משנה תענית ד ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ד · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אלו הן מעמדות, לפי שנאמר (במדבר כח, ב), "צו ד את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי", וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו? התקינו נביאים הראשונים ה עשרים וארבע משמרות.

על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לויםו, ושל ישראלים.

הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשיתז.

משנה מנוקדת

אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת?

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח):
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי";
וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו?
הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת;
עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים.
הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת,
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם;
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן,
וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית:

נוסח הרמב"ם

ואלו הן המעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישיי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח ב) וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לויים ושל ישראל הגיע זמן המשמר כוהניו ולוייו עולים לירושלים וישראל שבאותו המשמר מתכנסין לעריהם וקורים במעשה בראשית.

פירוש הרמב"ם

אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו': כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלו הן מעמדות - מה טעם קאמר, מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו':

על כל משמר ומשמר היה מעמד - מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ"ד חלקים, שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:

וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם - אותם שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן, מתכנמים בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:

פירוש תוספות יום טוב

לפי שנאמר צו וגו' וסופו תשמרו. לכל ישראל צוה כדפירש הר"ב במשנה ז' פרק ב' ואי אפשר לכל ישראל כולן שיהו עומדין בעזרה בשעת קרבן:

נביאים הראשונים. שמואל ודוד. רש"י. וכן כתיב בדברי הימים א' ט' המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם:

של לוים. שגם הם נתחלקו לכ"ד משמרות. ככתוב בד"ה:

וקוראין במעשה בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריהן בבה"כ בין אותן שהיו בירושלים במקדש. כדפי' הר"ב במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) צו. וסופו תשמרו לכל ישראל צוה. וא"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן:

(ה) (על המשנה) הראשונים. שמואל ודוד. רש"י. וכן כתיב (בר"ה א טו) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם:

(ו) (על המשנה) של לוים. שגם המה נתחלקו לכ"ד משמרות:

(ז) (על המשנה) במעשה בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריחב בבהכ"נ בין אותן שהיו בירושלים במקדש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אלו הן המעמדות לפי וכו' תשמרו:    ומפרש בגמ' דהכי קאמר אלו הן המעמדות דלקמן וטעמא מאי תקון מעמדות לפי שנאמר וכו' וכתוב בבית יוסף לפי שנאמר צו וגו' וסופו תשמרו לכל ישראל צוה וא"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן ע"כ: (הגהה מצאתי כתוב בפי' סכ"י ישן לה"ר יהונתן ז"ל בפ' סדר תעניות כיצד וז"ל אנשי מעמד הם ישראל שהיו עומדין בירושלם על הקרבנות כשהיו מקריבים דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכתיב דבר אל בני ישראל וכו' תשמרו להקריב לי במועדו לישראל מצוה שיעמדו על הכהנים ויעשו אותה להתעסק בקרבנות לפיכך כשם שהכהנים היו חלוקים לכ"ד משמרות כמו כן הלוים לומר שירה כמו שמפורש בדברי הימים וכמו כן היו ישראל נחלקים כל שבט ושבט לכ"ד משמרות כנגד כהנים ולוים כלומר שאם היה בכל שבט ושבט כ"ד אלף האלף האחד עולה עם משמר יהויריב והאלף השני כנגד ידעיה וכן כולן היו מכירין הכהנים הידועה לאותה שבת כשהיה עולה משמר יהויריב עולה עמו י"ב אלף מישראל אלף מכל שבט ושבט בקביעות תדירה (דאילו תאמר ר"מ מכל שבט ושבט שהן נחלקין לכל משמר ומשמר עשרה כמו כן ר"מ מכל שבט ושבט ביריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם העוברים עליהם בעלותם לירושלם אם ירצו לעלות כולן ואם לא ירצו לעלות אין אנו חוששין להם שהרי יש באותו מעמד בירושלם עשרה ישראלים וכמו כן היו עושין מן הכהנים שקצת מהן היו עומדין בירושלם בקביעות וגם ביריחו להספיק מים ומזון לאחיהם הכהנים המפוזרין בא"י ואותן עשרה ישראלין עצמן שהיו בירושלם ויריחו היו נחלקים לז' בתי אבות ואותן שלא הגיע עדיין יומן כמו כן היו מתקבצים בבתי כנסיות כמו שהיו עושין חבריהם שהיו עומדין בא"י) ומתענין תעניות באותן שבע ומתפללים על כל ישראל וקורין במעשה בראשית בשני על מפרשי ימים מתענין מלאכת היום שבשני נתפלגו המים בג' על הולכי מדבריות דכתיב ותראה היבשה ברביעי על אסכרה שלא תפול על התינוקות שהאסכרה באה על לשון הרע כדאיתא בפ' במה מדליקין דכתיב כי יסכר פי דוברי שקר ומאור הקטן לקה ברביעי מפני לשון הרע [*) חסר כאן איזה תיבות.] התינוקות שאין כח בהן וברגע אחד יחתו בחמישי על עוברות ומניקות דכתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה וכו'. ע"כ [*) חסר כאן איזה תיבות.]:

וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו:    פי' רש"י ז"ל במהדורא תניינא האיך קרבנו וכו' חטאות ואשמות ודאי לא צריך למימר דהא בעי סמיכה וודוי ועולת יחיד נמי הא בעיא סמיכה אלא עולות צבור נמי כגון תמידין ומוספין אע"ג דלא בעי סמיכה היאך קרבין ואין ישראל עומדין על גביהן והא כתיב התיצב כה על עולותיך:

מעמד בירושלם של כהנים:    לאו דוקא כפשטה שהמעמד לא היה אלא של כל ישראל אלא לומר שבשעת הקרבן בין משמר ומעמד היו שם כהנים לוים וישראלים דמפרש בירושלמי כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם פי' שעומדין בעזרה עד שתמיד קרב של כהנים ולוים קרויין משמרות ע"ש ושמרתם את משמרת אהל מועד מפני שעושין מעשה עבודה ושיר אבל של ישראל קרויין מעמד לפי שאינם אלא לעמוד על הקרבן בשליחות כל ישראל בשעת הקרבנות ואח"כ נכנסין לבתי כנסיות ומתפללין בקשות ותחנונים כל היום ע"כ במהדורא שנית:

הגיע זמן המשמר כהניו ולויו עולין וכו':    כך הוגה במשנת ה"ר יהוסף ז"ל ונמחקה מלת לעלות: ירושלמי לא צורכא דא אלא אלו הן המעמדות מתכנסין בעריהם וקורין במעשה בראשית בא להתחיל מתחלת הפרשה ע"כ ומפ' בגמ' בברייתא דאנשי מעמד היו מתכנסין בבית הכנסת אלא שבר"פ בני העיר מפרש דרחוב מתפללין בו בתעניות ובמעמדות ומש"ה ס"ל לסתמא דמתני' דהתם דיש בהן קדושה ופי' שם רש"י ז"ל אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר כדרך ששנינו בבכורים כל העיירות של מעמד מתכנסין וכו' הא למדת כנוס עיירות ברחוב היתה ע"כ והוא ותוס' ז"ל כתבו שם דאית דלא גרסי התם בגמ' ובמעמדות: ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' קצ"ז:

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי כז א  רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו ו א