משנה תרומות א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק א · משנה ה | >>
אין תורמין מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה, ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, ולא מן החיוב על הפטור, ולא מן הפטור על החיוב, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, ולא מפירות חוצה לארץ יג על פירות הארץ.
ואם תרמו, אין תרומתן תרומה.
אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר;
- וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
- וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ;
- וְלֹא מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר, וְלֹא מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב;
- וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְּחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְּחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ;
- וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ;
- וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ,
- וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ.
- וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
אין תורמין -
- מן הלקט, ומן השכחה,
- ומן הפאה, ומן ההפקר.
- ולא ממעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
- ולא ממעשר שני, והקדש - שלא נפדו.
- לא מן החייב - על הפטור,
- ולא מן הפטור - על החייב.
- לא מן התלוש - על המחובר,
- ולא מן המחובר - על התלוש.
- לא מן החדש - על הישן,
- ולא מן הישן - על החדש.
- לא מפירות הארץ - על פירות חוצה לארץ,
- ולא מפירות חוצה לארץ - על פירות הארץ.
- ולא ממעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
- ואם תרמו - אין תרומתן, תרומה.
ידוע כי הלקט והשכחה והפאה שהוא לעניים, ואין לבעל השדה בהם זכות, ולפיכך לא יתרום התרומה החייבת לשום דבר מנכסיו, משום דבר מאלו הדברים הנזכרים שהם חוקי העניים.
אבל ההפקר, אולי תהיה הסברא שיהיה מותר לו להוציא ממנו התרומה החייבת לממונו, כיון שיש לו זכות בהפקר, כי ההפקר מופקר לכל בני העולם. אבל השם יתברך אמר "כי אין לו חלק ונחלה עמך"(דברים יד, כט), ואמר[ו] "ממה שיש לך ואין לו, יצא הפקר שידך וידו שוין".
ואמרם ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו, הוא חייב בתרומה בלי ספק, וגם כן יש לו מעשר שלקחו מישראל, אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן, לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר, אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו.
ומן החייב על הפטור - הוא שיתרום תרומה מפירות גמורין שהן חייבים במעשרות, על פירות שלא נגמרה מלאכתן שהן פטורין מן המעשרות, כמו שיתבאר.
וישן וחדש - הוא זרע זו השנה, עם זרע שנה הבאה. ואין ראוי להוציא מאחד מן הזרעים תרומה החייבת לשניהם, וכל זה למאמר השם "והרמותם ממנו תרומת ה'"(במדבר יח, כו), רוצה לומר "ממנו" שיוציא החוק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר.
ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ - הטעם בזה אמרו "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ"(ויקרא כז, ל), ואף על פי שאלו הכתובים שהביאו ראיה מהם, יש מהם שבאו במעשר ויש מהם שבאו בתרומת מעשר, אין בזה קושיא, לפי שאנחנו נביא ראיות מן הפסוקים שבאו בתרומות על המעשרות, ובפסוקים שבאו במעשרות על התרומות, לפי שעניין אחד כולל אותם, והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק:
ירושלמי (פ"א ה"ג) ר' יוחנן בשם ר' ינאי זה אחד מג' מקראות מחוורין בתורה ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים, יד) ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן לו יצא הפקר שיש לך ולו בהן היא לקט היא שכחה היא פאה היא הפקר וכולה מתני' בתורם מהני על הכרי החייב דאי מיניה וביה הוה ליה למיתני אלו פטורים מן התרומה ולכך פריך בירושלמי (שם) אסיפא דתני ולא מן הפטור על החייב ולא מן החייב על הפטור ולא כבר תנינן כולהו ומשני כיני מתני' לא מפירות שהביאו שליש על הפירות שלא הביאו שליש:
ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו. אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל ואצטריך לאשמעינן היכא דהקדימו בשבלים דאמרינן בפרק כל שעה (דף לה:) דפטור מתרומה גדולה ודוקא שניטלה תרומתו אבל לא ניטלה תרומתו יכול לתרום דתניא בספרי זוטא מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה מנין שעושה ת"ל כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' (במדבר, יח) מיכן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים ת"ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:
ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. היכא דלא נפדו לא אצטריך דמתניתין ר' מאיר היא דאמר מעשר שני ממון גבוה אבל נפדו ס"ד דעושה אותן תרומה גדולה על טבלו וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורין הוא אצטריך היכא דהקדימו בשבלין דפטורה מתרומה גדולה כדפרשינן במעשר ראשון והקדש נמי שנפדה אצטריך כשהקדיש טבל ומרחו גזבר ואח"כ פדאו:
מן הפטור על החיוב כבר פירשתי:
מן התלוש על המחובר. כדתניא בתוספתא (פ"ב) אין תורמין מן התלוש על המתובר אמר פירות תלושין אלו עשוין תרומה על פירות מחוברין אלו או פירות מחוברין אלו עשוין תרומה על פירות תלושין אלו לא אמר כלום אבל אמר פירות תלושין [אלו] עשוין תרומה על מחוברין אלו לכשיתלשו הרי זה אוכל מהן עראי ועושה מהן תרומה ומעשר על מקום אחר וברייתא כיוצא בזו בקידושין בפרק האומר (דף סב:):
מן החדש על הישן. כדתניא בתוספתא (שם) ומייתי לה בפ"ק דר"ה כיצד אין תורמין מן החדש על הישן [וכו'] אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו אבל שדה שעושה ב' גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמין ומעשרין מזה על זה ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא בא השמש וחזר וליקט משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה שזה חדש וזה ישן היתה שנה שניה ונכנסה שלישית הראשון מתעשר מעשר שני והשני מתעשר מעשר עני ליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה שזה חדש וזה ישן היתה שלישית ונכנסה רביעית הראשון מתעשר מ"ע והשני מתעשר מעשר שני ודרשינן ליה מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (דברים, יד) מלמד שאין תורמין מזה על זה:
על פירות חוצה לארץ. קתני בתוספתא (שם) אפילו מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא ומפירות סוריא על פירות ארץ ישראל:
אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה - מי שיש לו כרי של טבל אינו יכול להפריש עליו תרומה מלקט ושכחה ופאה שבידו, שאלו מתנות עניים הן ואינו יכול לתקן טבלו במתנות עניים ז:
ההפקר - דבתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב. ליתן, יצא הפקר שידך וידו שוין בו:
ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל שבידו. ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בן לוי לכהן בשבלים שהוא פטור מתרומה גדולה ח, ודוקא שנטלה תרומתו, אבל לא נטלה תרומתו יכול לתרום, דתניא בספרי מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון שלו תרומה גדולה, מנין שעושה ת"ל (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים, ת"ל (שם) את מקדשו ממנו, בזמן שקדשו בתוכו הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:
ולא ממעשר שני והקדש שנפדו - האי תנא סבר מעשר שני ממון גבוה הוא. והיכא דלא נפדו פשיטא דאינו יכול לתקן טבלו בממון של גבוה, אבל היכא דנפדו סד"א דיכול לעשותן תרומה גדולה על טבלו. וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורים הוא, אצטריך היכא דהקדימו בשבלים ט, דפטור מתרומה גדולה כדפרישית במעשר ראשון. והקדש שנפדה, נמי איצטריך, כשהקדיש טבל ומרחו הגזבר ואח"כ פדאו דפטור מן התרומה:
מן הפטור על החיוב - כגון מפירות שלא הביאו שליש י שהן פטורין מן המעשרות, על הפירות שהביאו שליש שהן חייבין במעשרות:
ולא מן התלוש על המחובר - דכתיב (שם) והרמותם ממנו, שלא יתרום מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש יא, וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהם שוין:
מן החדש על הישן - מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, דכתיב (דברים יד) היוצא השדה שנה שנה. אבל שדה שעושה שני גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמים ומעשרים מזה על זה:
ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ - דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, גלי קרא במעשר וה"ה לתרומה. וכן אין תורמין מפירות הארץ על פירות שבסוריא, ולא מפירות שבסוריא על פירות שבארץ:
אין תורמין מן הלקט כו'. פירש הר"ב שאלו מתנות עניים הן. וכן פירש הרמב"ם. ודבר תימה הוא זה דמאי קמ"ל שאין אדם פוטר עצמו מחובו במה שהוא של אחרים. אלא נראה כמו שפירש הר"ש בשם הירושלמי. דכולהו טעמייהו משום דפטורים מן המעשרות ובעני עצמו שיש לו כרי של טבל מיירי. ואין תורמין מהם משום דהוי מן הפטור על החיוב. ודתו תנא לה בסיפא מפרש הר"ב לקמן. אבל אין לפרש דמתני' דלקט וכו' מיניה וביה קמ"ל דאין תורמין כדכתב הר"ש דאי הכי ה"ל למתני אלו פטורים מן התרומה. והרמב"ם בחבורו פ"ה כתב ולא מפירות שאינן חייבים בתרומה כגון לקט וכו'. וזה כמו הפי' שכתבתי:
ההפקר. כתב הר"ב דכתיב ובא הלוי וגו'. ועיין מ"ש בריש מס' מעשרות:
ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. פירש הר"ב היכא שהקדימו לוי בשבלים וכו'. מפורש ברפ"ז דברכות ונוסחא אחרינא שלא נטלה תרומתו והיא נוסחת הרמב"ם ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה. אא"כ חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. ומה שכתב אבל יוציא תרומת מעשר לאו דוקא שיוציאו דא"כ לא הוה קדשו בתוכו כדתני בספרי שהביא הר"ב ופסקה הרמב"ם בפ"ג מהלכות תרומה בסי' כ"א. ומ"מ נוסחא זאת כפי פירושו זה מן התימה הוא דמאי קמ"ל פשיטא שא"א לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דסובר הרמב"ם. דקמ"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחלה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו עצמו על הטבל ובמזיד מיירי כמו שאכתוב בס"ד בפ"ב משנה ב. ובפ' ה' מהלכות תרומה סי' י"ג העתיק זאת הנוסחא והשיגו הראב"ד דכשמקדשו בתוכו יכול הוא לתרום לפי שלא עלה על דעת הראב"ד שבא לומר שאינו תורם כולו על כרי אחר אלא שיחשוב בתחלה תרומת מעשר שבו. משום דהוא מלתא דפשיטא. וגם בעל כ"מ פיר' דבריו שם כשניטלה תרומ' מעשר אלא שלא ניטלה תרומה גדולה שבו. וצ"ל דר"ל כגון שהקדימו בכרי [*וקשה לי שהרי] פסק בפ"ג דפירות הטבולים לתרומ' גדולה תורמין מהן. ובמה שכתבתי נתישבו דברי הרמב"ם היטב:
[*ולא ממעשר שני כו'. פירש הר"ב שהקדימו בשבלים. וכך כתב הר"ש ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בריש פ"ז דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אחד הוא. והרי אפי' תרומה ילפינן ממעשר כמ"ש לקמן בד"ה ולא מפירות כו']:
[*ולא מן החיוב על הפטור. פי' הר"ב כגון מפירות שלא הביאו שליש. דשאר הפטורים תננהו. הכי איתא בירושלמי וכתוב בפי' שהזכרתי ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחה בידוע שהביאה שליש עכ"ל ונ"ל דיצאת לו מן ירושלמי דפ"ק דמעשרות אמתניתין ג והביאו שם הר"ש ולי קשיא על הירושלמי ההוא דהא כך מפרש נמי התלתן משתצמח וכמו שכתב שם הר"ב וא"כ אמאי פסיק התבואה והזיתים מהתלתן ויהיב שיעורא משיכניסו שליש והר"ב שם מפ' פירושי' אחרי' על משיכניסו שליש ועוד קשיא לי סוגיא דבבלי בפ"ק דר"ה ד' יב [צ"ל יג] דלא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש אלא קאמר דקים להו ואי איתא דסבירא ליה כהירושל' הא איכא מוכיח על השליש ורש"י שם [יב:] על תלתן משתצמח נמי מפ' פי' אחר ואין להאריך אך להר"ב נמי קשיא דבפ"ק דחלה מ"ג מפרש נמי על הבאת שליש דזורעו וצומח וצ"ע]:
ולא מן התלוש על המחובר. פי' הר"ב דכתיב והרמותה ולשון הרמה לא שייך אלא בתלוש ולפ"ז מן המחובר על המחובר נמי לא. [*וכן מוכח בתוספות פרק ג דקדושין דף סב] וקשיא אמאי לא תני לה:
מי החדש על הישן. עיין בריש מס' ר"ה [*ומ"ש במשנה ב פרק ד דבכורות]:
ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמי' כדתנן במ"ג פ' בתר' דידי'. ומ"ש הר"ב דילפינן תרומה ממעשר. פירש הרמב"ם לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק:
(ז) (על הברטנורא) וכן פירש הר"מ. ודבר תימה הוא דמאי קמ"ל שאין פוטר עצמו מחובו בשל אחרים ונרראה כפירש הירושלמי דבעני עצמו שיש לו פירות של טבל מיירי. ואין תורמין מהן משום דהוי מפטור על החיוב:
(ח) (על הברטנורא) ונוסחא אחרינא של הר"מ. שלא נטלה תרומתו. ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה אלא אם כן חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. והוא תימה דמאי קמ"ל פשיטא שאי אפשר לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דקמ"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחילה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו על הטבל ובמזיד מיירי כמ"ש בפ"ב מ"ב. תוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בפרק ז' דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אתד הוא ואפילו תרומה ילפינן ממעשר כמ"ש לקמן. תוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש. בשם הירושלמי ועיין בתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) ולפי זה מן המחובר על המחובר נמי לא וקשיא אמאי לא תני לה. תוי"ט: [יב] לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק. הר"מ:
(יג) (על המשנה) מפירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמים במ"ג סוף ידים. משום דהוי אמינא דלעיל מ"א לא אמעיט אלא דר' יוסי איצטריך תו הכא. ועתוי"ט:
שניטלה תרומתו: הרמב"ם ז"ל גריס שלא ניטלה תרומתו [הגה"ה גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה שלא ניטלה תרומתו וכו' וכתב כן מצאתי וצ"ע על הבריי' דספרי אם סובר שצריך שיהא טבול לתרומה גדולה כשרוצים לעשותו תרומה גדולה על מקום אחר דאי היה כן לא הוי קשה מידי כי המשנה הסוברת אין תורמין רוצה לומר שניטלה ממנו תרומה גדולה והברייתא שאמרה תורמין מדברת שלא ניטלה ממנו תרומה גדול ודו"ק אך נ"ל דמשנה זו אינה מדבר' בתורם מהם על מקום אחר כי זה נזכר לקמן לא מן הפטור על החיוב אלא מדברת בתורם מהן על עצמן שאינה תרומה כלל כי פטורים הם לגמרי וכן משמע בירושלמי וצ"ע עכ"ל ז"ל:]. וז"ל ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהי' לוי ויהי' לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וג"כ יש לו ללוי מעשר שלקחו מן ישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואח"כ יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו ע"כ אבל מצאתי לשונו ז"ל מוגה כך ושיתננה לכהן שזה המעשר אע"פ שהוא חייב בתרומת מעשר ויש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אינו חייב בתרומה גדולה וכן ג"כ גורס הוא ז"ל ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו. והראב"ד ז"ל השיגו בפ"ה דה' תרומות סימן י"ג ושם כתב מהרי"ק ז"ל דלרבותא נקט שלא ניטלה תרומתו שאע"פ שהוא טבול לתרומה גדולה [הגהה נלע"ד לתרומת מעשר. צ"ל] אין תורמין ממנו וכ"ש היכא דניטלה תרומתו דאין תורמין ממנו ועל דרך זה יתפרש מעשר שני והקדש שלא נפדו וכל שכן אם נפדו דפשיטא דחולין גמורין הם ע"כ ותוס' יום טוב יישב פי' הרמב"ם ז"ל וגירסתו בדרך אחרת ע"ש ורמזתי קצת מדבריו לקמן פרק שני סי' ב':
לא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב: פי' דהמפריש מן הפיטור על החיוב אוכל טבל שהרי אין שם מעשר חל על מעשרותיו שאינו ראוי לכך ונמצא שלא נתקן זה שהפריש עליו והמפריש מן החיוב על הפיטור מאכיל ג"כ טבל לכהן שהרי אין שם תרומה חלה עליו כיון שזה שהוא מפריש עליו אין צריך לכך נמצא שנותן לו מטבל זה החייב בתרומה ומאכילו לכהן על חנם וטבל במיתה אף לכהן כדאמרי' באלו הן הנשרפין:
ולא מן התלוש על המחובר: פי' רש"י ז"ל מחובר אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב מידי דמידגן דנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר והמחובר שהופרש עליו לא נתקן וכשיתלש צריך לתרום ע"כ:
ואם תרמו אין תרומתן תרומה: ירושלמי על דעתיה דחזקיה במחלוקת שנויה דאיכא תנא דס"ל דבדיעבד תרומתו תרומה על דעתיה דר' יוחנן דברי הכל:
יכין
אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה: אפילו העני שהן שלו על כל פנים הוה ליה מפטור על החיוב. וכ"כ הפקר פטור מתומ"ע והיינו בהפקיר קודם שנגמר מלאכתן למעשר [ועי' מ"ש פאה פ"ד סי' ל"ח]:
ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו: דייקא שנטל תרומה שלו דהיינו תמ"ע אפי' לא ת"ג. ומשכח"ל בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלי' *) דפטור מת"ג. אבל בלא ניטל גם תמ"ע רשאי לעשות מה שיש בו מהחיוב בת"ג. שיהי' ת"ג על שאר תבואה שחייבת ת"ג [כך כ' הראב"ד פ"ה מתרומות הי"ג] אולם בספרי שהביא הר"ש משמע דרביי' קרא שמותר לעשות כולו ת"ג ובניטלו שניהן פשיטא דלא דהו"ל מפטור אחיוב:
ולא ממעשר שני: ר"ל אפי' נפד'. אפ"ה מע"ש ממון גבוה הוא ואפי' הקדים המע"ש בשבלי' דפטור מת"ג. ומכ"ש בהפריש כבר ת"ג ממנו:
והקדש: בנתמרח ביד גזבר דפטור מתומ"ע. ומכ"ש בהפרישן מקודם שנפדו:
ולא מן החייב על הפטור: שלא הביא שליש [דהיינו כל שזורע' ואינה מצמחת. וסימן לזה בנותן פרי למים ושוקעת רובה. אז הביאה שליש כירושלמי פ"א דמעשר מ"ג]:
ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש: וה"ה ממחובר על מחובר דלא. אבל באמר ממחובר לכשיתלש דבריו קיימי' [כקדושין דס"ב]:
ולא מן החדש על הישן: ר"ל מפירות שנה זו על של אשתקד. ושדה שעשתה ב' גרנות בשנה א' מעשרים מזע"ז:
ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ: ר"ל אפי' ח"ל שבגבולי א"י שחייבי' בתומ"ע מתקנת נביאים או החכמים כסוף מסכת ידי'. וה"ה משל סורי' אשל א"י או איפכא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת