסור שהרי מותר הוא לישן ובלבד שלא יאכל את הלחם. והכי קאמר הרי זה צריך ליזהר מלאו דלא יחל דברו שלא ישן היום שמא יאכל את הלחם ונמצא נדרו מחולל למפרע. ואם ישן יזהר שלא יאכל את הלחם. שיטה.
גמ' איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אל ישן היום שמא ישן למחר. פירוש הואיל ואין השינה אסורה עליו למחר דאינה אלא תנאי לשינה דהיום אל ישן היום דאם ישן למחר אשתכח דשינה דאתמול באיסור הוה. ורב נחמן אמר ישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר. פירוש דמדעתו לא יפשע ולאונס לא חיישינן דאיפשר דמבריז נפשיה בסילותא ולא נאים כדאיתא בפרק המגרש. הרנב"י ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה