פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


משנהעריכה

  • אלו נדרים מותרין: "חולין שאוכל לך", "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", "כעורות לבובין", "כנבילות", "כטריפות", "כשקצים", "כרמשים", "כחלת אהרן" ו"כתרומתו", מותר.
  • האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא", פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך.
  • "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", האומר לאשתו: "קונם שאיני משמשך", הרי זה ב"לא יחל דברו". "שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", אסור.

גמראעריכה

  • "לי"י", אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא לי"י. תני, דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר, "לא יחל דברו" (במדבר ל ג), שלא יעשה דבריו חולין. הוון בעיי מימר כגון הקרבן בשבועה, הא בשאר כל הדברים לא; אתא מימר לך, אפילו בשאר כל הדברים.
"לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני, אפילו על אחרים. הוון בעי מימר, מאן דמר "על נפשו", לא על אחרים, שלא לוסר נכסיו על אחרים; ומאן דמר "אפילו על אחרים", לוסר נכסיו על אחרים; הא ניכסי אחרים עליו לא.
  • האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא", ביאתך עלי כביאת אימא. "כבשר אימא", לא אמר כלום. אמר: "הככר הזה עלי כביאת אימא", מהו? נישמעינה מן הדא, האומר לאשתו: "קונם איני משמשיך". רב אמר אסור, ושמואל אמר מותר. מה מקיים שמואל ב"לא יחל דברו" (שם) ? כאילו בל יחל דברו. רב כדעתיה, תניי דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, כדי שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר: "לא יחל דברו" (שם) , שלא יעשו דבריו חולין.
  • שבועה שלא אישן שלושה ימים, מלקין אותו וישן מיד. שבועה שלא אוכל שלושה ימים, ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו.