משנה תרומות א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק א · משנה ו | >>

חמשה לא יתרומו, ואם תרמו, תרומתן תרומה.

האילם יד, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי.

לא יתרומו, ואם תרמו, תרומתן תרומהטו.

משנה מנוקדת

חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

הָאִלֵּם, וְהַשִׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי.
לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

נוסח הרמב"ם

חמישה - לא יתרומו.

ואם תרמו - תרומתן, תרומה.
האילם, והשיכור,
והערום, והסומא,
ובעל קרי - לא יתרומו.
ואם תרמו - תרומתן, תרומה.

פירוש הרמב"ם

אילם - הוא מי ששומע ומבין, ואינו יכול לדבר מחמת חולי אירע לאברי הקול.

ולפיכך אין ראוי לו, ולא לערום ובעל קרי לתרום, מפני שהברכה נמנעת מהם, כי האילם אינו יכול לברך, ואין ראוי לערום ובעל קרי לברך להפריש תרומה.

ושכור וסומא אין תורמין, לפי שאין יודעין לברור היפה. ודין התרומה לברור מן היפה, למאמר השם יתברך (את) "[מ]כל חלבו"(במדבר יח, כט) ועוד יתבאר זה.

ואמר חמשה - למעוטי מדרבי יהודה שאמר "קטן שתרם, תרומתו תרומה", כאשר קדם לך מדעתו.

ומה שכפל שלא יתרומו - חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהם לכתחילה בשום פנים, ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה, יקל בזה השיעור ויתרום לכתחילה, ומפני זה כפל דבריו לחזק העניין שלא יתרום לכתחילה בשום פנים:

פירוש רבינו שמשון

ירושלמי (פ"א ה"ד) יש מהן מפני הברכה ויש מהן שאין יכולין לתרום מן המובחר האלם וערום ובעל קרי מפני הברכה הסומא והשכור שאין יכולין לתרום מן המובחר פי' אלם אין לו פה לברך ערום אסור לברך כדאמרינן בפ' במה מדליקין (דף כג.) ולא יראה בך ערות דבר בשעה שאתה מדבר לא יראה בך ערוה ובעל קרי נמי אסור כרבי מאיר דתנן בפרק מי שמתו (דף כ:) בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך ושכור אמרינן בפ' הדר (דף סד.) היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך שכור שאינו יכול לדבר בפני המלך בירושל' (שם) מחלק בין רביעית לפחות מרביעית ר' זעירא בעי קומי רבי יסא שכור מהו שיברך א"ל ואכלת ושבעת וברכת אפילו מדומדם לא צורכא דלא [ערום] מהו שיקרא את שמע [אמר] אבא בר בון חד חסיד שאל לאליהו [ערום] מהו שיקרא את שמע א"ל ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור ותני חזקיה בין לקרות בין לברך:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חמשה לא יתרומו - מנינא למעוטי מדרבי יהודה, דאמר קטן שתרם תרומתו תרומה:

האלם - והוא ששומע אלא שנשתתק מחמת חולי, לא יתרום, לפי שאינו יכול לברך. וכן הערום אינו יכול לברך דכתיב (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר, בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערוה:

ובעל קרי - נמי בזמן התקנה מקמי דבטלוה לטבילותא לא הוה מצי לברך, דתנן בעל קרי מהרהר בלבו:

והשכור והסומא - אינם יודעים לברור מן היפה, ואנן בעינן שיהא התורם בורר ותורם מן היפה דכתיב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו. ושכור מקרי כל שאינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו:

פירוש תוספות יום טוב

חמשה לא יתרומו וכו'. פי' הר"ב וכן הרמב"ם מנינא למעוטי דר' יהודה וכו'. הכא אתי שפיר דמנינא דחמשה קאי על ואם תרמו כו' ואפילו אי הוה מנינא דלעיל למעוטי דרבי יהודא כמ"ש הרמב"ם והר"ב לעיל לא קשיא אמאי איצטריך תו הכא למעוטי. משום דאי לאו הך דהכא ה"א דלעיל לא ממעט אלא דר' יוסי בקטן שהגיע לעונת נדרים אבל כשהגיע לשנת י"ג ויום א' אלא שלא הביא ב' שערות ה"א דמודה ת"ק לר' יהודא הלכך איצטריך תו הך דהכא. והא דאפסק תנא במתני' ד' וה' משום דבהו תני דאם תרמו אין תרומתן תרומה:

האלם וכו'. וא"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ותני ליה במתני' ב באפי' נפשיה ולתני הכא ששה. וי"ל דהואיל ולעיל בעי למתני פלוגתא דרבי יהודא ורבי יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן:

לא יתרומו וכו'. לשון הרמב"ם ומה שכופל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהן לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים [*ועיין במ"ה פ"ק דעדיות]:

[*ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדלקמן ספ"ב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) האלם. וא"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ולתני ששה ואמאי תני לה במשנה ב' באפי נפשיה. וי"ל דהואיל ולעיל בעי לפרושי פלוגתא דר"י ור' יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן. תוי"ט:

(טו) (על המשנה) ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האלם:    שומע ואינו מדבר כדכתיב וכאלם לא יפתח פיו:

לא יתרומו וכו':    מצאתי שפי' ה"ר משה פיזנטי ז"ל וז"ל ונראה דהא דהדר וקאמר לא יתרומו דה"א דהא דקתני לכתחלה לא לא מהדר אלא אהנהו דלא יכלי לברוכי אבל אידך אפי' לכתחל' ואגב אידך נקטינהו להכי הדר תנא לאשמועי' דבכולהו דיעבד אין לכתחלה לא ע"כ. ולי הדיוט נראה דמצינא לתרוצי אפכא דאי לאו דהדר ותנא בסיפא לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה ה"א דהא דקתני ברישא דבדיעבד תרומתן תרומה דוקא בהנהו דלא מצו לברוכי ומשום טעמא דברכות אינם מעכבות ואגב אינך נקטינהו לכולהו אבל לעולם דשכור וסומא דמקרא ילפי' שיהא תורם מן היפה והני אינם יודעין לתרום מן היפה ה"א דאפי' דיעבד נמי לא קמ"ל יתורא דסיפא דאפי' שכור וסומא בדיעבד תרומתן תרומה כך נלע"ד. ומ"מ צריך לדקדק דה"ל לתנא למנקט אלם וערום ובעל קרי דכולהו תלתא מחד טעמא בהדי הדדי ואפשר משום דבעל קרי היא דעת ר' מאיר ודלא כר' יהודה וכמו שכתבתי בפ"ג דברכות סי' ד' להכי שבקיה לאחרונה ועדיין צ"ע:

תפארת ישראל

יכין

האלם:    שומע ואינו מדבר:

והשכור:    שאינו יכול לדבר לפני המלך:

והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו:    אלם וערום ובעל קרי [עפ"ג דברכות מ"ד] לא יוכלו לברך ושכור וסומא שמא יתרמו מרע איפה:

ואם תרמו תרומתן תרומה:    דברכות אינן מעכבות. וכן בתרם מהרע על היפה. בדיעבד תרומתו תרומה [כפ"ב מ"ו]. ומה שכופל שלא יתרומו. כדי לחזק הדברים שלא יתרומו לכתחילה בשום פני' כ"כ הר"מ ומה"ט נ"ל דלא כייל הכא חרש שבמ"ב שמדבר ואינו שומע ולתני ו' משום דאיהו עדיף מהנך ה'. דעכ"פ יכול לברך ולברור היפה:

בועז

פירושים נוספים