משנה תענית ד רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) בשלשה פרקים בשנה -

הכהנים - נושאים את כפיהם,
ארבעה פעמים - ביום,
בשחרית, במוסף,
במנחה, ובנעילת שערים,
בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.


(ב) ואלו הן המעמדות -

לפי שנאמר: "צו את בני ישראל, ואמרת אליהם,
את קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי,
תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב),
וכי היאך קרבנו של אדם - קרב,
והוא - אינו עומד על גביו?
אלא - שהתקינו נביאים הראשונים,
עשרים וארבעה משמרות.
על כל משמר, ומשמר,
היה מעמד בירושלים -
של כהנים, ושל לוים, ושל ישראל.
הגיע זמן המשמר -
כוהניו ולויו - עולים לירושלים.
וישראל שבאותו המשמר -
מתכנסין לעריהם - וקורים במעשה בראשית.


(ג) ביום הראשון -

"בראשית" (בראשית א א), ו"יהי רקיע" (בראשית א ו).
בשני -
"יהי רקיע", ו"יקוו המים" (בראשית א ט).
בשלישי -
"יקוו המים", ו"יהי מאורות" (בראשית א יד).
ברביעי -
"יהי מאורות", ו"ישרצו המים" (בראשית א כ).
בחמישי -
"ישרצו המים", ו"תוצא הארץ" (בראשית א כד).
בשישי -
"תוצא הארץ", ו"ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב א).
פרשה גדולה -
קורים אותה בשנים.
וקטנה - ביחיד.
בשחרית, ובמוסף.
במנחה - נכנסין,
וקורין על פיהם - כקורין את שמע.
ערב שבת במנחה -
לא היו נכנסין - מפני כבוד השבת.


(ד) כל יום -

שיש בו הלל - אין בו מעמד בשחרית.
קרבן מוסף - אין בנעילה.
קרבן עצים - אין במנחה.
דברי רבי עקיבה.
אמר לו בן עזאי:
כך היה רבי יהושע - שונה,
קרבן מוסף - אין במנחה.
קרבן עצים - אין בנעילה.
חזר רבי עקיבה,
להיות שונה - כדברי בן עזאי.


(ה) זמן עצי הכהנים, והעם - תשעה,

באחד בניסן - בני ארח בן יהודה.
בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה.
בחמישה באב - בני פרעוש בן יהודה.
בשבעה בו - בני יונדב בן רכב.
בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין.
בחמישה עשר בו - בני זתואל בן יהודה,
ועמהם - הכהנים והלוים,
וכל מי שטעה שבטו,
ובני גונבי עלי,
ובני קוצעי קציעות.
בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה.
בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה.
באחד בטבת -
שבו בני פרעוש - שניה.
באחד בטבת -
לא היה בו מעמד,
שהיה בו הלל, וקרבן מוסף, וקרבן עצים.


(ו) חמישה דברים,

אירעו את אבותינו - בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב.
בשבעה עשר בתמוז -
נשתברו הלוחות,
ובטל התמיד,
והובקעה העיר,
ושרף אפסטמוס את התורה,
והעמיד צלם בהיכל.
בתשעה באב -
נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,
וחרב הבית בראשונה, ובשניה,
ונלכדה בית תר,
ונחרשה העיר.
משנכנס אב - ממעטין בשמחה.


(ז) שבת - שחל תשעה באב להיות בתוכה,

אסורים - מלספר, ומלכבס.
ובחמישי - מותרין, מפני כבוד השבת.
ערב תשעה באב -
לא יאכל אדם - שני תבשילין,
לא יאכל בשר,
ולא ישתה יין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה.
רבי יהודה - מחייב בכפיית המיטה.
ולא הודו לו - חכמים.


(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל:

לא היו ימים טובים - לישראל,
כחמישה עשר באב,
וכיום הכיפורים.
שבהם בני ירושלים -
יוצאין בכלי לבן - שאולים,
כדי שלא לבייש - את מי שאין לו.
וכל הכלים - טעונין טבילה.
ובנות ירושלים -
יוצאות - וחונות בכרמים.
וכך הן אומרות:
"שא נא בחור עיניך,
וראה - מה אתה בורר לך,
אל תיתן עיניך - בנואי,
אלא תן עיניך - במשפחה".
וכן הוא אומר:
"צאנה וראינה,
בנות ציון - במלך שלמה,
בעטרה - שעיטרה לו אימו,
ביום חתונתו, וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא).
ביום חתונתו - זה מתן תורה,
וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש,
יהי רצון שיבנה בימינו.


הדף הראשי של משנה תענית ד